סבאט
 | |
| ספורטאי סבאט משנת 2008 בהוואנה | |
| ארץ מקור |
 צרפת |
|---|---|
| ספורט אולימפי | לא |
סבאט (בצרפתית: Savate, מילולית: "נעל ישנה", ידועה גם בשם "איגרוף צרפתי") הוא ספורט לחימה מודרני מתחום הקיקבוקס שהתפתח מתוך מספר שיטות הגנה עצמית שמקורן בצרפת במהלך המאה ה-19.
בניגוד לענפי קיקבוקס אחרים, לדוגמה איגרוף תאילנדי, מותרות בעיטות אך ורק עם כף הרגל, ולא עם הברך או עם השוק.
לוחם סבאט נקרא בשם "סבאטור" ולוחמת סבאט נקראת בשם "סבאט'וס".
היסטוריית הסבאט[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת המאה ה-19 שיחקו המלחים הצרפתים בנמלים (לרוב בנמל מרסיי) במשחק בשם "Jeu marseillais" ("המשחק של מרסיי"), שלאחר זמן מה השתנה ל-"Chausson" (מילולית: כפכף, על שם הנעליים שהיו נהוגות אצל מלחים) כדי להפיג את השעמום בספינה כאשר היו בים.
המשחק כלל מספר סגנונות של בעיטות:
- בעיטות גבוהות ומדויקות באזור הבטן והראש.
- בעיטות המתבצעות כאשר הלוחם נאחז בקרקע עם שתי ידיו (הלא ממש יציבה לפעמים על ספינה בים סוער למשל) הנותנת ללוחם את האחיזה החזקה בקרקע כך שהוא לא יפול על הסיפון וגם יתן בעיטה חזקה ומדויקת אחורנית אל יריבו.
באותו זמן, התחוללו בפריז מהומות גדולות ברחובות, וכתוצאה מכך פיתחו חלק מהצרפתים טכניקות הגנה עצמית הכוללות:
- בעיטה נמוכה המכוונת לאחורי השוקיים של היריב בשביל להכשילו ולגרום לו ליפול על הקרקע.
- בעיטה הממוקדת אל אזור הברכיים כדי לגרום לו לאי יציבות וכאב רב ברגליים.
- שימוש במקלות אשר נמצאו ברחובות פריז ככלי הגנה והתקפה לשימוש בטכניקות הדומות לאיגרוף.
- בעיטות לאשכי היריב.
- בעיטות המשתמשות בנעליים הקשות כחוד אל בטן היריב ורקתו.
- אגרוף מהיר מטווח קרוב והגנה תמיד עם ידיים באזור הראש.
אנשי מפתח בפיתוח הסגנון לחימה ואיחוד הטכניקות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מישל קסאוקס (1794–1869), רוקח צרפתי, וצ'ארלס לקור (1808–1894) היו אנשי מפתח בפיתוח הסגנון, בכך שהפכו אותו מטכניקת הגנה עצמית ברחוב ללחימת סבאט מודרנית. קסאוקס החל ב-1825 לקדם ולשנות את לחימת הסבאט הכוללת גם את סגנון הלחימה בנמל (Chausson) וגם את סגנון ההגנה העצמית מרחובות פריז ושילב אותם ביחד בפעם הראשונה לסגנון ייחודי משלו. על אף ההשפעה המרובה מפריז, התמקדה הגרסה של קסאוקס ללחימת סבאט בלחימת המלחים "Chausson".
צ'ארלס לקור, תלמידו של קסאוקס, הוסיף ללחימת הסבאט את האגרופים עקב צפייתו בקרב אגרוף אמריקאי בצרפת בין אוואן סוויפט וג'ק אדמס. לטעמו, העניקו האגרופים יתרון ללחימת הסבאט מכיוון ששימוש בידיים רק להגנה מפני בעיטות לא הספיק. לאחר זמן מה, הצטרפה גם לחימת המקלות (או מקלות הליכה) לסבאט, בעזרתו של בארוזי וגם עקב המהומות שהיו בפריז, במהלכן נעשה שימוש במקלות רגילים (קצרים וארוכים), מקלות הליכה, כיסאות, סכינים ומחבטים[1] ברחוב, שנוספו גם הם בהדרגה אל תוך הסבאט. הסבאטורים בפריז ניצלו והשתמשו בחפצים הללו כדי להגן על עצמם ופיתחו כמה טכניקות מקל המזכירות את הדיפת חבורות פורעים בהן השתמשו המאסטרים בפריז הישנה.
על אף השימוש בחפצים ברחובות פריז, מתמקד השימוש במקלות (או מקלות הליכה) בקרב (אם מדובר בקרב סבאט המשתמש בחפצים ולא רק במגע גוף) יותר מאשר עם חפצים אחרים, אך זאת תלוי במכון האימונים של הסבאט. שיטה זו התפתחה לטכניקת הברטיטסו.
סגנון נוסף הפחות נפוץ בימיו הקדומים של סבאט, הוא הסבאט מזרחי; שילוב של סבאט קלאסי ושל ג'וג'יטסו.
בנוסף, הסבאט השפיע על חוקי תחרויות הקראטה בתחילת דרכם, ואמנות זו גם שאלה את הבעיטות הגבוהות מהסבאט.
אחרית דבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסבאט התמסד תחת "ארגון האיגרוף הצרפתי הלאומי" (National de Boxe Francaise) על ידי תלמידו של צ'ארלס צארלמונט, קאונט פיירי בארוזי (dit Barrozzi). בארוזי נחשב כאחד האבות הרוחניים של אומנות הסבאט המודרנית. בארוזי גם זכה בצרפת ומושבותיה 11 פעמים כאלוף סבאט, כאשר התחרות הראשונה בה השתתף נערכה בזמן מלחמת העולם הראשונה. הארגון הלאומי של הסבאט נקרא F.I.S (ראשי תיבות ל-International Savate Federation) אשר נחשב גם כארגון עולמי.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Bridge man savate.com - History
- סבאט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
