סידני סונינו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סידני סונינו, ראש הממשלה האיטלקי השני שמוצאו היה יהודי
סידני סונינו
קסטלו סונינו בליבורנו - מקום מגוריו וקבורתו של הברון סידני סונינו

סידני קוסטנטינו סוֹנִינוֹאיטלקית: Sidney Costantino Sonnino;‏ 11 במרץ 184724 בנובמבר 1922) היה מדינאי וסוציולוג איטלקי ממוצא יהודי, שכיהן כראש ממשלת איטליה, שר האוצר ושר הפנים שלה וכן שימש כשר החוץ האיטלקי במהלך מלחמת העולם הראשונה[1].

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הברון סידני סונינו נולד בעיר פיזה, במחוז טוסקנה, שבצפון מערב איטליה. אימו, ג'ורג'ינה סופיה ארנו מנהנט דדלי (1823 - 1907), הייתה נוצריה אנגליקנית ממוצא ולשי, ואביו, יצחק שאול סונינו (1803 - 1878), בנקאי ממוצא יהודי, שגר במשך שנים רבות, לרגל עסקיו, במצרים. אביו המיר את דתו לדתה של האם נצרות פרוטסטנטית אנגליקנית וסונינו התחנך כפרוטסטנט. הוא היה הבן השני במשפחה, צעיר בשלוש שנים מאחיו הבכור ג'ורג' (1844 - 1921).

סונינו סיים בהצטיינות את לימודי המשפטים באוניברסיטת פיזה בשנת 1865, ושנה אחר כך הצטרף למשרד החוץ האיטלקי ושירת בשגרירות איטליה במדריד, ולאחר מכן בווינה ובפריז עד 1871, עת פרש משירות החוץ האיטלקי, חזר לפירנצה, גם היא בטוסקנה שם גרה משפחתו אותה עת והחל לעסוק במחקר במדעי החברה.

במסגרת זו, ב-1876 הוא ערך מחקר חברתי מקיף, ביחד עם עמית, סנטור וברון יהודי איטלקי בשם ליאופולדו פרנקטי, על מצב החברה באי סיציליה. במחקרם החלוצי עסקו השניים בתנאי החיים הקשים של החקלאים באי, וכן לראשונה עסקו במקורות המאפיה הסיציליאנית. המחקר שערכו סונינו ופרנקטי הוגש לפרלמנט האיטלקי והוא משמש עד היום כאבן פינה למחקר על החברה הסיציליאנית ובעיקר על מקורותיה של המאפיה שם.

עיתונאי, פוליטיקאי, ושר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1878 ייסד סונינו שבועון, La Rassegna Settimanale, שהפך לאחר מכן ליומון העוסק בנושאים פוליטיים, חברה ומדינה, מטעם המפלגה השמרנית האיטלקית.

ב-1880 הוא נבחר לראשונה לפרלמנט האיטלקי ובהמשך מונה לתת שר האוצר בממשלת איטליה, ובשנת 1893 לתפקיד שר האוצר.

ב-1901 הקים את היומון רב ההשפעה Il Giornale d’Italia של רומא, שהיה פעיל עד 1976 (ולהבדיל בינו לבין היומון של סילביו ברלוסקוני בשם זה, היוצא כיום במילנו).

ראש הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8 בפברואר 1906 מונה סונינו לראש ממשלת איטליה ושר הפנים שלה. הוא היה ראש הממשלה ה-19 של מדינה זו (לפי ספירה אחרת, הכוללת תקופות כהונה נפרדות, הוא היה ראש הממשלה ה-28 של איטליה), והשני שמוצאו היה יהודי. תקופת כהונתו זו הסתיימה כעבור פחות מארבעה חודשים, ב-29 במאי 1906. הוא שב לכהן כראש ממשלה ושוב למשך פחות מארבעה חודשים, כשלוש וחצי שנים אחר כך (11 בדצמבר 1909 - 31 במרץ 1910).

היהודי שקדם לסונינו בתפקיד ראש ממשלת איטליה היה אלסנדרו פורטיס, ראש הממשלה ה-18 של איטליה. בנוסף לשניהם כיהן באיטליה במשך כשנה כראש ממשלה, גם יהודי שלישי - לואיג'י לוצאטי (מרץ 1910 - מרץ 1911).

שתי תקופות כהונתו של סונינו כראש ממשלה, הן ב-1906 והן ב-1910 היו קצרות כאמור, עקב אי-יכולתו לזכות באמון הפרלמנט, אשר רובו נטה לשמאל-מרכז, בעוד סונינו משתייך לימין-מרכז. בין שתי התקופות, בשנת 1909 הוא זכה להיות אחד מהמדינאים הראשונים בעולם אשר טס במטוס. סונינו ערך באותה שנה טיסה ראשונה בשמי העיר רומא ביחד עם וילבור, אחד מהאחים רייט.

שר החוץ בעת מלחמת העולם הראשונה ולאחריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה ב-1914 הביע סונינו את עמדתו בעד הצטרפות מדינתו למלחמה לצד גרמניה ואוסטרו-הונגריה. הוא שינה את עמדתו לעמדה נייטרלית בספטמבר 1914, בעקבות עצירת ההתקדמות הגרמנית בקרב הראשון על המארן, ולאחר שהתמנה ב-5 בנובמבר 1914 לתפקיד שר החוץ בממשלתו של אנטוניו סלנדרה החל לשאת ולתת בשם איטליה על תמיכה במדינות ההסכמה, בראשות צרפת ובריטניה. ב-26 באפריל 1915 חתם בשם ממשלת איטליה על ברית לונדון החשאית, הסכם בו הובטחו לאיטליה שטחים באזור דלמטיה, ואשר בעקבותיו החליטה ממשלת איטליה להצטרף למלחמה לצד מדינות ההסכמה.

ב-1919, לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה השתתף סונינו ביחד עם ראש ממשלת איטליה, ויטוריו אמנואלה אורלנדו בועידת השלום בפריז. במהלך הועידה התגלעו חילוקי דעות כבדים בין אורלנדו לסונינו בקשר לזהות השטחים אותם אמורה הייתה איטליה לקבל מתוך הטריטוריות של אוסטרו-הונגריה שפורקה, אולם מהר מאוד הסתבר שהריב היה מיותר לחלוטין. נשיא ארצות הברית וודרו וילסון התנגד בתוקף לדרישותיה של איטליה והיא קיבלה בוועידת פריז מעט מאוד תמורה טריטוריאלית בעבור הצטרפותה למלחמה, בניגוד לכל ההסכמים שקדמו לכניסתה אליה בשעתו. כתוצאה מכך, עזבו ראש הממשלה ושר החוץ סונינו את הועידה בכעס רב וממשלת אורלנדו נאלצה להגיש את התפטרותה לפרלמנט האיטלקי. כהמשך לכישלון דרמטי זה החליט סונינו גם לפרוש מהחיים הפוליטיים ולא "רץ" יותר בבחירות שנערכו אותה שנה לפרלמנט האיטלקי.

באוקטובר 1920 הוא מונה לסנטור לכל חייו וכשנתיים אחר כך, ב-24 בנובמבר 1922, נפטר ברומא. בין המשתתפים בהלווייתו, בנוסף לשאר ראשי המדינה, הפרלמנט והסנאט היה גם ראש הממשלה החדש של איטליה בניטו מוסוליני, שמונה על ידי ויטוריו אמנואלה השלישי, מלך איטליה רק כשלושה שבועות קודם לכן.

סונינו נקבר בקסטלו סונינו, טירת מגוריו בליבורנו שבטוסקנה‏[2]. על שמו הוקם בדצמבר 2005, בפירנצה שליד טירת מגוריו, מכון למחקרים חברתיים וכלכליים - Centro Studi Sidney Sonnino. בנוסף לכך, Piazza Sidney Sonnino שברומא, קרויה גם היא על שמו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהדות איטליה

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]