זאב בנימין בגין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
זאב בנימין בגין
B Z Begin.JPG
תאריך לידה 1 במרץ 1943 (בן 72)
כ"ד באדר א' ה'תש"ג
חבר הכנסת
ממשלות 27, 32, 34
כנסות 12 -14, 18, 20
סיעה הליכוד, הליכוד-גשר-צומת, חירות - התנועה הלאומית
תפקידים בולטים

זאב בנימין (בני) בגין (נולד ב-1 במרץ 1943) הוא שר בלי תיק בממשלת ישראל ה-34 וחבר הכנסת מטעם הליכוד. גאולוג במקצועו ובעברו היה ראש המכון הגיאולוגי לישראל.

כיהן כחבר הקבינט המדיני-ביטחוני. בנו של מנחם בגין.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני בגין בילדותו עם הוריו, עת אביו היה מפקד האצ"ל והסווה עצמו כרב

בגין נולד בירושלים, בן לעליזה לבית ארנולד ולמנחם בגין, לימים ראש ממשלת ישראל. אביו היה בעת לידתו חייל בצבא אנדרס וזמן קצר לאחר מכן ירד למחתרת והיה למפקד האצ"ל. המשפחה נדדה ממקום למקום כדי להסוות את זהות אבי המשפחה.

בני בגין סיים את לימודיו התיכוניים בעירוני ה' בתל אביב[1]. בין השנים 19601962 שירת בצה"ל בחיל השריון. הוא חזר לשרות קבע בין השנים 19751976. למד גאולוגיה באוניברסיטה העברית והוסמך במקצוע זה. בשנת 1978 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת המדינה של קולורדו שבארצות הברית (Colorado State University). ברוב שנות עבודתו כגאולוג עבד במכון הגיאולוגי.

לקראת הבחירות לכנסת השתים עשרה, בשנת 1988, הוצב על ידי מרכז הליכוד במקום ה-13 ברשימת המפלגה לכנסת, וכיהן כחבר כנסת מטעם הליכוד. שימש כחבר בוועדת החוץ והביטחון לאורך כל שנותיו בכנסת, למעט בעת היותו שר. נבחר בשנית לכנסת בשנת 1992, במקום השביעי ברשימת הליכוד. ב-1993 בהתמודדות הפתוחה (לחברי המפלגה) הראשונה על מנהיגות הליכוד, התמודד בגין מול בנימין נתניהו, דוד לוי, ומשה קצב. מערכת הבחירות הייתה סוערת, ובסיומה זכה נתניהו ברוב גדול (52%) כשאחריו לוי (עם 26% מהקולות), בגין (עם 16% מהקולות) וקצב (6% בלבד). בגין היה אחד המתנגדים הבולטים להסכמי אוסלו וטען בעקביות שמדובר במעשה הונאה מצד יאסר ערפאת. בעקבות הבחירות של שנת 1996 ועליית הליכוד (בו הוצב שוב במקום השביעי ברשימה, אולם החמישי מבין חברי הליכוד ברשימה המשותפת עם גשר וצומת) לשלטון, בראשותו של נתניהו, מונה בגין לשר המדע בממשלת ישראל העשרים ושבע.

ב־16 בינואר 1997, בעקבות החלטת הממשלה לאשר את הסכם חברון, פרש בגין מהממשלה. לאחר שורה של חיכוכים אידאולוגים עם בנימין נתניהו, ראש הליכוד וראש הממשלה, על התהליך המדיני עם הפלסטינים, ולאחר אישור הסכם ואי, פרש בגין מהליכוד והקים סיעה חדשה בשם חרות - התנועה הלאומית יחד עם מיכאל קליינר ודוד ראם.

בבחירות לכנסת ה-15(מאי 99) התמודדה חרות ברשימה משותפת בשם האיחוד הלאומי עם תקומה ומולדת. בגין החליט להתמודד לראשות הממשלה למרות התנגדות רחבעם זאבי ממולדת, אולם פרש לפני הבחירות, לאחר שיצחק מרדכי הסיר את מועמדותו. בעקבות מספר המנדטים המצומצם שקיבלה תנועתו בבחירות פרש בגין מהחיים הפוליטיים בציינו שהוא נשאר "איש ציבור ללא ציבור".

בגין המשיך לפרסם מאמרים בענייני השעה. ב-2002 פרסם מאמר בהארץ (6.9.2002) ובו אוסף ציטוטים של ההנהגה הפלסטינית שלטענתו מוכיחים שהסכמי אוסלו היו תרמית מהצד הפלסטיני.

לאחר פרישתו מהחיים הפוליטיים חזר לעסוק בגאולוגיה ואף מונה לראש המכון הגיאולוגי לישראל באמצע 2005.

ב-2 בנובמבר 2008 הודיע בגין לשר התשתיות הלאומיות, בנימין בן אליעזר, כי הוא מתפטר מתפקידו במכון הגאולוגי, בעקבות החלטתו לחזור לחיים הפוליטיים ולהתמודד על מקום ברשימת הליכוד, לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה[2]. ב-4 בנובמבר 2008 כינס בגין מסיבת עיתונאים משותפת עם יו"ר הליכוד בנימין נתניהו, ובה הודיע רשמית על התמודדותו בבחירות המקדימות לקביעת רשימת הליכוד לבחירות לכנסת ה-18. בבחירות אלו זכה ב-30,918 קולות שהם כ-63.8% מהקולות, והוא מוקם במקום ה-5 ברשימה. נבחר לכנסת ה-18 ומונה לשר בלי תיק בממשלה ה-32, כשהוא גם חבר בקבינט הביטחוני וב"שמיניה" של ראש הממשלה נתניהו.

כשר בממשלת נתניהו השנייה, עורר בגין דווקא את רוגזם של אנשי ימין, כאשר יחד עם ידידו, השר דן מרידור, הביע התנגדות להצעות חוק שנתפסו בעיניו כפוגעות בזכויות המיעוט, ומטילות הגבלות על פעילות ארגוני שמאל ועל חופש הביטוי. בגין תמך בהקפאת הבניה בשטחי יהודה ושומרון, שהממשלה נאלצה להחליט עליה בלחץ מצד ארצות הברית.

בנובמבר 2012 התמודד בגין בבחירות המקדימות בליכוד לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה, ונדחק למקום לא ריאלי.

בינואר 2015 חזר לפעילות במפלגת הליכוד, לאחר ששוריין במקום ה-11 ברשימת הליכוד לבחירות לכנסת העשרים על ידי ראש המפלגה בנימין נתניהו, ונבחר לכנסת‏[3]. עם הקמת ממשלת ישראל ה-34 מונה לשר בלי תיק.

בגין נשוי ואב לשישה ילדים. בנו, רב סרן יונתן בגין, טייס F-16 בחיל האוויר, נהרג בתאונת אימונים ב-27 במרץ 2000.‏‏ בנו אבינדב בגין הוא פעיל חברתי רדיקלי וסופר.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קווי עימות הוצאת ידיעות אחרונות 1993 - אוסף מאמרים שפרסם בין השנים 1988–1992. הוצא לקראת התמודדותו על ראשות הליכוד.
  • סיפור עצוב הוצאת ידיעות אחרונות 2000 - אוסף מאמרים שפרסם בין השנים 1993–1999.
  • כי לא נראה את עזקה הוצאת יד יצחק בן צבי 2000 - על מכתבי לכיש.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


חברי ממשלת ישראל המכהנים

ראש הממשלה, שר החוץ, שר הבריאות, שר התקשורת, והשר לשיתוף פעולה אזורי בנימין נתניהו

שר הביטחון משה יעלוןשר האוצר משה כחלוןהשר לנושאים אסטרטגיים והשר לביטחון פנים גלעד ארדןשרת המשפטים איילת שקדשר הפנים סילבן שלוםהשר לתשתיות לאומיות, האנרגיה והמים יובל שטייניץשר הכלכלה, והשר לפיתוח הנגב והגליל אריה דרעישר החינוך, והשר לירושלים והתפוצות נפתלי בנטהשר להגנת הסביבה אבי גבאישר המדע, הטכנולוגיה והחלל דני דנוןשר הרווחה והשירותים החברתיים חיים כץשר העלייה והקליטה זאב אלקיןהשרה לאזרחים ותיקים גילה גמליאלשר התיירות יריב לויןשר הבינוי יואב גלנטשר התחבורה והבטיחות בדרכים, והשר לענייני מודיעין ישראל כ"ץשרת התרבות והספורט מירי רגבשר החקלאות ופיתוח הכפר אורי אריאלהשר לשירותי דת דוד אזולאישר בלי תיק אופיר אקוניסשר בלי תיק בני בגין
Emblem of Israel.svg
שרי המדע בממשלת ישראל

יובל נאמןגדעון פתעזר ויצמןיובל נאמןאמנון רובינשטייןשמעון שטריתשולמית אלוניזאב בנימין בגיןבנימין נתניהומיכאל איתןסילבן שלוםאהוד ברקמתן וילנאיאליעזר זנדברגאילן שלגיויקטור בריילובסקימתן וילנאירוני בר-אוןאופיר פינס-פזיולי תמיר (מ"מ) • ראלב מג'אדלהדניאל הרשקוביץיעקב פריבנימין נתניהודני דנון