משתמש:יסמין/בניה שראל
 | |
| לידה |
24 באוגוסט 1987 כ"ט באב, תשמ"ז  קריית ארבע, ישראל |
|---|---|
| נהרג |
1 באוגוסט 2014 (בגיל 26) ה באב תשע"ד רפיח, רצועת עזה |
| השתייכות | צבא הגנה לישראל |
| דרגה | [[קובץ:תבנית:דרגה/רב סרן|רב סרן|50px]] רב סרן |
| תפקידים בשירות | |
| מפקד פלוגת הסיור של חטיבת גבעתי | |
| פעולות ומבצעים | |
רב-סרן בניה שראל (24 באוגוסט 1987 - 1 באוגוסט 2014, כ"ט באב תשמ"ז - ה' באב תשע"ד) היה מפקד סיירת גבעתי שנהרג בקרב ברפיח במבצע "צוק איתן".
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בניה שראל נולד וגדל בקריית ארבע, למשפחה הנמנית עם המשפחות הוותיקות ביישוב. למד והתחנך בישיבה התיכונית "מקור חיים" שבכפר עציון. בשנת 2006 התגייס לצה"ל לקורס טיס, אך לאחר תקופה קצרה עבר לשייטת 13 והתחיל בה מסלול הכשרה. שירת בשייטת 13 במשך שנה וחודשיים, אך עזב מרצונו טרם סוף המסלול והגיע בשנת 2007 לסיירת גבעתי. ב-28 בדצמבר 2007, בעת שהיה בקורס מפקדי כיתות, נרצחו שני חבריו הטובים, רב-טוראי אחיקם עמיחי וסמל-ראשון דוד רובין, בפיגוע בנחל תלם. אירוע זה השפיע רבות על שראל, בהלוויתם ספד לחבריו, והספדו, אשר נתן צוהר לאישיותו הערכית, פורסם בכלי התקשורת השונים.[דרוש מקור]
שראל סיים קורס קצינים בבה"ד 1 באוקטובר 2008. במהלך הקורס, תועד כאחת הדמויות המרכזיות בסדרתו התיעודית של רוני דניאל, "בהד 1", שעקבה אחרי צוערים בבית הספר לקצינים של צה"ל. בסדרה זו באה לידי ביטוי רוח המנהיגות של שראל והוא גם תועד כשהוא מתעמת עם מפקד בה"ד 1, אלוף-משנה אהרון חליוה. לאחר סיום קורס הקצינים שובץ שראל כמפקד מחלקה בגדוד שקד. במבצע עופרת יצוקה הוביל את מחלקתו בקרב תל אל-הווא, שבו נלחמו לוחמי הגדוד בקרב פנים מול פנים במחבלי חמאס בבניין בן שמונה קומות, אשר שימש כמפקדת חמאס. לאחר שסיים בהצטיינות קורס מפקדי פלוגות שימש כמפקד פלוגת הכשרות של גדוד הסיור של חטיבת גבעתי, כסגן מפקד יחידת רימון, יחידת מיוחדת ללחימה מדברית שהוקמה בחטיבת גבעתי בשנת 2010, ובהמשך כמפקד הפלוגה המסייעת בגדוד שקד בחטיבת גבעתי.
בחודש מאי 2014 מונה למפקד סיירת גבעתי, ועליה פיקד במבצע "צוק איתן", שבו פעלה היחידה נגד מנהרות הטרור של חמאס באזור רפיח. שראל נהרג ב-1 באוגוסט 2014, ה' באב תשע"ד, בקרב ברפיח, לאחר הפרת הפסקת האש, אשר החלה כשעה קודם לכן, ע"י חמאס. עמו נהרגו קשרו האישי, סמל-ראשון ליאל גדעוני וסגן הדר גולדין, מפקד צוות בסיירת גבעתי. לאחר מותו הועלה לדרגת רב-סרן. שראל נטמן בבית העלמין העתיק בחברון. בהלוויתו, אשר התקיימה בלילה שבין 2 ל-3 באוגוסט 2014 השתתפו למעלה מ-10,000 מלווים, רבים מהם בוגרי חטיבת גבעתי לדורותיה. על מצבתו נכתב כי נפל בפאתי היישוב מורג שבגוש קטיף.
שראל הותיר אחריו הורים, הרב שלום ומיכל, שבעה אחים ואחיות ואת ארוסתו גלי, עמה אמור היה להתחתן שלושה שבועות לאחר התאריך שבו נהרג. בכתבה שפורסמה כתבה שפורסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" פורסם כי לאחר נפילתו הורים רבים קראו לתינוקותיהם בשם בניה, לזכרו.[דרוש מקור] לאחר נפילתו הוקמו מיזמים להנצחתו, בהם מיזמים לסיוע ללוחמי צה"ל ולחיילים בודדים, אשר שראל כמפקד דאג רבות לרווחת חייליו, והחיילים הבודדים בפרט. הוקם עמוד פייסבוק לזכרו המונה עשרות אלפי משתמשים. ביוזמת אשת ראש הממשלה בנימין נתניהו, שרה נתניהו, אשר ביקרה בבית המשפחה בשבעה ושמעה מאמו של בניה, מיכל שראל, על שיחתם האחרונה, כאשר שאל אותה לשלומה והיא השיבה לו בשורה מהשיר "שלומי" של המשוררת זלדה, הולחן שיר זה ע"י נורית הירש ובוצע ע"י יהורם גאון לזכרו של בניה שראל.
בקריית ארבע ניטע "כרם בניה" לזכרו והוקם בקרבת היישוב מצפור ובו אנדרטה לזכר שראל וחבריו, אחיקם עמיחי ודוד רובין. על-פי פרסומים בתקשורת, אישר שר הביטחון, משה יעלון, להרוס מצפור זה עקב מחלוקת על הקרקע עליה נבנה, מה שעורר מחאה ציבורית נגד הריסת המצפור ופגיעה בהנצחתו של שראל.