קפואירה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפואירה (Capoeira) הינה אמנות לחימה הבולטת בתנועותיה הריקודיות אשר נוצרה על ידי העבדים שנלחמו בדיכוי שלטונם באפריקה. הקפואירה פופולרית בברזיל במיוחד, אך בסוף המאה ה-20 צברה פופולריות גם בשאר העולם, בדרך כלל בזכות מטיילים ששבו מברזיל. שורשי הקפואירה הניכרים עד היום מתייחסים לאלמנטים של קרב הכוללים התקפה והגנה, אך המינוח המקובל בקפואירה הוא של "משחק". יש הרואים בקפואירה ריקוד, שכן המשחק מלווה בנגינה ושירה. ישנם סגנונות משחק שונים, בהם הדגש הוא על מרכיבים שונים במשחק - אקרובטיים, לוחמניים, קצביים או אסטרטגיים.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
[עריכה] שורשי הקפואירה
יסודות הקפואירה הונחו במאה ה-16, בתקופת הכיבוש הקולוניאלי של פורטוגל בברזיל, שבה הובאו לברזיל עבדים ממערב אפריקה, בעיקר מסודאן, אנגולה, קונגו ומוזמביק. תהליך ההומוגניזציה שעבר על אוכלוסיות עבדים שונות אלו שימש זרז לפיתוחה של הקפואירה כאמצעי להגנה עצמית, שימור המסורת והעלאת מצב הרוח. ישנם היסטוריונים המאמינים כי הקפואירה הושפעה רבות גם בידי ילידי ברזיל האינדיאנים ותרבותם. העבדים, ששאפו לצאת לחופשי, היו חייבים להתאמן על מנת להילחם על חירותם, אולם לא יכלו להתאמן בלחימה עקב החשש שיתגלו בפעילות מעין זו וייענשו. על כן שילבו בלימודי הלחימה מוזיקה ותנועות של ריקוד, כדי שלא יעוררו כל חשד בשעה שהתאמנו.
[עריכה] היסטוריה מאוחרת
ב-3 במאי 1888 הכריזה הנסיכה איזבל על ביטול העבדות בברזיל בזמן שאביה המלך היה בביקור בארצות הברית. שנה לאחר מכן, עם ההכרזה על רפובליקה פדראלית, איבדה הדת הקתולית את המונופול בברזיל, דבר שאיפשר לתרבויות האפריקאיות לצאת מהמחתרת בה התקיימו.
עם שחרורם נפוצו העבדים האפריקאים בערי המדינה. בשל מחסור קשה בתעסוקה נוצרו כנופיות פשע רבות במורכבות מעבדים משוחררים. העבדים המשוחררים המשיכו בתרגול הקפואירה, וכך נוצרה לה תדמית חתרנית ופושעת אשר הובילה להוצאת הקפואירה מחוץ לחוק בשנת 1892. למרות החקיקה המחמירה והאלימות המשטרתית כנגד העוברים על החוק, הקפואירה לא נעלמה אלא הפכה מחתרתית - הרודות (roda, הגיה:הוֹדָה, היא מעגלי לחימה בה נלחמים שני קפואריסטות אחד כנגד האחר) הועברו למקומות שאיפשרו נתיבי מילוט רבים והלוחמים אימצו לעצמם כינויים על מנת להסוות את זהותם האמיתית. הקפואריסטות אימצו מקצב בשם "קוואלריה" (cavalaria, הגיה:קָוָלָרִיָה) כדי להסוות את אימוני הקפואירה. ברגע שהיו מגיעים שוטרים לסביבה, היו עוברים לנגן קוואלריה כאות אזהרה לכל הסובבים ואז משנים את המקצב לסמבה ושני השחקנים שברודה היו עוברים מיד לריקוד (כגון סמבה). עד 1920 עוד אסר החוק בברזיל על עיסוק בקפואירה.
[עריכה] העידן החדש
בשנת 1937 הוזמן מסטרה בימבה (Mestre Bimba, הגיה: מֵסְטְרִי בִּימְבָּה, שמו היה "מנואל דוס רייס משאדו" Manoel dos Reis Machado) לארמון הנשיאות להדגים את אומנותו. לאחר מכן הוא זכה באישור לפתיחת בית הספר הראשון לקפואירה בברזיל, שם לימד קפואירה רג'יונל (ראו קבוצות וסגנונות), סגנון אשר נחשב לפרי פיתוחו. בשנת 1942 פתח מסטרה פסטיניה (Mestre Pastinha) את בית הספר הראשון לקפואירה אנגולה במדינת באהיה. בסופו של דבר העביר הסנאט בברזיל חוק המכריז על הקפואירה כספורט לאומי, שני המורים זכו בהכרה כאבות הקפואירה וכיום היא נפוצה מאוד בברזיל (ואף נלמדת בקביעות על ידי חיילים בצבא). בנוסף, בתי ספר לקפואירה מברזיל פתחו נציגויות בכל רחבי העולם, כולל בישראל.
[עריכה] מקור המילה
מקור המילה קפואירה אינו ידוע בבירור וקיימות מספר השערות:
- מילה בפורטוגזית שמשמעותה "עשב גבוה". כאשר האדון היה שואל איפה העובדים, היו משיבים לו: "בקפואירה" - כלומר, רוקדים הם לתומם. כך התאפשרה למעשה הכשרתם של העבדים הברזילאים למאבק באדוניהם.
- פירוש אחר: חלקת יער שפונתה על ידי כריתת או שריפת העצים.
- ההיסטוריון מקונגו בשם ק. קיא בונסקי פו-קיאו סבור כי מדובר בעיוות של המילה קיפורה משפת הקיקונגו שמשמעותה לרפרף, "לפרפר" ממקום למקום, להיאבק, להילחם או להלקות, ובמיוחד משמש לתיאור תנועות של תרנגולים בקרב.
- היסטוריונים שחקרו את מקור המילה בתרבות האינדיאנית סבורים שהמילה "קפואירה" היא בעצם חיבור של שתי מילים: capuaa era שפירושן "תקופת קָפּוּאָה" על שם שבט הקפואה האינדיאני שנאבק בתקופה הקולוניאלית בעריצים הפורטוגלים.
[עריכה] קבוצות וסגנונות
הקפואירה נחלקת בחלוקה בסיסית לשני סגנונות - אנגולה (Angola) ורג'יונאל (regional הגיה:"הֵיז'וֹנָאוּ"). בשני הסגנונות נעשה שימוש נרחב בקרקע, בתכסיסים ובהטעיות וכן גם בעיטות, הכשלות ונגיחות. רוב הקבוצות כיום עושות בתוכנית לימודיהן שילוב במינונים שונים של שני הסגנונות, אף על פי שקיימות קבוצות המשויכות לסגנון אחד בלבד.
קפואירה אנגולה נחשבת לסגנון הבסיסי והראשוני ומתאפיינת בקרב קרקע נמוך, בדרך כלל איטי ומדויק יותר, הדורש ערמומיות ותכסיסנות מסוימת, ומעניק תשומת לב ייחודית למסורת וטקסיות. הדעה המקובלת היא כי מחייה האנגולה המודרני הוא מסטרה פסטיניה מסלבדור, באהיה (Salvador, Bahia). רוב תלמידי האנגולה היום מתאמנים בחולצות צהובות, בהתאם למסורת אותה הנהיג. על אף התדמית שעשוייה לעלות, האנגולה אינה סגנון ארכאי וזניח, אלא סגנון חי ומתפתח ועל אף שבצורתו הטקסית תנועות הלחימה איטיות, ברחובות ובאקדמיות לקפואירה בברזיל מתנהלים קרבות מהירים המשלבים גם אקרובטיקה.
קפואירה רג'יונאל הינה פיתוח של האנגולה המקורית. זהו סגנון מהיר ומורם יותר מהקרקע המתאפיין בתנועות אקרובטיות גמישות, ואשר בו חשיבות רבה יותר לטכניקה ואסטרטגיה. סגנון זה פותח על ידי מסטרה בימבה על מנת להרחיב את התחום ולהפוך אותו לנגיש יותר לציבור הרחב, וכמו כן כדי לנתק הקפואירה מההקשר הבעייתי לפשע ממנו סבלה.
שאר החלוקה מתבצעת לפי קבוצות ובתי ספר ללימוד קפואירה שהוקמו על ידי מורים שונים. הקבוצות נבדלות זו מזו בסגנון הלחימה, מידת השילוב של תנועות התקפיות מול ריקוד ואקרובטיקה, ולעתים אף בסגנון התנועה הבסיסית הנקראת ג'ינגה (ginga שפירושה להתנודד, הגיה:זִ'ינְגָה), אך חולקות בסופו של דבר את אותם אלמנטים בוריאציות שונות.
[עריכה] הרודה - מעגל הלחימה
משחק קפואירה אשר מתבצע במסגרת קבוצתית כלשהי, מתבצע במסגרת הרודה - זהו המעגל אשר הקבוצה יוצרת מסביב לשני שחקנים. הנוכחים ברודה שרים ומוחאים כפיים, וחלקם גם מנגנים במגוון כלים ייחודיים. לרודה יש מנהיג, והוא בדרך כלל המורה או הלוחם המנוסה ביותר, המנגן בבירימבאו הראשי. בסמכותו של מנהיג הרודה לעצור את הקרב בכל שלב שיבחר, לסמן לאלו המבקשים להיכנס לשחק את הזמן בו הם רשאים להיכנס, וכמו כן הוא זה שמכתיב בדרך כלל את קצב השירה והנגינה. מושג נוסף הקשור לרודה הוא "אַשֶה" (axé) אשר פירושו הוא "אנרגיה". האשה הוא פרץ האדרנלין הזורם בגופו של הקפואריסט בזמן השירה או המשחק. אשה גבוה הוא המפתח לאינסטיקטים מהירים ומשחק זורם ומלהיב.
המשחק בדרך כלל אינו כולל מגע רב. בעוד שנהוג ומקובל לערוך קרבות בהם מותר להפיל את היריב, שחקן מנוסה יעדיף לסמן ליריבו תנועה אחר תנועה את עליונותו על ידי בלימתה בשבריר השנייה שלפני המגע, ותוך התחמקות עקבית מהתקפות היריב. נהוג לקרוא לצורה זו של לחימה - משחק, אף כי הפועל "לשחק" במובן הזה עשוי לשמש גם לקרבות רציניים יותר. כאשר שני השחקנים במעגל הם ברמה גבוהה, ניתן להגיע לידי מגע, הפלות ואף הרמות. הדבר תלוי גם בסגנון המשחק וקצבו.
התנועות ההתקפיות של הקפואירה מורכבות ברובן מבעיטות והכשלות, כשקיים שימוש גם בידיים ואגרופים, אך הוא פחות נפוץ. בנוסף משולבים בקרב תרגילי אקרובטיקה וגמישות שנועדו לתמרן סביב המעגל והיריב, כמו גם על מנת להדגים את כישורי הלוחם. תרגילים רבים משלבים התקפה בתרגילי ראווה ומשלבים עמידות ידיים וראש, גלגלונים, סחרורים, קפיצות, פליק פלקים וסלטות יחד עם בעיטות ואגרופים. אצל הקפואריסטים המתקדמים ניתן לראות אף שילובים מרהיבים של מספר תרגילים מוכרים אשר יחד יוצרים קומבינציה מרשימה ביותר של תנועות מהירות ומדויקות.
[עריכה] נגינה ושירה בקפואירה
המוזיקה והשירה מהווים חלק חשוב בקביעת הקצב וסגנון המשחק. המקצב משתנה במהירות במהלך הקרבות בין השאר בהתאם לקצב השירים, החל מאיטי מאוד כמו אנגולה, ועד מהיר מאוד כמו סאו בנטו גרנדי די אנגולה. למקצבים השונים סגנון משחק שונה, ולחלקם שירים המיוחדים להם.
במהלך הקרב, נמצא השחקן מול יריבו, מוקף במעגל שר, מתופף ומוחא כפיים. חלק מהחוויה של לחימה במעגל קפואירה העשוי להחוות לעתים על ידי לוחם הוא מעין טראנס אליו נכנס המשתתף בקרב בעקבות התנועות הקצביות המאוחדות על ידי קצב הג'ינגה והמתחברות למוזיקה הרועשת לעתים על ידי הבאה למצב הכרתי שונה מהרגיל.
[עריכה] בעיטות והגנות
בקפואירה שני השחקנים במרכז הרודה "רוקדים" ג'ינגא זה מול זה ומבצעים פעלולים ותרגילים. בנוסף בועטים מידי פעם. כדי שהשחקן השני לא "יחטוף" מכה חזקה מהביעטה הוא מבצע הגנות שונות למיניהים. קפוראיסטים טובים יכולים לבצע בעיטות\התחמקויות בשילוב עם תרגילים מסובכים:פליק-פלאק(מקקו) סלטה אחורית וכד')
[עריכה] בעיטות
דפרנט-בעיטת בצורה מעוגלת מצד אחד לצד בשני של הגוף
ארמדה- סיבוב לאחר מכן בעיטה
קישאדה-בעיטה ממצב ששני הרגליים צמודות כמו ארמדה
בעיטת פטיש-ביטה ישירה לפנים
מיאלואה-בעיטוה שמתכופפים ואז מסתובבים
פרפוז- סיבוב ולאחר מכן הרמת שני הרגליים באוויר.
בקפואירה יש שילובי בעיטות:דפרנטארמאדה, וכד'
[עריכה] המקצבים
- אנגולה - Angola
- סאו בינטו גרנדי די אנגולה - São Bento Grande de Angola (הגיה: סָאוּם' בֵינְטוּ גְרָאנְגִ'י גִ'י אָנְגוֹלָה)
- איונה - Iúna (הגיה: אִיוּנָה)
- סמבה די רודה - Samba de Roda (הגיה: סמבה ג'י הודה)
- סאו בינטו פקינו - São Bento Pequeno (הגיה: סָאוּם' בֵינְטוּ פֵּקֵינוֹ)
- סאו בינטו גרנדי די מסטרה בימבה - São Bento Grande de Mestre Bimba (הגיה: סָאוּם' בֵינְטוּ גְרָאנְגִ'י גִ'י מֵסְטְרִי בִּימְבָּה)
- אידלינה - Idalina
- אמאזונס - Amazonas
- סנטה מריה - Santa Maria
- צ'יקו צ'יקו - Apanha a laranja no chão tico tico
- בנגלה - Bengeula
- קוואלריה - Cavalaria (הגיה: קָוָלָרִיָה)
- מיודיניו - Miudinho (הגיה: מִיוּגִ'ינְ'יוּ), המיוחד לקבוצת קורדאו די אורו (Cordão de Ouro).
[עריכה] כלי הנגינה
- בירימבאו (berimbau) - כלי חד-מיתרי יוצא דופן למראה, העשוי בצורה של קשת עץ ומיתר ברזל אשר אליהם מהודקת בחוט תיבת תהודה עגולה בגדלים שונים אשר קובעים את צלילו ואת שמו - גונגה, ויולה או מדיה.
- אַטַאבַאקִי (atabaque) - תוף באס גדול (כמו זה המשמש במוזיקת הסמבה) שאחראי על שמירה של מקצב קבוע.
- פַּאנְדֵירוֹ (pandeiro) - סוג של תוף מרים. משמש כלי מלווה המנגן במקצב דומה לאטאבקי, אך עם יותר אלתורים.
- אגוגו - האגוגו הוא כלי מברזל או מעץ, שניראה כמו שני חצוצרות וצליליו מוסיפים המון למיזיקה.
- כמו כן, מחיאות כפיים במקצב כפול או משולש מוסיפות אלמנט מוזיקלי קצבי שנחשב כמעט הכרחי ללחימה.
סדר תחילת הנגינה בקפואירה הוא כלהלן: ראשית מתחילה הגונגה עם המקצב הראשי של אותו סגנון משחק. לאחר מכן מצטרפים המדיו והויולה ולאחריהן האטאבקי. לבסוף מצטרף הפאנדירו ולאחריו מחיאות הכפיים של יתר הלוחמים.
שירים רבים נכתבו לקפואירה. חלקם מושרים בפי כל הקבוצות, וחלקם מושרים רק על ידי קבוצות או אקדמיות מסוימות. הסגנון העקרי שבו הם מושרים הוא קריאה ותשובה - בו נותן מישהו את קולו לבד בשורה ולאחר מכן נענה על ידי המעגל במקהלה, בדרך כלל בחזרה מילה על מילה של אותה השורה. סגנון זה נפוץ מאוד אולם קיימים גם שירים רבים אחרים המושרים ברציפות בצורה של סיפור. השירים עוסקים במגוון רחב של נושאים החל בהיסטוריה ולוחמים מפורסמים, מהמתרחש במעגל הרודה, החיים בכללותם (בעיקר אלוהים ונשים), וכלה בשירי נונסנס קלילים.
[עריכה] וריאציות
לחלק מהמקצבים צורת משחק שונה לגמרי מהמשחק הבסיסי בקפואירה. בין מקצבים אלו נמנים:
- סמבה די רודה - ריקוד הסמבה בתוך הרודה, יכול להיערך כאשר הרוקדים הם גבר ואשה, במתכונת של ריקוד פלירטוט וחיזור, או במתכונת של קרב בין שני גברים.
- מַקוּלֶלֶה (maculelê) - משחק בעזרת מקלות קצרים (אחד בכל יד) במקצב של ארבעה צעדים. בצעד הרביעי נוצר מגע בין מקלות השחקנים, ובכל השאר אפשרי מגע בין המקלות לרצפה, או בין המקלות של אותו שחקן.
- ג'וֹנְגוֹ - צורת ריקוד נוספת שנערכת בשתי שורות מקבילות ולא במסגרת הרודה.
[עריכה] בטיזאדו וטרוקה די קורדאו
טקס ההטבלה בקפואירה, הנקרא בטיזאדו (batizado), נערך אחת לשנה בכל קבוצה, ובו הבכירים חונכים את התלמידים החדשים ומעניקים להם כינוי וחגורה ראשונה. מקובל שלכל קפואריסטה יש כינוי (בפורטוגזית) אחד או יותר המשקף איפיון ויזואלי, התנהגותי, או אנקדוטה מעברו. כינויים מקובלים הם שמות מעולם הטבע, ובייחוד בעלי חיים.
לשחקנים ותיקים בעלי חגורות, יש הזדמנות לעלות ברמתם ולהחליף חגורה לדרגה גבוהה יותר בטרוקה די קורדאו (troca de cordão) - טקס המתלווה לבטיזאדו. לכל בית ספר שיטת דירוג שונה לפי צבעי החגורות.
[עריכה] הקפואירה בראי הרפואה
בהקשר לשאלה הנצחית של "ריקוד או אמנות לחימה?", ניתנה זווית רפואית מעניינת לקפואירה במאמר שהתפרסם במגזין המקצועי "הרפואה" בישראל, בשנת 1997. במאמר, שנערך על ידי י. שמר, נידונו שלושה מקרי פציעת חבלה כתוצאה מבעיטת רגל במהלך משחק קפואירה. שמר דן בנושא, והעלה כי למרות שהקרבות מתנהלים בשיטה של סימון מכות ללא מגע, בכל זאת עלולות להגרם תאונות קשות ללוחמים כמו גם לצופים בקרב, עקב הקירבה הפיזית ואנרגיית התנועה הרבה המושקעת במכות. כמו כן העלה שמר ההשערה כי הסיכון גובר מכיוון שבישראל פועלות בעיקר קבוצות המיישמות טכניקות קפואירה השמות דגש רב על תנועות לחימה ופחות בריקודיות. המאמר מסכם בהמלצה להגביל הפעילות למקומות מאושרים ולהדרכה קפדנית. ומצד שני, ניתן לטעון כי מומלץ כי כל ספורט המערב מגע, כגון קראטה או ג'ודו, יהיה מוגבל בפעילויתו למקומות מאושרים והדרכה קפדנית.
[עריכה] הקפואירה בישראל
הקפואירה בישראל מפותחת למדי וישנן קבוצות רבות ברחבי הארץ העוסקות בכך. לכל קבוצה יש את הסגנון שהיא מתמחה בו. הקבוצות הבולטות בארץ הן:
- אבאדה קפואירה האגודה לשימור ושיפור הקפואירה (Abadá capoeira – Associação Brasileira de Apoio e Desenvolvimento da Arte-capoeira) – אחד מבתי הספר בברזיל ובעולם, הוקם על ידי מסטרה קמיסה ומתמחה בסגנון הרג'יונל בשילוב אנגולה.
- קפואירה מנדינגה סניף ישראלי של בית הספר קורדאו די אורו (Cordão de Ouro) שהוקם בברזיל על ידי מסטרה סואסונה ומסטרה ברזיליה'. בית הספר עוסק בקפואירה רג'יונאל ואנגולה ביחד.
- סול דה באהיה (Sul Da Bahia) – הוקמה על ידי מסטרה ראילסון תלמידו של מסטרה מאו ברנקה. בית הספר מתמקד ברז'יונל אך עם זאת מלמד את התלמידים לשחק בכל מקצב בו מנגן הברימבאו.
- מנינו בום (Menino Bom) - עקב עזיבתם של חלק מהתלמידים את קבוצת "סול דה באיה" נוצרה הקבוצה "מנינו בום", המסטרה שלה הוא Espirro Mirim.
- בנטוס (Bantus) – הוקמה על ידי מסטרה פינטור תלמידו של מסטרה גואו פיקנו.
- קפואירה אמיזד'ה (Capoeira Amizade) - הוקמה בישראל על ידי קרלוס "זאפ" פררה דה סילבה -תלמידם של מסטרה Espirro Mirim ומסטרה Pintor.
- מוזנזה (muzenza) – הוקמה על ידי מאסטר בורגז לפני כ-50 שנים.
- איסטילו דה ג'וגו (Estilo de Jogo-Muzenza), הינה קבוצה ישראלית ייחודית, המשלבת קראטה בתוך הקפוארה. נוסדה על ידי קונטרה מסטרה קאשי.
- קבוצת קפוארה ברזיל – Mestre Paulinho Sabia אחת משלוש הקבוצות הגדולות בעולם.
- אייקי קפוארה – נוסדה על ידי Profssor Ben,ועמי ניב מייסד אייקי קרב מגע, קבוצה ישראלית המשלבת קרב מגע.
- דנסה גהרה - קבוצה ישראלית בתנופה. נוסדה על ידי Professor Verga ו-Professor Shavit.
[עריכה] גלריית תנועות
- ראו - גלריית תנועות קפואירה מורחבת
חלק מהתנועות והבעיטות הנפוצות בקפואירה:
 |
 |
 |
| אַרְמָדַה פוּלָדַה | אָאוּ (גלגלון) | אָאוּ דה קוֹסְטַה |
| Armada Pulada | Aú | Aú de Costa |
 |
 |
 |
| בֶּנְסוֹ | עמידת ידיים | קֵישָאדָה |
| bênção | Queixada |
 |
 |
| פיזאו Pisão | קבסאדה Cabeçada |
[עריכה] לקריאה נוספת
- י. שמר (עורך), 1997, "מדור טראומה - קפואירה - ריקוד עממי או אמנות לחימה?", הרפואה, כרך 132, חוברת ב' עמ' 137-138.
- דורון לוקס, 2005, קפוארה - ז'ינגה על חוד התער, הוצאת הקיבוץ המאוחד.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
בישראל:
- קפואירה בישראל
- האתר הרשמי של אבאדה ישראל
- האתר הרשמי של קורדאו די אורו ישראל
- אתר אגודת קפואירה סול דה באיה
- האתר הרשמי של קבוצת קפואירה אמיזד'ה ישראל
- אתר אבאדה ישראל נוסף
- קפוארה ישראל איסטילו דה ג'וגו
- אתר קבוצת קפוארה ברזיל הפועלת בחיפה
- אתר קבוצת דנסה גהרה
http://www.capoeira-aiki.com/:האתר הרשמי של אייקי קפוארה
בינלאומיים:
טכניקות קפואירה:
דוגמה מוזיקלית:
דוגמת נגינה בבירימבאו במקצב אנגולה (17 שניות)
| אמנויות לחימה | ||
|---|---|---|
| סיניות | אי צ'ואן - בה גואה ג'אנג - גוג'ו ריו - ג'יט קון דו - וו-ווי גונג-פו - וו שו - טאי צ'י - קונג פו - קונג פו גמל שלמה דרומי - שינג אי | |
| יפניות | איאיידו - אייקידו - ג'ו ג'וטסו - ג'ודו - גנדאי בודו - נינג'יטסו - סומו - קיוקושינקאי - קיקבוקס - קיודו - קנדו - קראטה - שורינג'י קמפו | |
| קוריאניות | הפקידו - טאיקוונדו - טאי קיון - טאנג סו דו - טוקונג - סון קואן מו - קוק סול וון | |
| פיליפיניות | אסקרימה - ארניס - ארניס מודרני - לייטנינג סיינטיפיק ארניס - קאלי | |
| אירופאיות | איגרוף - היאבקות בסגנון יוני-רומי - פאנקרטיון - סיף | |
| רוסיות | סיסטמה - סמבו | |
| אמריקאיות | היאבקות מקצועית - ג'ו ג'יטסו ברזילאי - קפואירה | |
| ישראליות | אבי"ר - אייקי - אמנות לחימה יהודית - דניס הישרדות - לחימה משולבת (CMA) - קרב מגן ישראלי - קרב מגע - קרב פנים אל פנים | |
| אחרות | איגרוף תאילנדי - היאבקות | |
