מיאנמר

מיאנמר (בורמה)
דגל סמל
מוטו לאומי: אין
המנון לאומי: לעולם לא נוותר על מולדתנו מיאנמר
יבשת	אסיה
שפה רשמית	בורמזית
עיר בירה	נייפידאו ‏‏ 19°17′N 96°20′E
העיר הגדולה ביותר	יאנגון (לשעבר "רנגון")
משטר	דיקטטורה צבאית
ראש המדינה - נשיא - ראש ממשלה	נשיא טהין סיין טהין סין
הקמה עצמאות - תאריך	מהממלכה המאוחדת 4 בינואר 1948
שטח‏ - דירוג עולמי - אחוז שטח המים	676,578 קמ"ר  40 בעולם 3.06%
אוכלוסייה‏‏ (הערכה) - דירוג עולמי של אוכלוסייה - צפיפות - דירוג עולמי של צפיפות	54,584,650 נפש  24 בעולם 80.68 נפש לקמ"ר 119 בעולם
תמ"ג‏‏ (הערכה לשנת 2011) - דירוג עולמי - תמ"ג לנפש - דירוג עולמי לנפש	82,720 מיליון $  77 בעולם 1,515 $ 200 בעולם
מדד הפיתוח האנושי‏‏ (2011) - דירוג עולמי	0.483  149 בעולם
מטבע	צ'אט ‏ (MMK)
אזור זמן	UTC +6.5
סיומת אינטרנט	.mm
קידומת בינלאומית	95+

מיאנמר (שמה הרשמי מטעם הכת הצבאית השלטת הוא "הרפובליקה של איחוד מיאנמר") היא מדינה בדרום-מזרח אסיה, הגובלת בתאילנד, בלאוס, בהודו, ברפובליקה העממית של סין ובבנגלדש. עד 1989 היה שמה הרשמי בורמה וזהו עדין השם הנפוץ בקהילה הבינלאומית למדינה.

שם המדינה

שמה הרשמי של המדינה היה בורמה עד שנת 1989, אז שונה למיאנמר. בהתאם לנהלים בינלאומיים, שינוי השם הוכר פורמלית על ידי האומות המאוחדות, אם כי לא על ידי הקהילה הבינלאומית. מדינות מסוימות, בהן ארצות הברית ובריטניה, אינן מכירות בשינוי השם, משום שאינן מכירות בממשל הצבאי שביצע את השינוי. כיום משתמשים אנשים רבים בשם מיאנמר, שמקורו בקיצור לשם הבורמזי Myanma Naingngandaw, ללא קשר לעמדתם ביחס לשלטון הצבאי. מנהיגתה הנבחרת של בורמה, אאונג סן סו צ'י, מפלגתה ותומכיהם בעולם, עדיין מכנים את מדינתם בשמה ההיסטורי, בורמה, וההנחה היא שאם הם יעלו לשלטון כמתחייב בחוק, שמה הרשמי של המדינה ישונה בחזרה. הערך האנציקלופדי של המדינה בויקיפדיה בשפות אנגלית, צרפתית, ספרדית ועוד, מופיע תחת השם בורמה, ולא תחת השם מיאנמר. ב-21 באוקטובר 2010 הוכרז על דגל חדש למדינה ועל שינוי שמה לשם החדש: "הרפובליקה של איחוד מיאנמר".

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של מיאנמר

במהלך המאה ה-9 התרחשה הגירה המונית של קבוצת הבמר (בורמן) מגבול סין-טיבט לעמק האייריארואדי. הם הפכו לרוב השולט והקימו באזור ממלכה בודהיסטית. בשנת 1287 נפלה הממלכה בידי האימפריה המונגולית והתפוררה לסדרה של ממלכות קטנות. במהלך המאה ה-16 אוחדה מחדש בורמה תחת שלטון אחד. ב-1753 הפך המלך אלאונגפאיה את יאנגון (ראנגון) לבירת המדינה.

בורמה נכבשה על ידי האימפריה הבריטית ב-1886 בעקבות סכסוך בין בורמה לחברה בריטית בנוגע לתשלום מסים על ייצוא עץ טיק. הבריטים סיפחו את הממלכה להודו, והמלך ומשפחתו הוגלו להודו. האימפריה היפנית פלשה למדינה במהלך המערכה על בורמה במלחמת העולם השנייה, בשיתוף פעולה עם משתפי פעולה מקומיים, ובראשם אאונג סן. לקראת סוף המלחמה, כאשר הבריטים פלשו וכבשו מחדש את בורמה, הפך אאונג סן למנהיג התנועה לבורמה העצמאית, אך ב-1947 נרצחו הוא ואנשיו בראנגון.

ב-4 בינואר 1948 הפכה המדינה לריבונית, כ"איחוד בורמה", וראש הממשלה הראשון היה או נו, שניסה להנהיג בה משטר סוציאליסטי. ב-19 באפריל 1948 הצטרפה בורמה לאו"ם כחברה ה-58. השלטון הדמוקרטי הסתיים בשנת 1962 עם הפיכה צבאית שהוביל הגנרל ני וין. וין שלט כמעט 26 שנה, תוך ביצוע רפורמות נוקשות.

בשנת 1988 החלו התקוממויות נגד הכת הצבאית, שכונו בשם "התקוממות 8888" (כיוון ששיאם היה בתאריך ה-8 באוגוסט 1988). ההפגנות דוכאו באלימות רבה, ומוערך כי יותר מ-10,000 בורמזים נהרגו. ב-1988 עלתה לשלטון כת צבאית חדשה, שהבטיחה כינון משטר דמוקרטי בבורמה, אך לא עמדה בהבטחתה. ב-1989 שינתה הכת את שם המדינה ל"מיאנמר" וחיזקה את אחיזת הברזל שלה בשלטון. מנהיגת האופוזיציה, שזכתה בבחירות 1990 שבוטלו, אאונג סן סו צ'י (בתו של אאונג סן), הושמה במעצר בית בו הוחזקה עד 2010.

ב-2 במאי 2008 פגעה במדינה סופת הציקלון נאגריס ההרסנית. בסופה נהרגו לפי ההערכות למעלה מ-130 אלף בני אדם. הסופה פגעה בבתי מגורים ותשתיות, ולפי הערכות האו"ם כמליון וחצי אנשים הושפעו ממנה באופן חמור. השלטונות במדינה ספגו ביקורת רבה כאשר מנעו גישה של כוחות סיוע ואספקה של מזון וציוד הומניטרי לאזורים הפגועים .

ממשל ופוליטיקה

ראשיתו של המשטר הצבאי השולט במיאנמר כיום הוא בהפיכה הצבאית בראשות הגנרל נֵי וִין שסיימה את השלטון הדמוקרטי במדינה בשנת 1962. וין והקצונה הבכירה של הצבא שלטו במדינה כמשטר צבאי עד לשנת 1974. ב-1974 עברו לשלטון אזרחי לכאורה, והמשיכו לשלוט במדינה תוך קיום מערכת בחירות של מפלגה יחידה, מפלגת הפרוגרמה הסוציאליסטית של בורמה (BSPP). באמצעות מפלגה זו שלט וין בפועל במדינה עד 1988.

משנות השישים כבר התקיימו הפגנות נגד השלטון, מחאות לא אלימות שהובלו בעיקר על ידי סטודנטים. כל הפגנות דוכאו בכוח על ידי השלטונות. המחאות הגיעו לשיאן בשנת 1988, כשחוסר שביעות הרצון מהשלטון הגיע לשיא בעקבות מצב כלכלי קשה ודיכוי פוליטי של כל אופוזיציה. הפגנות פרו-דמוקרטיות נרחבות פרצו ברחבי המדינה. כוחות הביטחון הגיבו ביד קשה, המונים נהרגו, נפגעו ונעצרו. הגנרל סאו מואנג תפס את השלטון וכונן את "מועצת המדינה להשבת החוק והסדר" (SLORC). מספר ההרוגים בהפגנות ובמעשי טבח שבוצעו בידי השלטון בסוף שנות השמונים עולה על עשרת אלפים על פי ארגוני זכויות אדם . מרבית ההרוגים היו סטודנטים ונזירים בודהיסטים. תחת שלטון SLORC, שונה בשנת 1989 שמה הרשמי של המדינה מבורמה למיאנמר . הפעילה הדמוקרטית אאונג סן סו צ'י הושמה במעצר בית, ובמקביל הוכנו תכניות לכינון בחירות, שיצאו לפועל בשנת 1990. בבחירות זכתה מפלגת "הליגה הלאומית למען הדמוקרטיה" (NLD) בראשותה של אאונג סן סו צ'י ב-392 מתוך 489 מושבים ובראשות הממשלה. בתגובה, הכריזו מפלגת SLORC והצבא על ביטול הבחירות. סן סו צ'י סירבה להצעת השלטון לאפשר לה לעזוב את המדינה, ונותרה במעצר בית, בבידוד ובניתוק ממשפחתה עד שיחרורה בנובמבר 2010. היא דבקה בהתנגדות לא אלימה ועל כך אף זכתה בפרס נובל לשלום (בשנת 1991).

בשנת 1992 פרש מואנג (מסיבות בריאותיות) והוחלף על ידי הגנרל טהאן שהוו. השם SLORC הוחלף ב-SPDC (מועצת המדינה לשלום ולפיתוח). שהוו משמש כראש המדינה עד היום. ראש הממשלה מטעמו הוא קהין ניונט, וקציני צבא הם המחזיקים כמעט בכל משרדי הקבינט.

ב-15 באוגוסט 2007 החליטה ממשלת מיאנמר בפתאומיות להעלות את מחירי הדלק, דבר שגרר זעם בקרב הציבור ומחאות נגד הממשל מצד תנועות פרו-דמוקרטיות. נזירים בורמזים רבים נעשו מעורבים גם הם במחאות לאחר שכוחות מזוינים פיזרו בכוח אסיפה ב-5 בספטמבר ופצעו שלושה נזירים. ב-19 בספטמבר ערכו כ-2000 נזירים צעדת מחאה בעיר סיטווה. מספר ימים לאחר מכן התקיימו צעדות נוספות בעיר רנגון ובמקומות נוספים. מחאות אלו נעשו יותר ויותר המוניות, הצבא פיזר את ההפגנות בתקיפות, בין השאר תוך שימוש בנשק חם, דבר שגרם להרוגים ופצועים. ב-28 בספטמבר נותקה מיאנמר מהאינטרנט ועיתונאים הוזהרו שלא לדווח על המחאות.

יחסי חוץ

מדינות האיחוד האירופי, ארצות הברית ובעלות בריתה המערביות מגנות את השלטון הצבאי במיאנמר, ומטילות עליו סנקציות כלכליות שונות. לעומת זאת, סין והודו מחזרות אחר שלטון הגנרלים במטרה לזכות בהשפעה במדינה, שאותה הן רואות כמקור אסטרטגי לחומרי גלם שונים וכשותף בפתרון בעיות הגרילה בחבלי הגבול שבין המדינות. סין רואה במיאנמר גם שותפת סחר חשובה, עקב המוצא שהיא מאפשרת לה אל האוקיינוס ההודי. ישראל מקיימת קשרים עם השלטון הצבאי, ולה אף שגרירות ביאנגון (ראו יחסי ישראל מיאנמר).

כלכלה

החקלאות היא הענף העיקרי במיאנמר, ממנו מתפרנסים כשני שלישים מהתושבים. שטחי החקלאות תופסים כשישית מאדמת המדינה. הגידול המרכזי הוא האורז שתופס כמחצית מהשטחים המעובדים במדינה ונפוץ בעיקר באזורי הדלתה העשירים במים. באזורים גבוהים ויבשים יותר משקים החקלאים את שדותיהם. גידולי היצוא הם בעיקר תה, קנה סוכר, בצל, שום וירקות אחרים. תושבי מיאנמר אוהבים מאוד דגים ומבכרים דגי בריכות על פני דגי ים, לכן נפוצות במדינה בריכות דגים בעוד שדיג החופים אינו מפותח. בנוסף לחקלאות קיימים במיאנמר גם תחומים אחרים ובתוכם המחצבים הרבים הנמצאים במיאנמר וגם עתודות נפט גדולות. בתחום התעשייה, רוב המפעלים הם לעיבוד מזון, עץ ומחצבים.

תיירות

באגאן

באגאן (לשעבר פאגאן), היא יעד התיירות החשוב ביות בבורמה. העיר נמצאת על גדות נהר אירוואדי, כ-500 קילומטרים צפונית מיאנגון וכ-193 ק"מ דרומית למנדליי. הייתה זו עיר הבירה הראשונה של האימפריה הבורמזית וכיום היא אחד האתרים ההיסטוריים העשירים בדרום-מזרח אסיה.

באגאן נוסדה בשנת 107, אך לשיא חשיבותה הגיעה בימי שלטון המלך אנווארטה ב-1057 ועד חורבנה במהלך המאות ה-12 וה-13. בבאגאן נמצא אוסף בן למעלה מ-40 קמ"ר של פגודות, סטופות ומקדשים עתיקים, שבהם יותר מאלפיים פגודות שנותרו כמעט בשלמותן.

גאוגרפיה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

דמוגרפיה

נשים בורמזיות כובסות באגם בפינדאיה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: מיאנמר

• מיאנמר, תקציר ונתונים סטטיסטיים באתר ספר העובדות על מדינות העולם של ה-CIA (באנגלית)
• מיאנמר - טיולים, מסלולי טיול, מידע כללי וקישורים מומלצים
• יותם פלדמן, דם על רצפת המנזר, באתר הארץ, 11.10.07
• כבר לא מצורעת. העולם מריח דמוקרטיה במיאנמר באתר ynet.