Abbey Road

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Picto infobox music.png
Abbey Road
Beatles - Abbey Road.jpg
אלבום אולפן מאת הביטלס
יצא לאור 26 בספטמבר 1969
הוקלט 20 באפריל - 18 באוגוסט 1969
סוגה רוק, בלוז, רוק כבד, פופ, רוק פסיכדלי, פרוטו פרוג
אורך 44:09
חברת תקליטים אפל, פרלופון, EMI
הפקה ג'ורג' מרטין
כרונולוגיית הביטלס
Yellow Submarine
‏(1969‏)
Abbey Road
‏(1969‏)
Let It Be
‏(1970‏)

Abbey Road (אבי רוד) הוא האלבום ה-12 של הביטלס. האלבום הוקלט באמצע 1969 ויצא ב-26 בספטמבר 1969 בבריטניה וב-1 באוקטובר 1969 בארצות הברית. למעשה זהו האלבום האחרון שהוקלט על ידי הביטלס; האלבום Let It Be הוקלט לפניו אך לבסוף יצא אחריו, ב-1970. האלבום נקרא על שם הרחוב בו שכנו אולפני ההקלטה של חברת EMI, שם הוקלט האלבום, והתמונה שעל העטיפה צולמה ברחוב זה, ליד האולפנים. בעקבות הצלחת האלבום הוחלף שם האולפן בשנת 1970 מ'אולפני EMI' ל'אולפני אבי רוד'.

סקירת האלבום[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Abbey Road הוא האלבום האחרון שהקליטו הביטלס, ובתקופה בה הוקלט כבר הייתה הרביעייה בסוף דרכה כלהקה. בשנת 1968, במהלך נסיעה להודו, התגלעו בין ארבעת חברי הלהקה חילוקי דעות רבים, ביניהם התקרבותו של ג'ורג' האריסון לבודהיזם, והזמן הרב שבילה ג'ון לנון עם אהובתו החדשה, יוקו אונו. עם החזרה ללונדון, הביטלס בעצם הפסיקו ליצור מוזיקה ביחד ופנו כל אחד לדרכו שלו. האלבום "Let It Be", שהוקלט בתחילת 1969, הוא התוצאה של היצירה האינדיבידואלית הזאת, מה גם שהוא נכתב בתקופת מתח רבה ולכן רובו עצוב ואינטימי והוא נגנז על ידי הלהקה עד לשלב מאוחר יותר. הביטלס, שהבינו שמדובר כנראה באלבום האחרון שלהם, לא רצו שאלבום כזה יהווה את שירת הברבור של הלהקה. המפיק לשעבר ג'ורג' מרטין הוזעק כדי לנסות ולהפיק אלבום שיחזיר את הלהקה לעבודת הצוות ויהווה אלבום פרידה ראוי. מרטין הצליח להשפיע על חברי הלהקה ולגרום לקירוב מחודש (גם אם זמני בלבד) והלהקה הוציאה תחת ידיה אלבום שנחשב לנקודת ציון בהיסטוריה של הרוק, ולכן זכה למקום ה-14 ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של מגזין המוזיקה רולינג סטון.

האלבום[עריכת קוד מקור | עריכה]

צד ראשון:

האלבום נפתח עם Come Together - שיר כבד למדי, באופן לא אופייני לביטלס, בעל חיספוס בלוזי ותפקיד גיטרה בס של פול מקרטני. השירה של ג'ון לנון הוקלטה באמצעות אלתורי אולפן שנחשבו חדשניים אז (היום מסוגל לבצע זאת כל מכשיר אפקטים דיגיטלי). בהמשך מופיע השיר Something - בלדת אהבה רגשנית, והשיר שזכה להצלחה הרבה ביותר מבין השירים שכתב ג'ורג' האריסון עבור הביטלס. Maxwell's Silver Hammer הוא שיר ילדותי ועליז של פול מקרטני, למרות שהוא עוסק ברוצח סדרתי מטורף. השיר נכנס לאלבום למרות התנגדות של ג'ון לנון, שחשב שהשיר טיפשי מדי. Oh! Darling הוא מחווה של מקרטני לבלדות של שנות ה-50, מקרטני עושה שימוש בצליל באס בסגון מוטאון. לאחר צאת האלבום אמר לנון במספר ראיונות כי לדעתו הוא היה מבצע טוב יותר את השיר. Octopuse's Garden היא יצירתו הכתובה היחידה של רינגו סטאר באלבום; השיר מספר על תמנון החי מתחת לים, והוא מבוצע כמיטב המסורת של סטאר בקולו הליצני והעליז, ומשרה תחושה מבודחת וקלילה.

השיר החותם את צידו הראשון של התקליט, I Want You (She's So Heavy)‎, מהווה ניגוד לשירים שבאו לפניו. אורך שיר אופייני של הביטלס נע בין דקה וחצי ל-3 דקות, אך אורכו של שיר זה הוא כמעט 8 דקות. זהו שיר אפל וכבד יחסית לסגנונם הרגיל של הביטלס. בשיר הזה ניסו הביטלס להשתמש במגוון טכניקות הקלטה שבזמן ההקלטה נחשבו חדישות, כגון הקלטה בערוצים, ריבוי קולות, שימוש בכלים לא קונבנציונליים כאורגן וסינטיסייזר ועוד. השיר מורכב משני חלקים - בראשון, חוזר לנון על השורה "I want you so bad, it's driving me mad" מספר רב של פעמים, לצלילי מקצב סולידי שמזכיר לעתים את סנטנה. בפזמון, אומר לנון בקול רם את המשפט "She's so heavy" על רקע קצב אינטנסיבי ומאיים יותר. לאחר מכן חוזר הבית במקצב שונה במקצת, ואחריו - הפזמון, שנמשך למעשה עד סוף השיר, במשך למעלה מ-3 דקות - וחוזר על עצמו פעם אחר פעם, כאשר לקראת הסוף מופיע רעש סטטי מוזר וצורם (רעש לבן), שבולע את הכלים האחרים. מי ששומע קטע זה של השיר יכול להבין שזה הרוק הכבד, שרק קיבל את צורתו באותה תקופה. לאחר 7 דקות ו-47 שניות נפסק הכול במפתיע.

צד שני:

צידו השני של האלבום נפתח בחזרה לסגנון המוכר של הביטלס. אחרי הכובד המפתיע והאפל של I Want You, ולאחר ההפסקה הפתאומית של המוזיקה, נשמעים צלילים מלודיים בפתיחת השיר Here Comes The Sun, שיר אביבי ואופטימי, אחד מחיבוריו הבולטים של האריסון עבור הביטלס. Because הוא שיר המציג את שיא ההרמוניה הווקאלית שהביטלס הגיעו אליה כלהקה. זהו שיר פילוסופי העוסק בחיים ובאהבה. בפתיחה מנוגן קטע בצ'מבלו על ידי מפיק האלבום ג'ורג' מרטין, שנשמע דומה מאוד ליצירות הקלאסיות של המאה ה-18(ולקטע הרוק הכבד המנוגן בסוף הצד הראשון של התקליט). אכן, את ההשראה לפתיחה קיבל לנון לאחר שצפה ביוקו אונו מנגנת על פסנתר יצירה של בטהובן.

אחרי שיר זה מתחילה שרשרת שירים המקושרים אחד לשני כמעט עד סופו של האלבום המחרוזת הזו ידועה בשם "Abbey Road Medley" אשר נמשך 16 דקות. You Never Give Me Your Money מתחיל כבלדה עם צלילים נוגים של פסנתר וגיטרה, ובהמשך הופך לקופצני ו"רוקי". השיר מסתיים לצלילי חשיכה - קולות לילה וצרצרים, שמהווים קישור ורקע לתחילת השיר הבא - Sun King. לאחר פתיחה של גיטרות וצלילי בס גבוהים, מגיע אקורד ווקאלי הרמוני של לנון ומקרטני ולאחריו הבית היחיד בשיר, המדבר על זריחת השמש, ומורכב, לצד אנגלית, גם מערב רב של מילים באיטלקית, ספרדית ופורטוגזית וכן בג'יבריש, שלרובן אין משמעות אמיתית. השיר מתמזג באופן ישיר לשיר Mean Mr. Mustard, שיר שמח המתאר את קורותיו של האדון האקסצנטרי, ומיד לאחריו - Polythene Pam המתאר את מעלליה של אחותו של אותו אדון, שהיא למעשה שירלי, אחותו של ג'ון לנון.

במקור היה שיר נוסף בין שני שירים אלה, שיר קצרצר בשם Her Majesty, למעשה 23 שניות של ליריקה מהירה של פול מקרטני. מקרטני החליט בסופו של דבר לחתוך את השיר הזה החוצה מרצף השירים והורה לטכנאי להפטר ממנו. הטכנאי, לעומת זאת, קיבל הוראות שלא לזרוק לעולם חומר מוקלט של הביטלס, ושמר את השיר הקצרצר לשימוש מאוחר יותר.

השיר הבא הוא She Came In Through The Bathroom Window, שיר רוק קצבי של מקרטני. לאחריו מופיע Golden Slumbers, שיר ערש (מילולית: אלו הם קרומי השינה העוטפים את העין), המתחבר ישירות לשיר Carry That Weight. שיר זה מורכב למעשה משורה אחת ויחידה, שלאחריה מופיע בית נוסף של השיר You Never Give Me Your Money שפתח את המחרוזת, וכן אותם אקורדים שמסיימים אותו.

השיר הבא באלבום הוא השיר הקצבי The End. בחלקו הראשון משתעשעים לנון, מקרטני והאריסון באלתורים על הגיטרות, כל אחד בתורו, וכן סולו התופים היחיד של רינגו סטאר בכל הקלטות הביטלס. בחלקו השני, לאחר פאוזה קצרה של פסנתר, נשמע המשפט המסכם - "And in the end, the love you take is equal to the love you make" (בסופו של דבר, האהבה שאתה מקבל שווה לאהבה שאתה נותן). אחרי משפט זה, נשמע מצלול של קולות: אורגן, גיטרות, כלי נשיפה ומיתר המסתיים באקורד רב רושם.

לכאורה, אין דרך מרשימה מזאת לסיים את האלבום האחרון של הביטלס. אך לחברי הלהקה הייתה הפתעה: בסוף השיר The End יש כ-20 שניות של שקט מוחלט -המטעה את המאזינים לחשוב שהאלבום הסתיים. לאחר מכן נשמע אקורד פתאומי וחזק, ולאחריו אותו שיר שנחתך על ידי מקרטני - Her Majesty. האקורד המפתיע אינו אלא סיומו של השיר Mean Mr. Mustard. לאחר 23 שניות שבהן פול מקרטני מדבר על הוד מעלתה, נקטע השיר במפתיע, בדיוק כמו בסוף השיר I Want You בצידו הראשון של האלבום.

עטיפת האלבום[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו באלבומים הקודמים של הלהקה, גם באלבום זה השקיעו חברי הלהקה בצורה האמנותית של העטיפה. מאמיני תאוריית הקשר על מותו של פול מקרטני מוצאים בעיצוב העטיפה רמזים רבים לכך שפול מת: על אלבום העטיפה נראים חברי הלהקה חוצים את הרחוב בו ממוקם האולפן שלהם כאשר כולם פוסעים כשרגלם השמאלית קדימה, מלבד מקרטני. טענות נוספות הן כי לנון הולך ראשון, לבוש בלבן ומסמל את אלוהים, רינגו בבגדים שחורים מסמל את קברן ההלוויה, מקרטני נראה הולך יחף עם סיגריה ביד הלא נכונה (מחזיק סיגריה ביד ימין, למרות שהינו שמאלי) - שני סמלים למוות ובסוף התהלוכה הולך האריסון לבוש בג'ינס ומסמל את האזרח שמגיע להלוויה. עוד סימן, הוא מכונית שנוסעת לכיוון פול. סימן נוסף, פול חוצה את המעבר בעיניים עצומות הרומזות על מותו. יש המוצאים רמזים נוספים במכוניות ולוחיות הרישוי הנראות ברקע. בשנת 1993 הוציא מקרטני תקליט הופעה חיה בשם "Paul is Live" ועל עטיפתו מחווה לעטיפת "Abbey Road" משולב במחאה כנגד תאוריות הקשר: בעטיפה נראה אותו רחוב ובמרכזו פול רץ עם כלב.

עטיפת האלבום Paul is Live, מחווה ל-Abbey Road ומחאה על תאוריות הקשר לגבי מותו של הזמר

רשימת השירים באלבום[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כל השירים נכתבו בידי לנון ומקרטני, למעט אם צוין אחרת.

צד ראשון

  1. Come Together ‏ (4:20)
  2. Something (האריסון) (3:03)
  3. Maxwell's Silver Hammer ‏ (3:27)
  4. Oh! Darling ‏ (3:26)
  5. Octopus's Garden (סטאר) (2:51)
  6. I Want You (She's So Heavy)‎ ‏ (7:47)

צד שני

  1. Here Comes the Sun (האריסון) (3:05)
  2. Because ‏ (2:45)
  3. You Never Give Me Your Money ‏ (4:02)
  4. Sun King ‏ (2:26)
  5. Mean Mr. Mustard ‏ (1:06)
  6. Polythene Pam ‏ (1:12)
  7. She Came in Through the Bathroom Window ‏ (1:57)
  8. Golden Slumbers ‏ (1:31)
  9. Carry That Weight ‏ (1:36)
  10. The End ‏ (2:05)
  11. Her Majesty ‏ (0:23)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]