דעה קדומה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דעה קדומה היא רגש שלילי כלפי אדם אחר, עוד בטרם התקיימה אינטראקציה חברתית, כל זאת על סמך השתייכותו החברתית של הפרט. בעוד שסטריאוטיפ זו הכללה הנוגעת למאפיינים של קבוצה חברתית, והדבקת מאפיינים אלה על כל חבר באותה קבוצה איתו האדם באה במגע, דעות קדומות נוגעות ליסוד הנפשי שבחוויה זו. מדובר ברגשות שליליים כלפי קבוצה חברתית וכל מי שחבר בה.
[עריכה] תאוריות
ישנן מספר תאוריות המציעות הסברים לדעות קדומות. ההסבר הראשון אישיותי, והשלושה האחרים סוציולוגיים-חברתיים.
- אישיות סמכותנית - על פי גישה זו, דעות קדומות הן תוצר של פתולוגיה אישיותית. בעלי אישיות סמכותנית חשים עוינות כלפי כל מי שאינו חבר בקבוצה שלהם.
- גישת הקונפליקט החברתי - גישה זו רואה בדעות הקדומות תוצר של מאבק אינטרסים בין קבוצות שונות. כאשר ישנם אינטרסים מנוגדים, מתפתחת עויינות בין הקבוצות והדעות הקדומות צפות ועולות.
- גישת החסך היחסי - כאשר ישנו פער בין רמת החיים של הפרט ובין רמת החיים לה הוא ראוי לדעתו, מתפתח חסך המייצר רגשות שליליים כלפי קבוצות אחרות. בעוד שנראה שתחושת חסך של הפרט לא מניע התפתחות דעות קדומות, תחושת חסך קבוצתי מייצר רגשות שליליים כלפי קבוצות אחרות.
- תאוריית הזהות החברתית - על מנת לשפר את הערכתה העצמית, נוטה הקבוצה החברתית לבדל עצמה מקבוצה חברתית אחרת. הבידול העצמי, הכולל נטייה לאפליית הקבוצה החברתית האחרת, מייצר רגשות שליליים כלפי קבוצות אחרות.
