סילביו ברלוסקוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סילביו ברלוסקוני
(29 בספטמבר 1936; מילאנו, איטליה Flag of Italy.svg)
סילביו ברלוסקוני

סילביו ברלוסקוני, 2010
שם בשפת המקור Silvio Berlusconi
מדינה איטליה
מפלגה - פופולו דלה ליברטה (2008–היום)
- פורצה איטליה (1994-2008)
בת-זוג ורוניקה לאריו (1990-2010, גירושים)
קרלה דאלוגליו (1965-1985, גירושים)
ראש ממשלת איטליה
תקופת כהונה 8 במאי 2008 - 16 בנובמבר 2011
סגן ג'יאני לטה
הקודם בתפקיד רומנו פרודי
הבא בתפקיד מריו מונטי
ראש ממשלת איטליה
תקופת כהונה 11 ביוני 2001 - 17 במאי 2006
סגן ג'וליו טרמונטי
ג'יאנפרנקו פיני
מרקו פוליני
הקודם בתפקיד ג'וליאנו אמאטו
הבא בתפקיד רומנו פרודי
ראש ממשלת איטליה
תקופת כהונה 10 במאי 1994 - 17 בינואר 1995
סגן רוברטו מרוני
הקודם בתפקיד קרלו אזליו צ'אמפי
הבא בתפקיד למברטו דיני

סילביו ברלוסקוניאיטלקית: Silvio Berlusconi; נולד ב-29 בספטמבר 1936) הוא פוליטיקאי ואיש עסקים איטלקי, כיהן שלוש קדנציות כראש ממשלת איטליה בשנים 1994‏-1995, 2001‏-2006 ו-2008‏-2011 מטעם מפלגת פורצה איטליה לשעבר (Forza Italia, בתרגום חופשי: "קדימה איטליה"), הנקראת היום מפלגת פופולו דלה ליברטה (Popolo della Libertà: "מפלגת העם החופשי").

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברלוסקוני נולד במילאנו. בעל תואר במשפטים. ב-1962 החל את הקריירה שלו כיזם פרטי, ועד מהרה הפך ליזם המוביל בפרויקטים של נדל"ן. ב-1980 החל בבניית אימפריית התקשורת שלו, עם עלייתה לאוויר של רשת הטלוויזיה הארצית המסחרית הראשונה באיטליה. לאחר שרכש את הוצאת הספרים מונדאדורי, הפך למוציא לאור הגדול ביותר באיטליה של ספרים ומגזינים.

הצלחתו באיטליה הביאה אותו לפיתוח של רשתות טלוויזיה מסחריות נוספות בצרפת, גרמניה וספרד.

חברת האחזקות שניהל, FININVEST, היא בעלת שליטה בתחומי הביטוח, מסחר ושירותים פיננסיים.

ב-1986 רכש את קבוצת הכדורגל "מילאן", אחת הקבוצות המצליחות בעולם. בינואר 1994 פרש מניהול FININVEST וייסד את מפלגת "פורצה איטליה", שזכתה ברוב בבחירות באותה שנה, וברלוסקוני מונה לראש הממשלה, אך נאלץ להתפטר כעבור פחות מ-10 חודשים אחרי כישלון תוכנית הקיצוצים שלו.

הונו של ברלוסקוני נאמד בשנת 2009 בכ־6.5 מיליארד דולר[1], ובמשך תקופה ארוכה היה האדם העשיר ביותר באיטליה. נוהלו כנגדו חקירות משטרה רבות בחשד לשחיתות בעסקיו הפרטיים, אולם מעולם לא הוגש נגדו כתב תביעה או כתב אישום.

ב-1 ביולי 2003 מונה לנשיא התורן של האיחוד האירופי.

ברלוסקוני נחשב בזמן כהונתו למנהיג האירופי הידידותי ביותר לישראל, ופיתח יחסים קרובים עם ראש הממשלה אריאל שרון. כבר בתחילת כהונתו קרא ברלוסקוני לצרף את ישראל לשורות האיחוד האירופי, על אף מיקומה הגאוגרפי. ביוני 2003 בביקורו בישראל, היה המדינאי הראשון שנמנע מפגישה עם יו"ר הרשות הפלסטינית יאסר ערפאת.

ב-20 באפריל 2005 הודיע על התפטרותו מראשות הממשלה בעקבות הפסדים בבחירות מקומיות וניסה להרכיב ממשלה מחדש, אך בבחירות הוא הפסיד לקודמו בתפקיד ומנהיג מפלגת המרכז-שמאל, רומנו פרודי. ב-14 באפריל 2008 ניצח בבחירות את יריבו מהשמאל, ולטר ולטרוני.

במהלך חייו הציבוריים נודע ברלוסקוני במספר התבטאויות סקסיסטיות ושנויות במחלוקת. לאחר בחירתה לפרלמנט של הדוגמנית מארה קרפניה במסגרת מפלגתו ב-2006, אמר ברלוסקוני כי יציע לעגן בחוק את זכות הלילה הראשון[1]. בינואר 2007 אמר עליה כי אלמלא היה נשוי, היה נישא לה מיד. רעייתו של ברלוסקוני, ורוניקה לריו, דרשה ממנו להתנצל מעל דפי העיתונות.

בתחילת 2009 התפרסמו ידיעות על הוללות מינית של ברלוסקוני. בעקבות פרסומים אלה הודיעה אשתו ורוניקה על כוונתה להתגרש ממנו.‏‏[2]

ב-13 בדצמבר 2009, הוטח לעבר פניו של ברלוסקוני פסלון מאבן בסוף עצרת תמיכה בממשלתו בידי מסימו טרטליה, גבר בן 42, המעורער בנפשו. ברלוסקוני סבל מאף שבור, שתי שיניים שבורות וחתכים בשפה ובפנים‏[3][4].

ב-1 בפברואר 2010 ביקר ברלוסקוני ביקור רשמי בישראל. במסגרת הביקור הוא סייר ביד ושם, הביע זעזוע מהמראות שראה שם ואף חתם בספר האורחים של האתר. במהלך הביקור הביע ברלוסקוני תמיכה בישראל ואמר כי הוא שואף לצירופה לאיחוד האירופי.

ב-15 בפברואר 2011 קבע בית המשפט במילאנו כי ראש ממשלת איטליה סילביו ברלוסקוני יועמד לדין בגין חשדות על כך ששילם עבור קיום יחסי מין עם קטינה במועדון לילה ובגין שימוש לרעה בסמכויותיו כראש הממשלה.

ב-8 ביולי 2011 אמר ברלוסקוני בראיון לעיתון האיטלקי הנפוץ "לה רפובליקה", כי לא יתמודד שוב בבחירות לאחר סיום כהונתו ב-2013. ב-9 ביולי הורה בית משפט לערעורים במילאנו לחברת המדיה פינאינווסט שבשליטתו של ברלוסקוני לשלם ל-תאגיד המדיה CIR סכום של 560 מיליון אירו, על כך שהשתלט במרמה על בית ההוצאה לאור "מונדאדורי", 20 שנה קודם לכן. בראשו של CIR עומד המיליארדר היהודי קרלו דה בנדטי, יריבו הפוליטי של ברלוסקוני.

ב-8 בנובמבר הודיע ברלוסקוני כי יתפטר לאחר שתאושר בממשלתו תוכנית הצנע, שנכפתה על איטליה על ידי האיחוד האירופי. אירופה דרשה את הרפורמות בתמורה לסיוע הכספי שהיא צפויה להגיש לאיטליה שנקלעה למשבר כלכלי עמוק בסוף העשור הראשון של המאה ה-21. ההצבעה על התוכנית התקיימה בנובמבר. ב-12 בנובמבר 2011 הגיש ברלוסקוני את התפטרותו לנשיא ג'ורג'ו נפוליטנו.

באוקטובר 2012 הרשיע אותו בית משפט במילאנו בעבירות מס וגזר עליו ארבע שנות מאסר בפועל.[5]

ב-7 במרץ 2013 נידון לשנת מאסר בגין פגיעה בחקירת פרשה כלכלית של האזנות סתר. ההרשעה מתייחסת לפרסום שיחה שהוקלטה בהאזנת סתר ב-2005, בזמן שהחקירה בנושא נמשכת. ההקלטה בוצעה במסגרת ניסיונות חברת הביטוח להשתלט על בנק איטלקי.

ב-24 ביוני 2013 נידון לשבע שנות מאסר בפועל, לאחר שבית המשפט במילאנו הרשיע אותו בשידול קטינה לזנות וניצול מעמדו הבכיר כדי להפעיל לחצים על המשטרה.‏[6]

התמודד בבחירות הכלליות באיטליה 2013.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סוכנויות הידיעות, ברלוסקוני מבהיר: לא מתכוון להתפטר מתפקידי, באתר נענע 10, 31 באוקטובר 2009
  2. ^ ‏סביונה מאנה, הימים הקשים של סילוויו ברלוסקוני, באתר הארץ, 23.6.2009‏
  3. ^ סוכנויות הידיעות, איטליה: סילביו ברלוסקוני הותקף ונפגע בפניו, באתר ynet‏, 13 בדצמבר 2009
  4. ^ איטליה: ברלוסקוני מתאושש מהפציעה בבית החולים - הכתבה כוללת וידאו של רגע הפגיעה, אתר nana10 קובץ וידאו
  5. ^ סוכנויות הידיעות, עונש מהדהד באיטליה: ברלוסקוני ל-4 שנים בכלא, באתר ynet‏, 26 באוקטובר 2012
  6. ^ יוסי בר, מילאנו, סילביו ברלוסקוני נידון לשבע שנות מאסר בפועל, באתר nrg מעריב, 24 ביוני 2013