ראמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ראמן מוגש בצלחת מרק סויה
איטריות ראמן טריות

ראמֶ‏ן (קטקנה: ラーメン; קנג'י: ɾaːmɛn :IPA ‏;拉麺') הוא מנת אטריות יפנית שמקורה בסין. לרוב הראמן מוגש בציר המבוסס על בשר, ומעליו תוספות כמו פרוסות בשר חזיר, אצת נורי (אצת ים מיובשת), בצל ירוק או תירס. כמעט לכל אזור או מחוז ביפן קיימת גרסה משלו לראמן: מראמן הטונקוטסו (tonkotsu) של מחוז קיושו עד לראמן המיסוֹ‏ של מחוז הוקאידו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורו של הראמן הוא בסין ולא ברור מתי הובא ליפן. כן קיימת מחלוקת לגבי מקור השם. אחת מההשערות המהימנות ביותר היא שראמן הוא ההגייה היפנית למילה 拉麺 (לָ‏ה מיאָ‏ן), שמשמעותה "אטריות בעבודת יד". השערה שנייה היא כי מוצאה הוא במילה 老麺 (לאוֹ‏ מיאָ‏ן), שמשמעותה "אטריות ישָ‏נות". עוד השערה היא שמקורה במילה 鹵麺 (לוּ‏מיאָ‏ָ‏ן), אטריות שבושלו ברוטב סמיך ומעומלן. ההשערה הרביעית למקור המילה היא 撈麵 (לאוֹ‏ מיאָ‏ן), שמשמעותה לדלות והיא מתייחסת לשיטת הבישול של האטריות: טבילתן במים רותחים לפני שדולים אותן בסלסלת קש.

בתקופת מייג'י המוקדמת נקרא הראמן "שינה סובה" (支那そば, מילולית: "סובה סינית"), אך כיום נקרא "צ'וקה סובה" (中華そば, שגם משמעותו "סובה סינית"). שם זה נפוץ ותקין פוליטית יותר. בסביבות שנת 1900, מסעדות המגישות אוכל סיני מקנטון ומשנגחאי הציעו מנת ראמן פשוטה, כמה תוספות וציר עם סיר ועצמות בשר חזיר. סינים רבים מכרו בעגלות מזון ראמן וגיוזה לפועלים. כבר בתקופת השווה המוקדמת, הראמן הפך למנה פופולרית לארוחות מחוץ לבית.

לאחר מלחמת העולם השנייה, הקמח שיובא מארצות הברית סחף את השוק היפני. כוחות מזוינים יפניים חזרו מסין וממזרח אסיה, ורבים מהם החלו להכיר את המטבח הסיני ולאחר מכן הקימו מסעדות סיניות ביפן. אכילת הראמן בתקופה הפופולרית שלו עדיין נחשבה למאורע מיוחד שהצריך אכילה מחוץ לבית.

ב-1958, אטריות להכנה מהירה הומצאו על ידי מומופוקו אנדו, המייסד ויושב ראש הטאויווני-יפני של חברת "מזון ניסין", המייצרת אטריות ראמן להכנה מהירה. משאל שערך הביא לתוצאה שבה רוב הציבור היפני כינה את אטריות הראמן להכנה מהירה כהמצאה היפנית הגדולה ביותר של המאה ה-20, מפני שהדבר היחידי שעל הצרכן לעשות על מנת להכין את המנה הוא להוסיף מים רותחים.

בתחילת שנות השמונים הראמן הפך לסמל תרבותי יפני ונלמד מנקודות מבט רבות. במקביל, סוגי ראמן מגוונים ומקומיים יצאו לשווקים. מוזיאון הראמן נפתח ביוקוהמה בשנת 1994.

ב-2005, בובי הנדרסון - בוגר אוניברסיטת אורגון ובעל תואר בפיזיקה - כתב מכתב פתוח למועצת החינוך של קנזס. במכתב ביקש הנדרסון להקדיש לדת מפלצת הספגטי המעופפת זמן לימודים שווה לזה המוקדש לתכנון תבוני ולהשערות הלוגיות של תורת האבולוציה כמחאה על החלטת מועצת החינוך בקנזס להתיר לימוד תכנון תבוני (תאוריה הגורסת כי הימצאותם של דברים אותם המדע אינו יכול להוכיח, היא ההוכחה לכך שקיים אל) כתחליף ללימוד האבולוציה בשיעורי מדע בבית ספר ציבורי. "מפלצת הספגטי המעופפת" נהפכה לסאטירה פופולרית על הדת, ו"מאמיניה" משתמשים במילה "ראמן" כתחליף למילה "אמן", בגלל הקשר הספגטי בין מפלצת הספגטי המעופפת למאכל ראמן.

מרכיבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמאן מכיל מרכיבים רבים המשתנים בין גרסאות הראמן. בין מרכיבי המנה נמנים המצרכים הבאים:

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • איריס ז'ורלט, ראמן, באתר ynet‏, 11 בספטמבר 2003