רומי שניידר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
רומי שניידר (1965)

רומי שניידר (Romy Schneider;‏ 23 בספטמבר 1938 - 29 במאי 1982), שחקנית קולנוע אוסטרית-גרמנית. אחת הדמויות הנשיות הבולטות ביותר בקולנוע האירופאי בשנות ה-50, ה-60 וה-70. בחלק גדול מתפקידיה שיחקה דמויות של נשים אינטליגנטיות וחושניות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה בווינה בשם רוזמרי מגדלנה אלבך-רטי להורים שחקנים: וולף אלבך-רטי ומגדה שניידר. במשך מלחמת העולם השנייה, התגוררה עם משפחתה בסמוך ל"קן הנשרים" - מעוז הנופש ההררי של אדולף היטלר בדרום גרמניה, וכילדה צעירה ביקרה שניידר מספר פעמים בביתו של היטלר שהיה מיודד עם אמה השחקנית.‏[1] ב-1945, לאחר גירושי הוריה, נשארה בחזקת אמה אשר גם פיקחה על התפתחות הקריירה שלה ואף שיחקה לצד בתה במספר סרטים. התחנכה בפנימיה בזלצבורג וכבר בגיל 15 ערכה את הבכורה הקולנועית שלה בסרט הגרמני "Wenn der weisse Flieder wieder bluht". בסרטה השני ב-1954 זכתה כבר לפרסום כאשר שיחקה בסרטו של הבמאי ארנסט מרישקה, "Mädchenjahre einer Königin" (נעוריה של מלכה), בתפקיד ויקטוריה הצעירה. את פרסומה העיקרי קנתה בסדרה של שלושה סרטים שבוימו גם הם על ידי ארנסט מרישקה ועסקו בחייה של אליזבת, נסיכת בוואריה: "סיסי" (1955), "סיסי הקיסרית הצעירה" (1956) ו"סיסי, שנים הרות גורל" (1957). אף על פי ששיחקה במהלך הקריירה שלה בעוד עשרות סרטים שזכו להצלחה, חלקם בתפקידים בעלי אופי שונה לחלוטין מתפקידה כ"סיסי", דבקה בה דמות זאת עד מותה. למרות רצונה המוצהר להתרחק מדמותה ותדמיתה של הנסיכה, היא מילאה שוב את דמותה של אליזבת מבוואריה בסרטו של לוקינו ויסקונטי "לודוויג" (1972) אודות לודוויג השני מלך בוואריה, דודנה של אליזבת.

ב-1958, לאחר ששיחקה בשני סרטים מול הכוכב הגרמני הורסט בוכהולץ, עמו גם הייתה לה מערכת יחסים קצרה, היא שיחקה לראשונה מול השחקן הצרפתי אלן דלון בסרט "כריסטין" (על פי רומן של ארתור שניצלר). אמה, מגדה, שיחקה בתפקיד כריסטין בגרסה הקודמת של סרט זה, שביים מקס אופולס ב-1933. בזמן הצילומים התפתח רומן בין שני השחקנים הראשיים בסרט, ושניידר עברה להתגורר עם דלון בפריז, דבר אשר עורר שערורייה זוטא בגרמניה. בפריז היא החלה לחפש אתגרים נוספים, מלבד הסרטים בהם המשיכה לשחק, ומ-1960 היא החלה להופיע על במות התיאטרון בפריז, בין היתר, בהצגות אשר בוימו על ידי ג'ון פורד ולוקינו ויסקונטי.

ב-1962 זכתה לפרסום בינלאומי נרחב כשהשתתפה בסרט בוקאצ'ו 70[2] שהורכב מארבעה חלקים שבוימו על ידי ארבעה במאים שונים. היא הייתה כוכבת בחלק "Il lavoro" שבוים על ידי ויסקונטי. היא אף השתתפה באותה שנה בסרטו של אורסון ולס "Le procès" (על פי "המשפט" מאת פרנץ קפקא).

באמצע שנות השישים השתתפה שניידר בשני סרטים אמריקאים, בקומדיה "Good Neighbor Sam" מול ג'ק למון וב"מה חדש חתלתולה"‏[3] שנכתב על ידי וודי אלן. ב-1966 שיחקה שוב מול אלן דלון בסרטו של הבמאי הצרפתי ז'ק דריי, "הבריכה"‏[4] וב-1970 שיחקה לראשונה בסרט של הבמאי קלוד סוטה, "כאלה הם החיים"‏[5]. שניידר המשיכה ועבדה עם שני במאים אלו גם בהמשך הקריירה שלה.

ב-1971 שיחקה מול ריצ'רד האריס בהפקה הבריטית-ישראלית "בלומפילד". הסרט, אשר צולם בישראל ב-1969, בוים במשותף על ידי אורי זוהר וריצ'רד האריס ולא זכה להצלחה גדולה.

ב-1972 שיחקה שוב מול אלן דלון (ומול ריצ'רד ברטון) בסרטו של הבמאי ג'וזף לוסי, "רצח טרוצקי"‏[6]. היא שיחקה באותה שנה גם בסרטו המצליח של קלוד סוטה "סזאר ורוזאלי"‏[7] מול איב מונטאן. ב-1973 גילמה יהודייה הנמלטת ברכבת מהצבא הנאצי הכובש את צרפת בסרט "Le Train". בתפקיד הראשי מולה שיחק ז'אן-לואי טרנטיניאן, והשניים שיתפו פעולה בסרט נוסף ב-1974. כאשר שיחקה באותה שנה בסרטו של הבמאי פרנסיס ז'ירו "Le Trio infernal" בתפקיד רוצחת, קשה היה לקהל האירופאי לקבל את המהפך שעבר על "הנסיכה סיסי", והסרט נכשל. ב-1975 שיחקה בסרט "L'Important c'est d'aimer" וקיבלה את פרס סזאר על משחקה בו. באותה שנה השתתפה במותחן "תמימים ומזוהמים". אחד השחקנים הראשיים בסרט היה רוד שטייגר, וביים אותו קלוד שברול. באותה שנה גילמה את התפקיד הראשי מול פיליפ נוארה בסרטו של הבמאי רובר אנריקו "הרובה הישן" (Le Vieux Fusil).

ב-1978 שיחקה מול קלוד ברסר וברונו קרמר בסרטו של קלוד סוטה "Une histoire simple". ב-1981 שיחקה מול לינו ונטורה במותחן "חקירה לילית" בבימויו של קלוד מילר. סרטה האחרון היה "עוברת אורח בסן סוסי" ב-1982. גם סרט זה היה קשור לשואה, והיא שיחקה בו מול מישל פיקולי.

המשברים בחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בניגוד לתדמיתה הזוהרת בסרטים, היו חייה האישיים של רומי שניידר רצופים במשברים ובטרגדיות. היא אף התבטאה בנושא ואמרה: "אינני יכולה לעשות דבר בחיים - אבל בקולנוע אני יכולה לעשות הכל". לאחר שנזנחה על ידי אלן דלון ב-1963, היא נישאה ב-1965 לשחקן הגרמני ממוצא יהודי הרי מיין, ונפרדה ממנו ב-1972. מותו של מיין בהתאבדות ב-1979 השפיע קשות על שניידר. לשניים נולד בן, דייוויד-כריסטופר, ב-1966. ב-1975 נישאה למזכירה האישי, דניאל ביאסיני, ולשניים נולדה בת, שרה-מגדלנה, ב-1977. השניים נפרדו ב-1981. גם לאחר הפירוד בינה ובין אלן דלון נשארו השניים מיודדים והוא תמך בה בתקופות קשות.

שניידר עישנה כל חייה, ובשנותיה האחרונות גם סבלה מאלכוהוליזם, במיוחד לאחר מותו הטרגי של בנה בן ה-14, שמת מאיבוד דם לאחר פציעתו כתוצאה מניסיון טיפוס על גדר מחודדת בביתו של סבו החורג.

כאשר נמצאה שניידר מתה בדירתה שבפריז ב-29 במאי 1982, פשטה שמועה כי איבדה את עצמה לדעת בקוקטייל של אלכוהול וגלולות שינה. למרות שלא נערכה נתיחה שלאחר המוות, נקבע על ידי המשטרה כי מותה היה טבעי והיה תוצאה של דום לב. אמה, מגדה, אמרה על כך: "מה, בשם שמיים, כל כך טבעי במותה של אישה צעירה, בגיל 43?"

למרות השנים הרבות שחלפו מאז מותה, נותרה אחת הדמויות הנשיות הבולטות בתרבות הגרמנית. ב-2005 דורגה על ידי הצהובון הגרמני "בילד" כראשונה ברשימת 50 הנשים הגרמניות היפות בכל הזמנים. ב-2006 דורגה על ידי רשת הטלוויזיה הגרמנית ZDF במקום השלישי בסקר לבחירת השחקן הגרמני המועדף בכל הזמנים (שני המדורגים ראשונים היו גברים).

אזכורי דמותה בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רומי שניידר היא אחת מגיבורות סיפורו הקצר של יצחק בן נר, "מותשים, 1969" . בסיפור מתוארת דמותה בסרטים כפי שהיא מצטיירת בעיני הסופר:

אבל רומי שניידר, קצת כבדה, קצת מוכה בחזותה ובתווי פניה הרכים והרופסים משהו ועם הרבה יופי נשי שקט וסבלני, ללא קו הפה הקשה, הרע, המאפיין לעתים נשים גרמאניות, רומי שניידר הייתה אישה עם תוגה עמוקה ואמיתית, מעבר לדיכאון חולני או אופנתי, והתוגה נגהה מעיניה ומפניה. בסרטיה הטובים ביותר, כבחייה, הייתה אישה הכובשת את כאבה בשתיקה: גרושה, פרודה, מתקיימת בין גברים השולטים בחייה. גם כשהייתה זונה בקולנוע היו הכאב היגוני וההשלמה השותקת שקרנו ממנה בקרניים שחורות של אור, קורעי לב.

מותשים, 1969 - מאת: יצחק בן נר, נתפרסם במעריב ב-9 במאי 2008

בנובמבר 2009 יצא לאור בגרמניה סרט הטלוויזיה "רומי" שעוסק בחייה של השחקנית. את הסרט ביים תורסטן סי. פישר ובתפקיד הראשי שיחקה ג'סיקה שוורץ.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Romy Schneider, הגרדיאן, 29 בספטמבר 2008
  2. ^ בוקאצ'ו 70 באתר "האוזן השלישית"
  3. ^ מה חדש חתלתולה באתר "האוזן השלישית"
  4. ^ הבריכה באתר "הבמה"
  5. ^ כאלה הם החיים באתר "האוזן השלישית"
  6. ^ רצח טרוצקי באתר "הבמה"
  7. ^ סזאר ורוזאלי באתר "האוזן השלישית"