סיקיון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

סיקיון או סיקיאון (ביוונית: Σικυων) הוא שמה של פוליס יוונית עתיקה בצפון חצי האי פלופונסוס, שהייתה ממוקמת בין אכאיה וקורינתוס של היום.

העיר נבנתה על מישור נמוך דמוי משולש, במרחק שלושה קילומטר ממפרץ קורינתוס, ובינה לבין הנמל השתרע מישור פורה מכוסה בפרדסים ובגפנים.

כיום ממוקם באזור שליטתה הקדום של סיקיון הכפר ואסיליקו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה עתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סביר להניח שתושבי של העיר סיקיון באלף השני לפנה"ס היו שבטים איונים, אך ייתכן שהיו בקהילה גם פלאסגים ואיכאים. בסוף האלף השני לפנה"ס השתלטו על חצי האי הפלופנסי שבטים דורים, שהתיישבו גם בסיקיון.

בשליש הראשון של האלף הראשון לפני הספירה הייתה סיקיון נתינה של ארגוס, אם כי במרוצת השנים היא השיגה מידה מסוימת של ריבונות. עצמאות ממשית הושגה בין השנים 665-656 לפנה"ס, כאשר שורה של טיראנים השתלטו על העיר ויזמו מדיניות אנטי דורית. הטיראנים, כולם בני משפחת אורתאגוראס (הטיראן הראשון), גירשו את האצולה הדורית, ביטלו את החלוקה השבטית הקדומה וחיזקו את המעמדות הקדם-דורים בעיר. המפורסם בשושלת טיראנים זו היה קליסתנס, דודו של קליסתנס הרפורמטור מאתונה. בימיו הפכה סיקיון למדינה חזקה, והפולחן הדורי הקדום הוחלף בפולחנו של דיוניסוס. בשנת 590 לפנה"ס יזם קליסתנס את מלחמת הקודש הראשונה נגד העיר קריסה שהפרה את ההסכמים הדתיים בקשר לאורקל מדלפי.

תחת שלטון הטיראנים התפתחו בסיקיון המסחר והתעשייה שפרסמו אותה. פסלים וציירים סיקיונים העניקו לעיר מעמד של בכורה ביוון בעיצוב עץ ובעבודות ברונזה. שרידים ניתן לראות עוד בימינו בעיר אולימפיה. סיקיון יצאה כלי החרס, שדמו לתוצרת הקורינתית הן לצפון איטליה והן לאטרוסקים. כל אלו הביאו לפריחה כלכלית ולצמיחה של שכבה חדשה של מתעשרים מקרב השכבות הנמוכות. אלו, בד בבד עם התעשרותם החלו לדרוש גם שותפות בניהול העיר.

בסביבות 550 לפנה"ס נפלה השושלת הטיראנית, כנראה בעידודה של ספרטה. לקראת סוף המאה ה-6 לפנה"ס חזרו הדורים לשלוט בעיר, שהצטרפה לליגה הפלופונסית. בשנים אלו הייתה סיקיון תלויה לחלופין בספרטה ובשכנתה קורינתוס.

התקופה הקלאסית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך המאה ה-5 לפנה"ס סבלה העיר, יחד עם קורינתוס, מהיריבות המסחרית עם אתונה בימים המערביים. בנוסף לכך היא הוטרדה חזור ושוב על ידי פשיטות של ספינות אתונאיות. במהלך המלחמות הפלופונסיות צידדה העיר בספרטה. מאוחר יותר, לאחר שלום ניקיאס, תמכה סיקיון בספרטה כאשר זו נלחמה עם שכנתה של סיקיון, קורינתוס, ושימשה כבסיסה הקדמי של ספרטה כנגד קורינתוס.

במהלך המאה ה-4 לפנה"ס השתלטה שושלת טיראנים חדשה על סיקיון. ב-369 לפנה"ס נכבשה העיר על ידי תבאי, במהלך מלחמתה של זו בליגה הפלופונסית. תבאי הציבה בעיר חיל מצב. בשנים אלו הפכה סיקיון למרכז תרבותי חשוב ביוון. היא נודעה באסכולת הציור שלה ומשכה אליה כמה מטובי הציירים של תקופתה. גם אמנות הפיסול זכתה בה לפריחה, דבר שהשתקף בין השאר בעבודותיהם של ליסיפוס ותלמידיו.

ב-367/6 לפנה"ס השתלט על העיר הטיראן אפרון.

התקופה ההלניסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך מלחמות הדיאדוכים נכבשה סיקיון בשנת 303 לפנה"ס על ידי הדיאדוך דמטריוס פוליורקטס, וקיבלה את השם דמטריוס. במהלך המאה השלישית לפנה"ס שלטו בה רודנים שנתמכו על ידי שליטי מוקדון, עד לשחרורה על ידי אחד מאזרחיה, ארטוס, בשנת 251 לפנה"ס. כדי למנוע את ההשתלטות מחדש של המלך המוקדוני, אנטיגונוס השני גונטס, הצטרף ארטוס לליגה האכאית.

בשנת 146 לפנה"ס הרסו של הרומים את קורינתוס, שכנתה החזקה של סיקיון. לסיקיון סופחו חלק משטחי קורינתוס והיא הפכה לנשיאת המשחקים הפן-הלנים שנערכו במצר קורינתוס. במאה ה-1 לפנה"ס החלה כנראה דעיכתה של העיר. קיקרו העיד בכתביו שלעיר היה חוב כספי גדול. היא סבלה משגשוגם של הערים פטרס וקורינתוס המחודשת. בשנת 150 לספירה הנוצרית היא מתוארת כעיר על סף נטישה מוחלטת.

השלטון הביזנטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחת השלטון הביזנטי הפכה העיר למקום מושבו של בישוף, ועל פי שמה המאוחר יותר "הלאס" ישנם המסיקים שהיא שימשה כמעוז ומקלט יווני בזמן ההגירה הסלאבית במהלך המאה ה-8 לספירה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]