קרניומטריה
קרניומטריה (באנגלית: Craniometry) היא מדידה של הקראניום, החלק העיקרי של הגולגולת, בדרך כלל הגולגולת האנושית. זוהי תת-קבוצה של צפלומטריה (אנ'), מדידת ראש, שאצל בני אדם היא תת-קבוצה של אנתרופומטריה (אנ'), מדידה של גוף האדם. זאת בנבדל מהפרנולוגיה, פסבדו מדע שניסה לקשר בין אישיות ואופי לצורת הראש, ומפיזיונומיה, שניסתה לעשות אותו הדבר לגבי תווי פנים. עם זאת, שדות אלה טענו כולם ליכולת לחזות תכונות או אינטליגנציה.
קרניומטריה הייתה בשימוש שוטף באנתרופולוגיה, במיוחד באנתרופולוגיה פיזית במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. תיאוריות שניסו להצדיק באופן מדעי הפרדה חברתית על בסיס גזע הפכו פופולריות בתקופה זו. ז'ורז' ואשה דה לאפוז' (Georges Vacher de Lapouge) (אנ') (1854–1936) חילק את מין האדם ל"גזעים" היררכיים, החל מ"גזע לבן ארי, dolichocephalic" (מיוונית עתיקה - kephalê, ראש ו-dolikhos, ארוך ודק), לגזע "ברכיצפלי" (קצר ורחב ראש). קרניומטריה שימשה כראיה נגד קיומו של "גזע נורדי". פרנץ בועז השתמש במדד הראש כדי להראות את השפעתם של גורמים סביבתיים. צ'ארלס דרווין השתמש בגולגולת ובמחקר שלדים כדי להדגים את תאוריית האבולוציה שפורסמה בספרו מוצא המינים (1859).
מדידות ישירות יותר כוללות בדיקות של מוחות מגופות, או לאחרונה, טכניקות הדמיה כגון MRI, שניתן להשתמש בהן על אנשים חיים. מדידות כאלה משמשות במחקר על מדעי המוח ואינטליגנציה.
באופן נפרד, אמנים מהמאה ה-15 ואילך ביצעו מדידות של ראשים וגולגולות במטרה לדייק בייצוג חלקים של גוף האדם. ברנרד פליסי ואלברכט דירר היו חלוצים במחקרים כאלה. [1]
מדד הראש[עריכת קוד מקור | עריכה]
הפרופסור השוודי לאנטומיה אנדרס רציוס (1796–1860) השתמש לראשונה מדד הראש באנתרופולוגיה פיזית כדי לסווג שרידים אנושיים עתיקים שנמצאו באירופה. הוא סיווג מוחות לשלוש קטגוריות עיקריות, "דוליצפלי" (מיוונית עתיקה - kephalê, ראש ו-dolikhos, ארוכים ודקים), "ברכיצפלים" (קצרים ורחבים) ו"מזוצפליים" (אורך ורוחב ביניים).
במונחים אלה השתמש ז'ורז' ואשה דה לאפוז', ממייסדי התיאוריות הפסבדו-מדעיות בתחום זה ותאורטיקן של איגניקה, אשר בספרו "הארי ותפקידו החברתי" חילק את האנושות ל"גזעים" היררכיים, כשבראש "הגזע הלבן הארי, הדוליצפלי" ומתחתיו הגזע ה"ברכיצפלי", "הבינוני והאינרטי", המיוצג בצורה הטובה ביותר באוכלוסיית צרפת, ספרד, איטליה, כל אסיה ורוב המדינות הסלאביות.
ואשה דה לאפוז' זיהה את ה"הומו אירופאוס" הטבטוני, הפרוטסטנטי, את ה"הומו אלפינוס" (טורקים ואחרים) ואת ה"הומו מדיטרניוס" (נפוליטנים, אנדלוסים וכו'). "הומו אפריקנוס" (מקונגו, פלורידה ועוד) אף הוצא מהדיון. ואשה דה לאפוז' הפך לאחד ממקורות ההשראה המובילים של האנטישמיות הנאצית והאידאולוגיה הנאצית.[2]
קרניומטריה ואנתרופולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1784, לואי-ז'אן-מארי דאובנטון, שכתב זכרונות אנטומיה השוואתית עבור האקדמיה הצרפתית, פרסם את הספר Mémoire sur les différences de la situation du grand trou occipital dans l'homme et dans les animaux - זכרונות על עמדות הנקב העורפי באדם ובבעלי חיים.
לאחר שש שנים, פייטר קמפר (1722–1789), אמן ואנטומיסט, פרסם הרצאות עם תיאור שיטות קרניומטריות. אלה הניחו את הבסיס לטקסטים הבאים בתחום. [1]
קמפר המציא את "זווית הפנים", מדד שנועד לקבוע אינטליגנציה בהתייחס למינים שונים. לפי טכניקה זו נוצרה "זווית פנים" משרטוט שני קווים: האחד בצורה אופקית מהנחיר לאוזן, והשני בניצב מהחלק העליון של עצם הלסת התחתונה לחלק הבולט של המצח.
קמפר טען שפסלים עתיקים מציגים זווית של 90°, אירופאים של 80°, שחורים של 70° ואורנגאוטן של 58°, וכך הציג השקפה היררכית על האנושות, המבוססת על תפיסה דקדנטית (מנוונת, עתיקה ולא מדעית) של ההיסטוריה. מחקר זה המשיכו אטיין ז'ופרואה סנט-אילר (1772–1844) ופול ברוקה (1824–1880), מייסד האגודה האנתרופולוגית ב-1859 בצרפת.
בשנת 1856, עובדים מצאו במחצבת אבן גיר גולגולת של אדם ניאנדרטלי, וחשבו שאלה שרידי דוב. הם נתנו את החומר לחוקר הטבע החובב יוהאן קרל פוהלרוט, שמסר את המאובנים לאנטומאי הרמן שאפהאוזן. הגילוי הוכרז במשותף בשנת 1857, והוליד את הפלאואנתרופולוגיה.
מדידות נעשו תחילה כדי להשוות את הגולגולות של גברים עם אלו של חיות אחרות. השוואה רחבה זו היוותה את המשנה הראשונה של מחקרים קרניומטריים. [1] קמפר פיתח תיאוריה למדידת זווית הפנים, שבשלה הוא ידוע בעיקר בספרות האנתרופולוגית המאוחרת יותר.
עבודתו של קמפר הייתה בתואם לתיאוריות מדעיות של המאה ה-18. מדידות זווית הפנים שימשו להשוות גולגולות של לא-אירופאים לאלו של קופי אדם.
לקרניומטריה היה תפקיד באידאולוגיות הגזעניות שהשתלבו בארצות הברית. ב"התנגשות התרבות" כתב ג'ון ג'פריס שההגמוניה האנגלו-סקסית באמריקה במאה השמונה-עשרה והתשע-עשרה עזרה לבסס את "בית הספר האמריקאי לקרניומטריה", וזה סייע לבסס את התפיסה האמריקאית והמערבית של גזע. ג'פריס מציין שהתבססות מושג הגזע בחברה האמריקאית במאה השמונה-עשרה הגיעה מאסכולה חדשה של מדעים אשר ביקשה להרחיק את האנגלו-סקסונים מהאוכלוסייה האפרו-אמריקאית. ההרחקה של האוכלוסייה האפריקאית בחברה האמריקאית באמצעות קרניומטריה עזרה לטעון שמבחינה מדעית הם נחותים. האידאולוגיות שקבעה "אסכולה אמריקאית" חדשה זו שימשו להצדיק שמירה על אוכלוסייה משועבדת כדי לקיים את מטעי העבדים המתרבים בדרום ארצות הברית במאות השמונה-עשרה והתשע-עשרה.[3]
במאה ה-19 נוספו תורמים רבים לספרות הקרניומטריה. חוקרים בולטים שהשתמשו בקרניומטריה כדי להשוות בני אדם לבעלי חיים אחרים כללו את תומאס הנרי האקסלי מאנגליה ופול ברוקה. [1]
על ידי השוואת שלדי קופי אדם לאדם, האקסלי גיבה את תורת האבולוציה של צ'ארלס דרווין ופיתח את "עקרון הפיתקומטרה", שקבע שהאדם והקוף הם צאצאים מאב קדמון משותף.
ארנסט הקל (1834–1919) התפרסם בזכות "החוק הביוגנטי" המיושן שלו, לפיו כל פרט שיקף את האבולוציה של המין כולו במהלך חייו.
מחקרים אלה על גולגולות ושלדים סייעו לשחרר את המדע האירופי של המאה ה-19 מהטיות אתנוצנטריות.[4] הגילוי של יוג'ין דובואה (1858–1940) בשנת 1891 באינדונזיה של "איש ג'אווה", הדגימה הראשונה של הומו ארקטוס שהתגלתה, הדגימו את עומק מוצאה של האנושות מחוץ לאירופה.
תכולת גולגולת, גזעים ורעיונות מדעיים במאה ה-19–20[עריכת קוד מקור | עריכה]
סמואל ג'ורג' מורטון (1799–1851), ממעוררי ההשראה של האנתרופולוגיה הפיזית, אסף מאות גולגולות אנושיות מרחבי העולם וחיפש דרך לסווג אותן לפי קריטריון לוגי כלשהו. בהשפעת התיאוריות הנפוצות של זמנו, טען שהוא יכול לשפוט את היכולת האינטלקטואלית של גזע לפי תכולת הגולגולת - מדד נפח פנים הגולגולת.
הוא בדק שלוש מומיות מקטקומבות מצריות עתיקות והגיע למסקנה כי הקווקזים וגזעים אחרים היו נבדלים כבר לפני שלושת אלפים שנה. מכיוון שהתנ"ך ציין שתיבת נח נשטפה בהר אררט, רק אלף שנים לפני כן, מורטון טען כי בניו של נח לא יכולים להסביר כל גזע על פני כדור הארץ. על פי תאוריית הפוליגניזם של מורטון, הגזעים היו נפרדים מההתחלה.[5]
מורטון טען שהוא יכול לשפוט את היכולת האינטלקטואלית של גזע לפי גודל הגולגולת. גולגולת גדולה פירושה מוח גדול ויכולת אינטלקטואלית גבוהה, לטענתו, וגולגולת קטנה הצביעה על מוח קטן וירידה ביכולת האינטלקטואלית. על ידי לימוד הגולגולות שאסף טען מורטון שלכל גזע יש מוצא נפרד. למורטון היו גולגולות רבות ממצרים העתיקה, והוא הגיע למסקנה שהמצרים הקדמונים לא היו אפריקאים אלא לבנים. שתי המונוגרפיות העיקריות שלו היו Crania Americana משנת 1839, חקירה על המאפיינים הייחודיים של הגזע האבוריג'יני של אמריקה ו-Crania Aegyptiaca משנת 1844 (הגולגולת המצרית).
בהתבסס על נתוני קרניומטריה, מורטון טען שלקווקזים יש המוח הגדול ביותר, בממוצע 87 אינץ' מעוקב, ההודים היו באמצע עם ממוצע של 82 אינץ' מעוקב ולשחורים היה המוח הקטן ביותר, בממוצע 78 אינץ' מעוקב.[5]
סטיבן ג'יי גולד (1941–2002), פליאונטולוג אמריקאי, ביולוג אבולוציוני והיסטוריון של המדע, חקר את העבודות הללו בספרו "אין מידה לאדם" (1981) וטען שמורטון עשה מניפולציה בנתונים ו"ארז יתר על המידה" את הגולגולות בחומר מילוי כדי להצדיק את דעותיו הקדומות על הבדלי גזע. מחקר של האנתרופולוג ג'ון מייקל מצא שהנתונים המקוריים של מורטון מדויקים יותר ממה שגולד מתאר, והגיע למסקנה ש"בניגוד לפרשנותו של גולד... המחקר של מורטון נערך ביושר."[6]
בשנת 2011, אנתרופולוגים פיזיקליים מאוניברסיטת פנסילבניה, שבבעלותה האוסף של מורטון, פרסמו מחקר שהגיע למסקנה שכמעט כל פרט בניתוח של גולד היה שגוי וכי "מורטון לא תמרן את הנתונים שלו כדי לתמוך בדעות הקדומות שלו, בניגוד לסברתו של גולד". הם זיהו ומדדו מחדש מחצית מהגולגולות שבהן נעשה שימוש בדוחות של מורטון, ומצאו כי רק ב-2% מהמקרים המדידות של מורטון היו שונות משמעותית משלהן וכי השגיאות הללו היו אקראיות או שהעניקו נפח גדול ממדויק לגולגולות אפריקאיות, ההפך מההטיה שגולד ייחס למורטון.[7]
חסידיו של מורטון, במיוחד ג'וזיה נוט וג'ורג' גלידון, במחווה המונומנטלית שלהם לעבודתו של מורטון, Types of Mankind משנת 1854, נשאו את רעיונותיו של מורטון הלאה וגיבו את ממצאיו שתמכו ברעיון הפוליגניזם.
צ'ארלס דרווין התנגד לרעיונותיהם של נוט וגלידון בספרו משנת 1871, מוצא האדם, בטענה למונוגניזם של המין. דרווין הגה את השערת המקור המשותף של כל בני האדם (השערת המקור היחיד) כחיוני לתיאוריה האבולוציונית.
ג'וזאיה נוט תרגם את מאמרו של ארתור דה גובינו "על אי השוויון של הגזעים האנושיים" (1853–1855), שהוא אחד היצירות המייסדות של קבוצת המחקרים המפרידה את החברה על בסיס "גזע", בניגוד לתאוריית הגזעים של בולנווייה (Boulainvilliers, 1658–1722). אנרי דה בולנווייה התנגד לטענה שהעם הצרפתי, נצר לכאורה של הפרנקים הנורדים וחברי האצולה, מנוגד למעמד השלישי, שנחשב לעם גאלו-רומי ילידי שהוכפף על ידי הפרנקים בזכות כיבוש. גובינו ביצע שלוש חלוקות עיקריות בין גזעים, לא על סמך צבע אלא על סמך תנאי אקלים ומיקום גאוגרפי, חלוקות שהחשיבו את הגזע ה"ארי" עליון.
בשנת 1873, פול ברוקה (1824–1880) מצא את אותו דפוס שתיאר מורטון, על ידי שקילת מוחות בנתיחה שלאחר המוות. מחקרים היסטוריים אחרים הטוענים להבדל חד בגודל המוח כוללים את Bean (1906), Mall, (1909), Pearl, (1934) ו-Vint (1934).
בסיווג הגזעי שעשה דה לפוז' ("טבטוני", "אלפיני" ו"ים תיכוני") השתמש ויליאם ז' ריפלי (1867–1941) בספרו "הגזעים של אירופה" (1899), שאף עיצב חלוקה של מפת אירופה לפי מדד הראש לכאורה של תושביה.
בגרמניה השיק רודולף וירכו מחקר קרניומטרי שתוצאותיו סתרו את תאוריות "הגזע הארי", מה שהוביל את וירכו להוקיע את "התאוריה הנורדית" בקונגרס האנתרופולוגיה בקרלסרוהה ב-1885.
יוזף קולמן, שפעל עם וירכו, הצהיר באותו קונגרס כי תושבי אירופה, בין אם הם גרמנים, איטלקים, אנגלים או צרפתים, שייכים ל"תערובת של גזעים שונים", והכריז בנוסף כי "תוצאות הקרניולוגיה" הובילו ל"מאבק נגד כל תיאוריה הנוגעת לעליונות של גזע אירופאי זה או אחר" על אחרים.
מאוחר יותר דחה וירכו מדידה של גולגולות כאמצעי לגיטימי לטקסונומיה. פול קרצ'מר ציטט דיון עמו משנת 1892 בנוגע לביקורות הללו, וציטט גם את עבודתו של אורל פון טורוק משנת 1895, שהכריז על כישלון הקרניומטריה.
קרניומטריה, פרנולוגיה ופיזיונומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קרניומטריה שימשה גם בפרנולוגיה, שהתיימרה לקבוע אופי, תכונות אישיות ונטייה לפשע על בסיס צורת הגולגולת. בתחילת המאה ה-19 פיתח פרנץ יוזף גאל (1758–1822) "קרניוסקופיה" (ביוונית עתיקה: kranion, גולגולת, ו-scopos מראה, או צפייה), שיטה לקביעת האישיות וההתפתחות של היכולות הנפשיות והמוסריות על בסיס צורה חיצונית של הגולגולת.
מאוחר יותר שונה שם הקרניוסקופיה לפרנולוגיה (phrenos, מוח, ו-Logos, מחקר) על ידי תלמידו יוהאן ספרצהיים (1776–1832), שכתב בהרחבה על "המערכת הפיזיוגנומית של גאל וספורצהיים". פיזיוגנומיה טענה למתאם בין תכונות פיזיות (בעיקר תווי פנים) לבין תכונות אופי.
שיטה זו התפרסמה על ידי צ'זארה לומברוזו (1835–1909), מייסד הקרימינולוגיה האנתרופולוגית, שטען שהוא מסוגל לזהות באופן מדעי קשרים בין אופי הפשע לבין אישיותו או מראהו של העבריין. לומברוזו טבע את המושג "פושע מטבעו" הטוען בעד דטרמיניזם ביולוגי, וניסה לזהות פושעים על ידי מדידות של גופם.
הוא הגיע למסקנה שתווי גולגולת ותווי פנים רומזים לנטייה מולדת, גנטית, לפשיעה, ושניתן למדוד את התכונות הללו באמצעות מדדים ומחוגה במחקר כמותי. 14 תכונות שזוהו בקרב פושע כללו לסתות גדולות, הקרנה קדימה של הלסת, מצח משופע נמוך; עצמות לחיים גבוהות, אף פחוס או הפוך; אוזניים בצורת ידית; אפים דמויי נץ או שפתיים בשרניות; עיניים בלתי יציבות וקשות; זקן מועט או התקרחות; חוסר רגישות לכאב; זרועות ארוכות וכן הלאה.
ביקורות ותחייה של תיאוריות גולגולת במאה ה-20[עריכת קוד מקור | עריכה]
הספר "הגזעים של אירופה" מאת ויליאם ריפלי (1899) השפיעה על לאומנים לבנים בארצות הברית. הוא שוכתב בשנת 1939, לפני מלחמת העולם השנייה, על ידי האנתרופולוג הפיזי של הרווארד, קרלטון ס' קון.
ג'יי פיליפ רושטון, פסיכולוג ומחבר הספר השנוי במחלוקתRace, Evolution and Behavior (1995), ניתח מחדש את הטבלה של גולד מ-1989, וטען שמורטון, בספרו "Crania Americana" משנת 1839, הראה דפוס של ירידה בגודל המוח שנע ממזרח אסיה לאירופים ומשם לאפריקאים.
בספרו טען רושטון לנפח אנדוקרני ממוצע של 1,364 סמ"ר בגולגולות ממזרח אסיה, 1,347 בקווקזים לבנים ו-1,268 באפריקנים שחורים. טענות דומות הועלו בעבר על ידי Ho et al. (1980), שמדד 1,261 מוחות בנתיחה, ובילס ואח' (1984), שמדד כ-20,000 גולגולות ומצא דפוס דומה - ממזרח אסיה לאירופה לאפריקה. עם זאת, באותו מאמר הזהר בילס משימוש בממצאים כמעידים על תכונות גזעיות, "אם משתמשים באמצעים כאלה לפי אזור גאוגרפי או גזע בלבד, הסיבות לדמיון לפי קבוצה גנטית או אקולוגית מבולבלות ללא תקנה".[8] ממצאיו של רושטון זכו לביקורת בשל מתודולוגיה מפוקפקת, כגון איחוד אפרו-אמריקאים עם אפריקאים משווניים, מכיוון שלאנשים מאקלים חם יש בדרך כלל גולגולת מעט קטנה יותר.[9] רושטון השווה בין אפריקאים משווניים מהאזורים העניים והפחות משכילים באפריקה לבין אסייתים מהאזורים העשירים והמשכילים באסיה ואזורים עם אקלים קר יותר, שבדרך כלל גורמים לגולגולת גדולה יותר באבולוציה.[9] לפי זאק סרנובסקי, מאחד ממחקריו של רושטון עצמו עולה כי נפח הגולגולת הממוצעת של שחורים מצפון אמריקה דומה לממוצע של קווקזים מאזורי אקלים דומים.[9][10] לפי סרנובסקי, אנשים מאקלים שונים נוטים להיות בעלי הבדלים מינוריים בגודל המוח, אך אלה אינם מרמזים בהכרח על הבדלים באינטליגנציה; לדוגמה, למרות שלנשים יש מוח קטן יותר מגברים, יש להן גם מורכבות עצבית ועומס רב יותר באזורים מסוימים במוח מאשר לגברים.[11][12]
שימוש בן זמננו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מדידות ישירות יותר כוללות בדיקות של מוחות מגופות, או לאחרונה, טכניקות הדמיה כגון MRI, שניתן להשתמש בהן על אנשים חיים. מדידות כאלה משמשות במחקר על מדעי המוח ואינטליגנציה.
נתוני נפח המוח ונתונים קרניומטריים אחרים משמשים במדע כדי להשוות בין מיני בעלי חיים מודרניים ולנתח את האבולוציה של המין האנושי בארכאולוגיה.
מדידות גולגולת המבוססות על נקודות ייחוס אנטומיות ספציפיות משמשות בשחזור פנים משפטי ובפיסול דיוקן.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אנתרופולוגיה משפטית
- תיאודור קוכר, ממציא הקרניומטריה[13]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 4 Duckworth 1911, p. 372.
- ^ See Pierre-André Taguieff, La couleur et le sang – Doctrines racistes à la française ("Colour and Blood – doctrines à la française"), Paris, Mille et une nuits, 2002, 203 pages, and La Force du préjugé – Essai sur le racisme et ses doubles, Tel Gallimard, La Découverte, 1987, 644 pages
- ^ Wallace, Michele (1992). Black Popular Culture. Seattle: Bay Press. pp. 156–157. ISBN 978-1-56584-459-9.
- ^ "Cultural Biases Reflected in the Hominid Fossil Record" (history), by Joshua Barbach and Craig Byron, 2005, ArchaeologyInfo.com webpage: ArchaeologyInfo-003 (אורכב 16.05.2011 בארכיון Wayback Machine).
- ^ 1 2 David Hurst Thomas, Skull Wars Kennewick Man, Archaeology, And The Battle For Native American Identity, 2001, pp. 38 – 41
- ^ Michael, J. S. (1988). "A New Look at Morton's Craniological Research". Current Anthropology. 29 (2): 349–354. doi:10.1086/203646.
- ^ Lewis, Jason E.; DeGusta, D.; Meyer, M.R.; Monge, J.M.; Mann, A.E.; et al. (2011). "The Mismeasure of Science: Stephen Jay Gould versus Samuel George Morton on Skulls and Bias". PLOS Biol. 9 (6): e1001071. doi:10.1371/journal.pbio.1001071. PMC 3110184. PMID 21666803.
- ^ Beals, Kenneth L.; et al. (1984). "Brain Size, Cranial Morphology, Climate, and Time Machines". Current Anthropology. 25 (3): 306. doi:10.1086/203138. JSTOR 2742800.
- ^ 1 2 3 Cernovsky, Z. Z. (1997)A critical look at intelligence research, In Fox, D. & Prilleltensky, I. (Eds.) Critical Psychology, London: Sage, ps 121–133.
- ^ Rushton, J. P. (1990). "Race, Brain Size, and Intelligence: A Rejoinder to Cain and Vanderwolf". Personality and Individual Differences. 11 (8): 785–794. doi:10.1016/0191-8869(90)90186-u.
- ^ Insider – The Female Brain, By Ivory E. Welcome, MBA Candidate December 2009
- ^ Cosgrove, KP; Mazure, CM; Staley, JK (באוקטובר 2007). "Evolving knowledge of sex differences in brain structure, function, and chemistry". Biol. Psychiatry. 62 (8): 847–55. doi:10.1016/j.biopsych.2007.03.001. PMC 2711771. PMID 17544382.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ Schültke, Elisabeth (במאי 2009). "Theodor Kocher's craniometer". Neurosurgery. United States. 64 (5): 1001–4, discussion 1004–5. doi:10.1227/01.NEU.0000344003.72056.7F. PMID 19404160.
{{cite journal}}: (עזרה)
