פורמולה 1 עונת 1989

אליפות העולם בפורמולה 1 עונת 1989
הקודם: 1988	הבא: 1990

במסגרת פורמולה 1 של שנת 1989 נערכו 16 מירוצים. באליפות העולם זכה הצרפתי אלן פרוסט ובאליפות היצרנים זכתה קבוצת מקלארן-הונדה.

בעונה זו, היו פרוסט ואיירטון סנה חברים לקבוצת מקלארן, אולם יריבים מרים האחד לשני. באמצע העונה, הוביל פרוסט בכעשרים נקודות על סנה, אך משלב זה, סנה החל לצמצם את הפער. כשלושה מירוצים לסיום, היה סנה זקוק לניצחונות בשלושת המירוצים כדי לשמור על סיכוייו. הוא ניצח בראשון מהשלושה, אך המירוץ הלפני אחרון נחקק בזכרונם של אוהדי פורמולה 1 רבים: סנה ופרוסט זינקו מהשורה הראשונה כשסנה היה בראש. פרוסט עקף אותו מיד עם הזינוק ופתח פער קטן. לאחר כשלושים הקפות, הוביל פרוסט בכחמש שניות על סנה. אולם תוך מספר הקפות נוסף, צימצם סנה את הפער ונצמד לפרוסט. בהקפה ה-47, ניסה סנה לעקוף את פרוסט. פרוסט "סגר" את כיוון העקיפה, המכוניות נתקלו זו בזו והחליקו קדימה לכיוון חוץ למסלול (בפניית "שיקיין"). מנועי המכוניות נכבו ופרוסט יצא מהרכב. אולם סנה חיכה לנציגי המירוץ, אלה דחפו אותו, הוא חזר למסלול ובתצוגת נהיגה מרשימה, הצליח סנה לעקוף את אלה שהיו שוב לפניו ולסיים את המירוץ במקום הראשון. אלא שבסיום המירוץ, החליט נשיא ה-FIA (האגודה האחראית בין השאר על מירוצי פורמולה 1) לפסול את סנה כיוון שלא השלים את פניית ה"שיקיין" בזמן ההתנגשות. נהגים רבים טענו לאחר מכן שנסיעה לכיוון הפניה כדי להשלים אותה הייתה מחייבת את סנה לנסיעה נגד כיוון התנועה דבר שהיה מסכן מאוד את כל הנהגים. המירוץ האחרון היה גשום ביותר ופרוסט פרש לאחר הקפה אחת מסיבות בטיחותיות. סנה הוביל במהלך רוב המירוץ, אך התנגש ב'סמן אחורי' (מכוניות המפגרות ביותר מהקפה שלמה) ונאלץ לנטוש. הוא קיווה לזכות במירוץ ושערעור הקבוצה על פסילתו במירוץ הקודם יתקבל. בכך איבד למעשה סנה כל סיכוי לאליפות ופרוסט הוכתר לאלוף.

בעונה זו, בוצעו מספר שינויים תקנוניים לצורך שיפור הבטיחות וכן נאסר על שימוש במנועים בעלי מגדש טורבו.

בעונה זו נלקחו בחשבון רק 11 התוצאות הטובות ביותר של כל נהג.

מירוצי עונת 1989

מספר המירוץ	מקום המסלול	תאריך המירוץ	נהג מנצח	קבוצה מנצחת
1	ז'אקארפאגה, ברזיל	25 במרץ	נייג'ל מנסל	פרארי
2	אימולה, סן מרינו	23 באפריל	איירטון סנה	מקלארן-הונדה
3	מונטה קרלו, מונקו	7 במאי	איירטון סנה	מקלארן-הונדה
4	מקסיקו סיטי, מקסיקו	28 במאי	איירטון סנה	מקלארן-הונדה
5	פיניקס, ארצות הברית	4 ביוני	אלן פרוסט	מקלארן-הונדה
6	מונטריאול, קנדה	18 ביוני	טיירי בוטסן	ויליאמס-רנו
7	פול-ריקאר, צרפת	9 ביולי	אלן פרוסט	מקלארן-הונדה
8	סילברסטון, בריטניה	16 ביולי	אלן פרוסט	מקלארן-הונדה
9	הוקנהיים, גרמניה	30 ביולי	איירטון סנה	מקלארן-הונדה
10	בודפשט, הונגריה	13 באוגוסט	נייג'ל מנסל	פרארי
11	ספא-פרנקורשם, בלגיה	27 באוגוסט	איירטון סנה	מקלארן-הונדה
12	מונזה, איטליה	10 בספטמבר	אלן פרוסט	מקלארן-הונדה
13	אסטוריל, פורטוגל	24 בספטמבר	גרהרד ברגר	פרארי
14	חרס, ספרד	1 באוקטובר	איירטון סנה	מקלארן-הונדה
15	סוזוקה, יפן	22 באוקטובר	אלסנדרו נאניני	בנטון-פורד
16	אדלייד, אוסטרליה	5 בנובמבר	טיירי בוטסן	ויליאמס-רנו

דירוג נהגים סופי

מיקום	נהג	קבוצה	נקודות
1	אלן פרוסט	מקלארן-הונדה	76 (81)
2	איירטון סנה	מקלארן-הונדה	60
3	ריקרדו פטרזה	ויליאמס-רנו	40
4	נייג'ל מנסל	פרארי	38
5	טיירי בוטסן	ויליאמס-רנו	37
6	אלסנדרו נאניני	בנטון-פורד	32
7	גרהרד ברגר	פרארי	31
8	נלסון פיקה	לוטוס-ג'וד	12
9	ג'אן אלזי	טירל-פורד	8
10	דרק וורוויק	ארוז-פורד	7
11	מישל אלבורטו	טירל-פורד	6
12	אדי שיוור	ארוז-פורד	6
13	סטפן ז'והנסון	אוניקס-פורד	6
14	ג'וני הרברט	בנטון-פורד	5
15	פיררלויגי מרטיני	מינרדי-פורד	5
16	מוריציו גוגלמין	מארץ'-ג'וד	4
17	סטפן מודנה	ברהבם-ג'וד	4
18	אנדראה דה סזאריס	ב.מ.ס-דלארה-פורד	4
19	אלכס קאפי	ב.מ.ס-דלארה-פורד	4
20	מרטין ברנדל	ברהבם-ג'וד	4
21	כריסטיאן דאנר	ריאל-פורד	3
22	סאטורו נאקאז'ימה	לוטוס-ג'וד	3
23	רנה ארנו	ליז'יה-פורד	2
24	עמנואל פירו	בנטון-פורד	2
25	ג'ונתן פאלמר	טירל-פורד	2
26	גבריאל טארקיני	א.ג'.ס-פורד	1
27	אוליביה גרוייאר	ליז'יה-פורד	1
28	לואיס פרז סאלה	מינרדי-פורד	1
29	פליפ אליו	לולה-לארוס-להמבורגיני	1

עוד 18 נהגים סיימו ללא נקודות אליפות.

הערה: התוצאה בסוגריים מציינת את סך הנקודות שצבר הנהג. התוצאה בלא סוגריים מציינת את הנקודות שנלקחו בחשבון עבור האליפות בהתאם לתקנון.

דירוג קבוצות סופי

מיקום	קבוצה	נקודות
1	מקלארן-הונדה	141
2	ויליאמס-רנו	77
3	פרארי	59
4	בנטון-פורד	39
5	טירל-פורד	16
6	לוטוס - ג'וד	15
7	ארוז-פורד	13
8	דלארה-פורד	8
9	ברהבם - ג'וד	8
10	מינרדי - פורד	6
11	אוניקס-פורד	6
12	מארץ' - ג'וד	4
13	ליזי'ה-פורד	3
14	ריאל-פורד	3
15	א.ג'.אס.-פורד	3
16	לולה - להמבורגיני	1

4 קבוצות נוספות השתתפו באליפות אך לא זכו באף נקודת אליפות.

1988	1989	1990
איירטון סנה	אלוף העולם-אלן פרוסט	איירטון סנה
מקלארן-הונדה	אליפות היצרנים-מקלארן-הונדה	מקלארן-הונדה

אליפויות העולם בפורמולה 1

1950 • 1951 • 1952 • 1953 • 1954 • 1955 • 1956 • 1957 • 1958 • 1959 • 1960 • 1961 • 1962 • 1963 • 1964 • 1965 • 1966 • 1967 • 1968 • 1969 1970 • 1971 • 1972 • 1973 • 1974 • 1975 • 1976 • 1977 • 1978 • 1979 • 1980 • 1981 • 1982 • 1983 • 1984 • 1985 • 1986 • 1987 • 1988 • 1989 1990 • 1991 • 1992 • 1993 • 1994 • 1995 • 1996 • 1997 • 1998 • 1999 • 2000 • 2001 • 2002 • 2003 • 2004 • 2005 • 2006 • 2007 • 2008 • 2009 2010 • 2011 • 2012