קרום (מחזה)
 | |
| כתיבה |
חנוך לוין  |
|---|---|
| סוגה |
טרגדיה |
| הצגת בכורה |
25 בדצמבר 1975 |
  | |
קְרוּם: מחזה עם שתי לוויות ושתי חתונות הוא מחזה פרי עטו של חנוך לוין משנת 1975.
תקציר העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרום בן ה-38 שב מאמריקה לבית אמו ולשכונה בה גדל. כשאמו באה לקבל את פניו בשדה התעופה, הוא אומר לה:
"לא הצלחתי בחוץ-לארץ, אמא. לא הרווחתי כסף ולא נעשיתי מאושר. לא ביליתי, לא התקדמתי, לא התחתנתי, לא התארסתי ולא הכרתי אף אחד. לא קניתי כלום, לא הבאתי כלום. במזוודה שלי יש לבנים משומשים וכלי רחצה. זהו, אמרתי לך הכול, ואני רוצה שתעזבי אותי במנוחה." [1]
טרודה, חברתו לשעבר של קרום, עומדת להתחתן עם תכטיך, טכנאי במקצועו, בעל תסביך נחיתות. כשקרום חוזר, טרודה, שעדיין מאוהבת בו, חוזרת אליו ותכטיך מפנה את מקומו בהכנעה:
"כמובן שאני הולך אם אתה אומר לי, אתה האדון, אתה יש לך נגיעה חופשית בטרודה. רק שתדע לך שאפילו אם אתה קטן, אני עוד יותר קטן." [2]
קרום מפנטז על ממון רב, נשים יפות, וקריירה של סופר מצליח. אבל בלחץ הגיל, הסביבה ואמו הוא מחליט להתחתן עם טרודה. חברו הטוב של קרום הוא תוגתי, היפוכונדר לבוש פיג'מה, שמצוי רוב הזמן בביתו ומוטרד מהשאלה מתי כדאי לעשות התעמלות:
"זה לא סוד שהצרה עם הבריאות שלי היא שעד היום אני מתלבט אם לעשות התעמלות בבוקר או בערב. אם בבוקר, לפני יום העבודה קיים חשש שההתעמלות מעייפת ואני אהיה עייף בעבודה; ואם בלילה, לפני השינה, קיימת אפשרות שההתעמלות מרעננת, ואז יהיה לי קשה להירדם; ובצהריים זה לא בא בחשבון, כי אני לא איש של פשרות. אצלי זה בתחילת היום או בסוף היום. כרוכות בזה גם בעיות אחרות, כמו בעיית הרחצה למשל. אם אני מחליט להתעמל בבוקר, אני עושה אחרי זה מקלחת, ואז, אחרי יום העבודה, מה יהיה, אני שוב אתקלח? זה לא ריאלי, בייחוד לא בחורף. ואם להתעמל בלילה, לפני השינה, כמובן שאין אז טעם להתקלח בבוקר, אבל אז צפה שוב השאלה, אולי המים מרעננים ויותר כדאי לי בבוקר? חמש-עשרה שנה אני מתחבט בבעיה, ובכל פעם שאני מחליט משהו, אני נתקל במאמר בעיתון שמוכיח את ההפך. למה לא עושים אחת ולתמיד קונגרס בינלאומי על הבעיה הזאת ומחליטים סופית? רבותי הדוקטורים, אתם הורגים אותנו." [3]
מול תוגתי גר זוג בשם דולצ'ה ופליציה, שמרבים ללכת לאירועים כגון חתונות ומסיבות בר מצווה, לזלול ולשתות בהם ולרכל על חתני וכלות השמחה. אדם נוסף שמתגורר בשכונה הוא שקיטא, שנוהג רוב הזמן לשתוק. בשלב מסוים שקיטא עוזב את השכונה כי משעמם לו. דופה, חברתה של טרודה, היא בחורה רווקה, שמחה ומכוערת, שרוצה מאוד להתחתן:
"אני כל-כך לא יפה. כשהעין מרפרפת עלי ועוברת הלאה היא מוצאת בי איזה חן, אבל כשהמבט ננעץ בי אני מתגלה במלוא כיעורי. איך לעשות שהמבטים רק ירפרפו ולא יינעצו?... ...אני שובבה ומצייצת כמו ציפור, ואין לי אף אחד. הכל סגור אצלי בפנים, אני מתפוצצת. כמה דברים שהייתי יכולה להעניק לגבר, מסירות ואהבה, ולהדביק אותו בצחוק שופע, ואין לי אף אחד. ואני נשארת עליזה." [4]
טרודה מכירה לה את תוגתי, חברו של קרום, השניים מתאהבים ומתחתנים. כשקרום פוגש את צוויצי, בחורה יפה עליזה ממשפחה, הוא מתאהב בה ומבטל את נישואיו. אלא שצוויצי מנהלת רומן עם ברתולדו, בחור איטלקי, עומדת לטוס ללוס אנג'לס ולהתחתן עם מישהו והיא אינה נענית לקרום. בעקבות זאת טרודה ותכטיך שבים זה לזרועות זו ומתחתנים. דופה ותוגתי נשואים באושר, עד שתוגתי נופל למשכב. הוא מאושפז בבית החולים, שם מתברר שיש לו גידול בראש. כשעושים לו ניתוח להסרת הגידול, תוגתי נפטר. כשהוא בבית החולים דופה מחליטה לעזוב את הבית ולנסות את מזלה במקום אחר:
"מציעים לי עבודה בסופרמרקט בצפון, קופאית. הרבה גברים עוברים ליד הקופה, אולי אחד ייעצר... מה לי ולו, טרודה. אני בכלל לא מכירה אותו, אני מכירה רק את המחלות שלו. החתונה לא תופשת, הפעמים הספורות שהספקתי לישון לצדו במיטה ולשמוע את הגניחות שלו, גם הן לא תופשות, לא היה בינינו כלום, לא הספקנו." [5]
בסיום המחזה נפטרת אמו של קרום. קרום נשאר בודד ואינו עושה דבר על מנת להגשים את חלומותיו.
הדמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]
|
|
את גיבור המחזה קרום תיאר מבקר התיאטרון מיכאל הנדלזלץ: "המתלבט הנצחי של לוין, עם נימות צ'כוביות, שתמיד מחפש חיים במקום אחר למרות שהוא יודע שאין"[6].
המחזה בדפוס[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קרום: מחזה עם שתי לוויות ושתי חתונות, תל אביב: מפעלים אוניברסיטאיים להוצאה לאור – ספרי סימן קריאה, תשל"ו 1976.
בקובץ כתבי חנוך לוין:
- חנוך לוין, מחזות 2 – סוחרי גומי ואחרים, ספרי סימן קריאה – הוצאת הקיבוץ המאוחד; עורך הספר: מנחם פרי, הדפסה ראשונה 1988, הדפסה תשיעית 2012, עמ' 84-7.
הפקות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתיאטרון הרפרטוארי הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]
1. תיאטרון חיפה, הצגת בכורה - 29 בדצמבר 1975
- יוצרים: בימוי – חנוך לוין, עיצוב תפאורה ותלבושות – רות דר.
- משתתפים: אילן תורן - קרום; פני ליוביץ - האם; שמואל וולף - שקיטא; אלכס מונטה - תוגתי; מרדכי בן-זאב - דולצ'ה; רות סגל - פליציה; אילן דר - תכטיך; חנה רוט - טרודה; רחל דובסון - דופה; מאיה רוטשילד - צוויצי; שמואל קלדרון - ברתולדו; גיורא שמאי - ד"ר שיבויגן; שלמה בר-אבא - ספר, צלם, קברן; מכרם ח'ורי – סניטר, חתן; דליה כהן - כלה, אחות; יוסי קלמן - סניטר ב'.
2. התיאטרון הקאמרי, הצגת בכורה – 17 בפברואר 2000
- יוצרים: בימוי – מיכאל גורביץ', עיצוב תפאורה ותלבושות – רות דר, מוזיקה – ערן דינור, תאורה – פליס רוס.
- משתתפים: קרום – רמי ברוך, האם – דבורה קידר, שקיטא – עזרא דגן, תוגתי – יצחק חזקיה, דולצ'ה – מוטי כץ, פליציה – חנה רוט, טרודה – אדוה עדני, תכטיך – אבי פניני, דופה – רוזינה קמבוס, צוויצי – חרות אשכנזי, ד"ר שיבויגן – אבי טרמין, סניטר א'/ סניטר ב'/ צלם/ קברן – יניב חיים, ספר – יוסי פרשיץ, סניטר/ חתן/ קברן – גור עזיקרי, כלה/ אחות – אלינור אהרון.
- נגנים: שירי לקס-סלטקין – קלרינט, קלרינט באס, תובל פטר – אקורדיאון, שירה אפשטיין/ ניצן ברתנא/ ניצן ויגדורוביץ'/ מאיה תומה – כינור.
3. התיאטרון הקאמרי, הצגת בכורה - 8 יוני 2017
- יוצרים: בימוי אילן רונן, תפאורה ניב מנור, תלבושות אולה שבצוב, תנועה ועריכת מוזיקה מירי לזר, וידאו ארט אמיר טל, תאורה זיו וולושין, עוזרות במאי כנען אליאל ואליני רושה גזית.
- משתתפים: קרום אודי רוטשילד, האם ענת וקסמן, תוגתי אלון דהן, טרודה דנה מיינרט, דופה כנרת לימוני, תכטיך ערן מור, שקיטא דייוויד בילנקה, פליציה שרה פון שוורצה, דולצ'ה ערן שראל, צוויצי ירדן ברכה, ברתולדו גיא מסיקה, ד"ר שיבויגן (וידאו) אלי גורנשטיין, סניטר/צלם/קברן ישי בן משה, חתן/ספר הראל ליסמן / מיכאל שומרון, אחות/כלה/אורחת/מפיקת טלוויזיה/מוכרת רוני גורנשטיין.
- משך ההצגה: כשעתיים ו- 30 דקות, כולל הפסקה.
ההצגה בשפות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2007 הועלה המחזה בתרגום לפולנית בהפקת TR Warszawa מוורשה בשיתוף עם Stary Teatr מקרקוב, ובבימויו של קשישטוף ורליקובסקי (Warlikowski)[7][8]. ההפקה הוצגה גם בברוקלין אקדמי ב ניו יורק ובתיאטרון הלאומי של מוסקבה[9].
בשנת 2014 הועלה המחזה בתרגום למרוקאית בבימויו של ע'סאן אל חכים. בהפקה השתתף שחקן ישראלי בתפקיד קרום, גיא אלחנן.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מיכאל הנדלזלץ, חנוך לוין על פי דרכו, הוצאת ידיעות אחרונות, 2001, הפרק "יחד בסרחון, יחד במחנק", עמ' 231-230.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- קרום, הטקסט המלא, באתר חנוך לוין
- עמוד המחזה, תוכניית ההצגה, וסרט וידאו של ההצגה, באתר של מיכאל גורביץ'
- התיאטרון הקאמרי - עמוד המחזה, תוכניית ההצגה, וסרט וידאו של ההצגה
- טלי רבן-הכט, עושים חיים עם המוות, באתר הארץ, 22 ביולי 2007
ביקורות:
- תיאטרון חיפה - 1975
- יהודית ליבנה, מבט נוגה על קיום אפור, דבר, 1 בינואר 1976
- עדית זרטל, מועקה הולכת ונמשכת, דבר, 7 בינואר 1976
- התיאטרון הקאמרי - 2000
- נילי ברקן, הצגה של להקה נהדרת, באתר גלובס, 30 באפריל 2000
- התיאטרון הקאמרי - 2017
ננו שבתאי, כשהמחזה שלם וגאוני, אין צורך בכל ההו־הא הזה, באתר הארץ, 11 ביולי 2017- עידית סוסליק, עכבר העיר, "קרום": לחוות את חנוך לוין אחרת, באתר הארץ, 7 ביולי 2017
- רון שוורץ, לנרמל את לוין, באתר גלובס, 13 ביולי 2017
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ חנוך לוין, מחזות 2 – סוחרי גומי ואחרים, עמ' 11.
- ^ חנוך לוין, מחזות 2 – סוחרי גומי ואחרים, עמ' 22.
- ^ חנוך לוין, מחזות 2 – סוחרי גומי ואחרים, עמ' 16.
- ^ חנוך לוין, מחזות 2 – סוחרי גומי ואחרים, עמ' 25.
- ^ חנוך לוין, מחזות 2 – סוחרי גומי ואחרים, עמ' 66.
- ^ מיכאל הנדלזלץ, חנוך לוין על פי דרכו, הוצאת ידיעות אחרונות, 2001, הפרק "יחד בסרחון, יחד במחנק", עמ' 231-230.
- ^ מיכאל הנדלזלץ, להבקיע את הקרום, באתר הארץ, 19 באפריל 2009
- ^ Krum, באתר המכון לתרבות הפולנית בניו יורק (באנגלית); Hanoch Levin, "Krum", באתר Culture.pl (בפולנית); Jason Zinoman, He Traveled Far From Home, and All He Got Was Lonely, The New York Times, October 19, 2007; Diana Barth, Theater Review: 'Krum': Contemporary European life—devastating and poignant, The Epoch Times, October 31, 2007; Helen Kaye, Theater Review: 'Krum', The Jerusalem Post, Apri 23, 2009.
- ^ ציפי שוחט, המחזה "קרום" של חנוך לוין יועלה בניו יורק, באתר הארץ, 6 בינואר 2007
עכבר העיר, המחזה "קרום" של חנוך לוין יוצג בניו יורק ומוסקבה, באתר הארץ, 3 בינואר 2007
| מבחר ממחזות חנוך לוין | ||
|---|---|---|
| 1968–1969 | את ואני והמלחמה הבאה (1968) • קטשופ (1969) • סולומון גריפ (1969) | 
|
| 1970–1979 | מלכת אמבטיה (1970) • יעקובי ולידנטל (1972) • קרום (1975) • סוחרי גומי (1978) | |
| 1980–1989 | יסורי איוב (1981) • הזונה הגדולה מבבל (1982) • הפטריוט (1982) • אורזי מזוודות (1983) • יאקיש ופופצ'ה (1986) • ההולכים בחושך (1989) • מלאכת החיים (1989) | |
| 1990–1999 | הילד חולם (1993) • האשה המופלאה שבתוכנו (1994) • הזונה מאוהיו (1996) • רצח (1997) • מוריס שימל (1998) • הבכיינים (1999) • אשכבה (1999) | |
| 2000–2009 | הרטיטי את לבי (2007) | |
| ביבליוגרפיה | ||