Mixed martial arts

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף MMA)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אמנויות לחימה משולבות
Mixed Martial Arts
Chuck Liddell vs. Rich Franklin UFC 115.jpg
צ'אק לידל נלחם בריץ' פרנקלין במסגרת תחרות UFC115. בUFC עורכים קרבות בזירה מתומנת הנקראת "אוקטגון"
ארץ מקור ארצות הברית
שנת יסוד תחילת שנות התשעים
המייסד אין
סגנון משולב, גראפלינג וסטרייקינג
התפתחה מ- מואי טאי, ג'ו ג'יטסו ברזילאי, טאקוונדו, קארטה, סבאט, ולה טודו
אמנים מפורסמים רויס גרייסי, אנדרסון סילבה, צ'אק לידל, רנדי קוטור
ספורט אולימפי לא

Mixed martial artsעברית: אמנויות לחימה משולבות), או בקיצור MMA, הוא ענף ספורט המדמה קרב פנים אל פנים, שבו מותר השימוש במגוון רחב של שיטות לחימה גופנית ללא נשק, כאשר החוקים מאפשרים למשתתף להשתמש בטכניקות היאבקות, איגרוף, גראפלינג ועוד, תוך כדי עמידה או לחימת קרקע.

מקורו של ענף ספורט זה בקרבות "ולה טודו" (בפורטוגזית: Vale tudo; מילולית: "הכל הולך"), ספורט לחימה גופנית ללא נשק וללא הגבלות כלשהן, אשר היה קיים בברזיל מאז שנות ה-20. בתחילת שנות ה-90 הביאה משפחת גרייסי הברזילאית את העיסוק בספורט לארצות הברית, וממנו התפתח ספורט ה-MMA. בשנת 1993 פרץ הספורט לתודעת הציבור כאשר נערכה לראשונה תחרות Ultimate Fighting Championship, אשר הייתה פתוחה לספורטאים מכל קשת אמנויות הלחימה הקיימות, והן התחרו זה בזה תוך הגבלות מינימליות, כדי לקבוע מיהו הלוחם הטוב ביותר. אופייה של תחרות זו הדהים רבים בציבור ברמת האלימות שהייתה בה, ובקרבות שאינם מופסקים אף שהיריבים זבים דם. תחרויות דומות נערכו אף ביפן החל משנת 1989.

במהלך העשור הראשון לתחרות, הוכנסו בהדרגה חוקים אשר הגבילו את שיטות הלחימה, זאת במטרה להפוך את האומנות ל"ספורט לגיטימי" ובטוח יותר. שינויים אלו גרמו לענף לצמוח במהירות, בעיקר בערוצי שלם וצפה, כאשר המכירות בערוץ הגיעו לרמה של תוכניות וותיקות ופופולריות כמו אגרוף והיאבקות מקצועית.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך ההיסטוריה היו נסיונות רבים ליצור שיטת לחימה "אולטימטיבית", כלומר- שלא מגבילה את עצמה לסגנון או שיטה אחת. בתקופת יוון העתיקה היה קיים מקצה בתחרות האולימפית העתיקה של לחימה חופשית. סגנון לחימה זה היה נודע באותם הימים בשם פאנקרטיון. סגנון זה שילב בין טכניקות גראפלינג לטכניקות הכאה, בדומה לתחרויות הMMA המודרניות.

נסיון מוקדם נוסף ליצירת שיטה כזו ניתן ליחס לאומנות הברטיטסו, אשר יוסדה על ידי אדווארד ברטון רייט בלונדון בשנת 1899, אשר ניסה ליצור שיטה אחידה המשלבת בין איגרוף מערבי, סבאט, לחימת מקל שווייצרית (לא קאן), ג'ו ג'וטסו יפני וג'ודו. אומנות זו היא הניסיון המתועד הראשון לשילוב בין אמנויות לחימה מזרחיות ועם אמנויות לחימה מערביות. בעקבותיה נוצרו מספר קרבות שמטרתם הייתה להוכיח את יעילותה של השיטה. קרבות אלו נערכו בעיקר באנגליה, וכללו לרוב לוחמים המומחים בשיטות לחימה יפניות אשר התמודדו מול סגנונות מערביים של האבקות.

בשנות ה-60 וה-70 של המאה העשרים ניסה ברוס לי ליצור שיטה דומה, ולכן יזם את הג'יט קון דו. לי האמין כי "הלוחם הטוב ביותר הוא לא מתאגרף, קראטקא או ג'ודוקא. הלוחם הטוב ביותר הוא זה המסוגל לאמץ כל סגנון, להיות חסר צורה, לאמץ את סגנונו האישי ולא לעקוב אחרי מערכת המבדילה בין סגנונות".

הספורט המודרני[עריכת קוד מקור | עריכה]

שורשיו של הספורט המודרני נטועים בשתי תתי-תרבויות שנוצרו סביב שתי סצנות לחימה של סגנונות גראפלינג שונים, הג'ו ג'יטסו הברזילאי והאבקות השוט היפנית. תחילה הופיעו תחרויות הוולה טודו בברזיל, תחרויות ממועטות חוקים אשר נערכו בעיקר תחת קורת הקרקס, שבהשראה ישירה מהן נוצר ספור השוט ביפן שצמח תחת ההאבקות המקצוענית.

תחרויות הוולה טודו הופיעו לראשונה בשנות העשרים של המאה העשרים, וצברו תאוצה בעקבות אתגר הגרייסי. אתגר הגרייסי הייתה קריאה שיזמו הליו וקארלוס גרייסי לכל אמני הלחימה הברזילאים באשר הם, לנסות ולנצח את בני המשפחה בקרב ממועט חוקים. במקביל, סגנון השוט נוצר ביפן. סגנון נוצר תחת ההאבקות המקצוענית כאירוע האבקות אשר לא נכתב מראש או בוים.

תחרויות לחימה משולבות תפסו תאוצה הארצות הברית עם הופעת אליפות הלחימה האולטימטיבית הראשונה בשנת 1993 שבה רויס גרייסי זכה בתואר האלוף בעודו גובר בהכנעה על יריבים גדולים וחזקים ממנו, ובכך מתחיל מהפכה בעולם אמנויות הלחימה. במקביל באותה השנה ביפן נוסד ארגון הפאנקרייס, ארגון שמתרתו הייתה לקדם את ספורט הMMA ואף אחזיק מספר תחרויות במהלך השנים.

חוקי המשחק[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקי ה-MMA כיום, השתנו בצורה משמעותית מימי הUltimate Fighting Championship ותחרויות נוספות ביפן ובברזיל. ככל שהידע בטכניקות לחימה בקרב הלוחמים והצופים גדל והתבהר, כך גם ההבנה שמערכת החוקים המינימלית הקיימת אינה מספיקה. המניעים העיקריים לתוספות החוקים היו שמירה על בריאות הלוחמים, וכן שינוי תדמית ה"ספורט דמים" או "לחימה עד המוות" לתדמית הנוכחית כספורט לגיטימי. MMA ידוע גם כ "קרב מגע" אשר הגיעה מרחובות ברזיל בשנת 1928 הנקרא גם "batalha toque".

קטגוריות משקל[עריכת קוד מקור | עריכה]

פדור אמליאננקו - נחשב בין הלוחמים הטובים בעולם מקטגוריית משקל כבד.

ראשית הוכנסו קטגוריות משקל בהתאם להבנה שישנה חשיבות רבה למשקל הלוחם, הן מבחינת עבודת הקרקע והן מבחנת הקרב בעמידה. ועדת הספורט של מדינת נוואדה חילקה את הלוחמים לתשע קטגוריות משקל:

קטגוריה השם באנגלית תחום עליון
זבוב Flyweight עד 57 קילוגרם
תרנגול Bantamweight עד 61 קילוגרם
נוצה Featherweight עד 66 קילוגרם
קל Lightweight עד 70 קילוגרם
חצי בינוני Welterweight עד 77 קילוגרם
בינוני Middleweight עד 84 קילוגרם
חצי כבד Light Heavyweight עד 93 קילוגרם
כבד Heavyweight עד 120 קילוגרם
כבד מאוד Super Heavyweight מ-121 ומעלה

כפפות ייחודיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחמות MMA עם הכפפות המיוחדות

הכפפות כיום ב-MMA קטנות יותר מאשר כפפות האיגרוף ואף פתוחות בקצות האצבעות, על מנת לאפשר ללוחם לאחוז את יריבו מצד אחד, אך מצד שני למזער את הנזק הנגרם מהמכות, הן מבחינת הצד הסופג, והן מבחינת מניעת חתכים בידו של התוקף.

זמני הקרב וסיבובים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במטרה למנוע קרבות ארוכים ומשעממים, ובעייתיות בשידור האירועים, חולקו הקרבות על פי רוב לשלושה סיבובים של חמש דקות, או חמישה סיבובים במקרה של קרב אליפות. נוסף על כך במקרה והלוחמים מתגוששים בסטטיות, ולא משפרים את עמדתם, על השופט להקים את הלוחמים למצב ההתחלתי שהוא בעמידה.

לבוש[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום השימוש בחליפה מכל סוג שהוא אסור, ומלבד מכנסיים (וחזיית ספורט לנשים) אסורים כל פרטי לבוש נוספים.

ניצחון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוחם יכול לגבור על יריבו במספר דרכים:

  • הכנעה - הכנעה היא טכניקת גראפלינג שמאלצת את היריב להיכנע מפאת כאב (לדוגמה בריחים) או מפאת חניקה המובילה לאבדן הכרה. היריב יכול להיכנע בטפיחה פעמיים על גוף היריב/מזרן או בכניעה מילולית
  • נוקאאוט - נוקאאוט (או KO הוא מצב בו אחד המתמודדים איבד את הכרתו כתוצאה מזעזוע מוח. נוקאאוט מהווה ניצחון מידי למתמודד שנשאר על רגליו.
  • נוקאאוט טכני - נוקאאוט טכני (או TKO) הוא מצב שבו אחד המתמודדים לא יכול להמשיך להילחם. לפעמים מצב זה נגרם על ידי שבר או חתך פתוח, אך לרוב משמעותו שלוחם אחד היה טוב משמעותית מהשני ושהמשך הקרב עלול לסכן את המתמודד המפסיד.
  • החלטת שופטים - אם כל סיבובי הקרב הסתיימו ללא הכרעה, שלושת שופטי הצד מכריזים על המנצח.
  • עצירת רופא - רופא הזירה מחליט לאחר בדיקה שאחד המתמודדים אינו מסוגל להמשיך להלחם.
  • עצירת פינה - אנשי הפינה של אחד המתמודדים מסמנים לשופט שהוא אינו יכול להמשיך את הקרב, בדרך כלל על ידי זריקת מגבת לתוך הזירה.

קרב יכול להסתיים גם בשוויון, או במקרים מסוימים להחשב פסול עקב פציעת אחד הלוחמים ממהלך בלתי חוקי של יריבו.

מכות אסורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוקים לגבי המכות האסורות אינם קבועים ומשתנים בהתאם לתחרות, אך כמעט בכל תחרות היום קיימים החוקים הבאים:

  • נגיחות, נשיכות, אצבעות לעיניים ומשיכות בשיער אסורות.
  • מכות לגרון אסורות.
  • החדרת אצבעות לפה היריב (פיש-הוקינג) אסורה.
  • מכות לחוליות או לעורף אסורות.
  • מכות לאשכים.
  • משיכה במכנסי היריב.

אסטרטגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

טכניקות הלחימה ב-MMA מתחלקות בדרך כלל לשתי קטגוריות: טכניקות הלחימה בעמידה, הכוללות בדרך כלל אגרופים, בעיטות וכדומה, שבדרך כלל נמצאות בשימוש באיגרוף, איגרוף תאילנדי, קיקבוקסינג וקראטה,טאקוונדו, וטכניקות גראפלינג הנמצאות בשימוש בהיאבקות,ג'ודו, ג'ו ג'יטסו ברזילאי, סמבו וכדומה.

בדרך כלל לוחם יעדיף את הטכניקה של אמנות הלחימה בה הוא התחיל את הקריירה הספורטיבית שלו. יחד עם זאת, למרבית הלוחמים המקצוענים ב-MMA יש מיומנות גבוהה בשתי הקטגוריות העיקריות וגם אם לוחם יעדיף טכניקה אחת להכריע התמודדויות, הוא ידע להגן על עצמו ולנהל תחרות מול רוב הטכניקות הקיימות.


 קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]