אלפרד יודל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלפרד יוזף פרדיננד יודל
אלפרד יודל

אלפרד יודל
נולד 10 במאי 1890
וירצבורג, הקיסרות הגרמנית
נהרג 16 באוקטובר 1946 (בגיל 56)
השתייכות Flag of the German Empire.svg הקיסרות הגרמנית
Flag of Germany.svg רפובליקת ויימאר
Flag of German Reich (1935–1945).svg גרמניה הנאצית
תקופת שירות 1910 - 1945
דרגה גנרל-אוברסט (ורמאכט) גנרלאוברסט
מלחמות וקרבות

מלחמת העולם הראשונה
מלחמת העולם השנייה

עיטורים

מלחמת העולם הראשונה - צלב הברזל דרגה שנייה ודרגה ראשונה
מלחמת העולם השנייה - צלב הברזל, צלב האבירים של צלב הברזל עם עלי אלון

אלפרד יודל

אלפרד יודל (10 במאי 1890 - 16 באוקטובר 1946) היה גנרל אוברסט של הוורמאכט, מהאחראים הראשיים לפשעי המלחמה של הוורמאכט במלחמת העולם השנייה. הורשע בפשעי מלחמה במשפטי נירנברג והוצא להורג.

מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יודל נולד בווירצבורג, גרמניה כבנם הבלתי חוקי של קצין התותחנים אלפרד יודל ותרזה באומגרטלר. רק לאחר נישואי הוריו ב-1899 קיבל את השם יודל. הוא חונך כצוער בבית ספר במינכן. סיים את לימודיו בשנת 1910 והצטרף לצבא כקצין תותחנים. במלחמת העולם הראשונה שימש כמפקד סוללת תותחים, ושירת בחזית המערבית בין 1914 ל- 1916 ואף נפצע פעמיים. בשנת 1917 שירת שירות קצר בחזית המזרחית לפני שהוחזר למערב כקצין שלישות. אחרי המלחמה נשאר יודל במסגרת הצבאית, בצבא המקוצץ שהתיר הסכם ורסאי.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יודל נפגש לראשונה עם אדולף היטלר בשנת 1923. הוא קודם באופן רגיל ובשנת 1935 מונה למפקד ההגנה הלאומית באו.ק.וו.. בשנים שלפני מלחמת העולם השנייה מונה לתפקידים מבצעיים שונים, אך מחודש אוגוסט 1939 שימש בתפקיד ראש המבצעים של האו.ק.וו. (הפיקוד העליון על הכוחות המזוינים). יודל היה דמות מפתח במבצעים הגרמנים מאז ואילך. הוא נפצע במהלך קשר העשרים ביולי, והוכיח את נאמנותו המלאה לאדולף היטלר.

יודל היה שותף מלא בתכנון המלחמה התוקפנית כלפי ארצות אירופה, ובפשעי המלחמה שפשע שם הוורמאכט, לרבות היחס ליהודים, ולשבויי מלחמה ואוכלוסייה אזרחית במהלך מסע המלחמה ברוסיה. יודל היה גם שותף מלא לטעויותיו הצבאיות של היטלר, ובראשן הפקרת הארמייה השישית למצור הסובייטי במהלך קרב סטאלינגרד. אופיינית היא התמונה הבאה משנת 1942 עת רצה היטלר להורות לארמייה השישית שלא לפרוץ את המצור הסובייטי. הוא זימן אליו את ראש המטה הכללי, הגנרל קורט צייטצלר, את ראש הפיקוד העליון של האו.ק.וו. קייטל ואת יודל, ופנה אליהם ושאל האם עליו לנטוש את סטאלינגרד או לא. צייטצלר, שהיה איש צבא עצמאי יחסית ומקצועי (ואכן לא החזיק זמן רב בתפקידו) הביע התנגדות, אך קייטל פרץ בקריאה: "מיין פיהרר - עמוד על הוולגה!", ואילו יודל הציע להמתין ולראות מה יהיה המצב בעתיד (דבר השקול להוראה שלא לפרוץ את המצור). כך שימש יודל כעלה תאנה להחלטותיו של היטלר, ותהינה שגויות או נפשעות ככל שתהינה.

פעם אחת בלבד במהלך כל הקריירה שלו התנגד יודל להחלטתו של היטלר. היה זה כאשר הוחלף מפקד הצבא בקווקז, גנרל פלדמרשל וילהלם ליסט, ויחד עמו ראש המטה הכללי, הגנרל פרנץ הלדר. משהביע את התנגדותו, והגן על הקצינים המודחים, סירב היטלר ללחוץ את ידו או לסעוד עמו, ואף שקל להחליפו, אך לבסוף יישרו השנים את ההדורים ונותרו נאמנים זה לזה עד לסוף המלחמה. היטלר אף מינה את יודל לדרגת קולונל גנרל בשנת 1944.

כניעה ומשפט[עריכת קוד מקור | עריכה]

יודל היה בין החותמים על כניעת גרמניה בעיר ריימס ב-7 במאי בשם נשיאה הזמני של גרמניה, גרוס אדמירל קרל דניץ. לאחר מכן נעצר והועבר למחנה שבויים בפלנסבורג, והועמד למשפט במשפטי נירנברג. הוא הואשם בקשר לפשעים כנגד השלום, תכנון, ייזום ועריכת מלחמה תוקפנית, פשעי מלחמה ופשעים נגד האנושות. הוא טען כי אינו אשם "בפני האל, בפני ההיסטוריה, ובפני עמי". הוא נמצא אשם בכל סעיפי האישום, ונתלה על אף שביקש כי יוצא להורג באמצעות כיתת יורים. מילותיו האחרונות היו "ברכותיי לך, גרמניה נצחית שלי". גופתו נשרפה במחנה הריכוז דכאו ואפרו פוזר במיקום שלא נודע.

גופתו של יודל לאחר הוצאתו להורג

ב-1953 בית משפט מערב גרמני במינכן טיהר את שמו וזיכה אותו מכל האישומים נגדו, אולם כעבור מספר חודשים ביטל את הזיכוי כתוצאה מלחץ אמריקאי על ממשלת בוואריה ‏‏‏[1].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]