סיטרואן 2CV

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סיטרואן 2CV
Citroen2cvtff.jpg
מאפיינים כלליים
יצרן סיטרואן
שנות ייצור 1948‏-1990
מרכב 2 דלתות (ואן), 2 דלתות (טנדר), 4 דלתות (האצ'בק)
אורך 3.83 מטר
רוחב 1.48 מטר
גובה 1.60 מטר
משקל 560 ק"ג
מפרט טכני
מנוע בנזין: 375 סמ"ק (9 כ"ס), 425 סמ"ק (12 כ"ס), 435 סמ"ק (18 כ"ס), 602 סמ"ק (29 כ"ס).

סיטרואן 2CV, המכונה גם דה שבוצרפתית: deux chevaux) הוא דגם מכונית חסכוני שיוצר בידי יצרנית המכוניות הצרפתית סיטרואן בין השנים 1948 ו-1990. דגם ה-2CV שייך לקבוצת מכוניות מצומצמת שהוצגו לראשונה זמן קצר לאחר מלחמת העולם השנייה וזכו להצלחה לאורך שנים רבות לאחר מכן - במקרה של דגם זה, במשך 42 שנים. גרסת הרכב של פייר-ג'ולס באולנג'ר משנות השלושים הייתה חדשנית לתקופתה בהיבטים הבאים:

  • היא הייתה זולה וחסכונית, ואיפשרה גם לאיכרים בצרפת, שהיוו חלק גדול מאוכלוסייתה באותה תקופה, להשתמש ברכב, דבר שעד אז לא התאפשר להם מבחינה כספית. הנתון הבא מדגים את חסכנותה של המכונית: היה לה צורך ב-3 ליטרים של דלק לכל היותר כדי לנסוע 100 ק"מ.
  • היא הייתה יציבה, ותפקדה היטב גם בתנאי שטח לא-נוחים, כמו אדמות מעובדות או דרכים לא-סלולות.

פרויקט TPV[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכונית אבטיפוס שיוצרה בפרויקט TPV, מודל 1939, מלפני מלה"ע השנייה

אנדרה לפברה היה המהנדס הראשי בפרויקט TPV (ראשי תיבות של Très Petite Voiture - מכונית קטנה מאוד). בשנת 1939 מפתחי המכונית כבר סברו כי היא מוכנה לצאת לשוק ומספר אבות-טיפוס של הדגם נבנו. אבות-הטיפוס הללו היו בנויים בחלקם מאלומיניום או מגנזיום והכילו מנועים בעלי מנגנוני קירור הפועלים על מים. מושבי המכונית היו ערסלים שנתלו מגג המכונית על ידי חוטים.

במהלך כיבוש צרפת בידי גרמניה בזמן מלחמת העולם השנייה, מנהלי מישלן (בעלת המניות המרכזית של סיטרואן) וסיטרואן החליטו להסתיר את פרויקט TPV מהנאצים, מתוך חשש מפני בקשות צבאיות לאספקת הרכב שפותח בפרויקט. חלק מרכבי ה-TPV הוחבאו במקומות מסתור ואחרים הושמדו. בשש השנים הבאות התעמק באולנג'ר בחיפוש אחר חידושים ושיפורים. לפני שנת 1994 סברו כי רק שני אבות-טיפוס מהפרויקט שרדו, אך בשנה זו נמצאו שלושה רכבים נוספים מהפרויקט, בתוך אסם. נכון לשנת 2003, ידועים רק חמישה רכבי TPV ששרדו. במשך זמן רב, סברו כי החבאת הפרויקט מהשלטונות הייתה מוצלחת עד כדי כך שכל רכבי הפרויקט אבדו לאחר המלחמה. אך למעשה, מיקומם היה ידוע לשומריהם, ובשנות החמישים ניתנה הוראה להיפטר מהם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]