מעלה עקרבים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מעלה עקרבים
מיקום מעלה עקרבים
מעלה עקרבים
מעלה עקרבים
מעלה העקרבים- תצלום אוויר.
אנדרטה לחיל ההנדסה שסלל את הדרך
בול דואר אוויר משנת 1954 עם סלע "האריה" במעלה עקרבים

מעלה עקרבים הוא דרך תלולה ומפותלת בנגב המזרחי, מדרום למכתש הקטן, בקטע המרכזי של כביש 227. המעלה שימש עורק תחבורה עיקרי בין באר שבע לאילת מאז סלילת הכביש במקום ב-1927 ועד 1956, אז נסלל כביש מעלה העצמאות. בראש המעלה ניצבת אנדרטה בצורת צריח (סמל חיל ההנדסה הישראלי) שהוקמה לזכר הנופלים במבצע לוט ב-1950. מעל לאנדרטה, בראש המצפה, נמצא לוח זיכרון לזכר הנרצחים בטבח מעלה עקרבים שאירע ב-17 במרץ 1954.

אזכורים מקראיים והיסטוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנה סברה שהאזור כונה "עקארב", "פיתולים" בערבית, עקב פיתוליו הרבים של המעלה - 18 עיקולים (סרפנטינות) תלולים מגובה 80 מטרים מעל פני הים עד לגובה של 402 מטרים.‏[1]

המקום נקרא בעברית "מעלה עקרבים", שם הנזכר במקרא, על אף שאין ודאות שההתייחסות המקראית היא לאותו האתר.‏[2]

בספר במדבר מצוינים גבולות ההבטחה של ארץ ישראל:

"וַיְדַבֵּר ה', אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר... זֹאת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה, אֶרֶץ כְּנַעַן, לִגְבֻלֹתֶיהָ... וְהָיָה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב, מִקְצֵה יָם-הַמֶּלַח קֵדְמָה. וְנָסַב לָכֶם הַגְּבוּל מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים וְעָבַר צִנָה והיה (וְהָיוּ) תּוֹצְאֹתָיו, מִנֶּגֶב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ"

– במדבר, פרק ל"ד, א' - ה'

בספר יהושע נזכר מעלה עקרבים כחלק מגבולה הדרומי של נחלת שבט יהודה:

"וְיָצָא אֶל-מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים, וְעָבַר צִנָה, וְעָלָה מִנֶּגֶב, לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ; וְעָבַר חֶצְרוֹן וְעָלָה אַדָּרָה, וְנָסַב הַקַּרְקָעָה. וְעָבַר עַצְמוֹנָה, וְיָצָא נַחַל מִצְרַיִם, והיה (וְהָיוּ) תֹּצְאוֹת הַגְּבוּל, יָמָּה; זֶה-יִהְיֶה לָכֶם, גְּבוּל נֶגֶב."

– יהושוע, פרק ט"ו, ג' - ד'

לאחר הכיבוש הישראלי בימי יהושע בן נון נשארו באזור מעלה עקרבים בני העם האמורי, ככתוב בספר שופטים:

"וּגְבוּל, הָאֱמֹרִי, מִמַּעֲלֵה, עַקְרַבִּים--מֵהַסֶּלַע, וָמָעְלָה."

– שופטים, פרק א' , ל"ו

בספר חשמונאים א' נכתב:

"ויהודה יצא לקראת ארץ אדום למלחמה על בני עשו, וייפול עליהם במעלה עקרבים אשר חנו שם על בני ישראל, ויך בהם מכה רבה, וייקח את שללם."

– חשמונאים א', פרק ה', ג'

פסוק זה מתייחס לקרב שאירע בשנת 165 לפנה"ס במסגרתו השתלטו החשמונאים על המעבר האסטרטגי בין יהודה לבין אדום.

במקום שרידי מעלה שנחצב בידי הרומאים במאה השנייה לספירה. אורכו של המעלה הרומי 1900 מ` אך כדי להקטין את השיפועים בנו פיתולים והאריכו את הדרך ל–2500 מ`. הרומאים הקימו קירות תמך ובמקומות שבהם היה שיפוע גדול של כ–30%, בנו מדרגות רחבות. הדבר מחזק את טענת החוקרים ששיירות המסחר בתקופה הרומית התבססו על בהמות נושאות שקים, ולא על כרכרות, שאינן מתאימות לעלייה במדרגות‏[3].

בשנת 1927, בתקופת המנדט הבריטי, נפרצה במקום דרך לכלי רכב בין שתיים מתחנות משטרת רוכבי הגמלים: משטרת כורנוב (ממשית) ומשטרת עין חוצוב (עין חצבה). מטרת הדרך הייתה לחזק את שליטת המשטרה באזור הפקר זה.

מבצע לוט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנובמבר 1948 נתפסה הדרך על ידי צה"ל במסגרת מבצע לוט, וחיל ההנדסה הישראלי פיתח אותה. ב-6 במרץ 1949 השתמשו בדרך כוחות חטיבת גולני, בראשות נחום גולן, בדרכם למבצע עובדה (כיבוש אילת). יום לאחר מכן, עברה חטיבת אלכסנדרוני בדרך זו לקראת כיבוש עין גדי וים המלח, במסגרת מבצע יצוב. בראש המעלה ניצבת אנדרטה בצורת צריח (סמל חיל ההנדסה הישראלי) שהוקמה לזכר מבצע סלילת הדרך ב-1950 (מבצע ערבה).

טבח מעלה עקרבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלט הנצחה לנרצחי מעלה עקרבים בראש מעלה עקרבים
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – טבח מעלה עקרבים
סלע האריה (או הלביאה או הצפרדע). משמאל רוגם צפיר ולידו חאן

ב-17 במרץ 1954 התרחש טבח מעלה עקרבים במהלכו נרצחו ביריות על ידי טרוריסטים ערבים שהסתננו לארץ - אחד עשר מהנוסעים באוטובוס "אגד" שהיו בדרכם חזרה מחגיגות לציון חמש שנים לשחרור אילת. טבח זה עורר זעזוע עמוק בארץ באותה עת והיו לו גם השלכות מדיניות. מעל לאנדרטה, בראש המעלה, נמצא לוח זיכרון לזכר הנרצחים.

תחזוקת הכביש[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז 1967, דרך מעלה העקרבים אינה באחריות החברה הלאומית לדרכים. היא גם אינה באחריות ברורה ישירה של כל גוף אחר, ולפיכך מצבה הפיזי גרוע וממשיך להידרדר מזה שנים רבות. הדרך אינה חסומה באופן פיזי לכניסת כלי רכב, אך ב-2007 הוצבו משני צדי הדרך תמרורי "כביש סגור לכלי רכב בשני הכיוונים". זאת, כיוון שהדרך הצרה והמפותלת, שמתחתיה תהום ואין בה מעקה בטיחות מוסדר, נמצאת במצב רעוע ונסיעת כלי רכב בה מסוכנת.

ב-2009 פנתה החברה להגנת הטבע לשר התחבורה בבקשה לתקן את הכביש ולפתוח אותו מחדש לתנועת כלי רכב.

כעת (2014), הדרך מתוחזקת וסלולה באספלט לכל ארכה. לא רצוי לרדת בסרפנטינות ברכב גדול (אוטובוס או משאית) בגלל בטיחות.

מצד צפיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקצהו העליון של "מעלה עקרבים", על גבעה שלטת, נמצא מצד עתיק "מצד צפיר" או קצ'ר צפ'אר. זוהי מצודה מהמאה השלישית או הרביעית, הבנויה מאבנים גדולות. צורתה ריבוע באורך וברוחב 7.5 מטר, ונותר בה גרם מדרגות שהוביל לקומה שנייה. המקום שימש כתחנת משמר דרכים מימי התקופה הביזנטית. מצפון נמצאו בסיסים של שני מבנים מתקופת המקרא. מצפון-מערב למצודה נבנה סכר לאגירת מי שיטפונות שמתרחשים לעתים בערוץ הנחל (וואדי) הסמוך.

בקצה התחתון של המעלה מצויה מצודה קטנה בשם "רוגם צפיר" ולידה שרידי חאן קטן.

בהשאלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח "מעלה עקרבים" משמש לעתים בספרות העברית כביטוי מיוחד לתיאור עת צרות ותלאות רבות בחיי העם היהודי. ביטוי זה נזכר לפרקים במכתבים שנשלחו מהארץ בבקשה לעזרה כספית מהגולה (החלוקה). במכתב שנשלח מירושלים מתאוננים הכותבים על מצבם הקשה: "תקף הצער הגדול... עול החובות במעלה העקרבים"‏‏‏[4].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קואורדינטות: 30°54′24″N 35°07′53″E / 30.9066015°N 35.1312594°E / 30.9066015; 35.1312594

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שמעון תמיר (סיימון), בלי ציניות: נחל צין ב-4X4, באתר ynet‏, 2 באוקטובר 2007
  2. ^ שביל ישראל / חניון מצפה המכתש - עין ירקעם - מפעל אורון, באתר מסע אחר
  3. ^ איתמר כהן, מסלולי טיול - הנגב ואילת - נחל גוב, באתר Fixtravel
  4. ^ ‏ המקור: זאב וילנאי, מדריך ארץ ישראל - תל אביב, השרון, השפלה והנגב, הוצאת תור ירושלים, 1950, עמ' 459.‏
מעלה עקרבים - "סלע הצפרדע"