מוחמד רזא שאה פהלווי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מוחמד רזה שאה פהלווי
(26 באוקטובר 1919
 - 27 ביולי 1980) (בגיל 60)
Shah of iran.png
שם בשפת המקור محمدرضا شاه پهلوی (פרסית)
מדינה איראן
שאה איראן ה-2 של שושלת פהלווי
תקופת כהונה 1941 - 1979
הקודם בתפקיד אביו רזה שאה פהלווי
הבא בתפקיד רוחאללה ח'ומייני

מוחמד רזא שאה פהלווי (פרסית: محمدرضا شاه پهلوی, תעתיק מדויק: מחמדרצ'א שאה פּהלוי; 26 באוקטובר 1919 - 27 ביולי 1980), השאה האחרון של איראן, שלט בשנים 1941-1979. הוא ירש את השלטון מאביו, רזא שאה (1877 - 1944), ומשל במדינה בשלטון אוטוקרטי בסגנון של שושלת אימפריאלית שראתה באומה האיראנית כצאצאית של הארים. הוא הודח מהשלטון בעת המהפכה האיראנית בשנת 1979.

בתקופת שלטונו התפתחו מאוד יחסי איראן-ישראל וקשר טוב נוצר בין המדינות עד להדחתו מהשלטון, עת התהפכו היוצרות ובין המדינות החלה לשרור עוינות רבה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע, נעורים ותחילת דרכו כשאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביו מוחמד רזא החל את שושלת פהלווי בת שני הדורות. ראשית כהונתו בתואר שאה הייתה ב1925, כאשר הממלכה הפרסית (שהפכה לאיראן רק ב-1935), ניצבה על פרשת דרכים. במאה ה-19 מצפונה, סיפחה רוסיה הצארית את חלקיה הצפוניים של המדינה והפכה אותם למה שידוע כיום כטג'יקיסטן, מהמזרח נלחצה פרס על ידי האימפריה הבריטית. זאת השתמשה בעוצמתה הצבאית והדיפלומטית דרך שלטונה האימפריאלי בהודו כדי להטיל סנקציות על פרס, ועל תעשיית הנפט המתעוררת שלה.

בשנת 1941, בעקבות הפלישה הבריטית-סובייטית לאיראן הודח מהשלטון מוחמד רזא, אביו של מוחמד רזא שאה פהלווי. זאת לאחר עשורים של ניסיונות לכרות ברית עם האיטלקים והגרמנים, שהגיעו לשיא במלחמת העולם השנייה, וחייבו נקיטת פעולה מטעם בעלות הברית. למרות שאיראן הכריזה על נייטרליות במהלך מלחמת העולם השנייה, השאה הצעיר התיר לאמריקנים להוביל כוחות דרך ארצו כדי לסייע למאמץ הסובייטי במלחמה בנאצים במה שכונה "המסדרון הפרסי". במערב גברו הציפיות כי מוחמד רזא הבן יהיה פתוח יותר למערב.

בשנת 1951 נבחר לראש ממשלת איראן ד"ר מוחמד מוסאדק. הבחירות היו דמוקרטיות והתבצעו לפי חוקת המדינה. אך אחד המהלכים הראשונים של ראש הממשלה הנבחר היה הלאמת תעשיית הנפט האיראנית. המערב הגיב בחרם על מוצרי הנפט מאיראן, דבר שהכביד על הכלכלה. כדי להשיג שליטה על עתודות הנפט המולאמות של איראן, מימן ה-CIA הפיכה צבאית שהדיחה את ראש הממשלה מהשלטון. המהלך היה חלק ממבצע שכונה מבצע אייג'קס. המהלך נכשל בתחילה, והיה על השאה לברוח מאיראן לתקופה קצרה, אך לאחר מכן בוצע ניסיון שני מוצלח יותר, ראש הממשלה הודח בשנת 1953 - והשאה חזר.

Queen Fuzeye and Queen Soraya and Queen Farah

שלטונו[עריכת קוד מקור | עריכה]

השאה ביטל את שיטת המפלגות באיראן ועבר לשלוט בה דרך מפלגה בודדת (ראסטחיז). השאה גם ייסד משטרה חשאית, שהייתה ידועה בשיטותיה האימתניות - הסאוואכ (ראשי תיבות בפרסית של "הארגון למודיעין ולביטחון המדינה"). הארגון, שאומן הן על ידי ה-CIA והן על ידי המוסד הישראלי, פעל נמרצות כדי לדכא התנגדות פוליטית, במיוחד מצד השמאל הפרו-קומוניסטי בתחילה ובהמשך מצד התנועות האסלאמיות העצמאיות. עם זאת, השאה פעל לחילון המדינה, מה שכונה אחר כך "מהפכה הלבנה". הוא החל להעניק זכויות לנשים, לדרוש לבוש חילוני, ולפעול ללימודים מעורבים בבתי ספר. אנשי הדת התנגדו למהלכים הללו, אך קולם דוכא על ידי המשטר. כדי למשול בעולם הדת, הוביל השאה למנגנון בחינות הסמכה לתפקיד איש הדת: המולא. בכך הוא שבר מסורת עתיקה של הסמכה קהילתית מסורתית לתפקידי המולות, ויצר התמרמרות נוספת.

אחרית דבר - ההדחה והבריחה מאיראן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרפורמות שביצע השאה הובילו לצמיחה כלכלית ולשגשוג בכלכלת המדינה בשנות ה-60 וה-70. היחסים עם ארצות הברית ועם מדינת ישראל התהדקו והובילו לעסקים כלכליים בין המדינות, לרבות חילופי ידע וציוד צבאי. עם זאת, במהלך תקופה זאת גברה ההתנגדות הדתית ותחושת ההתמרמרות על ידי אנשי המסורת והדת באיראן. ב-16 בינואר 1979, פרצה לבסוף המהפכה האיראנית, שהובילה את השאה לצאת אל הגלות. בעלי בריתו של השאה הפרסי במערב בגדו בו והוא נאלץ לעזוב למצרים, אחר כך המשיך למרוקו, המשיך לאיי בהאמה, ולבסוף הגיע למקסיקו. גידול סרטני שהחל להתפשט בגופו אילץ אותו לקבל טיפול רפואי דחוף, שבוצע במאיו קליניק שבארצות הברית, שם שהה השאה תקופה קצרה, בתקופת הנשיא ג'ימי קרטר. התוצאה של המהלך הייתה זעם בקרב אנשי המהפכה האיראנית. הזעם הוביל אותם בין היתר לבצע מהלך חטיפה אלים של אנשי השגרירות האמריקנית בטהראן. כך נוצר משבר בני הערובה באיראן. השאה אולץ לעזוב את ארצות הברית לשהות קצרה בפנמה, ולאחר מכן נפטר במצרים ב-27 ביולי 1980.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]