רכבות 68-80-88

"**רכבות 68-80-88**"
	סינגל בביצוע דני רובס
	מתוך האלבום בגוף ראשון
יצא לאור	1991
שפה	עברית
חברת תקליטים	הד ארצי
כתיבה	דני רובס
לחן	דני רובס

רכבות 68-80-88 הוא שיר של דני רובס המוקדש לג'ון לנון. זהו השיר השני באלבומו הרביעי "בגוף ראשון" (1991), אורכו ארבע דקות ושלושים ושש שניות (4:36), והוא השיר המוכּר ביותר מבין שירי האלבום. השיר נכלל גם באלבום האוסף של רובס "עשור! או שאני יורה..." (1994). רובס שר אותו כמעט בכל הופעותיו והוא השיר היחיד פרי עטו שהוא מבצע בהופעותיו משירי הביטלס. הוא נוהג לספר בפירוט את הסיפור מאחורי השיר, החל מתיאור יום הרצח של לנון וכלה באופן שבו הוא השפיע על חייו.

במצעד הפזמונים העברי השנתי לשנת תשנ"א (1991) של רשת ג' דורג השיר במקום ה-36.

הרקע לשיר[עריכת קוד מקור | עריכה]

סדר האירועים בשיר מתחיל דווקא מהשנה האמצעית ונגמר בשנה הקדומה יותר. דהיינו העלילה מתחילה ב-1980, ממשיכה ב-1988 ונגמרת ב-1968.

1980[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב־1980 היה רובס נשוי לאשתו הראשונה דינה והם התגוררו בכיכר דיזנגוף בתל אביב ועברו מדירה בצד אחד של הכיכר לדירה בצד האחר. ב־8 בדצמבר 1980, היום שבו נרצח ג'ון לנון בידי מארק צ'פמן, הגיעו המובילים והעבירו את כל הארגזים לדירה החדשה. רובס, אחרי לילה של הופעה, נשאר לישון על מזרן בדירה הישנה עם טרנזיסטור פועל לצידו. רצף שירים של הביטלס משך אותו מתוך השינה, ואז הוא שמע את קולו הנוגה של יואב קוטנר מכריז: "ולמי שעוד לא שמע את הידיעה, הלילה נרצח ג'ון לנון". רובס,הצטער מאד על הידיעה והלך אל אשתו, ששמעה אף היא את הידיעה ממקור אחר. הם נפגשו בכיכר והתחבקו באבל משותף על לנון, היוצר האהוב שהשפיע על חייהם.

1988[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1988 יצא לאקרנים "דמיין" (Imagine: John Lennon), סרט תיעודי על חייו של לנון. הסרט הורכב מראיונות עם בני משפחה וקולגות של לנון ומקטעי ארכיון. בין המרואיינים הייתה סינתיה לנון, אשתו הראשונה. ג'ון וסינתיה התחתנו צעירים, באופן לא מתוכנן, ב־1962, לאחר שהיא גילתה שהיא בהיריון עם בנם ג'וליאן, שלבסוף המשיך את דרכו של לנון והפך לזמר. נישואיהם ידעו קשיים ומשברים רבים, והסתיימו סופית ב־1968.

1968[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 1968 נסעו חברי הביטלס ובנות זוגם למהרישי מהש יוגי בהודו. הזוג לנון נפרד זמן קצר לאחר שובו לאנגליה, אך למעשה הסיפור שמתארת סינתיה בסרט התרחש באוגוסט 1967, כשנסעו הביטלס לשמוע את המהרישי בפעם הראשונה, בסמינר בנסיעה בבנגור, ויילס, שקוצרה עקב מותו הפתאומי של אמרגן הלהקה בריאן אפשטיין. חברי הלהקה נסעו לבנגור ברכבת, והתחנה בלונדון שקקה המולת מעריצים, אנשי תקשורת, שוטרים ונוסעים. ג'ון, שהיה רגיל שיש מי שדואג לו לציוד, רץ לרציף עם חבריו ללהקה. סינתיה נשארה מאחור עם המזוודות וניסתה למהר בעקבותיו כשהיא מפלסת את דרכה בין ההמון, אך כשהגיעה לרציף עוכבה בידי שוטר שלא זיהה אותה; הוא חסם את דרכה והבהיר לה שהיא איחרה את הרכבת. סינתיה סיפרה כי ראתה בכך רגע סימבולי שסימן את תום היחסים ביניהם – ג'ון ברכבת המתרחקת, ממשיך קדימה, בשעה שהיא נשארת מאחור על הרציף, מוצפת דמעות^[1].

אזכורים תרבותיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשיר מוזכרים בשמם שני שירי ביטלס מפורסמים שכתב לנון ושר כסולן באלבומם Sgt. Pepper's Lonely Hearts Club Band‏: "Lucy in the Sky with Diamonds" ו"A Day in the Life".
עיבוד הכינורות בשיר הוא מחווה לעיבוד הכינורות של ג'ורג' מרטין בשירם של הביטלס "Eleanor Rigby".