פטריק ויירה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פטריק ויירה
פטריק ויירה
מידע אישי
שם מלא פטריק דונלה ויירה
תאריך לידה 23 ביוני 1976 (בן 38)
מקום לידה דקר, סנגל
גובה 1.92 מטר
עמדה קשר אחורי
מועדונים כשחקן
1993 - 1995
1995 - 1996
1996 - 2005
2005 - 2006
2006 - 2010
2010 - 2011
קאן
מילאן
ארסנל
יובנטוס
אינטר מילאנו
מנצ'סטר סיטי
49 (2)
2 (0)
279 (29)
31 (5)
67 (6)
28 (3)
נבחרת לאומית כשחקן
1997 - 2009 צרפת 107 (6)
קבוצות כמאמן
2013 - מנצ'סטר סיטי (מאמן קבוצת המילואים)

* מספר ההופעות (השערים) במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד

פטריק דונלה ויירה (נולד ב-23 ביוני 1976 בדקר שבסנגל) הוא כדורגלן עבר צרפתי ששיחק בעמדת הקשר. הוא התפרסם בזכות תקופתו בארסנל, בה שיחק בין 1996 לבין 2005. עם ארסנל זכה בשלוש אליפויות ו-4 גביעים אנגליים, ואף שימש כקפטן הקבוצה. הוא שיחק עונה בודדת ביובנטוס לפני שהצטרף לאינטר ב-2006, לאחר שיובנטוס הורדה ליגה עקב פרשת הטיית המשחקים. לזכות ויירה 107 הופעות במדי נבחרת צרפת, עמה זכה במונדיאל 1998 וביורו 2000. ב-2004 נבחר על ידי פלה לאחד מ-125 שחקני הכדורגל החיים הטובים בעולם.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילת הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויירה נולד בסנגל בקהילה נוצרית. משפחתו עברה לעיירה בצפון-מערב צרפת כאשר היה בן 8; הוא לא חזר לסנגל עד 2003‏‏[1]. ויירה החל את הקריירה שלו בקאן, בו ערך את הופעת הבכורה בגיל 17 והיה קפטן הקבוצה כשהיה בן 19 בלבד‏[1]. זמן קצר לאחר מכן, בקיץ 1995, הוחתם ויירה על ידי הקבוצה האיטלקית מילאן, אך שותף לרוב בקבוצת המשנה של מילאן ושיחק רק בשני משחקים עם הבוגרים.

ארסנל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספטמבר 1996, חתם ויירה במועדון ארסנל האנגלי, לאחר ששוכנע להצטרף למועדון על ידי מאמן הקבוצה הנכנס לתפקיד, ארסן ונגר. ויירה השתלב במהירות בקבוצה, והפך לחלק משמעותי במערך הקבוצה, תוך שיתוף פעולה מוצלח בקישור עם בן ארצו, עמנואל פטי. ב-1998 זכה ויירה עם ארסנל בדאבל: זכייה באליפות הפרמייר ליג ובגביע האנגלי. באותה שנה, היה שותף לזכייה של נבחרתו בגביע העולם בכדורגל אשר נערך בצרפת. כשנתיים לאחר מכן זכה ויירה עם נבחרתו בטורניר יורו 2000. כמו כן, באותה שנה זכה השחקן פעם נוספת בדאבל עם קבוצתו ארסנל.

בשנת 2002, מונה ויירה לקפטן הקבוצה, בעקבות פרישתו של הקפטן דאז, טוני אדמס. בשנת 2003, בעקבות פציעה שעבר ויירה, נאלץ השחקן להעביר את סרט הקפטן לשוער הקבוצה דאז דיוויד סימן. באותה עונה זכתה ארסנל בגביע האנגלי, והשניים הניפו יחדיו את הגביע, לאחר שזה הוענק לקבוצה בסיום משחק הגמר.

בעונת 2003/2004, היה שותף ויירה לזכייתה של ארסנל באליפות הפריימר ליג, בעודה מסיימת את הליגה כשלחובתה אף לא הפסד ליגה אחד. בפתיחת עונה זו, נעדר ויירה למספר חודשים, בעקבות פציעה בברכו. את מקומו בהרכב מילא ריי פארלור. ויירה חזר לשורותיה של ארסנל במשחק במסגרת ליגת האלופות מול לוקומוטיב מוסקבה. במשחק ניצחה ארסנל בתוצאה 2:0, ובעקבותיו העפילה לשלב שמינית הגמר של המפעל. בסיומה של עונה זו, חוזר השחקן על ידי צ'לסי וריאל מדריד, אשר הציעו עבור שירותיו כ-30 מיליון יורו. למרות זאת, בחר השחקן להישאר בארסנל. משחקו הרשמי האחרון של ויירה במדיה של ארסנל היה בגמר הגביע האנגלי בשנת 2005, כאשר התמודדה קבוצתו, ארסנל, מול מנצ'סטר יונייטד. לאור העובדה שלא הושגה הכרעה גם לאחר הארכה (0-0 בסיום 120 הדקות), נאלצו הקבוצות לגשת לדו-קרב בעיטות עונשין, בו ניצחה ארסנל בתוצאה 5:4, כשהשער המכריע הובקע על ידי ויירה.

בסיכום הכללי, שיחק ויירה במדי ארסנל 407 משחקים רשמיים, וכבש לזכותה 34 שערים. ב-22 ביולי 2006 שיחק ויירה פעם נוספת במדי ארסנל, במשחק ידידות מול קבוצת אייאקס ההולנדית לכבוד פרישתו ממשחק של שחקן ארסנל דניס ברגקאמפ. ויירה נחשב בעיניי אוהדי ארסנל, כאחד השחקנים האהובים והאהודים ביותר ששיחקו במועדון. תמונתו של ויירה ניצבת באצטדיון האמירויות לצד תמונותיהם של 14 כוכבי עבר והווה של ארסנל.

יובנטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה לאחר שמדריד הציעה 23 מיליון פאונד בעבור שירותיו, ארסנל הסכימה להצעה של 13.7 מיליון פאונד מהמועדון האיטלקי יובנטוס ב-14 ביולי 2005. ויירה חתם על חוזה בן 5 שנים ביום שלאחר מכן. באוטוביוגרפיה שלו, ציין כי הגורם העיקרי לעזיבתו את ארסנל היה העמדה ה"נייטרלית" של ועד המנהלים של הקבוצה בנוגע להצעה של יובנטוס. סיבה נוספת למעברו הייתה עלייתו של בן הנוער ססק פברגאס, ששיחק במקומו של ויירה לכשנפצע.

מאמן יובנטוס דאז, פאביו קאפלו, הציב את ויירה בקישור לצד אמרסון הברזילאי ופאבל נדבד הצ'כי. ויירה עזר לקבוצה לפתוח את העונה עם מספר הנקודות הגבוה ביותר אי פעם שצברה בתחילת העונה. למרות יכולת ירודה שלו עקב פציעות ממושכות וסכסוך עם חברו לקבוצה זלאטן איברהימוביץ', ויירה תרם את חלקו בזכיית הקבוצה באליפות הסרייה א'.

ויירה חזר לאצטדיון הייבורי ב-28 במרץ 2006 במשחק רבע גמר ליגת האלופות מול ארסנל. ארסנל ניצחה את יובנטוס בתוצאה המסכמת 2-0. ויירה קיבל כרטיס צהוב במשחק הראשון בהייבורי ומשום כך היה מושעה במשחק הגומלין שנערך ב-5 באפריל. במשחק הראשון ויירה היה מעורב בניסיון תיקול חריף על חברו בקבוצה הקודמת ובנבחרת הלאומית, רובר פירס. ויירה נותר על הדשא כאשר פירס השתלט על הכדור וארסנל התקדמה, ובסיום התקפה זו, ארסנל הבקיעה את השער הראשון במשחק. פירס אמר בהומור כי בפעם הראשונה מזה 13 שנה הוא הצליח לנצח את ויירה מבחינה פיזית‏[2].

אינטר מילאנו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תואר האליפות של יובנטוס לשנת 2005/06 נלקח ממנה לאחר חשיפת פרשת הטיית המשחקים. יובנטוס הורדה לסרייה ב', וכתוצאה מכך השחקנים הבכירים בקבוצה ביקשו לעבור לקבוצות אחרות, וביניהם ויירה. לאחר ספקולציות שקישרו את ויירה למספר מועדונים, כולל ארסנל ומנצ'סטר יונייטד, הוא חתם על חוזה ל-4 שנים באינטר מילאנו ב-22 באוגוסט 2006. דווח כי שווי העסקה הוא 9.5 מיליון אירו, פחות ממחצית התשלום שיובנטוס שילמה על ויירה שנה לפני כן‏[3].

בעונתו הראשונה באינטר זכה בסופר-קאפ האיטלקי, במשחק בו הבקיע שער, וכמו כן באליפות הסרייה א'. למרות זאת, הוא התקשה למצוא את מקומו בקבוצה הראשונה בעונה שלאחר מכן, עקב פציעות רבות. הוא הצליח להפגין יכולת טובה גם לאחר שחזר מהפציעות, כמו במשחק מול פאלרמו בו הבקיע שער.

מנצ'סטר סיטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 2010 עבר ויירה למנצ'סטר סיטי. ביולי 2011, לאחר עונה וחצי בקבוצה, הודיע ויירה על פרישה ממשחק בגיל 35.

נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופתו בארסנל, ערך ויירה את הופעת הבכורה שלו במדי נבחרת צרפת בשנת 1997 במשחק מול נבחרת הולנד. ויירה היה חלק מסגל הנבחרת הצרפתית שזכתה במונדיאל 1998. הוא נכנס כמחליף במשחק הגמר נגד נבחרת ברזיל, ובישל את השער השלישי לעמנואל פטי בניצחון צרפת 3-0. עקב השתתפותו בטורניר קיבל את אות לגיון הכבוד, אות הכבוד החשוב ביותר שמוענק בצרפת.

בשנת 2000 ויירה היה שותף לזכייתה של נבחרתו באליפות אירופה, לאחר שניצחה את נבחרת איטליה במשחק הגמר, והיה לאחד השחקנים הבולטים בטורניר זה. בשנת 2002, שיחק בכל משחקי נבחרתו במסגרת מונדיאל 2002, בו נבחרתו הודחה כבר בשלב הבתים ולא הבקיעה שער בודד. במהלך טורניר יורו 2004, נפצע והחמיץ את הפסד נבחרתו לנבחרת יוון.

לאחר פרישתו של זינאדין זידאן, נבחר ויירה להיות קפטן הנבחרת הצרפתית. אף על פי כן, הוא והבלם הוותיק ליליאן תוראם שיכנעו את זידאן לחזור בו מפרישתו, ולעזור לנבחרת להעפיל למונדיאל 2006. ויירה העניק לזידאן את סרט הקפטן בחזרה.

ב-23 ביוני 2006, ביום הולדתו ה-30, ויירה שימש כקפטן הנבחרת במקומו של זידאן המושעה, אשר חגג גם הוא יום הולדת באותו היום. ויירה כבש את השער הראשון של הנבחרת הצרפתית בניצחונה 2-0 על נבחרת טוגו בשלב הבתים של מונדיאל 2006; ויירה אף בישל את השני לתיירי הנרי. הניצחון עזר לצרפת להתקדם לשלב הנוקאאוט, לאחר שסיימו במקום השני בבית אחרי נבחרת שווייץ. בכך התארכה הקריירה הבינלאומית של זידאן, שתיכנן לפרוש בסיום הטורניר. בשמינית הגמר, ויירה הבקיע את השער השני מבין שלושה בניצחון הנבחרת 3-1 כנגד נבחרת ספרד. הנבחרת המשיכה בדרכה לגמר, תוך כדי ניצחונות מול נבחרות ברזיל ופורטוגל. ויירה היה אחד משחקני המפתח של הנבחרת בהגיעה לגמר מול נבחרת איטליה. במשחק הגמר נפצע ויירה והוחלף במחצית השנייה. הנבחרת האיטלקית ניצחה בפנדלים לאחר שבתום 120 הדקות המשחק הסתיים בתיקו אחד אחד.

ב-5 באוגוסט 2006 חזר ויירה לשמש כקפטן הנבחרת, במסגרת מוקדמות יורו 2008.

קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2013 מונה ויירה למאמן קבוצת המילואים במנצ'סטר סיטי.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם ארסנל
עם אינטר מילאנו
  • אליפות הסרייה א': 2006/07, 2007/08, 2008/09, 2009/10
  • הסופר-קאפ האיטלקי: 2006, 2008
עם מנצ'סטר סיטי
בינלאומי (עם נבחרת צרפת)
תארים אישיים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]