זאורופודה
 זאורופודה |
|
|---|---|
שלד של אפטוזאורוס (Apatosaurus Louisae) |
|
| תקופה | |
| טריאס ראשון–קרטיקון עליון, 65.5–210 מיליון שנה לפני זמננו | |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| קבוצה: | דינוזאוריה |
| סדרה: | בעלי אגן דמוי לטאה |
| תת־סדרה: | דמויי זאורופודים |
| אינפרא־סדרה: | זאורופודה |
| שם מדעי | |
 Sauropoda |
|
זאורופודה (שם מדעי: Sauropoda) היא אינפרא-סדרה של דינוזאורים צמחוניים שמשתייכת לבעלי אגן דמוי לטאה. נכללים בה:
- משפחת איהלופיים (Euhelopodidae)
- משפחת צטיוזאוריים (Cetiosauridae)
- משפחת וולקנודוניים (Vulcanodontidae)
- משפחת ממנצ'יזאוריים (Mamenchisauridae)
- משפחת דיקראוזאוריים (Dicraeosauridae)
- משפחת דיפלודוקיים (Diplodocidae)
- קבוצת Macronaria
- משפחת קמרזאוריים (Camarasauridae)
- משפחת ברכיוזאוריים (Brachiosauridae)
- קבוצת טיטנוזאוריה (Titanosauria)
- משפחת טיטנוזאוריים (Titanosauridae)
- משפחת אנטרקטוזאוריים (Antarctosauridae)
- משפחת סלטזאוריים (Saltasauridae)
תוכן עניינים |
תיאור[עריכה]
זאורופודים היו הולכי על ארבע. הם היו בעלי ראש קטן וצוואר וזנב ארוכים. בקבוצה זו היו כמה מינים ענקיים, שעלו בממדיהם ובמשקלם על כל בעל חיים אחר ביבשה אי פעם. הם הגיעו לשיא הצלחתם ביורה, אז פשטו כמעט בכל העולם והתרבו הן במספרם והן במגוונם. הם המשיכו להתקיים גם בקרטיקון, אבל כבר נמצאו במספרים קטנים יותר.
כובד גופם העצום חייב פיתוח גם של הרגליים הקדמיות לאיזון בשעת ההליכה. מלבד הברכיוזאוריים, אצל כולם נותרו הרגליים האחוריות גדולות, עבות וחזקות מן הרגליים הקדמיות. ברגליהם היו 5 אצבעות, בדומה ללטאות, ומכאן נבע שמה המדעי של התת-סדרה: "רגלי לטאה", שנחשב ללא מוצלח במיוחד.[1] כנראה שחלק ממיני הזאורופודים יכלו להתרומם לזמן קצר על רגליהם האחוריות בלבד, כאשר הם נעזרים בזנבם כמעין "רגל שלישית", על מנת להגיע לצמרות עצים גבוהות במיוחד.
להקלת הרמתו של גופם הכבד סייעו החוליות החלולות בעמוד השדרה, ששקי האוויר שבהן היו מחוברים לריאות, בדומה לעופות. בעבר סברו כי הם לא היו יכולים להתקיים אלא בביצות ועל גדות אגמים, כדי שמשא גופם יוקל על ידי טבילתם במים. לפי תפישה זו הם פיתחו אורח מים אמפיבי ונשמו כשקצה ראשם, בעל נחיריים גדולים בין העיניים, בלט מעל פני המים. כיום יודעים שסברות אלה מוטעות והזאורופודים היו בעלי חיים יבשתיים, כאשר הנחיריים היו קרוב לחוטם בקדמת הפה, כאשר רקמות רכות הובילו את האוויר אל פתחי הנחיריים בגולגולת שהיו באזור המצח.
הזאורופודים היו צמחוניים ואכלו שיחים, עלים, ענפי עצים וצמחי מים ונראה שכמה מהם אכלו אף 300 ק"ג מדי יממה. אצל רובם השיניים היו חלשות יחסית ונועדו בעיקר לתלישת העלים והצמחייה. העיכול התבצע בעיקר בקיבה, בעזרת חלוקי קיבה (גסטרוליתים): אבנים שבלעו הדינוזאורים וטחנו את המזון שבפנים.
המשפחות הידועות ביותר של הזאורופודים הן:
- ממנצ'יזאוריים - דינוזאורים ארוכי צוואר ממזרח אסיה. ידועים בעיקר בשל צוואריהם הארוכים במיוחד שמנו יותר חוליות מכל צוואר אחר של דינוזאור. הסוג הידוע והמצליח ביותר במשפחה הוא הממנצ'יזאורוס. נכחדו בסוף תור היורה.
- דיפלודוקיים - דינוזאורים ארוכים אך רזים יחסית, בעלי זנב ארוך דמוי שוט, בעלי ראש קטן וצר שבקצהו שיניים דמויי עפרונות ששימשו לתלישת עלים מצמרות העצים. הידועים שבהם הם דיפלודוקוס ואפטוזאורוס והם כוללים את אחד הדינוזאורים הארוכים ביותר: סופרזאורוס (35 מטר, 35-40 טון). נכחדו בסוף תור היורה.
- ברכיוזאוריים - דינוזאורים גבוהים וכבדים, בהם הרגליים הקדמיות גדולות יותר מהאחוריות. ראשיהם היו דמויי קופסה ובעלי נחיריים גדולים. במשפחה זו נמצא הברכיוזאורוס (26 מטר, 28-43 טון) ששנים נחשב לזאורופוד הגדול ביותר הידוע משרידים שלמים והיה נפוץ בארצות הברית ובאפריקה. הגדול במשפחה זו הוא הזאורופוסידון (30-34 מטר, 50-60 טון) שהתנשא לגובה של 17 מטרים.
- טיטנוזאוריה - קלייד שכלל את הזאורופודים המצליחים והמגוונים ביותר, שרדו עד לשלהי הקרטיקון. חיו בעיקר ביבשות הדרומיות. כללו מצד אחד את הדינוזאורים הגדולים ביותר שחיו אי-פעם, ארגנטינוזאורוס ופוארטזאורוס (שניהם באורכים של 30-40 מטר ומשקל של 75-100 טון), אך מצד שני גם זאורופודים קטנים יחסית.
התפתחות[עריכה]
הזאורופודים התפתחו מהפרוזאורופודים - קבוצות שונות של דינוזאורים בינוניים ארוכי צוואר שהלכו הן על ארבע והן על שתיים וניזונו מצמחים. הפרוזאורופודים הופיע בשלהי תור הטריאס. בתחילת תור היורה התפתחו הזאורופודים הראשוניים שהיו גדולים באופן ניכר מהפרוזאורופודים. מאחר שהללו התחרו על אותה נישה, אך הזאורופודים היו גדולים יותר ובעלי צוואר ארוך יותר, הפרוזאורופודים נכחדו והותירו את הזירה לזאורופודים האמיתיים ולדינוזאורים צמחוניים קטנים יותר מסדרת בעלי אגן דמוי עוף. באמצע תור היורה ובסופו הגיעו הזאורופודים לשיאם ולמערך גדלים אדיר. הנפוצים ביותר היו הדיפלודוקיים הארוכים ששלטו באמריקה הצפונית והברכיוזאוריים, אך הם נכחדו בתור הקרטיקון. הטיטנוזאוריים היו הזאורופודים המצליחים, המגוונים והגדולים ביותר ושרדו ביבשות הדרומיות עד לשלהי תור הקרטיקון.
גודל[עריכה]
הזאורופודים היו הדינוזאורים הגדולים ביותר. הם נודעו בצווארם הארוך ובמוחם הקטן. המפורסמים בין המינים הם האפטוזאורוס (שנודע בשמו האחר, ברונטוזאורוס), הברכיוזאורוס והדיפלודוקוס. הפוארטזאורוס, הארגנטינוזאורוס, הזאורופוסידון והסופרזאורוס שאורכם למעלה מ-30 מטר ומשקלם עשרות טונות נחשבים לדינוזאורים הגדולים ביותר שחיו אי-פעם. דינוזאור בשם אמפיקויליאס (Amphicoelias fragillimus), ממנו נמצאו מאובנים בודדים על ידי אדוארד דרינקר קופ שאחר כך אבדו, מוערך כגדול יותר: אורכו נאמד ב-40-60 מטר ומשקלו בלמעלה מ-100 טון. בגלל העדר מאובנים יש מחלוקת על מין זה. לשם השוואה, בעל החיים הגדול ביותר היום - הלווייתן הכחול הענק - הוא בעל אורך מקסימלי של כ-29-33 מטרים ומשקל מקסימלי של כ-177-180 טונות.
להלן טבלה המשווה בין גדלי הזאורופודים הגדולים ביותר. הטבלה כוללת גם מספר סוגי זאורופודים ידועים שלא היו שיאני גודל.
גלריה[עריכה]
-
איור של דיפלודוקוס
-
שחזור של שלד של ארגנטינוזאורוס
-
שלד ג'ובריה
-
איור של סופרזאורוס
-
זאורופודים שונים מקבוצת Macronaria.
משמאל לימין: קמראזאור, ברכיוזאור, ג'ירפטיטן ואואלופוס. -
איור של ממנצ'יזאורוס
-
דגם של ברכיוזאור בסינמה סיטי, ראשון לציון, ישראל
-
איור סלטזאורוס (המכוסה בשריון קשקשים)
ראו גם[עריכה]
לקריאה נוספת[עריכה]
- תומאס ר. הולץ הבן, Dinosaurs: The Most Complete, Up-to-Date Encyclopedia for Dinosaur Lovers of All Ages, הוצאת רנדום, 2007 - ע"מ 183-211
- סטיב פארקר, The Complete Book of Dinosaurs, הוצאת אפל, 2004 - ע"מ 218-255
הערות שוליים[עריכה]
- ^ הולץ, עמ' 183.
