פורמולה 1 עונת 1993

אליפות העולם בפורמולה 1 עונת 1993
הקודם: 1992	הבא: 1994

במסגרת פורמולה 1 של שנת 1993 התקיימו 16 מירוצים. באליפות העולם זכה אלן פרוסט. קבוצת ויליאמס-רנו זכתה באליפות העולם ליצרנים. אלן פרוסט חזר לאחר עונה אחת בה לא השתתף כלל במירוצי פורמולה 1 ואילו איירטון סנה נותר ללא קבוצה והועסק ברגע האחרון על ידי קבוצת מקלארן על בסיס מירוצים פרטניים. סנה סיים בסופו של דבר במקום השני בדירוג האליפות, אם כי פרוסט ניצח בהפרש גדול. ריקרדו פטרזה, הנהג בעל הכי הרבה מירוצים בפורמולה 1 (עד לעונה זו) פרש בסוף העונה. היות שנייג'ל מנסל שהיה אלוף העונה הקודמת פרש, הרי שלא הייתה אף מכונית עם המספר "1" שכן מספר זה שמור לאלוף העולם. קבוצת ויליאמס השתמשה במספרים "0" ו-"2". מקרה זה קרה גם בעונה לאחר מכן, בעקבות פרישתו של פרוסט. ניצחונו של איירטון סנה בגרנד פרי האוסטרלי היה לאחרון בקריירה שלו.

כבכל עונה, חלו מספר שינויים בתקנון. העיקריים שבהם היו:

• שינוי מקצי הדירוג: שני מקצי דירוג, אחד ביום ששי ואחד ביום שבת, באורך שלושת רבעי השעה כל אחד. 30 רכבים יכולים להשתתף במקצי הדירוג. 26 המדורגים הראשונים ישתתפו במירוץ.
• הרוחב מקסימלי של הרכב הוגבל ל-200 מילימטר במקום 215 קודם לכן.
• הקטנת קוטר הצמיגים. קוטר הצמיגים האחוריים המקסימלי הוגבל ל-381 מ"מ במקום 457 קודם לכן.
• גובה מינימלי לכנפון הקדמי: 40 סנטימטר מעל רצפת הרכב במקום 25 קודם לכן.

מירוצי עונת 1993

מספר המירוץ	מקום המסלול	תאריך המירוץ	נהג מנצח	קבוצה מנצחת
1	קיאלאמי, דרום אפריקה	14 במרץ	אלן פרוסט	ויליאמס-רנו
2	אינטרלאגוס, ברזיל	28 במרץ	איירטון סנה	מקלארן-פורד
3	דונינגטון, אירופה	11 באפריל	איירטון סנה	מקלארן-פורד
4	אימולה, סן מרינו	25 באפריל	אלן פרוסט	ויליאמס-רנו
5	ברצלונה, ספרד	9 במאי	אלן פרוסט	ויליאמס-רנו
6	מונטה קרלו, מונקו	23 במאי	איירטון סנה	מקלארן-פורד
7	מונטריאול, קנדה	13 ביוני	אלן פרוסט	ויליאמס-רנו
8	מני-קור, צרפת	4 ביולי	אלן פרוסט	ויליאמס-רנו
9	סילברסטון, בריטניה	11 ביולי	אלן פרוסט	ויליאמס-רנו
10	הוקנהיים, גרמניה	25 ביולי	אלן פרוסט	ויליאמס-רנו
11	בודפשט, הונגריה	15 באוגוסט	דיימון היל	ויליאמס-רנו
12	ספא-פרנקורשם, בלגיה	29 באוגוסט	דיימון היל	ויליאמס-רנו
13	מונזה, איטליה	12 בספטמבר	דיימון היל	ויליאמס-רנו
14	אסטוריל, פורטוגל	26 בספטמבר	מיכאל שומאכר	בנטון-פורד
15	סוזוקה, יפן	24 באוקטובר	איירטון סנה	מקלארן-פורד
16	אדלייד, אוסטרליה	7 בנובמבר	איירטון סנה	מקלארן-פורד

דירוג נהגים סופי

מיקום	נהג	קבוצה	נקודות
1	אלן פרוסט	ויליאמס-רנו	99
2	איירטון סנה	מקלארן-פורד	73
3	דיימון היל	ויליאמס-רנו	69
4	מיכאל שומאכר	בנטון-פורד	52
5	ריקרדו פאטרזה	בנטון-פורד	20
6	ג'אן אלזי	פרארי	16
7	מרטין בראנדל	ליג'יה-רנו	16
8	גררד ברגר	פרארי	12
9	ג'וני הרברט	לוטוס-פורד	11
10	מארק בלאנדל	ליג'יה-רנו	10
11	מייקל אנדרטי	מקלארן-פורד	7
12	קארל ונדלינגר	סאובר	7
13	כריסטיאן פיטיפאלדי	מינרדי-פורד	5
14	ג'י ג'י להטו	סאובר	5
15	מיקה הקינן	מקלארן-פורד	4
16	דרק וורוויק	הונדה	4
17	פיליפ אליו	לארוס-למבורגיני	2
18	רובנס באריקלו	ג'ורדן	2
19	פבריזיו ברבזה	מינרדי-פורד	2
20	אלסנדרו זנארדי	לוטוס-פורד	1
21	אריק קומאס	לארוס-למבורגיני	1
22	אדי אירויין	ג'ורדן	1

דירוג קבוצות סופי

מיקום	קבוצה	נקודות
1	ויליאמס-רנו	168
2	מקלארן-פורד	84
3	בנטון-פורד	72
4	פרארי	28
5	ליג'יה-רנו	23
6	לוטוס-פורד	12
7	סאובר	12
8	מינרדי-פורד	7
9	הונדה	4
10	לארוס-למבורגיני	3
11	ג'ורדן	3

1992	1993	1994
נייג'ל מנסל	אלוף העולם-אלן פרוסט	מיכאל שומאכר
ויליאמס	אליפות היצרנים-ויליאמס	ויליאמס

אליפויות העולם בפורמולה 1

1950 • 1951 • 1952 • 1953 • 1954 • 1955 • 1956 • 1957 • 1958 • 1959 • 1960 • 1961 • 1962 • 1963 • 1964 • 1965 • 1966 • 1967 • 1968 • 1969 1970 • 1971 • 1972 • 1973 • 1974 • 1975 • 1976 • 1977 • 1978 • 1979 • 1980 • 1981 • 1982 • 1983 • 1984 • 1985 • 1986 • 1987 • 1988 • 1989 1990 • 1991 • 1992 • 1993 • 1994 • 1995 • 1996 • 1997 • 1998 • 1999 • 2000 • 2001 • 2002 • 2003 • 2004 • 2005 • 2006 • 2007 • 2008 • 2009 2010 • 2011 • 2012