משמרות המהפכה האסלאמית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
משמרות המהפכה האיראניים
משמרות המהפכה האיסלאמית
הלוגו: יד היוצאת מספר אוחזת ברוס"ר על רקע כדור הארץ. מעל הרוס"ר כיתוב מהקוראן בערבית: "הכינו כוח לקראתם ככל שתוכלו..." (מתוך סורה (8 אלאנפאל) פסוק 60).
זרועות
כוח אל קודס 2,000 - 50,000
בַסיג' 90,000 כוח סדיר,
300,000 מילואים,
11 מיליון פוטנציאל מלא (2005, לדברי איראן)
זרוע ים 20,000 (2005, הערכה)
זרוע אוויר לא ידוע
זרוע יבשה 125,000 (2005, הערכה)

משמרות המהפכה האיראניים, או בשמם הרשמי כוחות משמר המהפכה האסלאמיתפרסית: سپاه پاسداران انقلاب اسلامی, בתעתיק עברי: ספאה-י פאסדאראן-י אנקלאב-י אסלאמי), הם כוח צבאי איראני אשר תפקידו העיקרי להגן על המשטר האסלאמי השיעי הקיים כיום במדינה.

משמרות המהפכה (הנקראים גם בשם הקיצור "פסדראן") מאורגנים בצורה הדומה לצבא איראן, אך בהיקף מצומצם יותר. משמרות המהפכה מורכבים מחמש "זרועות": זרוע יבשתית, זרוע אווירית (האחראית גם על יחידת הטילים האסטרטגיים של איראן), זרוע ימית, כוחות מיוחדים המכונים "כוח קודס", ויחידות מיליציה בשם בסיג', הזוכות לאימון צבאי מועט יחסית ומשמשות גם ככוחות ביטחון פנים (כמין משטרה). כיום אין קשר בין הפיקוד של משמרות המהפכה לפיקוד של צבא איראן, אולם נערכים דיונים על כך.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשמרות הוקמו ב־5 במאי 1979 ככוח הנאמן לאייתוללה ח'ומייני, לאיזון נגד צבא איראן, שטופח על ידי השאה ונתפש על ידי מנהיגי המהפכה ככוח שאין לתת בו אמון.‏‏[1] לאחר המהפכה האסלאמית התנהל ויכוח בקרב המשטר האם להמשיך את קיומו של צבא איראן, או להסתפק בכוח המהפכני הלוחם של המשמרות. עם זאת, התקפות הכוחות הסדירים הגדולים של עיראק הפכו דיון זה לבלתי רלוונטי, ומשמרות המהפכה גדלו לכוח צבאי מלא במהלך מלחמת איראן-עיראק. במהלך המלחמה הוקצו לכוחות משמרות המהפכה משאבים גדולים יותר וחימוש עדיף על פני צבא איראן. כוחות המתנדבים של משמרות המהפכה, הבסיג', לא זכו לאימונים רציניים או לחימוש מעבר לנשק הקל במהלך מלחמת איראן-עיראק. הבסיג' היה אחראי לגלי המתאבדים שהפעילה איראן בהסתערות על כוחות עיראקיים וטיהור שדות מוקשים בגבול בדרום עיראק. הכוח הסדיר של משמרות המהפכה מונה כיום כ-120 אלף חיילים, לאחר שירד משיאו ב-1988, אז מנה כ-300 אלף.

כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

רבים מבכירי הממשל האיראני הנוכחי שירתו במשמרות המהפכה, כולל נשיא איראן לשעבר מחמוד אחמדינז'אד, ששירת במהלך מלחמת איראן-עיראק.

החל מאוגוסט 2007 מפקד משמרות המהפכה הוא גנרל מוחמד עלי ג'עפרי ‏‏[2] ששירת במסגרת זו החל מ-1981 ועודד שימוש בכוח צבאי נגד מהומות הסטודנטים באוגוסט 1999. כשבועיים לאחר הכרזת מחלקת המדינה האמריקנית כי הארגון הוכנס לרשימת ארגוני הטרור של ארצות הברית, החליף ח'אמנאי את ראש המשמרות, וגנרל יחיא רחים ספאווי נתמנה ליועצו הצבאי.

עם כניסת ג'עפרי לתפקידו, הוא יזם שני שינויים מבניים במשמרות המהפכה: ראשית, הוא הכפיף באופן מוחלט את מפקדת הבסיג' להנהגת משמרות המהפכה. שנית, הוא יצר 31 מפקדות אזוריות (אחת לכל מחוז איראני ושתיים במחוז טהראן המאוכלס בצפיפות). יצירת המפקדות האזוריות נועדה להקל על גיוס חיילים לכוח, ונראה כי נועדה להקל על ההתמודדות עם איומיים פנימיים של כוחות אופוזיציה אלימים וגם כדי למנוע מצב של קריסת מערך ההגנה של הכוח במקרה של תקיפת המפקדה בטהראן.‏‏[3]

ב-26 בספטמבר 2007 קיבל הסנאט של ארצות הברית החלטה תקדימית ברוב של 76 תומכים מול 22 מתנגדים, להצהיר על משמרות המהפכה כעל ארגון טרור ‏‏[4].

ביולי 2012 הודו בפעם הראשונה באופן רשמי כוחות הביטחון בהודו, כי משמרות המהפכה האיראניים הם שביצעו את פיגוע הטרור נגד רכב השגרירות הישראלית בניו דלהי[5].

פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעורבות בתוכנית הגרעין האיראנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוח קודס[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוח העילית של משמרות המהפכה - כוח קודס (על שמה של ירושלים) מעורב בסיוע רב לארגוני הטרור האסלאמי. בין היתר סייע כוח זה להקמת חזבאללה ב-1982, ומאז הוא תומך בארגון בהדרכה ובאספקת ציוד. על פי עדותו בשב"כ של פואד אלשובכי, איש הכספים לשעבר של הרשות הפלסטינית, משמרות המהפכה וארגון חזבאללה עמדו מאחרי הניסיון להבריח נשק לרשות באמצעות האונייה קארין A, עוד סיפר כי נפגש בדובאי בשנת 2001 עם גורמים איראניים שביקשו לסייע לרשות הפלסטינית באימון, מימון ובהקמת מפעלי נשק, דבר שיאסר ערפאת דחה בשל חששו ממזימה איראנית לפגוע בו‏‏[6]. עלו טענות שפעילים בארגון נלחמו לצד חזבאללה במלחמת לבנון השנייה‏‏[7] ואף נהרגו על ידי חיילי צה"ל.‏‏[8] מאז ראשית האינתיפאדה השנייה מסייע הכוח גם לארגוני הטרור הפלסטיניים ומהווה עבורם מקור השראה (ניתן להבחין בדמיון רב בין סמל משמרות המהפכה לבין סמלי החזבאללה והחמאס - יד אוחזת ברובה סער בצירוף פסוק מהקוראן). מלבד התמיכה הכלכלית לה זוכים חמאס והג'האד האסלאמי מאיראן, פעילים של ארגונים אלו אף עברו אימונים באיראן מידי לוחמים של משמרות המהפכה.‏[9] כמו כן סייע הכוח למחתרת הכורדית ולמוסלמים בבוסניה.

בתחילת 2007 קצינים בכירים מהכוח נתפסו על ידי האמריקנים בצפון עיראק. כלי נשק, ובהם רובי צלפים אוסטריים שסופקו לאיראן, חומרי נפץ וטילי נ"מ סיניים שנקנו על ידי האיראנים נתפסו על ידי האמריקנים, שמשערים כי הוחדרו לעיראק בידי משמרות המהפכה.[10] מדריכים מטעם משמרות המהפכה וחזבאללה מעבירים אימונים מקיפים בלוחמה זעירה, הנדסת מטעני-צד ועוד במחנות אימון בקרבה לטהראן ובלבנון ללוחמים של מיליציות אנטי-אמריקניות שיעיות בעיראק.‏‏[11]

בשלהי 2007 התביעה בארגנטינה ביקשה מהאינטרפול להוציא צו מעצר נגד מפקד כוח קודס לשעבר, אחמד וחידי (מכהן כשר ההגנה של איראן משנת 2009), יחד עם שבעה בכירים איראנים, באשמת תכנון וביצוע הפיגוע בבניין הקהילה היהודית בארגנטינה בבואנוס איירס, שבו נהרגו 85 איש.[12] מאז 1998 עומד בראש כוח קודס קאסם סולימאני.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^
    Kenneth Katzman, The Warriors of Islam: Iran's Revolutionary Guard (Boulder: Westview Press, 1992), pp. 30-36
  2. ^ דודי כהן, איראן: מפקד חדש מונה למשמרות המהפכה‏, ynet, 2 בספטמבר 2007
  3. ^
    Ali Alfoneh, "What Do Structural Changes in the Revolutionary Guards Mean?", Middle East Outlook, American Enterprise Institute (AEI), September 23, 2008.
  4. ^ הסנאט: משמרות המהפכה באיראן - ארגון טרור‏, ynet, 27 בספטמבר 2007
  5. ^ אלי ליאון, דו"ח של משטרת הודו: איראן אחראית לפיגוע בניו דלהי, ישראל היום, 31 ביולי 2012
  6. ^ מסמכים הנוגעים לפואד אלשובכי, המרכז למורשת המודיעין‏
  7. ^

    Anthony Cordesman, "Iran’s Revolutionary Guards, the Al Quds Force, and Other Intelligence and Paramilitary Forces", August 16, 2007. Center for Strategic and International Studies (CSIS). P. 10

  8. ^

    NY Sun - War Dead Flown to Iran, July 24, 2006.

  9. ^ הארץ , שירות "", סנדיי טיימס: 150 אנשי חמאס אומנו בטהראן, באתר הארץ, 9 במרץ 2008
  10. ^ עדות פטראוס (PDF) מול הקונגרס האמריקני.
  11. ^ ‏כך עולה מחקירות של מספר פעילים שיעים בעיראק, ראו דיווח הניו יורק טיימס מ-19 באוקטובר 2008: Documents Say Iran Aids Militias From Iraq
  12. ^ Iranians named over Buenos Aires bombing, דיווח הדיילי טלגרף הבריטי מ-12 בנובמבר 2007.