סיטרואן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סיטרואן
Citroen 2009.svg
שנת הקמה: 1919
חברת אם: PSA Peugeot Citroën
משרד ראשי: צרפת
מייסדים: אנדרה סיטרואן
מוצרים עיקריים: מכוניות
www.citroen.com

סיטרואן (Citroën) היא יצרנית מכוניות צרפתית שנוסדה בשנת 1919.

מייסד החברה אנדרה סיטרואן נולד בשנת 1878 למשפחה יהודית ממוצא הולנדי (פירוש השם סיטרואן הוא "לימון" בהולנדית). לאחר סיום לימודיו התגייס לצבא ולאחר שחרורו התקבל לעבודה במפעל המכוניות הכושל מורס, שם פגש את הנרי פורד, מייסד חברת פורד, שהגיע כדי לסייע ביעול תהליכי היצור במפעל.

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיטרואן דה שבו

ב-1913 הקים סיטרואן מפעל ליצור גלגלי שיניים בפטנט ייחודי שאותו רכש - שילוב של שני גלגלי שיניים אלכסוניים זה לצד זה בכיוונים הפוכים, על מנת לבטל את העומס הצירי שנוצר בשל השימוש בגלגל שיניים אלכסוני. דוגמת שילוב זה הפכה לסימלה של חברת סיטרואן בשנת 1919.

כשפרצה מלחמת העולם הראשונה רכש אנדרה שטח אדמה בפרברי פריז, על רציף Quai de Javel. הוא הקים מפעל תחמושת שיצר פגזים בשיטות אמריקאיות, והגיע לתפוקה של 5,000 פגזים ליום.

המפעל ירד בחשיבותו לאחר מלחמת העולם הראשונה וחלה ירידה בביקוש למוצריו. עם זאת הטכנולוגיה שלו התאימה לחזונו של אנדרה סיטרואן לייצור מכוניות בפס יצור. בניגוד ליצרני רכב אירופאים אחרים שיצרו בסדנאות רכב קטנות דגמים בודדים בעבודת יד מלאה, ובכך ייקרו את מחירי המכוניות, שאף סיטרואן לחקות את המודל של חברת פורד, לייצור המוני בהיקף של מאות מכוניות ליום. הוא קיווה כך להוזיל את עלות היצור ולהפוך את תוצרת המפעל לשווה לכל נפש.

דגם A של החברה הושק כבר בשנת 1919. דגם A היה כלי הרכב הראשון באירופה שיוצר בטכנולוגיה של פס יצור. הדגם היה אכן דומה לדגם T של פורד, ומחירו היה כחצי ממחיר הדגמים המתחרים. היו בו כל חידושי התקופה: אורות, מצת חשמלי וגלגל חלופי תלוי לצד הרכב. המנוע היה בעל ארבע בוכנות, המהירות המרבית הייתה 65 קמ"ש וצריכת דלק חסכונית של 15 קילומטר לליטר. יוצרה גם גרסת ספורט "טורפדו", וטנדר קל בעל יכולת נשיאה של 300 קילוגרם, שהיה מצופה עץ.

ב-1921 החל יצור ה-B2. הגלגל החלופי עבר לאחור, היו תריסי אוורור מנוע צדדיים, המהירות המרבית עלתה ל-70 קמ"ש, וכן יוצר דגם סגור. בגלל אמינותה ומהירותה של המכונית, היא הייתה חביבה על רופאים והיא קיבלה את הכינוי "מכונית הדוקטור". יוצרה גם גרסת ספורט B2 קאדי, בעלת בוכנות מסגסוגת קלה, מהירות 90 קמ"ש ומנוע 1.4 ליטר. זוהי מכונית הספורט הראשונה באירופה שיוצרה ביצור המוני.

שיטות מודרניות וראיה עסקית חדשנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיטרואן BX 1991

סיטרואן הנהיג במפעלו הטבות סוציאליות שלא היו מובנות מאליהן באותה תקופה: ימי מחלה בתשלום, ביטוח שיניים וגן ילדים לילדי העובדים.

חברת סיטרואן הייתה כבר מתחילתה, וכזאת היא גם היום, חברה מובילת דרך וחדשנית. דגמיה הם בעלי עיצובים מיוחדים ולעתים אוונגארדיים, וכוללים גם חידושים טכנולוגיים ייחודיים.

המכוניות נמכרו כבר מראשית קיומו של המפעל בהנחות ובאשראי עד שנה וחצי. אנדרה סיטרואן הבין את חשיבותם של שיווק, פרסום ותדמית. בשנת 1922 חצו 5 מכוניות סיטרואן B2 את מדבר סהרה, ולאחר מכן נערכו עוד מספר מסעות כאלה, כמו "המסע השחור" שבמסגרתו חצו 8 מכוניות סיטרואן ו-16 נהגים וטכנאים את אפריקה, מצפון לדרום במשך שישה חודשים.

בשנות ה-30 נערך "המסע הצהוב", ובו נסעו 14 מכוניות ו-40 איש מביירות להימלאיה, דרך סין ומדבר גובי, מסע של 21,000 ק"מ. הצלחות אלו הביאו פרסום ומוניטין לחברת סיטרואן ולרכביה.

אנדרה סיטרואן דאג ששמה של סיטרואן יתנוסס בכל מקום אפשרי. הוא תרם 150,000 שלטי דרכים, שעל כולם התנוסס גם הלוגו של סיטרואן.

ב-1925 רכש סיטרואן את זכויות הפרסום על מגדל אייפל. 250,000 נורות יצרו את אותיות השם סיטרואן מלמעלה עד למטה, לאורכו של המגדל. צ'ארלס לינדברג סיפר שזהו ציון הדרך שראה בהגיעו ב-1927 בשעת לילה לפריז, לאחר שחצה את האוקיינוס. אנדרה סיטרואן מיהר להזמינו לטקס במפעלו, בהשתתפות 6,000 עובדי המפעל.

אחת מגרסאות הג'ינגל של סיטרואן בוצעה על ידי הזמרת האמריקאית הפופולרית ג'וזפין בייקר.

סיטרואן יצר דגמי צעצוע של מכוניותיו בגדלים שונים, וכן את ה"סיטרואנט", מכונית מונעת בדוושות, ולאחר מכן גם דגם חשמלי. בעיירות נופש ארגנה סיטרואן תחרויות לילדים בדגמים אלו.

דגמים חדשים, נפוצים ועממיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1922 הושק דגם CV5. האות C הוא האות הראשונה במילה סוס (cheval) בצרפתית. המכונית הייתה דו-מושבית ואחר כך תלת-מושבית. מנועה קטן ופשוט - 850 סמ"ק. 65 קמ"ש בלבד, וזולה ביותר. המכונית נמכרה היטב וזכתה לפופולריות בקרב נשים. מרבית המכוניות היו צהובות ועל כן זכתה המכונית לכינוי petit citron - "לימון קטן". אנדרה סיטרואן הכריז שייצר 100 מכוניות ליום, והתייחסו בספק לדבריו. אך בשנת 1924 הגיעה התפוקה ל-300 מכוניות ליום.

בשנת 1924 התחילה סיטרואן לעבוד בשיתוף פעולה עם המהנדס האמריקאי אדוארד גואן באד (Edward Gowan Budd). באד עסק בעיקר בתכנון קרונות רכבת עבור יצרנית הקרונות פולמן, אך פיתח במקביל טכנולוגיות מתכת ליצור מרכבי המכונית. בשנה זו יוצרה מכונית התצוגה All steel b-10 שכל המרכב שלה היה ממתכת. בשנה זו התחילה סיטרואן ליצר סדרתית את דגמי c-5 ו-c-4 .


ב-1928 יוצרה מכונית סיטרואן הראשונה שכל המרכב שלה היה עשוי מתכת. זו הייתה גם המכונית הראשונה באירופה עם מרכב כזה.

ב-1930 יצרו גואן באד וחברת סיטרואן דגם תצוגה (קונספט) חדשני עם מרכב מתכת אחיד והנעה קדמית. היצרנים עדיין יצרו מרכבים שחלקם עץ וברזנט וההנעה במכוניותיהם הייתה מאחור. דגם זה היה האבטיפוס של מכונית onze l'eger'e ולאחריה מכונית Traction Avant, מהידועים והבולטים בדגמי סיטרואן שיוצרה החל מ-1934 ועד 1956. מתחריה של סיטרואן אימצו את מרכב המתכת ואף יצרו דגמים אווירודינמיים יותר ועד מהרה יצא לטראקסיון אוואנט שם של מכונית מיושנת ביחס למתחריה. התחרות הקשה אילצה את סיטרואן להוריד מחירים והיא נקלעה במהרה להפסדים גדולים, ועמדה על סף פשיטת רגל.

חברת מישלן הצרפתית, כיום מיצרניות הצמיגים המובילות בעולם, רכשה את סיטרואן ב-1934. הדגם הראשון עליו היא ניסתה את הצמיגים הרדיאליים שלה היה הטראקסיון אוואנט. עד אז צמיגי המכוניות היו עשויים גומי מלא.

אנדרה סיטרואן, מייסד החברה, מת שנה לאחר מכן, ב-1935.

החברה לאחר מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמת העולם שקדו מהנדסי סיטרואן על דגם מכונית ייחודי, 2CV, הידוע יותר בשמו דה שבו (deux chevaux בצרפתית - שני סוסים). דגם זה הפך לאחד מסמליה של צרפת וזכה לפופולריות רבה בעולם. גם בישראל הוא נבחר לרכב הצמוד של קציני צה"ל.

ראשי החברה סירבו לשתף פעולה עם הנאצים, ואף השמידו את כל אבות הטיפוס של הדגמים שלהם. ב-1943 נסגר המפעל לחלוטין, ושב לפעול רק לאחר המלחמה.

ב-1948 חזרו מהנדסי החברה ותכננו מחדש את דגם הדה-שבו, שהצטיינה במכירותיה במשך למעלה מארבע עשורים. זמן ההמתנה למכונית הגיע עד שש שנים. המכונית זכתה להצלחה רבה אצל איכרי צרפת, ונאמר עליה שהיא "מיועדת לשני אנשים וערמת חציר". ה-2CV האחרונה יוצרה ב-1990, ובסך הכול יוצרו 5.1 מיליון יחידות ממנה, כולל דגם טנדר.

דגם הטראקסיון אוואנט הוותיק הראה חולשה במכירות, ועל כן עבר ב-1954 שדרוג כולל. החל משנה זו ואילך יוצר בצבעים שונים, ולא רק בשחור. הוא קיבל מערכת מתלים הידרופניאומטית שהיא מסמלי ההיכר של סיטרואן עד היום. שמו של הדגם המשופר היה H15-6 על שום יחסי האוויר-שמן בבוכנות המתלה. השיפור במכירות היה שולי, וסיטרואן הורידה את הטראקסיון אוואנט מפס היצור ב-1957 לאחר שיוצרו 760,000 יחידות.

סיטרואן DS, ה"אלילה"

בתערוכת המכוניות בפריז הוצג בשנת 1955 המפורסם בדגמי סיטרואן. זו הייתה יצירתו השנויה במחלוקת והחדשנית של המהנדס אנדרה לה-פבר. הדגם נקרא DS15. המכונית זכתה לכינוי "האלילה" (Déesse) על שום כפל המשמעות שבהיגוי אותיות השם DS בצרפתית. כבר במהלך התערוכה הוזמנו 12,000 יחידות מהדגם החדש, מהם 750 יחידות ב-45 הדקות הראשונות לאחר ההשקה.

המכונית הייתה בעלת עיצוב ייחודי, מאובזרת בהגה כח, בלמי דיסק קדמיים, גיר חצי אוטומטי ומתלים הידרופניאומטיים, הפועלים על לחץ שמן, שבזכותם יצאו לסיטרואן מוניטין של מכונית נוחה לנסיעה ללא כל תחרות.

מתלים אלו במהדורות משופרות משמשים את מכוניות סיטרואן מאז ועד היום בדגמי C5 ,CX ,XM ,Xantia ואחרים. המתלים ב-DS היו נפרדים לכל אחד מארבעת הגלגלים, עם בוכנת שמן נפרדת. משאבה מרכזית ויסתה את כמות השמן והפעילה את הגה הכח החדשני, ההילוכים החצי אוטומאטיים, והבלמים הייחודיים. לחץ השמן ווסת על ידי מערכת שסתומים מורכבת. ניתן היה לשלוט בגובה מרווח הגחון על ידי ידית שנמצאה לצד ידית ההילוכים. המכונית נסעה היטב גם בשטחים קשים, בוציים או משובשים, ויכולה הייתה לנסוע עם שלושה גלגלים בלבד. יכולת זו הצילה את חייו של הנשיא דה-גול ב-1962. מתנקש ירה בשני הגלגלים הימניים של רכב הנשיא, אך המכונית המשיכה לנסוע בקלות רבה והרחיקה את דה גול ממקום הסכנה.

ה-DS הייתה כה פורצת דרך בשכלוליה ובעיצובה, עד כי זכתה להיות מוצגת במוזיאון גוגנהיים כמופת לעיצוב מהמאה העשרים. ב-1965 יצא דגם משופר של ה"אלילה", DS21 עם מנוע בנפח 2.1 ליטר שהגיע למהירות 170 קמ"ש, ופנסים מתכווננים לפי כיוון הנסיעה. המכונית יוצרה ונמכרה בהצלחה רבה עד שנת 1974. בשנה זו נבחרה ל"מוצר המאה". בסיכום המילניום בשנת 2000 נבחרה ה"אלילה" במקום השלישי מבין מכוניות המאה ה- 20. בסך הכול יוצרו 1.5 מיליון יחידות DS.

בשנת 1975 החלה סיטרואן ליצר את ה-Cx ,דגם המנהלים רב המכר שלה, היה זה הדגם האחרון שיוצר פרי תכנון סיטרואן העצמאית לאחר שרכשה את פי'זו. הדגם יוצר עד שנת 1990 והוחלף על ידי ה- XM.

סיטרואן רוכשת את מזראטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיטרואן sm

ב- 1968 רכשה פיאט האיטלקית 15% מסיטרואן, מהלך שלא נשא חן בעיני אוהדיה הצרפתים ואף בעיני הממשלה עצמה. בשנה זו רכשה סיטרואן את יצרן מכוניות הספורט-יוקרה האיטלקי מזראטי. במשותף עם מזראטי יוצרה מכונית הספורט הייחודית SM, שהקדימה את זמנה בעשרות שנים והיא יכולה להחשב לחדשנית ומשוכללת גם היום. למכונית היה מנוע VS בתצורת V עם שישה צילינדרים בנפח 2.7 ליטר. מהירות מרבית של 230 קמ"ש, 2 מאפרות, 5 הילוכים ידניים או אופציה אוטומאטית, והזרקת דלק אלקטרונית (החל מ- 1972). סיטרואן השתמשה ברכיבים ובחומרים הטובים, היקרים והאיכותיים ביותר, ואכן הרכב היה יקר מאוד, ומחירו עלה על זה של קדילאק מקבילה.

ב- 1973 פרץ משבר הדלק שפגע קשות בסיטרואן. פיאט מכרה את חלקה, וגם סיטרואן נאלצה להפרד ממזראטי. סה"כ יוצרו 13,000 מכוניות SM בתקופה זו.

סיטרואן מתאחדת עם פיג'ו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיטרואן ברלינגו

בשנת 1974 התאחדה סיטרואן עם פיג'ו ונוצרה חברת PSA (פיג'ו סוסאיטה אנונים - פיג'ו בע"מ). בשנה זו גם הופסק יצור ה- DS, והושק דגם ה- CX המתקדם והמפואר שהיה שריד אחרון פרי פיתוח סיטרואן טרם ההשפעה של פיג'ו.

בשנת 1982 החלה סיטרואן ליצר את המכונית המשפחתית BX. המשפחתית החדשה נועדה להתחרות בחידושי הטכנולוגיה והעיצוב החדשני של רנו במחיר נוח. גם בישראל הגיעה ה- BX לראש טבלת המכירות בשנים 1986, 1987. בשנת 1993 היא ירדה סופית מפס היצור. סה"כ יוצרו כ- 2,500,000 יחידות.

סיטרואן נכנסה לנישות חדשות בהן לא הייתה פעילה עד אז. ב-1984 הושק הטנדרון C-15. יורשו, הטנדרון המצליח ברלינגו היה פורץ דרך בשילובו הייחודי של עמידות של רכב עבודה עם נוחות ועידון של מכונית פרטית.

במהלך שנות ה-80 הוצגה קשת הדגמים החדשה של סיטרואן. מכונית המיני AX אשר החליפה בשנת 1988 את ה-visa ניסתה לחקות את הצלחתה של הדה שבו האגדית במידת הצלחה פחותה. ה-ZX המשפחתית-קומפקטית הושקה ב-1991, וה-XM שהצטיינה בעיצוב וטכנולוגיה, הושקה בשנת 1989 וזכתה בפי כתבי רכב לכינוי "מרבד קסמים".

בשנת 1993 הוצגה המשפחתית החדשה קסנטייה (בה זנחה סיטרואן את סימול הדגמים באותיות), אחריה הסופרמיני סקסו וב-1997 המשפחתית הקומפקטית קסארה.

שנות ה-2000[עריכת קוד מקור | עריכה]

Citroën C5 SX, 2003
דגם ה-C6, מודל 2006

בשנות ה- 2000 הוצגו הדגם הקומפקטי C3, המשפחתית הגדולה C5, ובפברואר 2005 הדגם המשפחתי החדש C4. ה- C4 נועדה להחליף את הקסארה שיוצרה מ-1997 ונמכרה ב- 1.5 מיליון יחידות. המגמה של סדרה C כולה היה להנמיך במעט את רמת האבזור והפאר ולהפוך את המכוניות לזולות ונגישות יותר לקהל הקונים. גם העיצובים הפכו פחות רעשניים ויותר שמרניים. אף על פי כן, בסוף 2005 הוצג דגם ה-C6 שנועד להשיב לסיטרואן את תהילת העבר. ה-C6 הוא דגם הדגל המפואר של החברה והוא מזכיר במראהו את דגם ה-DS עטור השבחים מן העבר. נשיא צרפת לשעבר ז'אק שיראק בחר בו כרכב השרד שלו.

מרוצי ראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיטרואן הקפידה מאז היווסדה על נוכחות בולטת במסלולי המרוצים. ב-1959 זכה דגם ID19 בראלי של מונטה קרלו. דגם ה-DS21 הצליח גם כן על מסלולי המרוצים וזכה מספר פעמים במירוץ מרוקו.

בעשור הראשון של המאה ה-21 השתתפה סיטרואן בהצלחה רבה באליפות הראלי העולמית, הן בקטגורית היצרנים והן בקטגורית הנהגים. סבסטיאן לואב זכה בשש עונות ברציפות באליפות הנהגים, משנת 2004 עד 2009 ובחלק מהשנים אף הוביל את סיטרואן לזכייה באליפות היצרנים. הוא נהג בדגם XSARA WRC של סיטרואן עד שנת 2006 ובדגם C4 WRC החל מ-2007.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]