פורמולה 1 עונת 1983

אליפות העולם בפורמולה 1 עונת 1983
הקודם: 1982	הבא: 1984

במסגרת פורמולה 1 של שנת 1983 נערכו 15 מרוצים. באליפות העולם זכה הברזילאי נלסון פיקה ובאליפות היצרנים זכתה קבוצת פרארי.

בעונה זו, התחרו שלושה נהגים על אליפות העולם: נלסון פיקה, אלן פרוסט וצרפתי נוסף - רנה ארנו. רוב הקבוצות השתמשו בעונה זו במנועים בעלי מגדש טורבו ומנועים אלו אכן היו חזקים בהרבה מאלה של הקבוצות שהשתמשו במנועים בלחץ אטמוספירי כגון קבוצת מקלארן. לפני המרוץ האחרון, היו שלושת הנהגים הללו בעלי סיכוי לזכות באליפות. פרוסט הוביל בשתי נקודות על פני פיקה ובשמונה נקודות על פני ארנו. פיקה לקח את הובלת המרוץ כבר בתחילתו. מנועו של ארנו שבק חיים כבר בתחילת המרוץ ואילו מנועו של פרוסט קרס באמצע המרוץ. בעקבות כך, החליט פיקה לנסוע בזהירות יתר שכן היה עליו להשיג שלוש נקודות בלבד יותר מפרוסט. הוא סיים את המרוץ במקום הרביעי וזכה באליפות העולם.

מרוצי עונת 1983

מספר המרוץ	מקום המסלול	תאריך המרוץ	נהג מנצח	קבוצה מנצחת
1	ז'אקארפאגה, ברזיל	13 במרץ	נלסון פיקה	ברהבם-ב.מ.וו
2	לונג ביץ', ארצות הברית - מערב	27 במרץ	ג'ון ווטסון	מקלארן-פורד
3	פול ריקאר, צרפת	20 במאי	אלן פרוסט	רנו
4	אימולה, סן מרינו	1 במאי	פאטריק טאמביי	פרארי
5	מונטה קרלו, מונקו	15 במאי	קקה רוזברג	ויליאמס-פורד
6	ספא-פרמקורשאם, בלגיה	22 במאי	אלן פרוסט	רנו
7	דטרויט, ארצות הברית - מערב	5 ביוני	מישל אלבורטו	טירל-פורד
8	מונטריאול, קנדה	12 ביוני	רנה ארנו	פרארי
9	סילברסטון, בריטניה	16 ביולי	אלן פרוסט	רנו
10	הוקנהיים, גרמניה	16 באוגוסט	רנה ארנו	פרארי
11	זלטווג, אוסטריה	19 באוגוסט	אלן פרוסט	רנו
12	זנדוורט, הולנד	28 באוגוסט	רנה ארנו	פרארי
13	מונזה, איטליה	11 בספטמבר	נלסון פיקה	ברהבם-ב.מ.וו
14	בנדס-הטש, בריטניה-מרוץ אירופה	25 בספטמבר	נלסון פיקה	ברהבם-ב.מ.וו
15	קיאלמי, דרום אפריקה	15 באוקטובר	ריקרדו פטרזה	ברהבם-ב.מ.וו

דירוג נהגים סופי

מיקום	נהג	קבוצה	נקודות
1	נלסון פיקה	ברבהם-ב.מ.וו	59
2	אלן פרוסט	רנו	57
3	רנה ארנו	פרארי	49
4	פאטריק טאמבה	פרארי	40
5	קֶ‏קֶ‏ה רוזברג	ויליאמס-פורד ו-ויליאמס-הונדה	27
6	ג'ון ווטסון	מקלארן-פורד	22
7	אדי שיבר	רנו	22
8	אנדראה דה-סזאריס	אלפא-רומאו	15
9	ריקארדו פטרזה	ברבהם-ב.מ.וו	13
10	ניקי לאודה	מקלארן - פורד	12
11	ז'אק לאפיט	ויליאמס-פורד	11
12	מישל אלבורטו	טירל-פורד	10
13	נייג'ל מנסל	לוטוס-פורד ו-לוטוס-רנו	10
14	דרק וורוויק	טולמן-הרט	9
15	מרק סורר	ארוז-פורד	4
16	מור באלדי	אלפא-רומאו	3
17	דני סוליבן	טירל-פורד	2
18	אליו דה-אנג'ליס	לוטוס-רנו	2
19	ג'וני סקוטו	טאודור-פורד	2
20	ברונו ג'יאקומלי	טולמן-הרט	1

מספר נהגים נוספים סיימו ללא נקודות אליפות.

דירוג קבוצות סופי

מיקום	קבוצה	נקודות
1	פרארי	89
2	רנו	79
3	ברבהאם - ב.מ.וו	72
4	ויליאמס-פורד	36
5	מקלארן - פורד	34
6	אלפא-רומאו	18
7	טירל-פןרד	12
8	לוטוס - רנו	11
9	טולמן-הרט	10
10	ארוז - פורד	4
11	ויליאמס-הונדה	2
12	לוטוס - פורד	1
13	טאודור - פורד	1

שבע קבוצות נוספות השתתפו באליפות אך לא זכו באף נקודת אליפות.

1982	1983	1984
קקה רוזברג	אלוף העולם - נלסון פיקה	ניקי לאודה
פרארי	אליפות היצרנים - פרארי	מקלארן-טאג

אליפויות העולם בפורמולה 1

1950 • 1951 • 1952 • 1953 • 1954 • 1955 • 1956 • 1957 • 1958 • 1959 • 1960 • 1961 • 1962 • 1963 • 1964 • 1965 • 1966 • 1967 • 1968 • 1969 1970 • 1971 • 1972 • 1973 • 1974 • 1975 • 1976 • 1977 • 1978 • 1979 • 1980 • 1981 • 1982 • 1983 • 1984 • 1985 • 1986 • 1987 • 1988 • 1989 1990 • 1991 • 1992 • 1993 • 1994 • 1995 • 1996 • 1997 • 1998 • 1999 • 2000 • 2001 • 2002 • 2003 • 2004 • 2005 • 2006 • 2007 • 2008 • 2009 2010 • 2011 • 2012