קלינוכלור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קלינוכלור
Clinochlore (Seraphinite).jpg
תכונות המינרל
הרכב כימי

(Mg,Fe2+)5Al(Si3Al)O10(OH)8

מערך קריסטלוגרפי מונוקליני
צורת הגביש גרגרי - כמקבץ של גבישים בלתי מפותחים בתוך מסת אם, לווחי, סיבי, פסאודו-משושה – לגבישים צורת משושה עד 10 ס"מ.
צבע חסר-צבע, לבן, אפור, חום, צהבהב, ירוק שחרחר, ירוק זית, ירקרק, כחלחל, סגול
ברק זגוגי, פנינתי
שקיפות שקוף עד שקוף למחצה
פצילות מושלמת בכיוון אחד ({001})
שבירה בלתי שווה
קשיות 2.5-2 בסולם מוס
משקל סגולי 2.75-2.55
שרטוט לבן ירקרק עד לבן
מידע נוסף קיימת תופעת גבישים תאומים; הפתיתים הנוצרים בפצילות גמישים, אבל אינם אלסטיים
מינרלים נלווים ביוטיט, כונדרודיט, מגנטיט, קוורץ, דולומיט קלציט, אוליבין, פלגיוקלז, טלק, ספלריט ואקטינוליט

קלינוכלור הוא מינרל פילוסיליקטי - (סיליקט במבנה בצורת לוחיות) נפוץ המכיל מגנזיום, ברזל, אלומיניום, והידרוקסיל, השייך לקבוצת הכלוריט.

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכב כימי וקריסטלוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסחת המבנה הכימי של הקלינוכלור היא Mg,Fe2+)5Al(Si3Al)O10(OH)8). הקלינוכלור יוצר תמיסה מוצקה עם הריפידוליט ((Mg,Fe,Al)6(Al,Si)4O10(OH)8) עשיר בברזל) מצד אחד ועם הפנין (סוג עשיר במגנזיום) מצד שני. כמו כן יוצר הקלינוכלור תמיסה מוצקה עם השמוזיט (Fe2+,Mg,Fe3+)5Al(Si3Al)O10(OH,O)8)), כאשר ההבדלים ביניהם שהקלינכלור בהיר ושקוף יותר.

הקלינוכלור מתגבש במערכת המונוקלינית, חבורת סימטריות נקודתית "מונוקלינית רגילה" 2/m\ , וחבורת סימטריות מרחבית C2/m. הפרמטרים של תא היחידה הם: Å‏a=5.350‏, b=9.267Å‏, c=14.27Å, וגודלה של זווית β הוא 96.35°.[1]

המבנה הפנימי של הקלינוכלור, כמו של המינרלים בקבוצת הכלוריט, הוא של לוחיות זעירים ברוחב של אנגסטרמים ספורים (האנגסטרם הוא החלק המאה מיליון של ס"מ וסימנו °A). כל לוח בנוי משלוש שכבות.

השכבה העליונה והתחתונה בנויות מטטרהדרונים של סיליקה (SiO4). שלושה מתוך ארבעת אטומי החמצן שבסיליקה נמצאים במישור השכבה ומתחברים לאטומי חמצן של הטטרהדרונים האחרים באותה שכבה ויוצרים בכך רשת של משושים. אטום החמצן הרביעי בסיליקה מתקשר עם שכבת הביניים (כלומר "מצביע" למעלה בשכבה התחתונה ו"מצביע" למטה בשכבה העליונה).

שכבת הביניים הם אוקטהדרונים (גופים בעלי שמונה מישורים) שבמרכזם מגנזיום וברזל או אלומיניום המוקפים באטומים של חמצן או בקבוצת ההידרוקסיל (OH). אלומיניום מחליף לעתים את הצורן בטטרהדרונים. מבנה זה מכונה כריך (סנדוויץ') 2:1 כשנוהגים לסמן את שכבת הטטרהדרונים באות t ואת שכבת האוקטהדרונים באות o וכריך 2:1 הוא t-o-t.

משום שהצורן הוא ארבע־ערכי בעוד שהאלומיניום הוא שלוש־ערכי נדרש פיצוי חשמלי, אלא שלא כמו בקבוצת הנציצים בעלת המבנה הדומה, שבה הפיצוי הוא בא בצורת קטיון אשלגן המחבר בין הלוחיות, בקבוצת הכלוריט הקשר נעשה באמצעות Mg2+, Fe3+)(OH)6). ליחידה Mg2+ Fe3+)(OH)6) זו נוהגים להתייחס כאל "השכבה דמוית הברוסיט" בשל דמיונה למינרל ברוסיט (Mg(OH)2). משום כך, מבנה הכלוריט הוא "t-o-t-ברוסיט-t-o-t-ברוסיט". הפצילות המושלמת של המינרל מתרחשת לאורך שכבת הברוסיט.

תכונות פיזיקליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המינרל מופיע כמקבץ גרגרי - מקבץ של גבישים בלתי מפותחים בתוך מסת אם, מקבץ לווחי, סיבי, כגבישים שצורתם פסאודו-משושה עד 10 ס"מ אורך או כמסה חסרת צורה. לקלינוכלור יש פצילות מושלמת בכיוון אחד ({001}). הפתיתים הנוצרים בפצילות גמישים, אבל אינם אלסטיים. הקשיות של המינרל נמוכה, 2.5-2 בסולם מוס, ומשקלו הסגולי הממוצע 2.65 גרם לסמ"ק. קיימת תופעת גבישים תאומים.

תכונות אופטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אופטית המינרל הוא דו-צירי חיובי. מקדמי השבירה של הקלינוכלור הם: nα=1.571-1.588‏, nβ=1.571-1.589‏ ו-nγ=1.576-1.599.[2] גבישי הקלינוכלור שקופים עד שקופים למחצה, הם חסרי צבע או שהם מופיעים בעיקר בגוונים של ירוק שחרחר או ירוק זית, אבל גם בלבן, אפור, חום, צהבהב,ירקרק, כחלחל, או אדום-סגול. בשקף מנוסר צבע הקלינוכלור הוא ירוק או צהוב חיוור. הברק של הקלינוכלור הוא זגוגי או פנינתי על משטחי הפצילות. הקלינוכלור ניחן בפליאוכרואיזם (עד כמה משתנה צבע המינרל בהתאם לזווית בה מסתכלים בו). מזווית אחת (X) המינרל ירוק צהוב עד ירוק כחלחל, ומשתי הזוויות האחרות (Y ו-Z) צהוב ירקרק עד ירוק כחלחל בהיר.

גילוי ומקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המינרל נתגלה לראשונה ב-1851 במחצבת ברינטון (Brinton's Quarry) שליד העיירה ווסטטאון (Westtown Township) במחוז צ'סטר (Chester) בפנסילבניה שבארצות הברית על ידי המינרלוג והגאולוג האמריקני ויליאם פיפס בלייק (William Phipps Blake‏; 1910-1826). מקור השם מיוונית "קלינו" - נטוי או רכון - מתייחס לנטיית הצירים של הגביש (מאותו מקור בא המונח מונוקליני) ו"כלורוס" – ירוק – מתייחס לצבעו הנפוץ.

שמות וסוגי משנה נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קמרריט, סוג של קלינוכלור, ארזרום, מזרח טורקיה
  • דלסיט - Mg,Fe,Fe,Al)(Si,Al)4O10(O,OH)8), סוג עשיר בברזל. הדלסיט קרוי על שמו של המינרלוג והגאולוג הצרפתי אשיל ז'וז'ף דלס (Achille-Joseph Delesse ‏; 1881-1817)
  • קמרריט – (Mg5(Al,Cr)2Si3O10(OH)8) כלוריט המכיל כרום בעל צבע סגול לילך ההופך אותו למינרל מבוקש על ידי אספנים. הקמרריט קרוי על שמו של הגאולוג והכימאי הגרמני אוגוסט אלכסנדר קמרר (August Alexander Kämmerer‏; 1858-1789)
  • לוכטנברגיט – סוג של קלינוכלור שהוא כמעט נטול ברזל לחלוטין. נפוץ במרבצי המגנזיט/סרפנטין של אוסטריה ונורבגיה.
  • קורונדופיליט או דיאבנטיט – Mg,Fe2+,Al)6(Si,Al)4O10(OH)8), הקורונדופיליט קרוי על שם הימצאותו בסמיכות למינרל קורונדום.
  • פנין – סוג פסאודו טריגונלי, עשיר במגנזיום, ובעל גוון ירוק-שחור. מקור השם האלפים הפניניים, רכס במערב הרי האלפים המצוי בתחומי שווייץ ואיטליה.
  • שרידניט – סוג עשיר באלומיניום. קרוי על שמם המקום בו נתגלה, מחוז שרידן (Sheridan) במדינת ויומינג בארצות הברית.
  • ריפידוליט – סוג של קלינוכלור עשיר בברזל שנתגלה בהרי אילמן במחוז צ'ליאבינסק שברוסיה. מקור השם מיוונית. ריפיס – מניפה.
  • מאופיט - תערובת של ליזרדיט וקלינוכלור שנתגלתה ברודזיה ב-1930 על שם מנהל השרות הגאולוגי של רודזיה. ב-2006 החליטה האגודה הבינלאומית למינרלוגיה לפסול אותו כסוג של מינרל נפרד.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקלינוכלור אין ערך מסחרי מעבר למכירה לאספני מינרלים (בייחוד לסוג בצבע סגול-לילך הקמרריט), ועניין מדעי.

מקור ותפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקלינוכלור נוצר מהתפרקות הידרותרמית של מינרלים סילקטיים מאפיים כדוגמת אמפיבול, פירוקסן וביוטיט. הקלינוכלור הוא מינרל נפוץ מאוד בסלעים מותמרים, והוא המינרל הכלוריטי העיקרי בצפחות ירוקות הנוצרות בתנאי התמרה אזורית שחלו בה תנאי לחץ בינוני וטמפרטורה נמוכה של 400-500 מעלות צלזיוס. סלעי המקור של צפחות ירוקות הם לרוב בזלת או גברו – הזהים בהרכבם הכימי. כמו כן מצוי הקלינוכלור בסרפנטיניט, בשיש, באמפיבוליט ובעורקים של עפרות.

הקלינוכלור הוא המינרל הנפוץ ביותר בקבוצת הכלוריט. בין המקומות בהם ניתן למצוא את המינרל - מחצבת ברינטון (Brinton's Quarry) שליד העיירה ווסטטאון (Westtown Township) במחוז צ'סטר (Chester) בפנסילבניה (שם נמצא המינרל לראשונה), אתר המינרלים בפרנקלין שבניו ג'רזי, מכרה טילי פוסטר (Tilly Foster) שליד ברוסטר (Brewster) במחוז פוטנם (Putnam) במדינת ניו יורק שבארצות הברית; עמק צילר (Zillertal) במדינת טירול שבאוסטריה;.קופ דלגרי (Kop Daglari) ליד ארזרום שבטורקיה (משם מגיעים גבישים יפהפיים של קמרריט), הרי אילמן במחוז צ'ליאבינסק שברוסיה; סרניה דה רודנה (Serranía_de_Ronda) שבפרובינציית מאלגה, וסיירה דה גוואדרמה (Sierra de Guadarrama ) שבספרד; באונסט (Unst) שבאיי שטלנד שבבריטניה; ובמקומות רבים נוספים בהם מצוי כלוריט.[3]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Deer, W.A., R.A. Howie, and J. Zussman Rock Forming Minerals 3B: Layered Silicates excluding Micas and Clay Minerals (Second Edition), Geological Society of London, 2009, Pages 81-127 ISBN 978-1862392595

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרויקט rruff
  2. ^ אתר Webmineral
  3. ^ לרשימה המלאה ניתן להיעזר בקישור לאתר Mindat.