משתמש:סנדוויץ בננה/יהודית מצקל

יהודית מַצקֶל (24 באפריל 1951 – 13 בפברואר 2013) הייתה אמנית, צלמת ואוצרת ישראלית.

ביוגרפיה

יהודית מצקל נולדה ב-1951 בבוקרשט, בירת רומניה.

בשנת 1971 התקבלה למכון לאמנות בבת-ים, ושם התמחתה בציור ורישום. במכון למדה תחת אבא פניכל, אליהו גת, צבי שור, אבינועם קוסובסקי, חיים רוזנטל, אלי סיני ואחרים. בין השנים 1974–1981 מצקל למדה באוניברסיטת תל אביב, הפקולטה לאמנויות, החוג לתיאטרון, עם התמחות במסלול עיצוב במה והחוג לתולדות האמנות.

בשנים 1995–1998 למדה במדרשה לאמנות, המחלקה לצילום, בית ברל, בכפר סבא. מתחילת שנות ה-90 מצקל פעלה הן כאוצרת והן כאמנית, ויצירותיה התפרסמו במגוון מוזיאונים וגלריות ברחבי ישראל.

בנוסף לעבודתה כאמנית, מצקל גם הייתה מרצה במסגרת קורסי אוצרות במרכז שורשים בתל אביב, ובבית הספר לאמנות קמרה אובסקורה, תל אביב. כמו כן היא גם כתבה במגזין הצילום קונטקט.

השכלה

• 1973 - 1974 המכון לאמנות בת-ים. לימודים והתמחות בציור ורישום.
• 1974 - 1981 אוניברסיטת ת"א, הפקולטה לאמנויות, החוג לתיאטרון, התמחות במסלול עיצוב במה והחוג לתולדות האמנות.
• 1995 - 1998 המדרשה לאמנות, המחלקה לצילום, בית ברל, כפר סבא.

יצירתה

בעבודות הצילום שלה עסקה מצקל בנושאים אישיים כמו גם בנושאים לאומיים ומקומיים. היא עסקה בצילום תיעודי בתכנים של אימהות בהקשר ישראלי.

בנוגע למקורות ההשראה שלה, סיפרה מצקל:

"שני אמנים אמריקנים השפיעו ומשפיעים ביצירתם עליי: הראשונה היא סאלי מאן, שאני מעריצה את העקשנות שלה לגבי הנושאים שהיא בוחרת להתמודד עמם, כמו הגבול הדק בין החיים ובין האמנות. האמן השני הוא רוברט פולידורי. אחד הפרויקטים החשובים בעיניי שיצר הוא 'צ'רנוביל - zones of exclusion' - פרויקט הצילום מהעיר הנטושה ומלאת הקרינה הזו הוא מסמך פוליטי וחברתי מן המעלה העליונה. הוא מוכיח לכולנו מה יכול לקרות ומה הן תוצאותיו של אסון גרעיני, בלי לוותר על הערכים האמנותיים".^[1]

אמא של חייל

במהלך שנות ה-90 יצרה מצקל גוף עבודות בו היא בחרה לצלם את גופה כמצע המרכזי. גופה של מצקל אינו מוצג בשלמותו כי אם במקוטע. הקטע החוזר בכל צילום הוא מרכז גופה, הבטן - החלק הרך היורד מתחת לחזה אל שיפולי המותניים, הטבור, ועד לקו התחתונים, שהוא מקום הרחם. מצקל מתייחסת לחלק זה של גופה כאל מרכז הזיכרון שלה, זיכרון של עבר והווה, של שני ההריונות ולידת שני בנים, של גידול יומיומי ופרידות יומיומיות, עד לפרידה המשמעותית מהבן הבכור שהתגייס לצבא.

לדבריה, עבודותיה נוצרו כתיעוד של מצב רגשי. תיעוד קיומי של התמודדתה היומיומית עם עובדת שירותו של בנה בצבא. היא מתארת מצב שקשה לה לקבל אבל היא לא מביאה הצעות לשינוי או פתרון. זהו סיפורה הפרטי.

יצירתה של מצקל מבוססת על ישראל של שנות התשעים, ארץ המבכה יומיום את מתיה, אך גם מתפכחת לאיטה מן המיתוס של הגבריות ההרואית והלוחמת.

בן נולד מת

ב-1999 הציגה מצקל תערוכת יחיד בשם "נולד מת", במוזיאון לאמנות ישראלית ברמת גן. בתערוכה הציגה מצקל צילומים שצילמה בבית קברות צבאי, בפילם שחור לבן, בו נראים חלקים של מצבות. מצקל סגרה את המצלמה שלה כל פעם על חתיכה קטנה של המצבה ויצרה טקסט חדש בעל משמעות אחרת. היא בודדה מילים מסוימת מתוך סדר קבוע של טקסט שנכתב על מצבה של חייל שנפל. מתוך צילומים אלה בחנה מצקל סמלים וריטואליים לאומיים וגם מתוך מקום אישי כמגננה נפשית, כהכנה לגרוע מכל.

פרויקט גבעתי

פרויקט תיעודי-חברתי ארוך ארוך נשימה בו ביקשה מצקל לתעד את שירותו של בנה בצבא מיום הגיוס ועד ליום השחרור. שלטונות הצבא איפשרו למצקל לעשות זאת אך לא ביחידה של בנה אם כי ביחידה אחרת שעושה מסלול דומה לשלו. במשך שלוש שנים מצקל צילמה מעין יומן תיעודי שהתרכז באיסוף פרטים יומיומיים של השירות הצבאי.

"בתחילת חודש מרץ 1996, 'התגייסתי' לחטיבת 'גבעתי'. הגעתי בבוקר גשום וקר לבסיס קליטה ומיון, נחושה ומצוידת במצלמות וסרטים. עלינו - המתגייסים החדשים ואני - לאוטובוסים שאמורים היו להסיענו למקום שמעתה יהיה ה'בית'."

עץ הדעת

ב-2004 הציגה מצקל במשכן לאמנות עין חרוד תערוכה בשם "עץ הדעת", אוצרות: דליה לוין וגליה בר אור. מצקל צילמה גידולים בני כלאיים של צמחייה מקומית (תפוז, זית וארז) עם בונסאי, אמנות המזעור היפנית. בתצלומיה מועצם הפער בין הדימוי "הישראלי" האורגני של צמחי ארץ ישראל לבין הסטרליות של הבונסאי. התצלום מדגיש את הנתק מן הסביבה הטבעית בבחירת אתר לצילום, מרחב נייטרלי של סטודיו ולא אתר הגידול של בונסאי, לא חממה ואף לא האוויר הפתוח. מצקל בוחרת בסוג צילום מסוים שיש לו הקשר משלו ושפה משלו, סגנון תצלומי דיוקן בסטודיו מקצועי לצילום: האדם ניצב בגבו לרקע שחור, והתאורה ממוקמת לפנים.

ב-2005 הציגה בגלריית טובה אוסמן בתל אביב, תערוכת יחיד בשם "שטח פרטי". בתערוכה הוצגו צילומי שחור לבן שנעשו בביתה, בבית החולים שבו שהתה ובמחוז ילדותה.

ב-2008 הציגה בסדנת האמנים בתל אביב תערוכה בשם "הצעקה הראשונה", אוצרת: ד"ר ורד גני זפרן. בתערוכה הוצגו תקריבים של תינוקות ברגע לידתם, כשהם עדיין מכוסים בדם והפרשות, פיהם פתוח לרווחה, עד לגבול יכולתו, עד שכמעט אפשר לשמוע את הצעקה. את הסדרה צילמה מצקל בשנים 1998–2001.

תערוכות קבוצתיות

1997 - "שיער" בבית האמנים בירושלים. אוצרת: נעמי טנהאוזר. בתערוכה הוצגה סדרה שיצרה מצקל בו נראים בני 18 מצולמים מהגב כששיערם הארוך פזור, רגע לפני שעליהם לקצץ אותו לקראת הגיוס. האם שלא נראית בצילומים נשארת מאחור, צופה מהעורף במתרחש. זהו רגע המעבר מנקודת ראותה של האם וההקשר הפרטי הופך להקשר הציבורי: הבן נפרד מאמו הנותרת בעורף.

תערוכות שאצרה

"הו-מאמא" תערוכה שאצרה מצקל יחד עם הדרה שפלן-קצב. מטרת התערוכה היא לנסות ולאתר את קולה של האם כפי שהוא מתבטא באמנות, ובחינה של יצוג האימהות בפטריארכיה הישראלית של שלהי המאה ה-20. התערוכה נוצרה מתוך העובדה ששתי האוצרות אימהות ובנות לאימהות, והשוני בין מצקל שהיא אם לשני בנים בוגרים לשפלן-קצב שהיא אם לתינוקת. בתערוכה הציגו 52 אמנים.

תערוכות יחיד

• 1990 - "הבית בנס ציונה", הגלריה לאמנות של עמליה ארבל, ראשון לציון.
• 1992 - "חומר - סביבה", הסטודיו בבורוכוב, תל אביב.
• 1995 - "אלוהים לא סופר את דמעות הנשים", קדמת עדן, גלריה לאמנות עכשווית, תל אביב.
• 1995 - "משא - מסע", צוותא, תל אביב.
• 1998 - "אמא של חייל", מוזיאון ינקו-דאדא, עין הוד. אוצרת: רעיה זומר.
• 1999 - "הפרדס העירום", מוזיאון ארץ-ישראל, תל אביב.
• 1999 - "נולד מת", המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן.
• 2000 - "עמוק", גלריה לאמנות ישראלית, קיבוץ כברי.
• 2000 - "חצאית בדרך! שלוש שנים עם גבעתי", מוזיאון ארץ ישראל, תל אביב. אוצר: אברהם אילת.
• 2004 - "עץ הדעת", המשכן לאמנות עין חרוד, עין חרוד. אוצרות: דליה לוין וגליה בר אור.
• 2005 - "שטח פרטי", גלריית טובה אוסמן, תל אביב. אוצר: מאיר אהרונסון.
• 2008 - "הצעקה הראשונה", סדנת האמנים, תל אביב. אוצרת: ד"ר ורד גני זפרן.

תערוכות קבוצתיות נבחרות

• 2009 - "טבע אחר", גלריית D&A- גלריה שיתופית, תל אביב. אוצרת: דניאלה אורבין.
• "גן בעיר", מוזיאון פתח תקווה לאמנות עכשווית. אוצרת: סיגל ברקאי.
• שלושים שנה פעילות לגלריה 'טובה אוסמן', בית האמנים, תל אביב.
• "טבע שני", הגלריה לאמנות בבית ההנצחה, קריית טבעון. אוצרת: טלי כהן-גרבוז.
• 2008 - "הדקל באמנות ישראלית", גלריה דנון, תל אביב. אוצר: אריה ברקוביץ.
• "שומקום", גלריית פירמידה, חיפה. אוצר: אברהם אילת.
• 2007 - "ארבעים שנות כיבוש", בית האמנים ירושלים. גלריית הקיבוץ, תל אביב.
• "הבית של דני", תערוכה ביוזמת הקורס לאוצרות, המדרשה, בית ברל.
• 2006 - "שכנים", חג כל החגים בית הגפן, חיפה.
• "יפן זה כאן", מוזיאון ישראל, ירושלים. אוצרת: מירה לפידות.
• 2005 - תערוכת אמנות ישראלית למען המלחמה באיידס - בנק הפועלים, תל אביב.
• 2004 - תערוכת אוסף המוזיאון, המוזיאון לאמנות ישראלית רמת גן. אוצר: מאיר אהרונסון.
• "בחלומות", גלריה גרינדג, הרצליה.
• "נשים מטפלות", הגלריה ע"ש מורל דפלר, מוסררה, ירושלים.
• "אתה תותח", הגלריה האוניברסטאית, אוניברסיטת באר שבע. אוצר: חיים מאור.
• "האשכנזים", הגלריה של המדרשה, תל אביב. אוצר: דורון רבינא.
• 2003 - "סיפורי ב (ג)דים", מוזיאון אשדוד, מוזיאון ערד, והגלריה העירונית בכפר סבא. אוצרת: יעל ויזל.
• 2001 - "תמונת מצב", הסדנה החדשה ברמת אליהו, ראשון לציון.
• 1999 - "תום" - החג של החגים, ואדי ניסנס, חיפה. אוצרת: חנה קופלר.
• 1998 - "נשים בעולם המציאות", לימבוס, תל אביב.
• "דגל - לאום - דגל", פירמידה, חיפה.
• "מספר אישי", מרכז ההנצחה, קריית טבעון והגלריה העירונות רחובות. אוצרות: אסתי רשף ועדה נעמני.
• "הילד של הצלם", הסדנה לאמנות ברמות אליהו, ראשון לציון.
• 1997 - "שיער", בית האמנים, ירושלים.
• "מינאטורה", אומבריה, איטליה. אוצרת: טליה רפפורט.
• 1996 - "זמן אישה", בית האמנים, חיפה. אוצרת: נליה קסוטו.
• "לאחות את הקרע 2", גלריית 'ידיים', יפו.

תערוכות שאצרה

• 1997 - "הו מאמא: יצוג האם באמנות ישראלית עכשווית", עם הדרה שפלן-קצב, המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן
• 2000 - "מרשים" / סדרת תערוכות לאמנים צעירים, מוזיאוני חיפה, מוזיאון חיפה לאמנות
• 2002 - Home Sweet Home, המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן
• 2008 - "שישי ראשון", המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן
• 2011 - "שנתיים אחרי..", המוזיאון לאמנות ישראלית, רמת גן.

פרסים ומלגות

• מלגת שהייה במרכז אמנות סיטה, פריז, צרפת. מטעם שר התרבות המדע והספורט, 2002.

פרסומים

• "תיאוריה וביקורת" מספר 25, מכון ון ליר, ירושלים.
• "שטח פרטי", ערן אקרמן. "קונטקט", גיליון מס' 65, אוקטובר 2003.
• "תיאוריה וביקורת", מספר 19, מאמר של ד"ר תמר אלאור. מכון ון ליר, ירושלים.
• "יחידת סגולה - איתי לגבעתי", איטו אבירם. הוצאת משרד הביטחון הוצאה לאור, 1999.
• "טרמינל", גיליון מספר 18, חורף 2002.
• "סטודיו" במסגרת 'פרויקט מיוחד לסטודיו'. 'הזעקה הראשונה', גיליון פברואר 2002.
• "רוח אחרת", במה לחינוך, חברה ותרבות. גיליון מספר 6, מאמר של ד"ר ולדן.
• "אדריכלות ישראלית", רבעון לאדריכלות ועיצוב פנים, גיליון מספר 37, מאמר על "הפרדס הערום".

אוספים

• אוסף בנק דיסקונט
• המוזיאון לאמנות ישראלית רמת גן
• מוזיאון ינקו - דאדא, עין הוד
• מוזיאון הצילום בגן התעשייה תל חי
• עיריית נס ציונה
• רשות הנמלים
• דובר צה"ל, לשכת הרמטכ"ל ולשכת אלוף פיקוד דרום
• המוזיאון במצודת יואב.

חיים אישיים

מצקל התגוררה ויצרה בכפר אהרון, נס-ציונה.

הייתה אם לשניים.