זאב בנימין בגין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
זאב בנימין בגין
CVB34CVB.JPG
תאריך לידה 1 במרץ 1943
כ"ד באדר א' ה'תש"ג
ממשלות 27, 32
כנסות 12-14, 18
סיעה הליכוד, הליכוד-גשר-צומת, חירות - התנועה הלאומית
תפקידים בולטים

זאב בנימין (בני) בגין (נולד ב-1 במרץ 1943) הוא איש ציבור ישראלי, גאולוג במקצועו.

כיהן בעבר בתור שר בממשלות ישראל וחבר הקבינט המדיני-ביטחוני וחבר הכנסת מטעם סיעות הליכוד וחירות. בנו של מנחם בגין.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בני בגין בילדותו עם הוריו, עת אביו היה מפקד האצ"ל והסווה עצמו כרב

בגין נולד בירושלים, בן לעליזה לבית ארנולד ולמנחם בגין, לימים ראש ממשלת ישראל. אביו היה בעת לידתו חייל בצבא אנדרס וזמן קצר לאחר מכן ירד למחתרת והיה למפקד האצ"ל. המשפחה נדדה ממקום למקום כדי להסוות את זהות אבי המשפחה.

בני בגין סיים את לימודיו התיכוניים בעירוני ה' בתל אביב[1]. בין השנים 19601962 שירת בצה"ל בחיל השריון. הוא חזר לשרות קבע בין השנים 19751976. למד גאולוגיה באוניברסיטה העברית והוסמך במקצוע זה. בשנת 1978 קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת המדינה של קולורדו שבארצות הברית (Colorado State University). ברוב שנות עבודתו כגאולוג עבד במכון הגיאולוגי.

לקראת הבחירות לכנסת השתים עשרה בשנת 1988 הוצב על ידי מרכז הליכוד באחד המקומות הראשונים ברשימת המפלגה לכנסת, וכיהן כחבר כנסת מטעם הליכוד. שימש כחבר בוועדת החוץ והביטחון לאורך כל שנותיו בכנסת, למעט בעת היותו שר. נבחר בשנית לכנסת בשנת 1992. ב-1993 בהתמודדות הפתוחה (לחברי המפלגה) הראשונה על מנהיגות הליכוד התמודד בגין מול בנימין נתניהו, דוד לוי, ומשה קצב. מערכת הבחירות הייתה סוערת ובסיומה זכה נתניהו ברוב גדול כשאחריו לוי, בגין וקצב. בגין היה אחד המתנגדים הבולטים להסכמי אוסלו וטען בעקביות שמדובר במעשה הונאה מצד יאסר ערפאת. בעקבות הבחירות של שנת 1996 ועליית הליכוד לשלטון, בראשותו של נתניהו, מונה בגין לשר המדע בממשלת ישראל העשרים ושבע.

ב־16 בינואר 1997, בעקבות החלטת הממשלה לאשר את הסכם חברון, פרש בגין מהממשלה. לאחר שורה של חיכוכים אידאולוגים עם בנימין נתניהו, ראש הליכוד וראש הממשלה, על התהליך המדיני עם הפלסטינים, ולאחר אישור הסכם ואי, פרש בגין מהליכוד והקים סיעה חדשה בשם חרות - התנועה הלאומית יחד עם מיכאל קליינר ודוד ראם.

בבחירות לכנסת ה-15(מאי 99) התמודדה חרות ברשימה משותפת בשם האיחוד הלאומי עם תקומה ומולדת. בגין החליט להתמודד לראשות הממשלה למרות התנגדות רחבעם זאבי ממולדת, אולם פרש לפני הבחירות, לאחר שיצחק מרדכי הסיר את מועמדותו. בעקבות מספר המנדטים המצומצם שקיבלה תנועתו בבחירות פרש בגין מהחיים הפוליטיים בציינו שהוא נשאר "איש ציבור ללא ציבור".

בגין המשיך לפרסם מאמרים בענייני השעה. ב-2002 פרסם מאמר בהארץ (6.9.2002) ובו אוסף ציטוטים של ההנהגה הפלסטינית שלטענתו מוכיחים שהסכמי אוסלו היו תרמית מהצד הפלסטיני.

לאחר פרישתו מהחיים הפוליטיים חזר לעסוק בגאולוגיה ואף מונה לראש המכון הגיאולוגי לישראל באמצע 2005.

ב-2 בנובמבר 2008 הודיע בגין לשר התשתיות הלאומיות בנימין בן אליעזר כי הוא מתפטר מתפקידו במכון הגאולוגי בעקבות החלטתו לחזור לחיים הפוליטיים ולהתמודד על מקום ברשימת הליכוד לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה[2]. ב-4 בנובמבר 2008 כינס בגין מסיבת עיתונאים משותפת עם יו"ר הליכוד בנימין נתניהו ובה הודיע רשמית על התמודדותו בבחירות המקדימות לקביעת רשימת הליכוד לבחירות לכנסת ה-18. בבחירות אלו זכה ב-30,918 קולות שהם כ-63.8% מהקולות, והוא מוקם במקום ה-5 ברשימה. נבחר לכנסת ה-18 ומונה לשר בלי תיק בממשלה ה-32, כשהוא גם חבר בקבינט הביטחוני וב"שמיניה" של ראש הממשלה נתניהו.

כשר בממשלת נתניהו השנייה עורר בגין דווקא את רוגזם של אנשי ימין, כאשר יחד עם ידידו השר דן מרידור הביע התנגדות להצעות חוק שנתפסו בעיניו כפוגעות בזכויות המיעוט ומטילות הגבלות על פעילות ארגוני שמאל ועל חופש הביטוי. בגין גם תמך בהקפאת הבניה בשטחי יהודה ושומרון שהממשלה נאלצה להחליט עליה בלחץ ממשל הנשיא ברק אובמה.

בנובמבר 2012 התמודד בגין בבחירות המקדימות בליכוד לכנסת התשע עשרה ונדחק למקום לא ריאלי.

בגין נשוי ואב לשישה ילדים. בנו, רב סרן יונתן בגין, טייס F-16 בחיל האוויר, נהרג בתאונת אימונים ב-27 במרץ 2000.‏‏

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קווי עימות הוצאת ידיעות אחרונות 1993 - אוסף מאמרים שפרסם בין השנים 1988–1992. הוצא לקראת התמודדותו על ראשות הליכוד.
  • סיפור עצוב הוצאת ידיעות אחרונות 2000 - אוסף מאמרים שפרסם בין השנים 1993–1999.
  • כי לא נראה את עזקה הוצאת יד יצחק בן צבי 2000 - על מכתבי לכיש.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


שרי המדע בממשלת ישראל

יובל נאמן | גדעון פת | עזר ויצמן | יובל נאמן | אמנון רובינשטיין | שמעון שטרית | שולמית אלוני | זאב בנימין בגין | בנימין נתניהו | מיכאל איתן | סילבן שלום | אהוד ברק | מתן וילנאי | אליעזר זנדברג | אילן שלגי | ויקטור בריילובסקי | מתן וילנאי | רוני בר-און | אופיר פינס-פז | יולי תמיר (מ"מ) | ראלב מג'אדלה | דניאל הרשקוביץ | יעקב פרי