קפואירה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קפואירה
Capoeira
Rugendasroda.jpg
ציור מהמאה ה-19 שמתאר את מעגל הלחימה
ארץ מקור Flag of Brazil.svg ברזיל
התפתחה מ- ריקודים אפריקאים
אמנים מפורסמים מסטרה בימבה, מסטרה פסטיניה ביזורו מגנגה
ספורט אולימפי לא

קפואירה או קפוארה (פורטוגזית: Capoeira) היא אמנות לחימה הניכרת בתנועותיה הריקודיות, אשר נוצרה בברזיל על ידי עבדים ממוצא אפריקני. הקפואירה פופולרית בברזיל במיוחד, אך מסוף המאה ה-20 צברה פופולריות גם בשאר העולם, בדרך כלל בזכות מטיילים ששבו מברזיל. שורשי הקפואירה הניכרים עד היום מתייחסים לאלמנטים של קרב הכוללים התקפה והגנה, אך המינוח המקובל בקפואירה הוא של "משחק". יש הרואים בקפואירה ריקוד, שכן המשחק מלווה בנגינה, שירה וקצב. ישנם סגנונות משחק שונים, בהם הדגש הוא על מרכיבים שונים במשחק - אקרובטיים, לוחמניים, קצביים או אסטרטגיים.

שני גברים משחקים קפואירה ברחובות אמסטרדם

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שורשי הקפואירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יסודות הקפואירה הונחו במאה ה-16, בתקופת הכיבוש הקולוניאלי של פורטוגל בברזיל, שבה הובאו לברזיל עבדים ממערב אפריקה, בעיקר מסודאן, אנגולה, קונגו ומוזמביק. תהליך ההומוגניזציה שעבר על אוכלוסיות עבדים שונות אלו שימש זרז לפיתוחה של הקפואירה כאמצעי להגנה עצמית, שימור המסורת והעלאת מצב הרוח. ישנם היסטוריונים המאמינים כי הקפואירה הושפעה רבות גם בידי ילידי ברזיל האינדיאנים ותרבותם. העבדים, ששאפו לצאת לחופשי, היו חייבים להתאמן על מנת להילחם על חירותם, אולם לא יכלו להתאמן בלחימה עקב החשש שיתגלו בפעילות מעין זו וייענשו. על כן שילבו בלימודי הלחימה מוזיקה ותנועות של ריקוד, כדי שלא יעוררו כל חשד בשעה שהתאמנו.

היסטוריה מאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-3 במאי 1888 הכריזה הנסיכה איזבל על ביטול העבדות בברזיל בזמן שאביה המלך היה בביקור בארצות הברית. שנה לאחר מכן, עם ההכרזה על רפובליקה פדרלית, איבדה הדת הקתולית את המונופול בברזיל, דבר שאיפשר לתרבויות האפריקאיות לצאת מהמחתרת בה התקיימו.

עם שחרורם נפוצו העבדים האפריקאים בערי המדינה. בשל מחסור קשה בתעסוקה נוצרו כנופיות פשע רבות המורכבות מעבדים משוחררים. העבדים המשוחררים המשיכו בתרגול הקפואירה, וכך נוצרה לה תדמית חתרנית ופושעת אשר הובילה להוצאת הקפואירה מחוץ לחוק בשנת 1892. למרות החקיקה המחמירה והאלימות המשטרתית כנגד העוברים על החוק, הקפואירה לא נעלמה אלא הפכה מחתרתית - ההודות (roda, הגיה:הוֹ‏דָ‏ה, היא מעגלי לחימה בה נלחמים שני קפואריסטות אחד כנגד האחר) הועברו למקומות שאיפשרו נתיבי מילוט רבים והלוחמים אימצו לעצמם כינויים על מנת להסוות את זהותם האמיתית. הקפואריסטות אימצו מקצב בשם "קוואלריה" (cavalaria, הגיה:קָ‏וָ‏לָ‏רִיָ‏ה) כדי להסוות את אימוני הקפואירה. ברגע שהיו מגיעים שוטרים לסביבה, היו עוברים לנגן קוואלריה כאות אזהרה לכל הסובבים ואז משנים את המקצב לסמבה ושני השחקנים שברודה היו עוברים מיד לריקוד (כגון סמבה). עד 1920 עוד אסר החוק בברזיל על עיסוק בקפואירה.

העידן החדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1937 הוזמן מסטרה בימבה (Mestre Bimba, הגיה: מֵסְטְרִי בִּ‏ימְבָּ‏‏ה, שמו היה "מנואל דוס רייס משאדו" Manoel dos Reis Machado) לארמון הנשיאות להדגים את אומנותו. לאחר מכן הוא זכה באישור לפתיחת בית הספר הראשון לקפואירה בברזיל, שם לימד קפואירה רג'יונל (ראו קבוצות וסגנונות), סגנון אשר נחשב לפרי פיתוחו. בשנת 1942 פתח מסטרה פסטיניה (Mestre Pastinha) את בית הספר הראשון לקפואירה אנגולה במדינת באהיה. בסופו של דבר העביר הסנאט בברזיל חוק המכריז על הקפואירה כספורט לאומי, שני המורים זכו בהכרה כאבות הקפואירה וכיום היא נפוצה מאוד בברזיל (ואף נלמדת בקביעות על ידי חיילים בצבא). בנוסף, בתי ספר לקפואירה מברזיל פתחו נציגויות בכל רחבי העולם, כולל בישראל.

מקור המילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור המילה קפואירה אינו ידוע בבירור וקיימות מספר השערות:

  • מילה בפורטוגזית שמשמעותה "עשב גבוה". כאשר האדון היה שואל איפה העובדים, היו משיבים לו: "בקפואירה" - כלומר, רוקדים הם לתומם. כך התאפשרה למעשה הכשרתם של העבדים הברזילאים למאבק באדוניהם.
  • פירוש אחר: חלקת יער שפונתה על ידי כריתת או שריפת העצים.
  • ההיסטוריון מקונגו בשם ק. קיא בונסקי פו-קיאו סבור כי מדובר בעיוות של המילה קיפורה משפת הקיקונגו שמשמעותה לרפרף, "לפרפר" ממקום למקום, להיאבק, להילחם או להלקות, ובמיוחד משמש לתיאור תנועות של תרנגולים בקרב.
  • היסטוריונים שחקרו את מקור המילה בתרבות האינדיאנית סבורים שהמילה "קפואירה" היא בעצם חיבור של שתי מילים: capuaa era שפירושן "תקופת קַפּ‏וּ‏אַ‏ה" על שם שבט הקפואה האינדיאני שנאבק בתקופה הקולוניאלית בעריצים הפורטוגלים.
  • יש שסוברים שמקור השם הוא משמה של ציפור הנקראת "קיפורה".

קבוצות וסגנונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקפואירה נחלקת בחלוקה בסיסית לשני סגנונות - אנגולה (Angola) ורג'יונאל (Regional - הגיה: הֵיז'וֹ‏נַאוּ)‏. בשני הסגנונות נעשה שימוש נרחב בקרקע, בתכסיסים ובהטעיות וכן גם בעיטות, הכשלות ונגיחות. רוב הקבוצות כיום עושות בתוכנית לימודיהן שילוב במינונים שונים של שני הסגנונות, אף על פי שקיימות קבוצות המשויכות לסגנון אחד בלבד.

קפואירה אנגולה נחשבת לסגנון הבסיסי והראשוני ומתאפיינת בקרב קרקע נמוך, בדרך כלל איטי ומדויק יותר, הדורש ערמומיות ותכסיסנות מסוימת, ומעניק תשומת לב ייחודית למסורת וטקסיות. הדעה המקובלת היא כי מחייה האנגולה המודרני הוא מסטרה פסטיניה מסלבדור, באהיה (Salvador, Bahia). רוב תלמידי האנגולה היום מתאמנים בחולצות צהובות, בהתאם למסורת אותה הנהיג. על אף התדמית שעשוייה לעלות, האנגולה אינה סגנון ארכאי וזניח, אלא סגנון חי ומתפתח ועל אף שבצורתו הטקסית תנועות הלחימה איטיות, ברחובות ובאקדמיות לקפואירה בברזיל מתנהלים קרבות מהירים המשלבים גם אקרובטיקה.

קפואירה רג'יונאל הינה פיתוח של האנגולה המקורית. זהו סגנון מהיר ומורם יותר מהקרקע המתאפיין בתנועות אקרובטיות גמישות, ואשר בו חשיבות רבה יותר לטכניקה ואסטרטגיה. סגנון זה פותח על ידי מסטרה בימבה על מנת להרחיב את התחום ולהפוך אותו לנגיש יותר לציבור הרחב, וכמו כן כדי לנתק הקפואירה מההקשר הבעייתי לפשע ממנו סבלה.

שאר החלוקה מתבצעת לפי קבוצות ובתי ספר ללימוד קפואירה שהוקמו על ידי מורים שונים. הקבוצות נבדלות זו מזו בסגנון הלחימה, מידת השילוב של תנועות התקפיות מול ריקוד ואקרובטיקה, ולעתים אף בסגנון התנועה הבסיסית הנקראת ג'ינגה (Ginga שפירושה להתנודד, הגיה: זִ'ינְגַּה), אך חולקות בסופו של דבר את אותם אלמנטים בוריאציות שונות.

ההודה - מעגל הלחימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משחק קפואירה אשר מתבצע במסגרת קבוצתית כלשהי, מתבצע במסגרת ההודה - זהו המעגל אשר הקבוצה יוצרת מסביב לשני שחקנים. הנוכחים בהודה שרים ומוחאים כפיים, וחלקם גם מנגנים במגוון כלים ייחודיים. להודה יש מנהיג, והוא בדרך כלל המורה או הלוחם המנוסה ביותר, המנגן בבירימבאו הראשי. בסמכותו של מנהיג ההודה לעצור את הקרב בכל שלב שיבחר, לסמן לאלו המבקשים להיכנס לשחק את הזמן בו הם רשאים להיכנס, וכמו כן הוא זה שמכתיב בדרך כלל את קצב השירה והנגינה. מושג נוסף הקשור לרודה הוא "אַשֶה" (axé) אשר פירושו הוא "אנרגיה". האשה הוא פרץ האדרנלין הזורם בגופו של הקפואריסט בזמן השירה או המשחק. אשה גבוה הוא המפתח לאינסטיקטים מהירים ומשחק זורם ומלהיב.

המשחק בדרך כלל אינו כולל מגע רב. בעוד שנהוג ומקובל לערוך קרבות בהם מותר להפיל את היריב, שחקן מנוסה יעדיף לסמן ליריבו תנועה אחר תנועה את עליונותו על ידי בלימתה בשבריר השנייה שלפני המגע, ותוך התחמקות עקבית מהתקפות היריב. נהוג לקרוא לצורה זו של לחימה - משחק, אף כי הפועל "לשחק" במובן הזה עשוי לשמש גם לקרבות רציניים יותר. כאשר שני השחקנים במעגל הם ברמה גבוהה, ניתן להגיע לידי מגע, הפלות ואף הרמות. הדבר תלוי גם בסגנון המשחק וקצבו.

התנועות ההתקפיות של הקפואירה מורכבות ברובן מבעיטות והכשלות, כשקיים שימוש גם בידיים ואגרופים, אך הוא פחות נפוץ. בנוסף משולבים בקרב תרגילי אקרובטיקה וגמישות שנועדו לתמרן סביב המעגל והיריב, כמו גם על מנת להדגים את כישורי הלוחם. תרגילים רבים משלבים התקפה בתרגילי ראווה ומשלבים עמידות ידיים וראש, גלגלונים, סחרורים, קפיצות, פליק פלקים וסלטות יחד עם בעיטות ואגרופים. אצל הקפואריסטים המתקדמים ניתן לראות אף שילובים מרהיבים של מספר תרגילים מוכרים אשר יחד יוצרים קומבינציה מרשימה ביותר של תנועות מהירות ומדויקות.

נגינה ושירה בקפואירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוזיקה והשירה מהווים חלק חשוב בקביעת הקצב וסגנון המשחק. המקצב משתנה במהירות במהלך הקרבות בין השאר בהתאם לקצב השירים, החל מאיטי מאוד כמו אנגולה, ועד מהיר מאוד כמו סאו בנטו גרנדי די אנגולה. למקצבים השונים סגנון משחק שונה, ולחלקם שירים המיוחדים להם.

במהלך הקרב, נמצא השחקן מול יריבו, מוקף במעגל שר, מתופף ומוחא כפיים. חלק מהחוויה של לחימה במעגל קפואירה העשוי להחוות לעתים על ידי לוחם הוא מעין טראנס אליו נכנס המשתתף בקרב בעקבות התנועות הקצביות המאוחדות על ידי קצב הג'ינגה והמתחברות למוזיקה הרועשת לעתים על ידי הבאה למצב הכרתי שונה מהרגיל.

תנועות הקפואירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תנועות בסיסיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

התנועה הבסיסית ביותר בקפואירה נקראת ג'ינגה (ginga) הנגזרת מהמילה gingar שמשמעותה להתנודד. הג'ינגה היא 'הריקוד' של הקפואירה, תנועה מצד לצד תוך מעבר באמצע הנקרא פרללה (paralela) או בעברית מקבילה. במצב הג'ינגה הידיים מגנות על הפנים והרגליים אחת מאחורי השנייה, מכיוון שלג'ינגה שני צדדים הגוף נוטה מעט לכל צד בכל פעם. במצב הפרללה הרגליים מקבילות וברגע זה מחליפים בין הידיים. תנועה בסיסית נוספת נקראת אוו (aú), היא הגלגלון של הקפואירה. האוו נקרא כך על שם שני המצבים בהם נמצא הגוף במהלך התרגיל: A כשהגוף עומד, U כאשר הגוף הפוך על הידיים.

בעיטות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיטות עגולות

  • Meia-lua de Frente (מיילוה די פרנצ׳י, בעברית: חצי ירח מקדימה) - בעיטה עגולה מצד אחד לצד השני של הגוף.
  • Armada (ארמדה, בעברית: חמושה) - בעיטה עגולה שלפניה כניסה אל עבר בן הזוג וסיבוב באותו הכיוון.
  • Queixada (קשדה, בעברית: 'לסתית' [מהמילה לסת]) - בעיטה עגולה שלפניה כניסה אל עבר בן הזוג וצעד רדיפה בכיוון הנגדי.
  • Meia Lua de Compasso (מיילוה די קומפסו, בעברית: חצי ירח במצפן) - בעיטה עגולה המשתמשת ברגל הקדמית כציר, שלפניה כניסה והתכופפות. ידועה כאחת הבעיטות הקטלניות מכל אומניות הלחימה.

בעיטות ישרות

  • Benção (בנסאו או בנסאון, בעברית: ברכה) - בעיטה קדמית המשמשת יותר כדחיפה ארוכה מאשר בעיטה קצרה.
  • Martelo (מחטלו, בעברית: פטיש) - בעיטה צדדית המתיישרת לאזור עורף בן הזוג ומתבצעת על ידי גב כף הרגל.

בקפואירה יש שילובי בעיטות המאפשר יצירת בעיטות חדשות מבעיטות שונות, לדוגמה Armada וMartelo יוצרות בעיטה בשם Parfuzo (פרפוז).

התחמקויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Cocorinha (קוקוריה) – התחמקות בסיסית ביותר, מצב בו יושבים אך ורק על כפות הרגליים, הברכיים מקופלות, יד אחת מגנה על הראש והיד השנייה על הרצפה.
  • Esquiva Lateral (סקיבה לטרל, בעברית: התחמקות הצידה) – התחמקות הבסיסית ביותר, השענות ממצב הפרללה לאחד הצדדים מהאגן ומעלה.
  • Esquiva de Baixa או Esquiva De Frente (סקיבה באשה, בעברית: התחמקות קדימה) – התחמקות פשוטה, ירידה ממצב הג'ינגה כך שהיד שמגנה על הפנים נוגעת ברצפה.
  • Esquiva Diagonal (בעברית: התחמקות אלכסונית) – התחמקות הנראית כמו הפנייה לאחור של הגוף בג'ינגה והחלפת הידיים.

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקצבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אנגולה - Angola
  • סאו בינטו גרנדי די אנגולה - São Bento Grande de Angola (הגיה: סָ‏אוּ‏ם' בֵינְטוּ‏ גְרָ‏אנְגִ'י גִ'י אָ‏נְגוֹ‏לָ‏ה)
  • איונה - Iúna (הגיה: אִיוּ‏נַה)
  • סמבה די רודה - Samba de Roda (הגיה: סמבה ג'י הודה)
  • סאו בינטו פקינו - São Bento Pequeno (הגיה: סַאוּ‏ם' בֵינְטוּ‏ פֵּ‏קֵינוֹ‏)
  • סאו בינטו גרנדי די מסטרה בימבה - São Bento Grande de Mestre Bimba (הגיה: סַאוּ‏ם' בֵינְטוּ‏ גְּרַ‏אנְגִּ'י גִּ'י מֵסְטְרִי בִּ‏ימְבַּ‏‏ה)
  • אידלינה - Idalina
  • אמאזונס - Amazonas
  • סנטה מריה - Santa Maria
  • צ'יקו צ'יקו - Apanha a laranja no chão tico tico
  • בנגלה - Bengeula
  • קוואלריה - Cavalaria (הגיה: קַבַלַ‏רִיַּה)

כלי הנגינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נגנים במעגל הקפואירה: פאנדירו, אטאבאקי ובירימבאו (בתמונה נראים נגנים בתלבושת קבוצת "אבאדה")
  • בירימבאו (berimbau) - כלי חד-מיתרי יוצא דופן למראה, העשוי בצורה של קשת עץ ומיתר ברזל אשר אליהם מהודקת בחוט תיבת תהודה עגולה בגדלים שונים אשר קובעים את צלילו ואת שמו - גונגה, ויולה או מדיה.
  • אַטַאבַאקִי (atabaque) - תוף באס גדול (כמו זה המשמש במוזיקת הסמבה) שאחראי על שמירה של מקצב קבוע.
  • פַּאנְדֵירוֹ (pandeiro) - סוג של תוף מרים. משמש כלי מלווה המנגן במקצב דומה לאטאבקי, אך עם יותר אלתורים.* כמו כן, מחיאות כפיים במקצב כפול או משולש מוסיפות אלמנט מוזיקלי קצבי שנחשב כמעט הכרחי ללחימה.
  • אגוגו-כלי המורכב ממקל ושני קוקוסים שמחוברים למקל ומכים עליהם במקל ומפיקים קול המלווה במחיאות הכפים.

סדר תחילת הנגינה בקפואירה הוא כלהלן: ראשית מתחילה הגונגה עם המקצב הראשי של אותו סגנון משחק. לאחר מכן מצטרפים המדיו והויולה ולאחריהן האטאבקי. לבסוף מצטרף הפאנדירו ולאחריו מחיאות הכפיים של יתר הלוחמים.

שירים רבים נכתבו לקפואירה. חלקם מושרים בפי כל הקבוצות, וחלקם מושרים רק על ידי קבוצות או אקדמיות מסוימות. הסגנון העקרי שבו הם מושרים הוא קריאה ותשובה - בו נותן מישהו את קולו לבד בשורה ולאחר מכן נענה על ידי המעגל במקהלה, בדרך כלל בחזרה מילה על מילה של אותה השורה. סגנון זה נפוץ מאוד אולם קיימים גם שירים רבים אחרים המושרים ברציפות בצורה של סיפור. השירים עוסקים במגוון רחב של נושאים החל בהיסטוריה ולוחמים מפורסמים, מהמתרחש במעגל הרודה, החיים בכללותם (בעיקר אלוהים ונשים), וכלה בשירי נונסנס קלילים.

וריאציות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחלק מהמקצבים צורת משחק שונה לגמרי מהמשחק הבסיסי בקפואירה. בין מקצבים אלו נמנים:

  • סמבה די הודה - ריקוד הסמבה בתוך ההודה, יכול להיערך כאשר הרוקדים הם גבר ואשה, במתכונת של ריקוד פלירטוט וחיזור, או במתכונת של קרב בין שני גברים.
  • מַקוּלֶלֶה (maculelê) - משחק בעזרת מקלות קצרים (אחד בכל יד) במקצב של ארבעה צעדים. בצעד הרביעי נוצר מגע בין מקלות השחקנים, ובכל השאר אפשרי מגע בין המקלות לרצפה, או בין המקלות של אותו שחקן.
  • ג'וֹנְגוֹ - צורת ריקוד נוספת שנערכת בשתי שורות מקבילות ולא במסגרת הרודה.

בטיזאדו וטרוקה די קורדאו[עריכת קוד מקור | עריכה]

טקס ההטבלה בקפואירה, הנקרא בטיזאדו (batizado), נערך אחת לשנה בכל קבוצה, ובו הבכירים חונכים את התלמידים החדשים ומעניקים להם כינוי וחגורה ראשונה. מקובל שלכל קפואריסטה יש כינויפורטוגזית) אחד או יותר המשקף אפיון ויזואלי, התנהגותי, או אנקדוטה מעברו. כינויים מקובלים הם שמות מעולם הטבע, ובייחוד בעלי חיים.

לשחקנים ותיקים בעלי חגורות, יש הזדמנות לעלות ברמתם ולהחליף חגורה לדרגה גבוהה יותר בטרוקה די קורדאו (troca de cordão) - טקס המתלווה לבטיזאדו. לכל בית ספר שיטת דירוג שונה לפי צבעי החגורות.

הקפואירה בראי הרפואה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהקשר לשאלה הנצחית של "ריקוד או אמנות לחימה?", ניתנה זווית רפואית מעניינת לקפואירה במאמר שהתפרסם במגזין המקצועי "הרפואה" בישראל, בשנת 1997. במאמר, שנערך על ידי י. שמר, נידונו שלושה מקרי פציעת חבלה כתוצאה מבעיטת רגל במהלך משחק קפואירה. שמר דן בנושא, והעלה כי למרות שהקרבות מתנהלים בשיטה של סימון מכות ללא מגע, בכל זאת עלולות להגרם תאונות קשות ללוחמים כמו גם לצופים בקרב, עקב הקירבה הפיזית ואנרגיית התנועה הרבה המושקעת במכות. כמו כן העלה שמר ההשערה כי הסיכון גובר מכיוון שבישראל פועלות בעיקר קבוצות המיישמות טכניקות קפואירה השמות דגש רב על תנועות לחימה ופחות בריקודיות. המאמר מסכם בהמלצה להגביל הפעילות למקומות מאושרים ולהדרכה קפדנית. ומצד שני, ניתן לטעון כי מומלץ כי כל ספורט המערב מגע, כגון קראטה או ג'ודו, יהיה מוגבל בפעילויתו למקומות מאושרים והדרכה קפדנית.

גלריית תנועות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו - גלריית תנועות קפואירה מורחבת

חלק מהתנועות והבעיטות הנפוצות בקפואירה:

CapoeiraArmadaPulada ST 05.jpg Capoeira ST 05.jpg CapoeiraMacaco ST 05.jpg
אַרְמָדַה פוּלָדַה אָאוּ (גלגלון) אָאוּ דה קוֹסְטַה
Armada Pulada Aú de Costa
CapoeiraBencao ST 05.jpg CapoeiraHandstand2 ST 05.jpg CapoeiraQueixada ST 05.jpg
בֶּנְסוֹ בננרה קֵישָאדָה
bênção Queixada
CapoeiraEscorao ST 05.jpg CapoeiraCabecada ST 05.jpg
פיזאו Pisão קבסאדה Cabeçada

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • י. שמר (עורך), 1997, "מדור טראומה - קפואירה - ריקוד עממי או אמנות לחימה?", הרפואה, כרך 132, חוברת ב' עמ' 137-138.
  • דורון לוקס, 2005, קפואירה - ז'ינגה על חוד התער, הוצאת הקיבוץ המאוחד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל:

דוגמה מוזיקלית:
דוגמת נגינה בבירימבאו במקצב אנגולה (17 שניות)