פרנץ יוזף שטראוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Franz Josef Strauß 1982.jpg

פרנץ יוזף שטראוס (Franz Josef Strauß, ‏6 בספטמבר 1915 - 3 באוקטובר 1988) היה פוליטיקאי גרמני שמרן, אשר כיהן במשך שנים רבות בתפקידים בכירים שונים בממשלות מערב גרמניה בתוקף תפקידו כמנהיג המפלגה הנוצרית-סוציאליסטית, והיה נשיא מדינת בוואריה.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרנץ יוזף שטראוס נולד במינכן. בין השנים 1935 ועד 1939 למד כלכלה, היסטוריה, ולימודים גרמניים באוניברסיטה של מינכן. בתקופת מלחמת העולם השנייה שירת שטראוס בוורמאכט ונלחם בחזית המערבית וגם בחזית המזרחית. במהלך המלחמה נפגע מכויות קור ועבר לשרת כפוליטרוק בבסיס ההדרכה של כוחות ההגנה האוירית.

בתום המלחמה השתחרר שטראוס בדרגת סגן והועסק כמתורגמן בשירות הצבא האמריקני אשר העניק לו מינוי של סגן נשיא המחוז. במסגרת תפקידו עסק בהקמת המפלגה הנוצרית-סוציאליסטית של בוואריה. בשנת 1949 נבחר כחבר הבונדסטג ובשנת 1953 מונה על ידי הקאנצלר קונרד אדנאואר כחבר הממשלה, ושר לעניינים מיוחדים. בשנת 1955 מונה לשר לענייני אנרגיה גרעינית ובשנת 1956 כשר ההגנה האחראי להקמתו מחדש של הצבא הגרמני החדש–הבונדסוור. בכך הפך שטראוס לשר הצעיר ביותר שהחזיק במשרה זו. בשנת 1961 מונה ליו"ר המפלגה הנוצרית- סוציאליסטית. בשנת 1962 נאלץ שטראוס להתפטר מתפקיד שר ההגנה כתוצאה מחשיפת "שערוריית דר שפיגל".

בשנת 1966 מונה שטראוס לתפקיד שר האוצר של גרמניה וניהל מדיניות של יציבות כלכלית. בשנת 1969 פרשה מפלגתו מן הממשלה, ושטראוס הפך למבקר חריף של הקנצלר וילי ברנדט והקואליציה הסוציאליסטית שלו. בשנת 1976 חבר להלמוט קוהל מנהיג המפלגה הנוצרית-דמוקרטית בבונדסטאג אך פרש ממנה לאחר מספר חודשים מחשש לאבדן כוחו במדינת הבחירה שלו בוואריה.

משנת 1978 ועד למותו בשנת 1988, כיהן שטראוס כנשיא מדינת בוואריה ונשיא הבונדסראט. בשנת 1980 התמודד שוב בבחירות הכלליות, הפסיד להלמוט קוהל, והפך למבקר חריף שלו.

שטראוס תמך באיחוד אירופי כולל ואף כתב ספר המפרט את תוכניתו בנושא. הוא היה ממקימי ענקית התעופה האירופית "אירבוס" בשנות ה-70 וכיהן כיו"ר שלה עד למותו בשנת 1988. שדה התעופה הבינלאומי של מינכן קרוי על שמו.

שערוריות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך השנים נקשרו בשמו של שטראוס מספר האשמות הנוגעות לטוהר המידות. לוביסט של חברת לוקהיד העיד בפני חוקרי הסנאט האמריקני כי לשטראוס שולם בשנת 1961 סכום של כ-10 מיליון דולר בעודו מכהן כשר ההגנה של גרמניה על מנת שיעדיף את רכישתם של 900 מטוסי קרב מתוצרת החברה במה שנודע לאחר מכן כ"שערורית השוחד של לוקהיד". שטראוס הכחיש את האשמה ואף תבע בתביעת דיבה את הלוביסט. משלא הוצגו הוכחות להאשמות, גוועה הפרשייה מעצמה.

בשנת 1962 נעצר לבקשתו של שטראוס, העורך הראשי והמו"ל של המגזין רב התפוצה דר שפיגל והוחזק במעצר במשך 103 ימים לאחר שהואשם בבגידה כחלק במה שכונה "שערוריית דר שפיגל". שטראוס הודה כי שיקר לפרלמנט והוכרח להתפטר. לטענתו "זכה ליחס של יהודי המופיע בוועידת המפלגה הנאצית".

בשנת 1983 נקבע כי שטראוס אחראי להלוואה על סך 3 מיליארד מארק שהוענקה למזרח גרמניה. אישור ההלואה הייתה בניגוד מוחלט לעמדת מפלגתו אשר תמכה במדיניות שמטרתה התמוטטות כלכלית של מזרח גרמניה. הדבר גרם לפילוג במפלגה ששטראוס הוחזק כאחראי לה.

בשנת 1984 ערך ביקור אצל מנהיג אלבניה, אשר באותה עת הייתה מדינה מבודדת ומסוגרת ואשר שום מנהיג מערבי לא ביקר בה.

הקשר עם ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכתבת תחקיר שפורסמה[1] במגזין הגרמני דר שפיגל בחודש יוני 2012 נחשף שטראוס כאחד מראשי מערך הסיוע הצבאי הגרמני לישראל. כבר בראשית שנות ה-60 בתקופה בה שימש כשר ההגנה של מערב גרמניה, תמך באופו אינטנסיבי בהעברת אמצעי לחימה ופיתוחים של טכנולוגיות צבאיות חדשניות לישראל. שטראוס ראה בפעילות זו גם את יתרונות הפן הפוליטי של קבלת לגיטימציה בינלאומית אפקטיבית בחסות מדינתם של ניצולי השואה.

במקרה אחד לפחות העביר שטראוס בעצמו פריט של טכנולוגיה צבאית חדשנית. חלק מן המכלולים הצבאיים שהועברו בהנחייתו של שטראוס בעת כהונתו כשר ההגנה, פורקו ממתקנים צבאיים גרמניים ועל מנת להסוות את יעדם, דווחו כגנובים. בין היתר נכללו בהם מסוקים, מטוסי מטען, טנקים, נשק נ"מ, תותחים וטילי נ"ט. כלי הנשק הללו ושיפורים שלהם שבוצעו בישראל, היו בעלי השפעה מכרעת על תוצאות מלחמת ששת הימים.

על פי התחקיר הנ"ל, גולת הכותרת של פעילותו לטובת מערכת הביטחון הישראלית, הייתה בסיוע הדיסקרטי שנתן לפיתוח מערכות הנשק הגרעיני של ישראל. בשנת 1961 נפגש שטראוס בפאריס עם שמעון פרס ודוד בן-גוריון אשר שיתפו אותו בכוונותיה של ישראל להצטייד במערכות אלה. העיתונאי רונן ברגמן טוען[2] כי ישראלים מעטים בלבד מודעים לחוב הגדול שמדינת ישראל חייבת לפרנץ יוזף שטראוס ולפעילותו למען ביטחונה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]