משתמש:Slav4/ארגז חול/נסיון
מעלה הוא דרך, שביל או מעבר המתגבר על הבדלי גובה גאוגרפיים בתוואי המאפשר את המעבר דרכו. במעברי הרים יש בדרך כלל שני מעלות המובילים לנקודה נמוכה יחסית ברכס, בדרך כלל גיא או אוכף, המאפשרים מעבר קל יחסית של הרכס. מעלה ידוע בישראל הוא מעלה עקרבים שהיה מעלה קשה ומפותל בדרך מהערבה להר הנגב.
מעלות בתנ"ך[עריכת קוד מקור | עריכה]
המונח מעלה מופיע שמונה עשרה פעם בתנ"ך, כמעט תמיד כביטוי שגור למעבר, חוץ מפעם אחת בספר ירמיהו פרק מח: ה. בשניים עשר מקומות בתנ"ך המעלה מתואר כחלק מדרך מוכרת. בשמואל א' פרק ט: יא', המעלה הוא דרך מקומית לעיר רמה. בספר נחמיה פרק יב: לז', ובדברי הימים ב' פרק לב: לג', המעלה הוא דרך שמובילה לירושלים. במלכים ב' פרק ט: כז', המלך אחזיהו מתואר נוסע במרכבתו במעלה גור. מעלה המוגדר כשביל המתגבר על גובה וחוצה נוף הררי, נזכר בתנ"ך שמונה פעמים. כולם, פרט לאחד, נזכרים בהקשר למלחמות. ארבעה מהמעלות מצויים באזור ים המלח. בסקרים שנעשו ממערב לים המלח זיהה מנשה הראל תשעה עשר מעלות. הוא סבור שהמעלה מקורו בשביל עזים, את השביל סללו על ידי השלכת אבנים משני עבריו, ובמקומות קשים אף נחצבו מעברים, בכך הפך המעלה לדרך[1]. זאב משל סבור שהניצול הראשוני של המעלה היה על ידי חיות בר במהלך נדידתם העונתית, והאדם הלך בעקבותיהם החל מהתקופות הפרהיסטוריות[2].
חקר המעלות סביב ים המלח[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחקר של המעלות במדבר יהודה וים המלח החל בשנות השלושים של המאה ה-20. החוקר הראשון היה נתן שלם שסייר בנגב ובמדבר יהודה, וטען שהדרכים במדבר יהודה עושות שימוש בנחלים שכיוונם מצפון מערב לדרום מזרח. הדרכים הללו מכונות על ידי הבדואים של מדבר יהודה 'נקב', שם מתייחס לדרך קשה שמטפסת למעלה במדבר. הכפריים שגרים בסמיכות למדבר קוראים לדרכים שעולות בהרים בשמות: טלעה, עקבה או ערקוב. שלם מזהה את ה'נקב' עם ה'מעלה' שמוזכר בתנ"ך, וטוען שהמעלות במדבר יהודה שימשו כדרכים מקומיות, שעברו בהן שירות שכללו בהמות משא[3]. מנשה הראל חקר שני מעלות שעולים מים המלח להרי יהודה: מעלה איסיים, ומעלה זיז. הוא תיארך את מעלה איסיים לתקופה הרומית, מתוך הנחה שהמעלה הסלול נבנה, כדי לשים מצור על לוחמי בר כוכבא, שהתחבאו במערות נחל חבר. מעלה זיז תוארך על ידו לשתי תקופות, הוא נבנה לדעתו בתקופת הברזל 2, ושימש גם בתקופה הרומית. הסיבה לתיארוך הוא הזיהוי של שני סגנונות בניה במעלה. הסגנון הראשון הוא סיקול אבנים לצידי הדרך שנעשה בתקופת הברזל, והסגנון השני הוא בניית גדרות אבן אנכיות שתומכות בדרך בתקופה הרומית[4].
ישנם חוקרים שיצאו לשטח על מנת לזהות מעלות שנזכרים בתנ"ך ובמקורות היסטוריים. מיטמאן ניסה לזהות את מעלה לוחית שנזכר בספר ישעיהו פרק ט"ו: ה, ממזרח לים המלח. הוא התבסס על מקורות היסטוריים מהתקופה הרומית, ובנוסף סקר את השטח וזיהה את לוחית המקראית שנמצאת בסמוך לכפר קטרבה[5]. בן דוד זיהה את מעלה צוער שמופיע במפת פויטינגר בדרום מזרח ים המלח, שם זיהה דרך רומית בנויה עם מדרגות, קירות תמך ושוליים בנויים, חציבות ומצד שצפה על הדרך[6]. גם צילומי אויר הביאו לחקירת מעלה, בן דוד וקלונר יצאו לשטח, על בסיס תצלום אויר שנלסון גליק פרסם בשנת 1937 של דרך ממזרח לים המלח, וזיהו דרך מתקופת הברזל בואדי מוג'ב[7].
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מנשה הראל, 2005, קדמוניות נופי ארץ-ישראל, הביוגרפיה של העם על פי הגיאוגרפיה של הארץ, כנרת: זמורה ביתן: 385-381.
- ^ זאב משל 1997, " 'אנומליה' בשניים משבילי מדבר יהודה ומשמעותה", מחקרי יהודה ושומרון ז, אריאל: המכללה של יהודה ושומרון: 46.
- ^ נתן שלם 1968, מדבר יהודה: שבטי הבדואים ומשלח ידם, דרכים, מנזרים, מצודות, כפרי הספר, אתרים היסטוריים, ירושלים, קרן המתלמדים על שם ליאון ריקנטי: 49-45.
- ^ מנשה הראל 1967, 'מדבר יהודה-נתיבותיו ומסילותיו', ידיעות בחקר ארץ ישראל ועתיקותיה לא, א-ד: 23.
- ^ Mittmann S. 1982, 'The Ascent of Luhith', Studies in the History and Archaeology of Jordan I: 175-180
- ^ חיים בן דוד 2002, 'הדרכים מיהודה לצוער ולמואב בתקופה הרומית', מחקרי יהודה ושומרון יא, אריאל: המכללה של יהודה ושומרון: 164-151.
- ^ חיים בן דוד ועמוס קלונר 2003, 'מסילות בארנון-דרך סלולה קדם רומית במואב', קתדרה 108: 50-37.