עכוז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עכוז של אישה
עכוז של אישה
עכוז של גבר
עכוז של גבר

העכוזלטינית: Nates; ידוע גם כשת, ישבן, אחוריים, ובסלנג: תחת,‏[1] טוסיק או תוּחֶס - ההגייה היידית ל"תחת") הוא הכינוי המקובל לזוג מסות השריר והשומן המהוות את חלקו האחורי של האגן האנושי. באופן כללי, בעכוז הנקבי ריכוזי שומן גדולים מאשר בעכוז הזכרי. העכוז מאפשר לאדם לשבת בנוחות כשגבו זקוף, מבלי להשעין את כובד משקלו על רגליו (כפי שעושים יונקים אחרים, כדוגמת כלבים וחתולים).

העכוז נחשב לאיבר מוצנע ואף ארוטי. חשיפתו המכוונת בפומבי, "מונינג" (באנגלית: Mooning, מלשון Moon, ירח), נתפסת על פי רוב כמעשה בלתי תרבותי שיש בו כדי ללעוג, להביך ולהשפיל. עם זאת, רבים רואים בצפייה בעכוזו או בעכוזה של בן/בת המין הנחשק גורם מעורר מבחינה מינית. קיים שוני היסטורי ותרבותי רב באשר לממדיו וצורתו של העכוז האידאלי; בעוד שבתרבויות אחדות, כמו גם באירופה במאות ה-18 וה-19, הועדף עכוז עבה וגדול-ממדים (בין היתר, כסמל לעוצמה או פוריות), בעולם המערבי המודרני נתפס העכוז העגול,הגדול והחטוב,כשהוא חובר למתן צרה ,כרצוי ביותר ומעורר מינית.

אנטומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרירי העכוז והירך של צד ימין במבט אחורי

באנטומיה אנושית, תחום העכוז (TA: Regio glutealis) מוגדר על ידי שרירי העכוז שבחלקו האחורי של האגן. הגבול העליון של תחום העכוז הוא רכס הכסל של עצם הכסל, והגבול התחתון הוא גבולו התחתון של שריר העכוז הגדול, שם נמצא קפל העכוז (Sulcus glutealis). את צורת העכוז הבולטת מרכיבים שריר העכוז הגדול המרכיב את חלקו המרכזי של העכוז ושריר העכוז האמצעי המרכיב את חלקו העליון-צידי של העכוז.

שרירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרירי העכוז מחולקים לשתי קבוצות. קבוצת שרירי העכוז וקבוצה של שרירים עמוקים יותר.

שרירי העכוז הם שריר העכוז הגדול, שריר העכוז האמצעי ושריר העכוז הקטן. פעולתם העיקרית היא פשיטה של הירך והרחקה של הירך.

השרירים העמוקים בעכוז הם השריר האגסי, השריר הסותם הפנימי, שרירי התאומים (שריר התאומים העליון ושריר התאומים התחתון) ושריר הירך המרובע. השרירים העמוקים של העכוז בעיקר מסובבים את הירך כלפי חוץ.

עצבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

העכוז מכיל מספר רב של עצבים. חלקם עצבים שטחיים המעצבבים את עור העכוז והירך ואחרים עצבים עמוקים המעצבבים את שרירי העכוז, את חלק משרירי הירך ואת שרירי ועור השוק וכף הרגל.

עצבים שטחיים בעכוז מגיעים ישירות משורשי העצב של מקלעת המותן ושל מקלעת העצה. מוצאם של עצבי העכוז העליונים (Nervi clunium superiores) בשורשי העצב המותניים הראשון עד השלישי. הם מעצבבים את שני השלישים העליונים של עור העכוז. עצבי העכוז האמצעיים (Nervi clunium medii) מגיעים משורשי העצב העצתיים הראשון עד השלישי ומעצבבים את העור שמכסה את עצם העצה ואת החלק התיכון של העכוז. עצבי העכוז התחתונים (Nervi clunium inferiores) הם ענפיו העכוזיים של עצב עור הירך האחורי. מקורם בשורשי העצב העצתיים הראשון עד השלישי והם מעצבבים את השליש התחתון של עור העכוז. את החלק הצידי ביותר והגבוה של אזור העכוז, הגולש לתחום החלציים, מעצבב עצב הכסל ותת הבטן (Nervus iliohypogastricus) המגיע משורש העצב המותני הראשון ומשורש העצב החזי השנים עשר.

אל אזור העכוז נכנסים מספר עצבים עמוקים היוצאים מהאגן דרך נקב השת הגדול. הגדול שבהם הוא עצב השת החולף דרך העכוז בדרכו לירך וליתר הגפה התחתונה. עוד יוצאים מהאגן עצב העכוז העליון (Nervus gluteus superior) ועצב העכוז התחתון (Nervus gluteus inferior) המעצבבים את שרירי העכוז ואת השריר מותח המחתלה הרחבה. העצב לשריר הירך המרובע (Nervus musculi quadrati femoris) והעצב לשריר הסותם הפנימי (Nervus musculi obturatorii interni) מעצבבים את השרירים שנתנו להם את שמם ואת שרירי התאומים. עצב חשוב נוסף העובר בעכוז הוא עצב הערווה (Nervus pudendus) המגיע לחיץ הנקביים ומעצבב את רוב המבנים בחיץ הנקביים.

כלי דם[עריכת קוד מקור | עריכה]

כלי הדם של העכוז מגיעים מעורק הכסל הפנימי (Arteria iliaca interna) ומתנקזים אל וריד הכסל הפנימי (Vena iliaca interna).

עורקי העכוז יוצאים מהאגן דרך נקב השת הגדול. עורק העכוז העליון (Arteria glutea superior) ועורק העכוז התחתון (Arteria glutea inferior) עוברים בהתאמה מעל ומתחת לשריר האגסי ומספקים דם לשרירי העכוז ולשרירי העכוז העמוקים. עורק הערווה הפנימי (Arteria pudenda interna) יוצא מהאגן סמוך לעורק העכוז התחתון ומספק דם למבנים באזור חיץ הנקביים.

ורידי העכוז (Venae gluteales superiores, Venae gluteales inferiores) ווריד הערווה הפנימי (Vena pudenda interna) אוספים דם מאזור העכוז ומאזור חיץ הנקביים ונעים בצמוד לעורקים המקבילים להם עד וריד הכסל הפנימי.

ענישה גופנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתרבויות רבות היה העכוז מוקד לענישה גופנית. במיוחד אמורים הדברים לגבי עבירות קלות או טיפול בבעיות משמעת של ילדים (ובתרבויות אחדות - נשים). מספר השערות הועלו על מנת להסביר תופעה זו, ביניהן:

  • כיוון שהעכוז אינו חשוף ברבים, זרים יתקשו לגלות את דבר הענישה הגופנית (ולנקוט צעדים נגד המעניש במידה שהנזק שנגרם חמור מדי).
  • חשיפת העכוז היא עניין מביך כשלעצמו; הכאתו, בתרבויות מסוימות, נועדה להעצים את ההשפלה שחש העבריין.
  • אף שהעכוז מכיל מספר רב של קצות עצבים (וכך הכאתו מבטיחה הסבת די כאב, למרות ריכוזי השומן הגדולים), סיכויו של הקורבן לחוות פציעה ארוכת-טווח קטנים יחסית, כיוון שלא סבירה פגיעה באיברים פנימיים.
  • המתנגדים לענישה גופנית רואים בהכאת העכוז ביטוי של פטישיזם מיני ותו לא, בהסתמכם על היות העכוז איבר מוצנע.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מילה זו מופיעה, כמילה המשמשת את המון העם, במילונו של אליהו בחור, "התשבי", מהמאה ה-16, ועוד קודם לכן בכתבי רבנו חננאל בן המאה ה-11.