בר כוכבא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דמותו של בר כוכבא על בול "מועדים לשמחה ה'תשכ"ב" משנת 1961 בעיצובו של אשר קלדרון

שמעון בר כוכבא[1] הוא המצביא שעמד בראש מרד היהודים באימפריה הרומית בימי הקיסר אדריאנוס (132 - 135 לספירה), מרד הקרוי על שמו - מרד בר כוכבא. סופו של המרד, כמו גם סופו של בר כוכבא, היה מר. המרד דוכא באכזריות, ומאות אלפים נהרגו, ביניהם בר כוכבא. שלטונו של בר כוכבא כ"נשיא ישראל" (כמופיע במטבעות בר כוכבא) היה התקופה המשמעותית האחרונה של שלטון יהודי בארץ ישראל, עד תקומת מדינת ישראל בשנת 1948. זכרו של בר כוכבא בהיסטוריה היהודית שנוי במחלוקת. יש המהללים אותו כמצביא ומנהיג עממי שקם אל מול גזירות הדת של שלטון עריץ והצליח לעמוד בגבורה כנגד האימפריה הרומית במשך שלוש וחצי שנים, ויש הסבורים כי המדובר בהרפתקן, אשר מרד באימפריה החזקה ביותר בעולם העתיק, וסופו שהביא חורבן על ארצו וגלות על עמו. עד שנתגלו מסמכי מדבר יהודה‏[2] חשבו ההיסטוריונים שגישות שונות אלו התבטאו בדרך בה בוטא שמו, מ-"בר כוכבא" המבוסס על הפסוק "דרך כוכב מיעקב", ועד לדרשנות היפותטית של השם "בן כוזיבא", במובן של כזב. מאחר שלפי מסמכי מדבר יהודה שמו האמיתי של בר כוכבא הוא בר כוסבא המבוטא כבר כוזבא ברור שבר כוזבא אינו אלא וריאנט לשוני של בר כוסבא ואינו מבטא כל עמדה כלפי בעל השם‏[3].

שמו וחייו המוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הידוע על האיש בר כוכבא הינו מועט ביותר. עד גילוין של איגרותיו במערת האיגרות ובמערות מורבעת אפילו שמו של האיש לא היה ברור‏[4]. על האיגרות חתם בשמו שמעון בן כוסבא. עד גילוי האיגרות לא הייתה ודאות אף באשר לשמו הפרטי, והניחו כי הוא "שמעון נשיא ישראל" המופיע במטבעות בר כוכבא. לפי התעתיק באיגרות היווניות שמו בוטא כ"כוסיבא", וההבדל בין הגייה זו להגייה "כוזיבא" המופיעה במקורות התלמודיים (כולל מקורות אוהדים) הוא זניח. לפיכך לא סבירה ההשערה של רבי עזריה מן האדומים ורנ"ק שמקור הגרסה "בן כוזיבא" הוא שיבוש מכוון וכינוי גנאי של השם "כוכבא" בידי ממתנגדיו מלשון כזב. החוקרים העלו השערות שונות למקור שמו. יש דעה שכוסבא הוא שם נשי וזה שם אמו, ויש השערה של ז'וזף מיליק שכוסבא משמעו כמו כוספא דתמרי - גוש של תמרים, וזהו כינוי לאדם אולי על שום צורת גופו. אך נראית יותר ההשערה ששמו על שם מקומו, לומר שהוא בן המקום‏[5] - היישוב כּוֹזֵבָא שמוזכר בספר דברי הימים, שהיה בתחום נחלת יהודה (דברי הימים א ד כב).

השם הידוע "בר כוכבא" אינו מופיע במקורות בני הזמן, ומופיע לראשונה בכתבי האב אוסביוס שחי בארץ ישראל כמאתיים שנה לאחר מכן. גם בכל כתבי הנוצרים שאחריו זהו הכינוי (Barchōchebas). יש המשערים שתומכיו קראו לו בשם זה, כפי שדרש עליו רבי עקיבא את הפסוק "דרך כוכב מיעקב" (במ' כד, יז) - דרך כוזבא מיעקב‏[6].

איסר ברונזה מהשנה הראשונה למרד בר כוכבא, עץ דקל והכתובת - אלעזר הכהן, יש מזהים אותו כרבי אלעזר המודעי, דודו של בר-כוכבא

על פי המקורות, היה דודו רבי אלעזר המודעי, שיש המזהים אותו עם אלעזר הכהן מן מטבעות בר כוכבא ומשערים ששימש בתקופת שלטונו של בר כוכבא ככוהן גדול (לפי הירושלמי ומדרש איכה אף נרצח על ידיו). מכאן שבר כוכבא היה ממשפחת כוהנים, אם מצד אביו או מצד אמו. מצד שני, כיוון שרבי אלעזר המודעי היה מחכמי יבנה, הדבר מצביע על קרבה אפשרית של בר כוכבא לחכמים לפחות דרך הקשר המשפחתי (אף על פי שאין שום סימן לכך שבר כוכבא עצמו היה תלמיד חכם).

אין לדעת באיזה גיל היה בר כוכבא בשנים בהן ניהל את המרד. המרידה אירעה כשישים שנים לאחר המרד הגדול. יש להניח כי בר כוכבא נולד כעשרים או שלושים שנים לאחר חורבן הבית השני. היותו ממשפחת כוהנים היא רבת משמעות בהקשר זה. האווירה בתקופה זו הייתה קשה ביותר. הקיסר דומיטיאנוס הכביד על העם היהודי את ידו, וגבה את "המס היהודי" בחוזק יד. בר כוכבא גדל אם כן באווירה של דיכוי ושל חורבן, בארץ החרבה לאחר אירועי המרד הגדול ולמעמד הכוהנים שירד מגדולתו, ואיבד את הטעם לקיומו (עבודת בית המקדש). אם היה בקשר עם חוגי החכמים - גם בחוגים אלו טופח הרעיון של "מהרה ייבנה המקדש".

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 115, בתקופת שלטונו של הקיסר טריאנוס פרץ מרד התפוצות בגולה, בין יהודי קירנאיקה (היא לוב של ימינו), מצרים וקפריסין. השפעתו של מרד זה על יהודי הארץ אינה ברורה. מקורותינו מזכירים מנהיגים שהוצאו להורג, ששמותיהם פפוס ולוליאנוס, ומוזכר אבל בשל פולמוס קיטוס. קיטוס הינו כפי הנראה המצביא הרומי לוסיוס קווייטוס, אשר פעל בארצות המזרח כנגד היהודים המורדים. ייתכן ויד הברזל של מצביא זה פעלה אף כנגד המתמרדים בארץ ישראל. אך הגיוני הדבר שבר כוכבא הושפע ממרידה זו.

עם עלותו של אדריאנוס לשלטון, בשנת 117 לובו התקוות בקרב היהודים כי הקיסר החדש יקומם את חורבות ירושלים, ואף יבנה את בית המקדש. משהסתבר כי הקיסר אינו מתכוון לענות על תקוות אלו, גברה האכזבה בקרב עם ישראל, והעם עמד על סיפה של מרידה. רק תחנוניו של התנא רבי יהושע בן חנניה, אשר הזהיר את העם מחורבן נוסף, וזאת לאחר שהעם יצא מוכה וחבול מן המרד הגדול הצליחו להרגיע את רוח המרד. הייתה דעה כי גזירות אדריאנוס, שבהן אסר את ברית המילה ואת שמירת השבת, קדמו למרד והיו בין הגורמים לו, אך ניתוח מדוקדק של המקורות אינו תומך בדעה זו. לעומת זאת, התוכניות להקים עיר אלילית על חורבות ירושלים בשם איליה קפיטולינה, היא בסבירות גבוהה בין הגורמים שהביאו לפרוץ המרד. בעבר לא היה ידוע אם בנית העיר הייתה מגורמי המרד, או שנבנתה כעונש עליו, אך כיום, בעקבות ממצא של אוצר מטבעות (בו נמצאו מטבעות המתארות את חרישת איליה קפיטולינה, יחד עם מטבעות קדומים למרד בלבד), מתוארכת תחילת בנייתה של העיר לזמן שלפני פרוץ המרד.

המרידה, כמסתבר, הוכנה במשך זמן רב. חפירות ארכאולוגיות בשפלת יהודה מצאו מערכת של מערכות מסתור - מנהרות, אולמות ומסתורים תת-קרקעיים, המשויכות לתקופת בר כוכבא. מוערך כי הכנת מסתורים אלו (אשר החליפו את המבצרים שחרבו בימי המרד הגדול כהרודיון, מצדה ומכוור) ארכה שנים מספר. בהכנת המסתורים השתתפה אף האוכלוסייה האזרחית, בקנה מידה גדול. המדובר במפעל שדרש כפי הנראה הקצאת משאבים מרובים, והראה על תכנון חכם, ועל היכולת לאחד את העם למאמץ מתואם למשך תקופה ארוכה וכל זאת מתחת לאפם של הרומאים. את היכולת להקים מפעל זה ניתן לשייך לאישיותו הכריזמטית ולמנהיגותו של בר כוכבא.

כשנתיים לפני המרד, בשנת 130 ביקר הקיסר אדריאנוס בארץ. בעת הביקור היו הרוחות כה שלוות, עד כי הקיסר מצא לנכון להטביע מטבע המתאר את הקיסר מקריב קורבן על מזבח, כשלצידו אישה המסמלת את יהודה, ולידם נערים המגישים לקיסר כפות תמרים כסמל לאחווה ולרעות. עם זאת, מטבע זה מתעלם בצורה בוטה מאופייה היהודי של הארץ - האישה המסמלת את יהודה מברכת את הקיסר במחווה אלילית. מטבע זה ממחיש פעולות נוספות שביצע אדריאנוס להפצת התרבות ההלנית בארץ וזאת דווקא בריכוזי אוכלוסין לא הלניים - הקמת הדריאניון בטבריה היהודית, העברת השלטון בציפורי מן הרוב היהודי למיעוט היווני, הקמת מקדש בהר גריזים (התגרות בשומרונים). חוסר התגובה היהודי התפרש על ידי הרומאים כשקט, אך היה זה שקט מלאכותי. במערכות המסתור היה כבר מצבור של נשק ואספקה, והמורדים חיכו אך לאות. היה זה השקט שלפני הסערה.

אישיותו של בר כוכבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעמידה על אישיותו של בר כוכבא ישנם שני מקורות עיקריים - אגדות חז"ל העוסקות בו, ואיגרותיו שנשתמרו. איגרותיו, הכתובות חלקן עברית וחלקן ארמית (האיגרות ביוונית שנמצאו יחד עם איגרות בר כוכבא לא נשלחו על ידי בר כוכבא עצמו) מראות על אדמיניסטרטור מוכשר ותקיף, אשר לא חשש לאיים על מפקדיו בכבילתם באזיקים על מנת לקבל את מבוקשו, וכן לרדת לפרטים הקטנים ביותר. חלק מן האגרות עוסקות בשמירת השבת ובאספקת ארבעת המינים ללוחמים.

במסמכים הכלכליים (חוזים וכיוצא בזה) הוא מוזכר בשמו ותארו המלא "שמעון בר כוסבא נשיא ישראל". התואר "נשיא ישראל" הינו זהה לתואר אותו לקחו לעצמם ראשוני בית חשמונאי כיונתן הוופסי ושמעון התרסי. בתקופת המרד הגדול לא היה אדם שנקרא בתואר זה, והלוחמים היו מפוצלים לכתות וכתי כתות, הלוחמים זה בזה באותה המידה שהם לוחמים ברומאים. העובדה שבר כוכבא הצליח לאחד את העם תחת הנהגתו הינה רבת משמעות, ואומרת הרבה על אופיו של האיש, אם כי לאחר המרד הגדול חדלה או לפחות הצטמצמה פעילותן של רבות מן הכתות, כגון הצדוקים.

על כוחו הפיזי של בר כוכבא סיפרו חז"ל (ירושלמי תענית) כי "היה מקבל אבני בליסטרה באחת מארכובותיו, וזורקן והורג בהן כמה נפשות". את לוחמיו היה בוחן באמצעות קטיעת אצבעם (או פציעת אצבעם עד שתטפטף דם-יש חילופי גרסאות), עד שחכמים העירו לו - "עד מתי אתה עושה את ישראל בעלי מומין". אז שינה את "מבחן האצבע" והחל מיישם את "מבחן הארז" - גייס לצבאו רק את מי שהצליח לעקור ארז מארזי הלבנון תוך כדי רכיבה על סוס. גם סיפור זה מציג את בר כוכבא כמי שנשמע לחכמים, ולא כמי שנמצא עימם בקונפליקט. בבבלי (גיטין נז א) מכנים אותו "בר דרומא" (=בן הדרום), ושם גבורתו מתבטאת בכך "שהיה קופץ מיל והורג ברומאים". בשני המקרים ישנה השתאות מכוחו הגופני הרב.

בעיני חז"ל תדמיתו של בר כוכבא הינה מעורבת. אחד מגדולי המנהיגים הרוחניים שקמו לעם ישראל, רבי עקיבא בן יוסף, התרשם ממנו מאוד, ודרש עליו את הפסוק "דרך כוכב מיעקב" (במדבר, כ"ד י"ז)‏[7]. אמרה שמצוטט משמו על ידי תלמידו רבי שמעון בר יוחאי בדור שלאחר המרד. למרות החורבן הגדול שנגרם במרד, בתלמוד הירושלמי לא צוינה כל התנגדות לדעת ר' עקיבא פרט לר' יוחנן בן תורתא. רבי יוחנן אמר לרבי עקיבא: "עקיבא, יעלו עשבים בלחייך ועדין בן דוד לא בא". בכל זאת אי אפשר לתאר זאת כמחלוקת בין חכמים ברמה שווה. משקלו של ר' עקיבא ודאי גדול יותר מהחכם שמופיע רק פעמיים בכל התלמוד.

לעומת זאת בתלמוד הבבלי נאמר שחכמים בדקו את בר כוכבא, מצאו שאינו משיח והרגוהו‏[8]. המקור משקף התנגדות חריפה לבר כוכבא, והתנגדות זו גרמה לראב"ד להתייחס אליו כאל משיח שקר, אך התנגדות מאוחרת זו, ממרחק של מקום וזמן, אינה מעידה על התנגדות חכמים לבר כוכבא בזמן המלחמה. כמו כן, ניתן לראות שלבבלי הייתה מגמה לגנות את המרד. הרמב"ם סבר כי בר כוכבא היה רק בחזקת משיח, ונפילתו אינה מעידה על משיחות שקר.

Cquote2.svg

אַל יַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ שֶׁהַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים, וּמְחַדֵּשׁ דְּבָרִים בָּעוֹלָם, אוֹ מְחַיֶּה מֵתִים, וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ שֶׁהַטִּפְּשִׁים אוֹמְרִים. אֵין ...הַדָּבָר כֵּן, שֶׁהֲרֵי רַבִּי עֲקִיבָה חָכָם גָּדוֹל מֵחַכְמֵי מִשְׁנָה הָיָה, וְהוּא הָיָה נוֹשֵׂא כֵּלָיו שֶׁלְּכוֹזֵבָא הַמֶּלֶךְ, וְהוּא הָיָה אוֹמֵר עָלָיו שֶהוּא הַמֶלֶךְ הַמָּשִיחַ, וְדִמָּה הוּא וְכָל חַכְמֵי דּוֹרוֹ שֶׁהוּא הַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, עַד שֶׁנֶּהֱרַג בָּעֲווֹנוֹת; כֵּיוָן שֶׁנֶּהֱרַג - נוֹדַע שֶאֵינוֹ מָשִיחַ. וְלֹא שָׁאֲלוּ מִמֶּנּוּ חֲכָמִים לֹא אוֹת וְלֹא מוֹפֵת... וְאִם לֹא הִצְלִיחַ עַד כֹּה, אוֹ נֶהֱרַג - בְּיָדוּעַ שֶׁאֵינוֹ זֶה שֶׁהִבְטִיחָה עָלָיו תּוֹרָה, וַהֲרֵי הוּא כְּכָל מַלְכֵי בֵּית דָּוִד הַשְלֵמִים הַכְשֵרִים שֶמֵתוּ. וְלֹא הֶעֱמִידוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלָּא לְנַסּוֹת בּוֹ רַבִּים (הלכות מלכים יא,ג)".

Cquote3.svg

הרמב"ם כדרכו מעדיף את גרסת הירושלמי ולא את הבבלי, גם בעניין תמיכת החכמים בו, וגם בעניין שלא נדרש משיח בעל מופתים שעושה ניסים, אלא מנהיג מדיני שמאחד את ישראל ומוביל אותו לניצחונות צבאיים. על אף שהוכרז כמשיח וכ"כוכב", לא לקח על עצמו בר כוכבא את ההנהגה הדתית של העם, והשאיר אותה לדודו, אלעזר המודעי ולחכמים האחרים. מטבעות בר כוכבא נושאים בחלקם את הכיתוב "אלעזר הכהן" ויש דעה שאלעזר הכהן הוא ר' אלעזר המודעי אך אין לכך הוכחה.

נראה כי כוחו של בר כוכבא היה יותר כאיש מדיני וגיבור מלחמה, מאשר כאיש דת. יתרה מכך, לפי הירושלמי והמדרשים בר כוכבא אף העז כלפי שמים, והתבטא כלפי האל במילים "לא תסעוד ולא תכסוף"‏[9], שפירושן "אל תועיל ואל תזיק" (ובמשתמע – פניה לאלוהים באמירה: אני אשמיד את הרומאים בכוחי שלי, ללא עזרה ממך, ובלבד שלא תפריע לי). שהיו שפירשו כהכוונה לחייליו שיסמכו על כוחותיהם ויכולותיהם ולא על סיוע מיסטי משמים. בר כוכבא נגלה באיגרותיו ובמסמכים הכלכליים כאדם ירא שמים, המשתמש בביטוי "מעיד אני עלי את השמיים", דואג לשמירת השבת, משקיע מאמץ בהספקת ארבעת המינים, מקפיד על השמיטה ודואג להפרשת תרומות ומעשרות - אך בכך אין סתירה לחטא ספציפי אפשרי שלו בהבנת האמונה.

המרד ומהלכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטבע מרד בר כוכבא. בחזית: בית המקדש
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מרד בר כוכבא
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – צבא בר כוכבא

בשלב הראשון למרד, הכו המורדים, ממקומות מסתורם המצויים במחילות ובמערות המסתור, ברומאים, אשר לא היו מוכנים למרידה, והנציב הרומי בארץ, טיניוס רופוס, נאלץ לסגת תוך שהוא נוחל אבדות.

הניצחון הביא שוב לתקופת עצמאות של עם ישראל בארצו. בר כוכבא הוכרז כ"נשיא ישראל", והטביע מטבעות שעל צדם האחד הכתובת "לגאולת ישראל" או "לחרות ירושלים" והשנה "שנת א'", "שנת ב'" (בדומה למטבעות המרד הגדול), ועל צדם השני "שמעון נשיא ישראל", "אלעזר הכהן" או "ירושלים".

נראה כי בשיא התפשטותו הטריטוריאלית של המרד החזיק בר כוכבא בטריטוריה שהשתרעה על פני כל אזור יהודה, מעקרבה בצפון ועד באר שבע בדרום (ייתכן שהדרים עד ערוער שמדרום לבאר שבע), במדבר יהודה ובאזור ים המלח, כולל חופו המזרחי. לא נמצאו ממצאים חד משמעיים המראים שהחזיק בשפלת החוף או ביבנה.

השליטה בירושלים עצמה, ואף חידוש מקדש (שלישי) ולפחות עבודת קרבנות הייתה שאיפתם של המורדים. ד"ר שמואל ייבין שיער על סמך ספרות התקופה שהמורדים אכן שלטו בירושלים ואף השיבו את עבודת הקרבנות בבית מקדש זמני‏[10][11]. פרופ' שמואל אברמסקי מצא חיזוק לעמדה זו לאור הכיתוב במטבעות שנמצאו ובחוזים שנמצאו מהתקופה, וכן בעובדה שהמורדים שלטו באזורים סביב ירושלים מכל כיוון‏[12][13]. אך מיעוט ממצא המטבעות בירושלים, וכן תיארוך כימי מחודש של תעודות מהתקופה הביאו את חנן אשל בעקבות חוקר המטבעות ליאו מילדנברג למסקנה שירושלים כלל לא נכבשה בידי מורדי בר כוכבא‏[14]. חוקרי המטבעות ד"ר אריה קינדלר ויהושע זלוטניק הציעו פירוש חלופי לממצאים והפרכת הטענות הללו, וקבעו שאין לפקפק בשלטון בר כוכבא בירושלים‏[15].

אדריאנוס, אשר בתחילה לא ייחס חשיבות למרד, עמד עתה מול התמוטטות צבאותיו. הוא שלח לדיכוי המרד חיל גדול ממצרים ומפרובינציות אחרות בראשותו של המצביא הבכיר ביותר שיכול היה לגייס, נציב בריטניה יוליוס סברוס. אל מול לוחמת הגרילה של בר כוכבא נקט סברוס ב"שיטת הסלאמי". בידוד מעוזי הלוחמים, ניתוק דרכי האספקה, והכנעת הנצורים במחבואם. בזה אחר זה נפלו כך מעוזי בר כוכבא. המעוז האחרון שהוחזק בידי בר כוכבא בשנתו השלישית של המרד היה העיר ביתר, אך גם לאחר נפילת ביתר נמשכו פעולות גרילה פזורות במדבר יהודה ובאזורים נוספים.

נפילת ביתר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביתר נמצאת כ-11 ק"מ דרומית מזרחית לירושלים, כיום סמוך לכפר הערבי בתיר. העיר נמצאת בראש גבעה מוקפת גאיות עמוקים ממזרח ממערב ומצפון. רק מדרום הגבעה מחוברת לרכס על ידי אוכף צר. באוכף זה נחפר חפיר עמוק. לפי הסקרים וחפירת הבדיקה שנעשו בביתר, ביצורי העיר הוקמו בחיפזון ומכאן שהכוח הרומאי שצר על ביתר כנראה לכד את בר כוכבא בהפתעה עם חלק מכוחותיו אך לא הצליח להשתלט על העיר בהתקפה והטיל עליה מצור. הרומאים מנו כ-8000 חיילים שהתגוררו בשני מחנות גדולים מדרום לביתר וכן במספר מחנות קטנים. לצורך המצור הרומאים בנו סביב העיר דייק (במקורות נקרא "כרכום") בהיקף של קרוב ל-5000 מ' שסגר על העיר מסביב. בנוסף הוקמו עמדות תצפית ומחנות קטנים בכמה נקודות סביב הדייק.

המצור נמשך כנראה כחודשיים עד שלושה חודשים באביב ובקיץ של שנת 135 ובמהלכו ניתן להניח שהרומאים ניסו לפרוץ לעיר בעזרת אמצעים הנדסיים כמגדלי מצור תחת חיפוי של בליסטראות, אבני קלע וחצים. היהודים ניסו למנוע זאת על ידי ירי של אבני קלע וחצים ועל ידי גלגול אבני דרדור אל הרומאים המנסים לעלות. כמו כן קבוצות לוחמים היו יוצאות מן העיר כדי לפשוט על הדייק או על המחנות הרומאיים.

על פי המדרש, נפלה ביתר בעקבות פעולתו של בוגד. אלעזר המודעי שהיה מנהיגם הרוחני של הנצורים בביתר היה שרוי בצום ובתענית, והיה ידוע כי כל עוד עומדת לנצורים זכותו של אלעזר, הרי שהעיר לא תיפול. כותי (שומרוני) אחד חדר לעיר, ודיבר עם אלעזר המודעי דברים של מה בכך. משתפס בר כוכבא את הכותי, החשיד הכותי את אלעזר המודעי בכך שהוא מתכוון למסור את העיר לאויב. בר כוכבא חקר את אלעזר בדבר חשד זה, ואלעזר הכחיש את הדברים. בר כוכבא לא האמין להכחשות, בעט באלעזר, והלה מת. לאחר מות אלעזר נפסקה ההגנה האלוהית על העיר, והתאפשר לאדריאנוס לכבשה. על פי המסורת נפלה ביתר ביום תשעה באב המועד לפורענות, הוא היום שבו חרב בית המקדש הראשון ובית המקדש השני. בר כוכבא עצמו לא מת מידי הרומאים, כי אם הוכש על ידי נחש, כעונש מאלוהים. אולם גם בסיפור זה יש מגמת שבח: בר כוכבא היה כל כך גיבור עד כדי כך שהרומאים לא היו מסוגלים לגבור עליו ורק אלוהים היה מסוגל לכך.

תוצאות המרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההיסטוריון דיו קסיוס מוסר כי חמישים מצודות נפלו, 985 כפרים נחרבו, חמש מאות ושמונים אלף איש מתו בקרב, ורבים אחרים ברעב ובמגפות, וכי יהודה כמעט התרוקנה מתושביה. אל מול הנתון של ארבע מאות אלף לוחמים בצבא בר כוכבא שנותן המדרש, נראה כי נתוניו המחרידים של דיו קסיוס תואמים את המציאות.

המדרש מתאר את החורבן במילים קשות ביותר:

"נכנסו שמונים אלף קרני מלחמה לכרך ביתר והיו הורגים בה אנשים ונשים וטף, עד שיצא דמם מן הפתחים ומן הסבכות ומן הצינורות, והיה הסוס שוקע בדם עד חוטמו, והיה הדם מגלגל אבנים של ארבעים סאה, והולך בים ארבעה מילין. שמא תאמר שקרובה - רחוקה הייתה מן הים מיל. וכרם גדול היה לו לאדריאנוס שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל, כמין טבריה לציפורי, והקיפו גדר מהרוגי ביתר במלוא קומה ובפישוט ידיים, וגזר עליהם שלא ייקברו, עד שעמד מלך אחר וגזר עליהם וקברום...
שנו: שבע שנים בצרו אומות העולם את כרמיהן מדמם של ישראל בלא זבל... אמר רבי יוחנן: שלוש מאות מוחי תינוקות נמצאו על אבן אחת. ר' אסי אמר: ארבעה קבין מוח נמצאו על אבן אחת".

נראה כי גם הרומאים ספגו אבדות בקנה מידה רחב היקף, שכן הקיסר אדריאנוס, אשר דיווח על המרד לסנאט הרומי, נמנע מלנקוט בלשון המקובלת "אם לכם ולבניכם שלום, טוב הדבר, שכן גם לקיסר ולצבאותיו שלום".

הערכה היסטורית של בר כוכבא[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חז"ל כאמור היו חלוקים ביחסם אל בר כוכבא. מחד - היה האיש נערץ על ידי רבי עקיבא, וקשה לקום כנגד הערכתו של רבי עקיבא. מאידך, היו הם עדים לאסון ההיסטורי שהתרחש בעקבות המרד הכושל, לגזירות השמד שהטיל אדריאנוס ולמותם של רבים על קידוש השם, ובהם עשרת הרוגי מלכות. מכיוון שכך, מתואר בספרות חז"ל בר כוכבא כמנהיג כריזמטי ותקיף בעל כוח פיזי רב, אך מתוארת גם הריגתו של אלעזר המודעי, ועל בר כוכבא נדרש הפסוק מספר זכריה יא יז: "הוי רֹ‏עִי האליל עֹ‏זבִי הצאן, חרב על זרועו ועל עין ימִינו".

פרופ' יהושע אפרון טוען שניתן להבחין באופן שיטתי בתיאור אותנטי המזוהה עם המרד במקורות הארץ-ישראליים, התלמוד הירושלמי ומדרש איכה, לעומת הסתייגות מבר-כוכבא ובדה-פוליטיזציה של המרד, שאינה משקפת את המציאות ההיסטורית - בתלמוד הבבלי[16]. ככל שהייתה התרחקות מהמאורעות נראה שדמותו גונתה במקורות האמוראים.

בימי הביניים היו מחכמי ישראל שתמכו בבר כוכבא, והדגישו את הפוטנציאל המשיחי שהיה בו כמו הרמב"ם (1135-1204, משנה תורה), יצחק אברבנאל (1437-1508), אברהם זכות (1452-1515, בעל ספר יוחסין), הרלב"ג (1288-1344) ורבי חיים ויטאל (1543-1620), והיו שהדגישו את כישלונו של בר-כוכבא וגינוהו כמו רבי אברהם אבן דאוד (הראב"ד הראשון, 1110-1180, ספר הקבלה), מנחם המאירי (1249-1315) שהלך בעקבותיו, ויוסף אבן כספי (1279-1340, אדני כסף). למרות הכישלון היו מחכמי ישראל שהדגישו את הצלחת המרד לכמה שנים, ואת גבורתו הגדולה של בר כוכבא, ואף חישול הדור למסירות נפש וקידוש ה'.‏[17]

בין הנוצרים, שגינוהו באופן שיטתי, היו שראו בכישלון המרד ונפילת ביתר עונש משמים על הסרבנות לקבל את בשורתו של ישו, ואף על רדיפתם הנוצרים, כמו אוסביוס מקיסריה[18] וכריסוסטומוס. ומתקופתו של ריימונדוס מרטיני (פגיון האמונה), רואים בו לא פחות מאשר האנטיכריסט. דווקא הרמב"ם בעל הגישה הרציונליסטית לנושא ימות המשיח רואה במקרה של בר כוכבא הוכחה לשיטתו שהמלך המשיח אינו צריך לעשות נסים ומופתים, אלא להיות מנהיג הלוחם את מלחמות ה', בונה המקדש, ומפיץ תורה בעם ישראל. כראייה לדבריו הוא מביא את מה שלהבנתו זו לא רק עמדת ר' עקיבא, אלא עמדת כל חכמי דורו, שתמכו בבר כוכבא עקב היותו גיבור מלחמה. (משנה תורה, הלכות מלכים ומלחמותיהם י"א ג').

ריצ'רד מרכס בספרו על בר-כוכבא‏[19], הצביע על הקרבה בעמדות שבין הרמב"ם והרב חיים ויטאל. ביסוד הופעתו הוא היה משיח אמיתי, אך הוא לא הצליח לבוא לידי מימוש, ולכן אינו משיח שקר.

בעת המודרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם תחילת הציונות והנצתם מחדש של הרגשות הלאומיים היהודיים, שב והתחדש הדיון באישיותו של בר כוכבא תוך העלאתו על נס כלוחם חירות. הציונים ראו בבר כוכבא משום חוליה בשלשלת ההיסטורית של מאבק העם היהודי לעצמאות במולדתו. המיתוס שנוצר סביבו העלים לחלוטין את כישלון המרד. החג הדתי ל"ג בעומר לציון סופה של מגפה שקטלה עשרים וארבעה אלף מתלמידיו של רבי עקיבא, כמו גם את יום פטירתו של שמעון בר יוחאי, הפך לחג בעל סממנים לאומיים בו חוגגים את "ניצחון בר כוכבא על הרומאים", המסופר לפרטי הפרטים, מהדלקת המשואות והמדורות, ועד הירי בחץ וקשת. בבתי הספר ובגני הילדים שנו במיתוס והעשירוהו בשירים ובסיפורים שרובם עוסקים במאבקו של בר כוכבא באריה.

סיפור זה, שמקורו אינו בן התקופה, אלא הומצא באמצע המאה ה-19 וקיבל נוסח פואטי בידי שאול טשרניחובסקי בשירו "ביתרה", עיקרו בכך שבר כוכבא הוטל לזירה בקיסריה שם נלחם באריה ורכב על גבו עד ביתר, וכדברי המשורר טשרניחובסקי:

שמאלו שלח ברעמת לביא,
ואת ימינו אל ההר,
על זרועו עוד יצלצל,
שריד אזיקיו – כבלי צר.

דהרות אימה, דהרות לביא,
כולו רוחץ בגלי ריר.
מני קרקס של קיסריה,
נישא ביתרה העיר.

לב אדירים לב האריה, יך;
ומי יאמר לו: חדל?
ופי שבעה יגבר מנו
לב רוכבהו, לב איל.
...

יזכור שביו, קרקס רומים,
נפשו הומה תדרוך עוז:
"יבוא יום ועליכם נרד
כרדת ארבה על הגז!

עוד יום לנו, ואם ביהודה
אך שריד מה ומתים מעט,
עוד לא כלה עשו עימי
נרים נס ובחזקת יד!"

שיר זה עובד לשיר הילדים "בר כוכבא" על ידי המשורר וסופר הילדים לוין קיפניס:

"...יום אחד קרה מקרה,
הה, מקרה עצוב -
בר-כוכבא נפל בשבי,
והושם בכלוב.

 מה נורא כלוב זה,
בכלוב שאג אריה,
אך ראה את בר כוכבא,
התנפל אריה.

אך דעו נא בר כוכבא,
מה גיבור ועז,
אך קפץ על האריה,
וקל כנשר טס,

על הר וגיא הוא שט,
דגל דרור ביד,
כל העם מחא לו כף,
בר כוכבא הידד!
הידד! הידד!"

בדומה לכך, גם המשורר היהודי-סובייטי שמואל הלקין השתמש בבר-כוכבא כסמל של מאבק לאומי ומעמדי מול מעצמה כובשת ומנצלת, דוגמת המאבקים האנטי-קולוניאליסטים בהם תמכה ברית המועצות.

כשם שהציונים ניכסו לעצמם את בר כוכבא לצורכיהם, כך גם מתנגדיהם. אחד ממתנגדיה העיקריים של הציונות, הרב יואל טייטלבוים מנהיג חסידות סאטמר בספרו "ויואל משה" מביע את הדעה כי בר כוכבא ראוי היה להיות המשיח, אך מכיוון שפעל לקבלת הגאולה והממשלה "טרם הזמן הראוי" נענש, ועמו עם ישראל.

המזרחן והמומחה ליחסים בינלאומיים ולאסטרטגיה פרופ' יהושפט הרכבי הציג בספריו‏[20] את בר כוכבא כהרפתקן, אשר הוביל את העם למרד שלא היה לו סיכוי, ואשר הביא לחורבן, לשמד ולגלות, שתוצאותיה ניכרות עד היום, כאלף שמונה מאות וחמישים שנה לאחר מכן. ייתכן שבעצם מי שעניין את הרכבי לא היה בר כוכבא אלא ראש הממשלה מנחם בגין. הוא השווה את סרבנותו היחסית של בגין מול ארצות הברית למרידת בר כוכבא ברומא, וכנראה שצפה שהתוצאות יהיו דומות ובלוח זמנים דומה. לעומתו הרב צבי יהודה קוק הביע את הדעה, כי מרד בר כוכבא, היה זריקת עידוד לפני היציאה לגלות הארוכה. היהודים יזכרו שכמעט הצליחו להקים מדינה, ויהיה להם למה להתגעגע שוב. גם פרופ' ישראל אלדד הגיב לעמדת הרכבי בהרצאה שהפכה לחוברת בנושא, ובה הביע התנגדות לשיפוט המרד לפי תוצאותיו, והראה את ההכרח שבמרידה מול גזירות הדת של רומא, כמו גם את סבירות הצלחתו של המרד באותו זמן‏[21].

אכן, תוצאות המרידה היו חמורות, והיישוב ביהודה גופא (הכוונה ליהודה כאזור בארץ ישראל, להבדיל מהפרובינציה כולה שנקראה אף היא יהודה) כמעט וחרב, אך לא היה זה מרד בר כוכבא שהביא לגלות ולהתרוקנות הארץ מיהודיה, שאירעה רק כמה מאות שנים לאחר מכן. העם היהודי הוסיף לשמור על מרכזים תורניים ותרבותיים, כמו גם על מסורת עיבוד האדמה והדבקות בארץ, עוד שנים רבות לאחר מכן. מרכזי לימוד התורה בבית שערים, באושה, בציפורי ובטבריה היוו בית היוצר למפעל האדיר של חתימת המשנה והתלמוד ולפעילות תנאים אמוראים וגאונים בארץ ישראל עוד מאות שנים, ובעצם עד שלטון האסלאם. המשמעות ההיסטורית של מרד בר-כוכבא היא בהתקוממות הגדולה האחרונה של היהודים כנגד השלטון הרומי (למרות שגם אחריה היו מרידות בהיקף קטן כמו מרד הגליל במאה ה-4), התקוממות שמעורבת בה התארגנות צבאית מקיפה, שנבעה מתוך התעוררות דתית ולאומית, כנגד השלטון הרומי האנטי-יהודי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

וידאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בתיעוד ההיסטורי מופיע שמו כשמעון בן כוסבא, עם וריאנטים כגון כסבה או כשבה. בתעתיק ליוונית - KOSIBA. במקורות הספרותיים מופיע גם כבר כוזיבא. פירוש הכינוי "בר כוכבא" מארמית הוא "בן כוכב".
  2. ^ התעודות מוואדי מורבעת ומנחל חבר.
  3. ^ בר כוכבא ובר יוחאי, באתר האקדמיה ללשון העברית
  4. ^ דר. יחיעם שורק, ‏בעזרת השם: מהו שמו האמיתי של גיבור ל"ג בעומר, באתר "הידען", 16 במאי 2014
  5. ^ כפי שנמצא בתעודות במערות: יהונתן בן מַחֲנַיִם, וישוע בר תַּדְמֹרַיָּה
  6. ^ חנן אריאל, בר כוכבא או בן כוזבא?, באתר האקדמיה ללשון העברית
  7. ^ "ר' עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר דין הוא מלכא משיחא." (=רבי עקיבא כשהיה רואה את בר כוכבא, היה אומר: זה הוא מלך המשיח), ירושלמי, מסכת תענית דף כד, א
  8. ^ בבלי, מסכת סנהדרין דף צ"ג, ב': "אמר להו לרבנן אנא משיח. אמרו ליה: במשיח כתיב דמורח ודאין. נחזי אנן אי מורח ודאין. כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין קטלוהו" (=אמר להם לחכמים, אני משיח. אמרו לו, במשיח כתוב שמריח (ברוח הקודש) ודן, נראה אנחנו אם אתה מריח ודן. כיוון שראוהו שאינו מריח ודן הרגוהו). יש המפרשים 'קטלוהו' שהרגוהו ממש. יש המפרשים לא במובן של הריגה ממשית, אלא במובן המקובל היום של קטילה, יחס של בוז וזלזול, למי שמתהדר להשתמש בתואר של המשיח ואינו כזה. ויש המפרשים כי שנהרג בידי הרומאים (הרדב"ז)
  9. ^ ירושלמי, מסכת תענית דף כד, א. יש מקור דומה בבבלי גיטין נ"ז א', שם אדם שמכונה 'בר דרומא' בעל כוחות פיזיים לא רגילים אומר תפילה דומה, ויש המשערים שמדובר בבר כוכבא.
  10. ^ ייבין הסתמך בין היתר ספרות עניפה של התנאים מתקופת המרד בנושא טהרות ועבודת המקדש, על תיעוד "מלכות בן כוזיבא שנתיים וחצי" בתלמוד (בבלי וירושלמי, סנהדרין, פרק חלק) וכן אזכורים על עדות רבי עקיבא בעניין אירועי המקדש. בספרות הרבנית נטו להסביר זאת בכך שרבי עקיבא היה זקן מופלג בעת מרד בר כוכבא והיה נער בסוף ימי בית שני, אף שהיה 'עם הארץ' בתקופה זו - ואין זה מסביר את עדותו על פרטי ההלכות. (ספרי, וזאת הברכה, פרשה שנ"ז, ור' מאמר בירור תקופת חייו של רבי עקיבא)
  11. ^ שמואל ייבין, מלחמת בר כוכבא, הוצאת מוסד ביאליק מהדורת 1952 עמוד 77. הספר פורסם לראשונה ב1946 תוך כדי פרסומים מדעיים על מציאת מכתבי בר כוכבא בשמו בר כוסבא
  12. ^ שמואל אברמסקי על מרד בר כוכבא בעיתון מחניים ה'תשכ"א 1951אתר דעת).
  13. ^ זוהי גם העמדה הרשמית במבחני הבגרות בחינוך הממלכתי דתי. נושאים בתולדות עם ישראל לבתי הספר הדתיים, לשנת הלימודים ה'תשס"ג 2003)
  14. ^ התאריכים ששימשו במרד בר כוכבא (אנגלית) מתוך אסופה בנושא מבט מחודש על מלחמת בר כוכבא, בעריכת פטר שפר.
  15. ^ יהושע זלוטניק סוגיית כיבוש ירושלים על ידי בר-כוכבא (אתר החברה הנומיסטית בישראל) - החברה לחקר מטבעות עתיקים, בנשיאות ד"ר קינדלר.
  16. ^ אפרון יהושע, "מלחמת בר-כוכבא לאור המסורת התלמודית הארצישראלית כנגד הבבלית", בתוך: מרד בר כוכבא - מחקרים חדשים, תשמ"ד.
  17. ^ על הדעות השונות ראו אסף מלאך, הקרב האחרון של בר-כוכבא, באתר statesmanship
  18. ^ "הוא חשב את עצמו לגואל שירד אליהם ככוכב מן השמים לגאלם מאפלת צרותיהם, למעשה לא היה אלא מרצח ולסטים" (אוסביוס, תולדות הכנסייה ד, ו)
  19. ^ The Image of Bar Kokhba, 1994
  20. ^ כל הציטוטים מחז"ל בספריו, לקוחים מספר האגדה של ביאליק ורבניצקי ולא מחז"ל במקור, ומכאן כנראה מסקנותיו.
  21. ^ פולמוס: החורבן ולקחיו - כיצד נתייחס לחורבן הבית ולמרד בר כוכבא, הוצאת ון-ליר, 1982.