ציץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
איור של הכהן גדול לבוש בגדי כהונה. הציץ העשוי זהב, מאויר כפס צהוב מעל מצחו, ניתן להבחין גם בחוט הקשירה של הציץ החולף מעל למצנפת שלראשו

הציץ הוא אחד מלבושי הכהונה, תכשיט של זהב שבראש הכהן הגדול, סמוך למקום הנחת התפילין. הציץ מרצה על הקרבה בטומאה.

מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר שמות[1]) מופיע הציווי

Cquote2.svg

וְעָשִׂיתָ צִּיץ, זָהָב טָהוֹר; וּפִתַּחְתָּ עָלָיו פִּתּוּחֵי חֹתָם, קֹדֶשׁ לַהשם

Cquote3.svg

. בהמשך‏[2] מתוארת הכנתו "וַיַּעֲשׂוּ אֶת-צִיץ נֵזֶר-הַקֹּדֶשׁ, זָהָב טָהוֹר; וַיִּכְתְּבוּ עָלָיו, מִכְתַּב פִּתּוּחֵי חוֹתָם--קֹדֶשׁ, לַהשם".

תיאור הציץ מופיע בתלמוד[3]: ציץ דומה כמין טס של זהב, ורחב ב' אצבעות, ומוקף מאזן לאזן. וכתוב עליו ב' שיטין יו"ד ה"א מלמעלה וקדש למ"ד מלמטה. ואמר רבי אליעזר ברבי יוסי אני ראיתיו ברומי וכתוב עליו קדש לה' בשיטה אחת‏[4]

גודל הציץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתוספות[5] נטען שלפי הפסוק "והיה על מצח אהרן"‏[6] העוסק בציץ, משתמע ששיעור הציץ צריך להיות לפי גודל המצח, וסתם מצח שיעורו שתי אצבעות.

עקב לימוד מהמקרא והמצב שהתקיים בבית המקדש מובאת בברייתא בתלמוד‏[7] גודל הציץ. בה מתואר שרוחב הציץ הנו שיעור שתי אצבעות, ואורכו צריך להיות הקפה מאוזן לאוזן.

יש פוסקים‏[8] שכתבו ששיעור זה הוא מדברי סופרים, אבל מדין התורה הציץ כשר בכל גודל שהוא.

כתיבת האותיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמב"ם‏[9] מתאר את דרך כתיבת האותיות שבציץ, כך: והאותיות בולטות לפניו, חופר את האותיות מאחריו, והוא מדובק על השעווה, עד שבולט. והוא נקוב בשתי קצותיו..' הראב"ד (בהשגות) כותב על דברים אלו 'אינו חופר אלא מכה בדפוס צורת האותיות מאחוריו עד שהאותיות בולטות מלפניו..' יש מפרשים שכתבו שהרמב"ם והראב"ד אינם חולקים. אך לפי הבנת הראב"ד מסתבר, שלפי הרמב"ם כתיבת האותיות צריכה להיות בחפירה אחת, בסוג של כתיבה 'במקשה אחת'. לעומת זאת לפי הראב"ד יש לבצע כתיבה על ידי סיתות.

מיקום הכיתוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בברייתא בתלמוד מובא שסידור האותיות הנו שהשם הקדוש יופיע בשורה העליונה, ובשורה התחתונה יופיע 'קדש ל'. המורכבות בגישה זו הנה בכך שהיא יוצרת שינוי בסדר המילים שהיה צריך להיות 'קדש להשם' ובו המילה קודש קודמת לשם המפורש. לכן הפרשנים מסבירים שהמילה 'קדש ל' הייתה כתובה בתחילת השורה התחתונה, ובכך נוצר גוון מסוים בו המילה קודש קודמת לשם המפורש.

לעומת זאת כבר בברייתא מובאת דעה שהכיתוב נמצא באותו שורה, ולפי העדויות כך למעשה נהגו בבית המקדש.

קשירת הציץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

על מנת לקבוע את הציץ במקומו, הוא נקשר באמצעות חוט או חוטי תכלת. צורת הקשירה שנויה במחלוקת בקרב הראשונים.

מקום הציץ על הראש[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלכות מיוחדות הקשורות בציץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכהן הגדול, כאשר הוא לובש את הציץ, אסור לו להרים את ידיו מעליו. ולכן, כאשר הכהן היה נושא את כפיו הוא לא היה מרים את ידיו מעל לראשו כמו שאר הכהנים אלא רק שולח את ידיו קדימה.

ורבי יהודה טען שהוא נושא כפיו כשאר אחיו הכוהנים ומרים את ידיו מעל הציץ‏[10].

תפקידי הציץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר שמות‏[11] נכתב אודות הציץ: "וְהָיָה עַל מֵצַח אַהֲרֹן וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת עֲו‍ֹן הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכָל מַתְּנֹת קָדְשֵׁיהֶם וְהָיָה עַל מִצְחוֹ תָּמִיד לְרָצוֹן לָהֶם לִפְנֵי ה'". הכוונה כאן לפי המפרשים היא שהציץ נועד לכפר על הקרבת הקורבנות שהוקרבו בטומאה. הרמב"ם פוסק כך להלכה ואומר שאם כהן לא ידע שהוא נטמא בקבר התהום והוא הקריב קורבן, ואחר כך נודע שהוא היה טמא, אין צורך להקריב קורבן אחר כי הציץ מרצה עליו.

וכן במסכת פסחים‏[12] מובא "על מה הציץ מרצה - על הדם ועל הבשר ועל החלב, שנטמא בין בשוגג בין במזיד, בין באונס בין ברצון, בין ביחיד בין בציבור! "

משמעויות נוספות למילה ציץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרא עצמו המילה ציץ מתארת אף דברים אחרים, כגון תחילת הפריחה‏[13], שם של צומח‏[14] ושם מקום‏[15]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר שמות, פרק כ"ח, פסוק ל"ו.
  2. ^ ספר שמות, פרק ל"ט, פסוק ל'.
  3. ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ה', עמוד א' שבת סג ע"ב.
  4. ^ ראה בספרי הפוסקים, על מציאותו (רמב"ם, הלכות כלי המקדש ח, ב) ועל דרך הכנתו (שם ט, א-ב).
  5. ^ סוכה ה ע"א ד"ה ואל.
  6. ^ שמות כח, כ.
  7. ^ בבלי, סוכה ה ע"א.
  8. ^ תוספות סוכה ה ע"א ד"ה ואל; משנה למלך, לרמב"ם הלכות כלי מקדש ט, א.
  9. ^ הלכות כלי המקדש ט, א-ב.
  10. ^ עיין משנה סוטה פרק ז משנה ד
  11. ^ כח, לח.
  12. ^ דף טז.
  13. ^ במדבר יז, כג.
  14. ^ ישעיהו מ, ו- ח.
  15. ^ דה"ב כ, טז.