טחינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
טחינה עם עשבי תיבול
מפעל טחינה בעיר העתיקה בירושלים

טחינהערבית: طَحِينَة או طَحِينِيَّة, תעתיק מדויק: טַחִינַה, טַחִינֵיַּה) היא מחית של גרגרי שומשום וגם שמו של מטבל המבוסס עליה. הטחינה מהווה מרכיב חשוב בחומוס, בחלבה ובמאכלים עממיים אחרים הנפוצים במזרח התיכון, בצפון ומזרח אפריקה ובארצות ים-תיכוניות.

טחינה גולמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

טחינה גולמית עשויה מגרגרי שומשום קלופים, קלויים וטחונים, ללא רכיבים נוספים. טחינה מלאה עשויה מגרגר השומשום כולו – כולל הקליפה המכילה סיבים תזונתיים. הטחינה עשירה בחלבונים, בחומצות שומן חד בלתי רוויות, בסידן ובוויטמינים; ודלה בפחמימות.

מטבל טחינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהכנת מטבל טחינה מוסיפים לטחינה הגולמית מים ומרכיבים נוספים. אבקת השומשום ששמורה יבשה בתוך שמן השומשום נרטבת לראשונה וסופחת אליה את המים וכך מרקמה משתנה והופך סמיך או דליל בהתאם לכמות הנוזלים. טחינה מוגשת כמטבל ברוב המסעדות הערביות, בחומוסיות ובדוכני פלאפל. המתכון המסורתי כולל טחינה גולמית, מים, לימון, שום, פטרוזיליה ומלח. למטבלי טחינה ארוזים ("סלט טחינה") ערך תזונתי נמוך יותר, ולעתים קרובות מוסיפים להם עמילנים, חומץ וחומרי שימור שונים שנועדו להאריך את חיי המדף שלהם.

ברוב מדינות המערב הטחינה היא יקרה ונדירה יחסית (רוב מוצרי החומוס המוכנים המשווקים בארצות הברית, למשל, אינם כוללים טחינה). בישראל הייתה הטחינה בעבר נפוצה בעיקר על שולחנם של ערבים, אנשי היישוב הישן וחלק מבני עדות המזרח (אם כי במשך שנים רבות אפשר היה לראות אותה גם בדוכני פלאפל). היא החלה להיות נפוצה יותר החל משנות ה-80', תחילה בצורה של מטבלי טחינה מוכנים, ומאוחר יותר בצורתה הגולמית‏[1].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]