צבא ממלכת ירושלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הצבא של ממלכת ירושלים הורכב משני גורמים עיקריים: צבא הממלכה וצבאות המסדרים. במאה ה-11 שני מסדרים גדולים היו פעילים בממלכה: הטמפלרים וההוספיטלרים. במאה ה-12 נוסף אליהם גם המסדר הגרמני. לצד האבירים היו למסדרים פרשים קלים המוכרים בשם טורקופולים שהיו אמורים לסייע לאבירים במלחמתם נגד הפרשים הקלים של המוסלמים. אף שהמסדרים נשמעו הלכה למעשה לפקודות המלך, הם לא היו תחת פיקודו הישיר ולא היו חייבים בשירות צבאי למען הממלכה. צבא הממלכה גויס בצורה דומה לגיוס צבאות ימי הביניים באירופה. הצבא המלכותי סיפק כמחצית מכלל האבירים ואת רוב חיל הרגלים.

הצבא המלכותי[עריכת קוד מקור | עריכה]

האבירים הרכיבו את חיל הפרשים הכבדים. בדומה לאבירים באירופה, חימושם כלל רומח פרשים כבד לדקירה, חרב, גרזן, אלה וכלי נשק נוספים לקרב פנים אל פנים. להגנתם לבשו שריון שרשראות, קסדה ופרטי שריון נוספים. בנוסף לשריון היה להם מגן שבתקופה זו היה בצורת מחומש עם קצה הפונה כלפי מטה. המגן כיסה את גופו של הפרש בעת ישיבתו על הסוס. טקטיקת הלחימה הייתה דומה למקובל באירופה והסתכמה בהסתערות פתאומית של גוש ברזל מלוכד לעבר האויב. אם ההסתערות הצליחה, השפעתה הייתה הרסנית ודי היה בהסתערות מוצלחת אחת של הפרשים הכבדים של הצבא הנוצרי על מנת לנצח בקרב ולטבוח באויב.

חולשתם הייתה במספרם הנמוך ובכושר התמרון הירוד. בגלל צורת הלחימה הסוסים שבהם השתמשו האבירים היו איטיים יחסית ולא היה בכוחם להדביק את הקשתים הרכובים ופרשים קלים אחרים של המוסלמים. לכן, אם בודדו משאר הצבא, היו נתונים לחסדי הקשתים של האויב שהיה עושה בהם שמות.

בשיאה, לפני קרב קרני חיטין, יכולה הייתה הממלכה לגייס כ-650 עד 675 אבירים וכ-5,000 סרז'נטים. לאחר התבוסה ואיבוד נחלות רבות ירד חלקו של הצבא המלכותי במניין הכוחות של הממלכה, והמלך נאלץ להסתמך על עזרה חיצונית ועל צבאות המסדרים.

צבאות המסדרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבאות המסדרים היו דומים לצבא הממלכה ובעת הממלכה הראשונה (1099 - 1087) היה כוחם הצבאי המאוחד של כל המסדרים דומה לצבאה של הממלכה (כ-600 אבירים, במקרים נדירים כמו בפלישה למצרים בימיו של אמלריך עד 1000 אבירים). המסדרים לא סבלו ממצוקת הקרקע שהייתה כה אופיינית לממלכה כי היו להם נכסים רבים מאוד באירופה. גם תרומות עתק זרמו לקופות המנזרים ובעזרת סכומים אלה היו יכולים המסדרים לאייש את מבצרי הגבול הגדולים. אחרי תבוסת חיטין עברו רוב המבצרים לידי המסדרים כי לא היו לממלכה אמצעים להגן עליהם. בנוסף לכך, מפלה, אפילו קשה, לא המיטה אסון על צבאות המסדרים כי תמיד היו להם כוחות מילואים באירופה שאפשר היה להשתמש בהם למילוי השורות.

המסדרים העיקריים שהשתתפו בהגנת הממלכה הם:

עזרה חיצונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לצד צבאות הממלכה וצבאות המסדרים השתתפו בלחימה צליינים, שכירי חרב שמומנו על ידי נדבנים אירופאים (בעיקר מלכים), וכמובן, מסעי הצלב שכוונו לאזורים שונים במזרח התיכון. צורת עזרה אחרת הייתה ביצור ערים בכסף אירופאי. באופן זה רוקן לואי התשיעי (מוכר גם כלואי הקדוש) את קופת צרפת למען ביצור ערי החוף הצלבניות.

צי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לממלכת ירושלים לא היה צי ראוי לשמו, ולרוב הסתמכה הממלכה על ציי ג'נובה, פיזה וונציה.

ביצורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק חשוב מהמערכת הצבאית של הצלבנים היו מבצרים וערים בצורות. עקב מיעוטם המספרי, נאלצו הצלבנים להסתמך על מערכת מסועפת ומפותחת של ביצורים. צלאח א-דין היה הראשון שהחל בהרס מבצר צלבני (היה זה כוכב הירדן) במטרה לשלול מהם את אחיזתם בשטח. ביברס הפך את הרס המבצרים לשיטה. כתוצאה מכך לא שרדו בשטחי ארץ ישראל מבצרים שלמים מתקופת הצלבנים, למעט קראק דה שבליה אשר בסוריה, שהצליח לשרוד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יהושע פראוור, הצלבנים - דיוקנה של חברה פיאודלית, מוסד ביאליק, מהדורה ראשונה 1975, מהדורה שנייה מורחבת ומתוקנת 1985
  • Christopher Marshall, Warfare in the latin east, 1192 - 1291, Cambidge university press, 1992
ממלכת ירושלים
היסטוריה של ממלכת ירושליםדת בממלכת ירושליםצבא ממלכת ירושליםיחסי החוץ של ממלכת ירושליםכלכלת ממלכת ירושליםדמוגרפיה של ממלכת ירושלים מגן ממלכת ירושלים ומגן ממלכת קפריסין מאוחדת עם ירושלים