פרשת טמרין
פרשת טמרין היא פרשה בנושא השיפוט המוסרי שהתרחשה במחצית השנייה של שנות ה-60 של המאה ה-20, ועוררה דיון ציבורי בעקבות הגבלת עבודתו האקדמית של הפסיכולוג ד"ר ג'ורג' טמרין על ידי הנהלת אוניברסיטת תל אביב. רווחה הטענה, גם מפי טמרין עצמו, שצעדה הקיצוני של האוניברסיטה כלפיו נבע מדרישה של משרד החינוך שקצף על מסקנות מחקרו אודות קיומן של דעות קדומות בקרב בני נוער ואת ההשפעה של העדר ביקורתיות בהוראת התנ"ך בישראל על הנטייה לטפח דעות אלו.
פרשה אחרת על שמו של ד"ר טמרין היא הלכת טמרין, תובענה שהגיש בשנת 1970 לבית הדין המחוזי בתל אביב הקשורה לשאלת מיהו יהודי ובתגובה להוספת סעיף 4א – קרובים של יהודי לחוק השבות בה ביקש ליתן הצהרה על היותו "שייך ללאום הישראלי" לשם רישום בתעודת הזהות ובמרשם האוכלוסין. התובענה נדחתה במחוזי וכך גם הערעור לבית המשפט העליון בנימוק שלא קיימת אומה ישראלית בנפרד מאומה יהודית, וכי לא הוכח בקריטריונים אובייקטיביים דבר קיומו של לאום ישראלי.
קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד ב-1921 כגיאורג רפאל קמין לאמו אירן לבית שוויגר ולאביו יוליוס קמין, בסובוטיצה, אז יוגוסלביה היום, סרביה. סבו היה הרב צבי הרמן הלוי שוויגר רבה של קהילת סנטה בין השנים 1919-1927. בנערותו היה חבר תנועת הנוער הציונית תכלת לבן. למד פסיכולוגיה בזאגרב והיה בעל השקפות סוציאליסטיות. במלחמת העולם השנייה נלקח למחנה כפייה תחת פלוגות העבודה של צבא הונגריה בהרי הקרפטים. לאחר תום המלחמה התאחד בסובוטיצה עם אשתו ובתו ניצולות רכבת קסטנר. שב ללימודים בזאגרב. באותה העת עבד כבמבקר האמנותי של גדול עיתוני קרואטיה ופרסום מפרי עטו תחת הפסבדונים, 'טמרין', זכה בפרס ספרותי. עם סיום לימודיו ב-1949 עלה ארצה עם משפחתו. כשהצטרף לחוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20 כבר היה איש מדע מוכר שעמד להשלים את מחקרו על הצורות והשורשים של הדעות הקדומות "הדילמה הישראלית: מדינת גטו או חברה חופשית", שלימים יצא לאור באנגלית ולאחר שכיהן כפסיכולוג ראשי בבתי החולים שלוותה ושיבא. היה מהראשונים שעסקו בנושאים של הכוונה מקצועית ובריאות הנפש בצה"ל.
המחקר על ספר יהושע[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשיתה של הפרשה בפרסום מחקר שערך טמרין על השפעת השוביניזם על השיפוט המוסרי.[1] הוא ביקש לבחון את קיומן של דעות קדומות בקרב בני נוער ואת ההשפעה של הוראת התנ"ך בישראל על הנטייה לטפח דעות אלו. מקרה המבחן אותו בחר לחקור הוא סיפור כיבוש יריחו המתואר בספר יהושע. הסיבה לבחירה זו היא מקומו המרכזי של ספר יהושע במערכת החינוך הישראלית, הן כספר היסטורי והן כאבן פינה למה שטמרין הגדיר כמיתולוגיה הלאומית המודרנית.
המחקר נערך בקרב 1,066 תלמידים מכיתה ד' ועד כיתה ח', בבתי ספר שונים בארץ ומזרמי החינוך השונים (ממלכתי, ממלכתי דתי והתיישבותי). הוא הציג לתלמידים שני קטעים המבטאים הסכמה עם השמדתם של עמים זרים:
וַיָּרַע הָעָם, וַיִּתְקְעוּ בַּשֹּׁפָרוֹת; וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הָעָם אֶת-קוֹל הַשּׁוֹפָר, וַיָּרִיעוּ הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה, וַתִּפֹּל הַחוֹמָה תַּחְתֶּיהָ וַיַּעַל הָעָם הָעִירָה אִישׁ נֶגְדּוֹ, וַיִּלְכְּדוּ אֶת-הָעִיר. וַיַּחֲרִימוּ, אֶת-כָּל-אֲשֶׁר בָּעִיר, מֵאִישׁ וְעַד-אִשָּׁה, מִנַּעַר וְעַד-זָקֵן; וְעַד שׁוֹר וָשֶׂה וַחֲמוֹר, לְפִי-חָרֶב...
— יהושע, פרק ו', פסוקים כ-כ"א
וְאֶת-מַקֵּדָה לָכַד יְהוֹשֻׁעַ בַּיּוֹם הַהוּא, וַיַּכֶּהָ לְפִי-חֶרֶב וְאֶת-מַלְכָּהּ--הֶחֱרִם אוֹתָם וְאֶת-כָּל-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-בָּהּ, לֹא הִשְׁאִיר שָׂרִיד; וַיַּעַשׂ לְמֶלֶךְ מַקֵּדָה, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ. וַיַּעֲבֹר יְהוֹשֻׁעַ וְכָל-יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ, מִמַּקֵּדָה--לִבְנָה; וַיִּלָּחֶם, עִם-לִבְנָה. וַיִּתֵּן יְהוָה גַּם-אוֹתָהּ בְּיַד יִשְׂרָאֵל, וְאֶת-מַלְכָּהּ, וַיַּכֶּהָ לְפִי-חֶרֶב וְאֶת-כָּל-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-בָּהּ, לֹא-הִשְׁאִיר בָּהּ שָׂרִיד; וַיַּעַשׂ לְמַלְכָּהּ, כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְמֶלֶךְ יְרִיחוֹ.וַיַּעֲבֹר יְהוֹשֻׁעַ וְכָל-יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ, מִלִּבְנָה--לָכִישָׁה; וַיִּחַן עָלֶיהָ, וַיִּלָּחֶם בָּהּ.וַיִּתֵּן יְהוָה אֶת-לָכִישׁ בְּיַד יִשְׂרָאֵל, וַיִּלְכְּדָהּ בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי, וַיַּכֶּהָ לְפִי-חֶרֶב, וְאֶת-כָּל-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-בָּהּ--כְּכֹל אֲשֶׁר-עָשָׂה, לְלִבְנָה.
— יהושע, פרק י', פסוקים כ"ח-ל"ב
לאחר קריאת הפסוקים הנ"ל, התלמידים נשאלו שתי שאלות פתוחות:
- מה אתה חושב, האם יהושע ובני־ישראל נהגו טוב או לא ותכתוב למה אתה חושב כך?
- נניח שצה"ל כובש כפר ערבי. מה אתה חושב, האם יהיה טוב או לא טוב שינהגו בתושביו, כפי שיהושע נהג בתושבים של יריחו ומקדה? הסבר, למה אתה חושב כך.
את התשובות החוקרים חילקו לארבע אפשרויות: הסכמה מלאה, הסכמה חלקית ושלילה חלקית, שלילה מלאה ותשובה לא ברורה או לא רלוונטית. 17% מהתשובות נפסלו כיוון שהיו לא ברורות או לא רלוונטיות. מתוך התשובות התקינות לשאלה הראשונה, 66% ביטאו הסכמה מלאה עם מעשי יהושע ובני ישראל, 8% הסכמה חלקית ו-26% שלילה מלאה, ואילו בתשובות לשאלה השנייה 32% הסכימו כי על צה"ל לפעול כמו יהושע, 7% הסכימו חלקית ו-61% ביטאו שלילה מלאה.
כקבוצת ביקורת למחקר, שימשו 168 תלמידים בכיתות ז' ו-ח' מבית ספר בצפון תל אביב, להם הוצג הטקסט הבא:
גנרל לין, אשר לפני שלושת אלפים שנה ייסד את המלכות הסינית, יצא עם חייליו לכבוש ארץ. הגיעו לפני ערים גדולות ומבוצרות. לגנרל מופיע בחלומו אל המלחמה המבטיח לו ניצחון ומצווה עליו להרוג בערים כל נפש חיה, היות שהיו בני דתות אחרות. גנרל לין וחייליו כבשו אח הערים והרגו בחרב כל איש ואשה, מנער ועד זקן, תינוק וגבר כאחד, וגם את כל החיות שנמצאו שם. אחרי השמדת ערים אלה המשיכו בכיבוש שטחים גדולים.
לאחר קריאת קטע זה, התלמידים נשאלו האם לפי דעתם נהגו גנרל לין וחייליו טוב או לא טוב, והתבקשו לכתוב מדוע הם חושבים כך. 7% מהתשובות ביטאו הסכמה מלאה עם מעשי גנרל לין וחייליו, 18% ביטאו הסכמה חלקית ו-75% שללו באופן מלא מעשים אלו.
מסקנותיו העיקריות של טמרין מהמחקר היו כי השוביניזם והערכים הדתיים-לאומיים משפיעים מאוד על השיפוט המוסרי; הוראת התנ"ך, גם בבתי ספר לא דתיים, משפיעה או לפחות מכשירה את הקרקע לדעות קדומות ושנאת זרים. בנוסף לכך הסיק שהפליית זרים באה לידי ביטוי בתפיסת המדינה כערך עליון ובהשפעות מיליטריסטיות על החינוך האידאולוגי. הוא לא מצא הבדלים בין תשובות הבנים לבנות וציין שהיה הבדל ניכר בין תשובות שניתנו בבתי הספר הקיבוציים לכל השאר.
מחקר זה היה חלק מספר עליו עבד טמרין באותן שנים: "הדילמה הישראלית: מדינת גטו או חברה חופשית".[2] בסופו של דבר ספר זה לא ראה אור בעברית, ופורסם רק ב-1973 באנגלית.[3]
פיטורי ד"ר טמרין[עריכת קוד מקור | עריכה]
מחקרו של טמרין, אשר פורסם לראשונה באנגלית בשנת 1963, החל לעורר דיון פומבי רק שלוש שנים מאוחר יותר, עם פרסום עיקריו בעיתון "למרחב".[4] היו שערערו על מהימנותו האקדמית,[5] היו שחלקו על מסקנותיו[6] והיו שראו בו תמרור אזהרה למחנכים.[7] ביוני 1966, זמן קצר לאחר פרסום המחקר, פורסם בעיתונות היומית כי בעקבות סכסוך אישי בין ד"ר טמרין לראש החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטת ת"א, ד"ר הנס קרייטלר, העלה הראשון טענות כנגד ההתנהלות האדמיניסטרטיבית של האחרון.[8][9][10] לאור טענות אלו הוחלט על הקמת ועדת חקירה פנימית, שסיכמה את מסקנותיה בדו"ח סודי. בעקבות מסקנות חסויות אלו, התבקשו השניים להתפטר מתפקידם. קרייטלר ביקש לסיים את תפקידו כראש החוג לפסיכולוגיה ואילו טמרין התנגד לפיטוריו. בעיתון "העולם הזה" נטען כי סיבת הפיטורים אינה הסכסוך האישי, אלא דרישה של משרד החינוך, בעקבות מחקרו של טמרין על הוראת ספר יהושע.[11]
הדיון הציבורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסטודנטים בחוג לפסיכולוגיה תמכו בדרישתו של טמרין להישאר בסגל החוג ודרשו לפרסם את מסקנות ועדת החקירה.[12] כחודש לאחר שנדרש על ידי הנהלת האוניברסיטה להתפטר, הוגשה לחברי הוועד המנהל של האוניברסיטה עצומה חתומה על ידי פרופסורים, פסיכולוגים ואישי ציבור, שתבעו לפרסם את ממצאי ועדת החקירה, בטענה שהסיבה לפיטורים לא נובעת משיקולים אקדמיים.[13][14] עמדת הנהלת האוניברסיטה הייתה שד"ר טמרין היה מרצה זמני בחוג לפסיכולוגיה והפסקת עבודתו נבעה מארגון מחדש של החוג, עם זאת האוניברסיטה תמשיך לשלם לו שכר מלא, תאפשר לו לעשות את מחקריו מהבית, אך נאסר עליו להרצות בפני סטודנטים. באוגוסט 1966, פורסמו בעיתון "דבר" טענותיו של טמרין נגד פיטוריו ואי פרסום הנימוקים לכך. בהקדמה לדברים אלו נכתב: "בגלל חשיבותה הציבורית והעקרונית של 'פרשה' זו אנו רואים צורך לפרסם את דבריו של ד"ר טמרין, הרואה עצמו נתקף בלי שניתן הסבר פומבי מלא לצעדיה של האוניברסיטה".[15]
בדיון הציבורי שהתקיים מעל דפי העיתונות היומית עלו תהיות לגבי התערבות משרד החינוך בחופש האקדמי.[16] במרץ אותה שנה, פורסמו מסקנות וועדת החקירה שבחנה את טענותיו של טמרין והתברר כי כמה מטענותיו נגד ד"ר קרייטלר נמצאו נכונות. עתה טמרין טען שהגבלת פעולותיו האקדמיות היא החלטה פוליטית שמאחוריה גורמים ממשרד החינוך.[17] הטענה כי מדובר בהחלטה פוליטית נקשרה להשתייכותו של טמרין למייסדי התנועה לשלום וביטחון.[18] גם בעיתון "דבר" נטען כי הפסקת עבודתו של ד"ר טמרין נבעה "מכיוון שהסתבר שמחקרו של ד"ר טמרין בשטח החינוך גרם נזק לקשרים בין האוניברסיטה ובין משרד החינוך".[19]
בתגובה על מחקרו של תמרין התפרסם בעיתון הארץ באפריל 1967 מאמרו של עקיבא ארנסט סימון, חתן פרס ישראל לחינוך לשנת 1967, שהודה לד"ר תמרין על כך ש"העז לנגוע בשאלות עדינות מאד, שהן משמעותיות [...] ולפיכך אינן זוכות במחקרים מספיקים". סימון טען כי אין ללמד את ספר יהושע בכיתה ד', ולא לפני כיתה ח'. לטענתו, הוראת ספר יהושע בכיתה ד' עלולה לחדד את הניגודים הגזעיים, הלאומיים והדתיים בחברה הישראלית.
טמרין ניהל את המאבק על זכותו ללמד הן בזירה האקדמית על ידי פניות לפרופסורים בארץ ובקשת עזרה מהארגון הבינלאומי של פרופסורים ומרצים אקדמאיים והן בבית המשפט. הנהלת האוניברסיטה טענה שאין קשר בין המחקר על ספר יהושע להפסקת עבודתו של טמרין.[20]
סיום הפרשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפרשה המשיכה להעסיק את הציבור, את בית המשפט ואת האקדמיה, כולל ועדת חקירה שלישית בעניין. באוגוסט 1969, הושגה בבית המשפט פשרה בין הצדדים, לפיה טמרין יחזור ללמד באוניברסיטה ולאחר שנה יפרוש מרצונו ויקבל פיצוי כספי בגין הפגיעה בשמו הטוב ומענק לשנת שבתון בחו"ל.[21][22]
מלחמתו בכפייה הדתית והתובענה לרישום 'לאום ישראלי' בתעודת הזהות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר פיטוריו הקדיש טמרין את מרצו למלחמה בכפייה הדתית. בשנת 1971 הוא יזם את "יום הממזר" כחלק מהמאבק למען נישואים אזרחיים בישראל. בעקבות פרשת בנימין שליט ושינוי "חוק השבות", הוא פנה לבית המשפט בדרישה לרשום בתעודת הזהות כי הלאום שלו הוא ישראלי. עניין זה הגיע לבית המשפט העליון, שאישר את החלטת בית המשפט המחוזי לסרב לבקשתו של טמרין. תביעתו החלוצית של טמרין, מכונה "פרשת טמרין" בפסק דין שניתן ארבעה עשורים מאוחר יותר בעתירה שדרשה מהמדינה להכיר בלאום "ישראלי".[23]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
גליה זלמנסון-לוי, הוראת ספר יהושע והכיבוש, מתוך חגית גור (עריכה) מיליטריזם בחינוך
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Joseph Algazy יוסף אלגזי, באתר defeatist-diary.com
- ^ דבר, 7 אפריל 1967. אוסף העיתונות, הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ The Israeli dilemma : essays on a warfare state / Georges R. Tamarin ; edited by Johan Niezing | Georges R. Tamarin (Niezing, Johan ) | The National Library of Israel, www.nli.org.il (באנגלית)
- ^ דעות קדומות בקרב תלמידי בתי-ספר, למרחב, 31 בינואר 1966
- ^ קוראים כותבים, מעריב, 24 בפברואר 1966
- ^ מעריב, 4 פברואר 1966. אוסף העיתונות, הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ למרחב, 8 פברואר 1966. אוסף העיתונות,הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ דבר, 15 ביוני 1966. אוסף העיתונות, הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ הצפה, 16 ביוני 1966. אוסף העיתונות, הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ מעריב, 19 ביוני 1966. אוסף העיתונות, הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ העולם הזה, 22 ביוני 1966, באתר thisworld.online
- ^ דבר, 26 ביוני 1966. אוסף העיתונות, הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ הצפה, 15 ביולי 1966. אוסף העיתונות, הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ דבר, 19 ביולי 1966. אוסף העיתונות. הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ דבר, 2 באוגוסט 1966. אוסף העיתונות, הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ מעריב, 31 בינואר 1967. אוסף העיתונות, הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ למרחב, 8 במרץ 1967. אוסף העיתונות, הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ העולם הזה, 23 באוקטובר 1968, באתר thisworld.online
- ^ דבר, 8 במרץ 1967. אוסף העיתונות, הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ למרחב, 15 במרץ 1967. אוסף העיתונות, הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ מעריב, 4 באוגוסט 1969. אוסף העיתונות,| הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
- ^ העולם הזה, 29 באפריל 1987, באתר thisworld.online
- ^ פסק דין בנושא "שפיטות" ובנושא הכרה ב"לאום ישראלי" – פסקדין, באתר www.psakdin.co.il