פרידריך דירנמאט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרידריך דירנמאט

פרידריך דירנמאט (5 בינואר 1921 - 14 בדצמבר 1990) - מחזאי וסופר שווייצרי.

דירנמאט נולד בקונולפינגן, ליד ברן שבשווייץ. למד תאולוגיה ופילוסופיה, עבר לגרפיקה ולבסוף קנה את עולמו כמחזאי, סופר ותסריטאי.

מחזאי פעיל פוליטית זה ידוע בעיקר בשל הדרמות האוונגרדיות שלו המצטיינות באווירה ביזארית ובתפניות עלילה, ובשל ספרי המתח הפילוסופיים המעמיקים שכתב והסאטירה המקאברית שיצר.

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרידריך דירנמאט נולד בשנת 1921 בעיירה קטנה בקנטון ברן בשווייץ. היה בנו של כומר פרוטסטנטי. סבוהיה פוליטיקאי שמרני. בשנת 1935 עברה לברן. בשנת 1941 החל דירנמאט את הלימודים בפילוסופיה ובשפה והספרות הגרמנית באוניברסיטת ציריך אך עבר לאוניברסיטת ברן לאחר סמסטר אחד. בשנת 1943 החליט דירנמאט להיות סופר ומחזאי וזנח את לימודיו בשנים 19451946 הוא כתב את מחזהו הראשון ומאז פרסם מחזות וספרים שזכו להוקרה עולמית.

דירנמאט עסק גם בציור ויצירותיו הוצגו במספר תערוכות. אשתו הראשונה שנפטרה לאחר 37 שנות נישואין, הייתה שחקנית תיאטרון ולאחר פטירתה נשא לאשה שחקנית אחרת.

דירנמאט הושפע רבות מיצירותיו של ברטולד ברכט ואף הייתה קרבה אידאולוגית בין שניהם, אך מעולם לא הגדיר עצמו פוליטית. כאשר התחוללו תמורות בגוש הסובייטי נשא דירנמאט, בשנת 1990, זמן לא רב לפני מותו, שני נאומים שעוררו הד רב. האחד היה בזכותו של ואצלב האוול האיש שהנהיג את "מהפכת הקטיפה" בצ'כוסלובקיה והשני בזכותו של מיכאיל גורבצ'וב שהנהיג בברית את הפרסטרויקה והגלסנוסט בברית המועצות. דירמאט נפטר זמן לא רב לאחר מכן.

מיצירותיו הידועות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נשואיו של האדון מיססיפי" (1952). - מחזה אודות תובע כללי שעיקר יעודו בחיים הוא להרשיע ולהביא לגזירת פסקי דין מוות, שכבר הצליח להביא להוצאתם להורג של 350 נאשמים. התובע רצח את אשתו וכדי להעניש את עצמו מחליט להתחתן עם אשה שהרעילה את בעלה. המחזה הוצג בתיאטרון "הבימה" בשנת 1961. את תפיד מר מיסיסיפי מילא שמעון פינקל.
  • ביקור הגברת הזקנה (1956) - אולי יצירתו הידועה ביותר של דירנמאט. מחזה מוסר מקאברי המתאר מיליונרית זקנה החוזרת לעיירת ילדותה. היא מציעה לאנשי העיירה מתנת כסף שתעשיר אותם, בתמורה למותו של אחד מאנשי העיירה שזנח אותה בצעירותה. אנשי העיירה שבתחילה דוחים את ההצעה, נסוגים אחד אחד ובאופן הדרגתי מפני כוחו הגדול של הפיתוי. לדעת רבים מדובר באחד מגדולי מחזות המוסר המודרניים. המחזה הוצג בארץ מספר פעמים. כמו כן המחזה עובד בשנת 1964 לסרט קולנוע (The Visit), בכיכובם של אינגריד ברגמן ואנטוני קווין. המחזה הוצג בתיאטרון "הבימה" בשנת 1959 בביומו של יוסף מילוא. את תפקיד הגברת הזקנה מילאה אלישבע מיכאלי. את תפקיד המאהב שזנח אותה מילא אהרון מסקין, ב-2012 הוצג המחזה שוב בתיאטרון "הבימה", בתרגום עברי של רבקה משולח, בבימויו של אילן רונן, את תפקיד הגברת הזקנה שיחקה הגב' גילה אלמגור את אייל המאהב שיחק יהורם גאון.
  • ההבטחה - (1956) סיפור בלשי מעמיק על בלש היוצא אחר רוצח סדרתי של ילדות קטנות. זהו סיפור היורד לנבכי הנפש האנושית ודן בשאלות פילוסופיות על כוחו של המקרה, ותוקפה של ההבטחה. הספר עובד בשנת 2001 לסרט "שבועה" (The Pledge) בכיכובו של ג'ק ניקולסון. הוא תורגם מספר פעמים לעברית, לאחרונה בשנת 1994 על ידי רות בונדי תחת השם "ההבטחה והתקלה" בהוצאת עקד - גוונים.
  • הפיזיקאים (1962) - מחזה המתרחש בבית חולים לחולי נפש בו החולים מאמצים זהויות של אישים נודעים, ובן דמותו של אלברט איינשטיין מנסה להזהיר את העולם מפני מוראות פצצת האטום שהוא הביא לעולם. המחזה הוצג בארץ מספר פעמים - בין היתר בתיאטרון "הבימה" בשנת 1991 וכן בתיאטרון "הסימטה".
  • דירנמט כתב סיפורי מתח עוצרי נשימה שבחלקם עובדו לתסכיתי רדיו ולמערכוני טלוויזיה.

שמות גיבוריו ואמרותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דירנמאט נהג לתת לגיבוריו שמות יוצאי דופן: פלורסטאן מיסיסיפי, קליר זאכנאסיאן, פרויילין דוקטור מטילדה פון-צאנד, הרוזן בודו לבית איבלוהא, ושאר שמות שעוררו אצל המבקרים את השאלה מנין מוצא דירנמאט את השמות שלו?

הוא נודע גם באמרותיו השנונות, כגון: "מדינה מזדרזת לקרוא לעצמה מולדת בעת שהיא מכשירה עצמה לשפוך דם", "סיפור אינו מגיע למייטבו אלא כאשר הוא עושה את התפנית הגרועה ביותר".

דירנמאט וישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרידריך דירנמאט היה מאוהדי מדינת ישראל. מיד לאחר מלחמת ששת הימים, ב 17 ביוני 1967 השתתף דירנמאט בעצרת של אנשי רוח לתמיכה בישראל שנערכה בציריך בה נטלו חלק גם ליאופולד לינדברג ו גרשום שלום. בשנת 1974 ביקר בארץ ובשנת 1990 ביקר באושוויץ.

ספרים שתורגמו לעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]