פרויקט שיקום שכונות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בניין ביפו לאחר שיפוץ במסגרת פרויקט שיקום שכונות

פרויקט שיקום שכונות הוא פרויקט עליו הכריזה ממשלת ישראל השמונה עשרה בראשות מנחם בגין ב-1977, ובמסגרתו שוקמו 160 אזורי מצוקה בישראל.

מאז קבלת ההחלטה על ביצוע הפרויקט, אותרו 210 שכונות מצוקה, בכ-70 שכונות הסתיים הפרויקט, והוא עתיד להתבצע בעשרות שכונות נוספות. האוכלוסייה ב-160 השכונות הראשונות שבהן יושם הפרויקט מונה כמיליון איש. בין השכונות שהשתתפו בפרויקט: פת, בקעה, תלפיות ורמת עמידר.

הרקע לפרויקט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-60 עלתה בעיית שכונות העוני והמצוקה לתודעת החברה הישראלית, והיא נתפסה כבעיה לאומית. על מנת לטפל בבעיה, הוקם משרד השיכון, שהופקד על טיפול בנושא. זמן קצר לאחר הקמת המשרד העבירה הממשלה את חוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום, ה'תשכ"ה-1965 שנחקק בעקבות מסקנות ועדת אלמוגי. על פי החוק, הוקמה "הרשות לבינוי ופינוי אזורי שיקום" שתפקידה היה לטפל במצוקת הדיור ברחבי ישראל, וניתנו לה סמכויות לפנות שכונות עוני בכפייה, ללא הסכמת תושביהן. הרשות נכשלה במשימתה ופורקה בשנת 1975.

תולדות הפרויקט[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 1977 החליטה הממשלה על מאמץ לפתרון מצוקת הדיור בישראל תוך חמש שנים, והנחתה את משרד השיכון להכין תוכנית מפורטת לביצוע. באותו חודש פרסם משרד השיכון תוכנית לשיקום 160 שכונות, כולל שתי שכונות עם אחוז גבוה של אוכלוסייה ערבית. התוכנית שמה דגש על בנייה ושיקום, אך כללה גם תוכניות חינוכיות וחברתיות. התוכנית הראשונית כללה גם תוכניות לפינוי שכונות והעברת תושביהם [1].

עם הצטרפות יגאל ידין לממשלה ב-24 באוקטובר 1977, הועמד ידין בראשות הפרויקט. במשך כשנה נערכו דיונים לגבי דרך ניהול הפרויקט. בין השאר נערכו דיונים בין ידין לבין הסוכנות היהודית על חלקה בפרויקט. בדצמבר 1978 הגיעו ידין וג'רלד הופברגר, האחראי על התוכנית מטעם הסוכנות היהודית, להסכם על פיו חולק ניהול וביצוע הפרויקט בין הממשלה לסוכנות היהודית. על פי ההסכם, ועדה משותפת של הממשלה והסוכנות היהודית תפתח ותאשר את תוכניות שיקום השכונות. בינואר 1979 החליטה הממשלה לאשר את התוכנית של הפרויקט, ברוב של 6 נגד 4 וארבעה נמנעים. המתנגדים היו יוסף בורג, אריאל שרון, דוד לוי וחיים לנדאו אשר שללו את החלק המרכזי שניתן לסוכנות היהודית בפרויקט שיקום השכונות [2].

על פי התוכנית של ידין שאושרה בממשלה, יעד הפרויקט היה שיפור איכות החיים וההזדמנויות של השכונות המשתתפות בפרויקט, במאמץ משולב של שיקום פיסי וחברתי. על פי התוכנית, בכל שכונה יושקעו כ-6 מיליון דולר בממוצע על פני חמש שנים. מימונו אמור היה להגיע מתקציב המדינה ומתרומות של יהודי התפוצות. בניגוד למקובל עד אז, כל קהילה בחוץ לארץ נתבקשה לתרום כספים לשכונה אחת, איתה היא שודכה. על פי התוכנית מוקד קבלת ההחלטות יהיה מקומי, כאשר הרשות המקומית תנהל תהליך קבלת החלטות של התושבים עצמם, עם שיתוף של הקהילה התורמת מחוץ לארץ, ותעביר את ההחלטות לביצוע על ידי זרועות קיימים של משרדי הממשלה. לתוכנית היו שלושה חלקים: שיקום מבנים ותשתיות, בניית מבני ציבור חינוכיים וחברתיים ושירותים חברתיים בתחומי חינוך, הכשרה מקצועית, בריאות ורווחה [3].

ועדת שרים בראשות יגאל ידין ובשיתוף שרי הפנים, האוצר, החינוך, העבודה והרווחה והשיכון, ובהמשך גם שר הבריאות, הייתה אחראית על ניהול כולל של הפרויקט וקביעת השכונות ששותפו בו. מנהל התוכנית בפועל היה פרופסור דניאל שמשוני.

התוכנית לשיקום השכונות הוגשה לכנסת על ידי גדעון פת, שר הבינוי והשיכון, בשם הממשלה במאי 1978. במהלך השנים, מאז שנת 1978, נכללו בפרויקט סוגים שונים של שכונות ויישובים, ובהם שכונות מצוקה בערים מבוססות יחסית, יישובים קטנים במרכז הארץ שרמתם הסוציואקונומית נמוכה יחסית, עיירות פיתוח, יישובים במגזר המיעוטים ועוד.

בין השנים 1977-1981 הוקמו במשרדי הממשלה ובסוכנות היהודית מספר גופי שיקום שכונות מתחרים שפעלו למימוש התוכנית. התושבים, בניגוד לתוכנית המקורית, שותפו מעט מאוד בניהול הפרויקט ‏‏[4].

פעילויות הפרויקט[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת הפרויקט שופצו בין השנים 1977-1985 כ-45,000 יחידות דיור, כ-35% מיחידות הדיור שהוגדרו כדורשות שיקום. כ-13,000 יחידות דיור הורחבו ‏‏[5].

תהליך השיקום[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרויקט שיקום השכונות התבסס על שלושה מרכיבים:

  1. שיקום תשתיות פיזיות בבתים ובמרחב הציבורי בשכונות השיקום.
  2. השקעות בחינוך, ברווחה, בבריאות ובארגון קהילתי.
  3. הימנעות מפינוי תושבים מבתיהם ושיתופם בקבלת החלטות, שלא כנקבע בחוק בינוי ופינוי של אזורי שיקום.

על ריכוז הפרויקט הופקד משרד הבינוי והשיכון, ועל ניהולו הופקדו אגפים במשרד. לצד משרד השיכון משתתפים בניהול הפרויקט וביצועו משרדי ממשלה נוספים, שחבריהם מתרכזים לצוות הבין-משרדי לשיקום שכונות.

שיקום פיזי[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיקום השכונות הפיזי הוא שיקום שכונות חזותי ופנימי, כלומר, בתוך הדירות. השיקום מתבטא בעיקר בהרחבת דירות, בשיפוץ וחידוש מבנים ובשיפור תשתיות. המטרות העיקריות של הפרויקט הן שיפור תנאי הדיור ואיכות המגורים של תושבי שכונות השיקום והקטנת הפער בין שכונות אלו לשכונות אחרות.

שיקום חברתי כלכלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על שיקום השכונות החברתי מופקדים משרד הבינוי והשיכון, משרד החינוך, משרד הרווחה ומשרד הבריאות. פרויקט שיקום שכונות חברתי מתמקד בכל שכונה בנושא מסוים על-פי צורכי התושבים, כגון פיתוח החינוך לילדים ולנוער או הגברת יכולת התעסוקה וההשתכרות, על ידי סיוע במציאת מקומות עבודה, או קורסים מזורזים להכשרה מקצועית המסובסדים על ידי הממשלה.

ביקורת על הפרויקט במרוצת השנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה לאחר קבלת ההחלטה על ביצוע הפרויקט, תיאר יגאל ידין את התוכנית במילים "המפעל החברתי הגדול ביותר שתוכנן אי פעם בישראל. ראשיתה ביוזמתו של ראש הממשלה לפתרון בעיות הדיור בשכונות המצוקה... מדובר כאן בשיקום אוכלוסייה של מאה ושישים שכונות ואזורי מצוקה בישראל בהיקף כספי גדול... הפרויקט הזה של שיקום השכונות... הוא מהפכה שלמה בכל דפוסי השיקום השכונתי".

בעשורים האחרונים ירדו תקציבי הפרויקט בהדרגה, ובשנים האחרונות, עומד תקציב הפרויקט על 48 מיליון ש"ח, לעומת תקציב של כמיליארד ש"ח לחמש שנים עם הקמת הפרויקט. בינואר 2007, בעקבות קיצוצים מתמשכים בתקציבי הפרויקט' החליטה ממשלת ישראל להשהות את פרויקט שיקום שכונות פיזי ב-67 שכונות, ולרכז מאמץ רק ב-34 שכונות. במקביל ביקשה הממשלה מוועדה בין משרדית (משרד השיכון, משרד החינוך, משרד הרווחה, משרד הבריאות ומשרדים נוספים) להגיש לה המלצות לריכוז מאמץ דומה גם בתחום החברתי.

הסופר אלי עמיר, שעמד בראש ועדה שמונתה במטרה לבחון את פרויקט שיקום השכונות ולהמליץ על עתידו, טען שלפרויקט במצבו אין זכות קיום, כיוון שהתקציב שמופנה אליו "מעליב...שווה ערך לשלוש דירות מרוהטות במגדל פאר בתל אביב".

ביקורת מבקר המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

משרד מבקר המדינה ערך ביקורת על ניהול הפרויקט בשנת 2003. ממצאיו העיקריים:
שכונות רבות נמצאות בפרויקט שנים רבות ולא מוצאות ממנו, ומנגד שכונות הזקוקות לפרויקט לא צורפו אליו. כמו כן, אין למשרד השיכון תוכנית רב-שנתית לביצוע הפרויקט המגדירה מטרות, תקציבים, סדר עדיפויות ולוח זמנים, ועוד. בנוסף קבע מבקר המדינה כי השיתוף הבין משרדי אינו מספיק.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]