המטבח הישראלי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קרואוסון ובורקס ישראלים

המטבח הישראלי הוא כינוי למאכלים הנפוצים בישראל או שמקורם בישראל.

קיום המטבח הישראלי[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיון ער קיים בשאלה "האם קיים מטבח ישראלי?" והדעות חלוקות. הטוענים כי לא קיים מטבח ישראלי מעלים מספר טענות:

  • ישראל היא מדינה חדשה יחסית שאין בה מסורת בישול רבת שנים.
  • רבים מהמאכלים הנחשבים ישראליים מקורם למעשה במטבח הערבי.
  • מטבח יהודי הוא מטבח שמקורו במדינות הגולה השונות.

לעומתם, המצדדים בקיום מטבח ישראלי מעלים את הטענות:

  • המטבח היהודי אוצר בתוכו את המסורת שכביכול חסרה למטבח הישראלי.
  • מטבחים רבים משפיעים זה על זה ושואלים מאכלים זה מזה. תופעות כאלה מוכרות במטבחים האסייתים למשל.
  • רבים המקרים בהם מאכלים לאומיים של מדינה מסוימת מקורם במטבח אחר - למשל ההמבורגר, הנקניקיות, הפיצה והצ'יפס בארצות הברית שמקורם בגרמניה באיטליה ובצרפת.
  • מנות רבות הנאכלות בישראל לא תמצאנה במקומות אחרים. במיוחד מדובר בשילוב אלמנטים בין המטבח הערבי למטבח היהודי (או מטבחים אחרים).

די בקיומן של מנות ייחודיות לישראל כמו למשל שניצל בפיתה או מלאווח-פיצה, כדי לקבוע שאכן קיים מטבח ישראלי שאף יצר מנות שמשלבות בתוכן מאכלים מקצוות שונים של העולם.

שני הזרמים העיקריים במטבח הישראלי הם המטבח היהודי-מסורתי שמכיל בתוכו את המנות הותיקות של העדות השונות, והמטבח הישראלי-מזרח תיכוני שהושפע בעיקר מסגנון הצלייה והטיגון ששורר באיזור.

המטבח היהודי-מסורתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – המטבח היהודי
ג'חנון פחות מסורתי
סופגניות קלאסיות

אלו הן המנות העדתיות שבהגיען לארץ חצו את גבולות העדה המקורית שלהן, וככאלה, מהוות חלק בלתי נפרד מהמטבח הישראלי.

חמין[עריכת קוד מקור | עריכה]

החמין הוא מאכל שבת מסורתי הקיים ברוב העדות והוא מבוסס כמעט תמיד על בשר, דגנים, קטניות וירקות המבושלים זמן רב בחום נמוך. סוגי חמין עדתיים מוכרים:

  • צ'ולנט - חמין מרכז אירופאי המכיל שעועית, תפוחי אדמה, גריסים ובשר.
  • סחינה - חמין נוסח יהודי מרוקו.
  • טפינה ארישה - חמין נוסח יהודי תוניסיה.
  • תביט - חמין עוף ואורז של העדה העיראקית.
  • הריס - חמין על פי היהודים התימנים.

המטבח הישראלי-מזרח תיכוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

המטבח הישראלי-מזרח תיכוני מבוסס בעיקר על המטבח הלבנטיני והוא המטבח הפופולרי בישראל[דרוש מקור]. שיטות הבישול הנפוצות במטבח זה הן צלייה בגריל, בישול בנוזלים, אידוי בשומן, אפייה וטיגון. מהמנות הנפוצות במטבח זה:

  • סלטים - מגוון הסלטים במטבח זה כולל סלטים שנלקחו כמות שהם מהמטבח הערבי כמו חומוס וטחינה, סלטים שנלקחו מהעדות השונות כמו מטבוחה וסלט מיונז, סלטים ממטבחים זרים כמו סלט קולסלו וכן סלטים מקומיים שהומצאו בארץ כמו סלט טורקי (שלמרות שמו, איננו טורקי) וסלט חצילים בטעם כבד שנוצר בישראל בתקופת הצנע והוא כנראה אחד ממתכוני הצנע שעדיין נאכל בארץ (יחד עם פתיתים), והסלט הישראלי שהוא וריאציה של סלט הפתוש הלבנטיני ללא חתיכות הפיתה בתוכו.
  • מטבלים חריפים - סחוג, אריסה ופלפלצ'ומה. כולן גרסאות של עדות שונות למטבל על בסיס פלפלים חריפים ושום כאשר הסחוג הוא הפופולרי ביותר והאריסה אחריו.
  • עמבה - הובאה לארץ עם העולים מהודו ומעיראק, ונעשתה פופולרית בדוכנים לממכר שווארמה.
  • לבנה - גבינה מזרח-תיכונית העשויה מחלב-בקר.
  • פיתה -הפיתה אהובה מאוד בישראל כיוון שמרקמה רך ונעים והיא מאפשרת מצד אחד לאכול סלטים בשיטת ה"ניגוב" וכן יכולה לשמש ככלי קיבול למנות שונות שחלקן ייחודיות לישראל כמו שניצל בפיתה או סטייק בפיתה. גם הלאפה פופולרית מאוד אבל בעיקר להגשת בשרים שונים.
  • שקשוקה - מאכל זה הגיע ממטבח צפון אפריקה יחד עם העלייה מארצות אלו.
  • חטיפים מטוגנים - הפופולרי ביותר הוא הפלאפל שהגרסה הכלל מזרח תיכונית שלו (בניגוד למצרית הקופטית הספציפית, העשויה מפול) כבשה את חך הישראלים. חטיפים מטוגנים אחרים הם הקובה שהגיעה מהמטבח הערבי וכן סיגרים ופסטלים שהגיעו מעדות צפון אפריקה.
  • מרקים - המרקים הנפוצים במטבח זה אין מקורם במטבח הערבי אלא בעיקר במטבח התימני שהביאו איתם יוצאי תימן וביניהם מרק רגל, מרק שעועית ועוד.
  • מאפים - הבורקס שהגיעו עם יהודי הבלקן פופולרי מאוד וכמוהו גם המלאווח והג'חנון שהגיעו עם יהודי תימן. הלחמג'ון הטורקי צובר אף הוא פופולריות אבל אינו נחשב למנה ישראלית.
  • כריכים - סביח, כריך עיראקי עשיר שבעבר היה מוכר רק ברמת גן וכיום ניתן למצוא אותו בכל רחבי הארץ. הסנדויץ' התוניסאי - סנדויץ' המכיל טונה, תפוחי אדמה מבושלים וסלטים בלחמנייה מטוגנת הנקראת פריקסה נעשה אף הוא פופולרי במטבח הישראלי.
  • בשרים בגריל - הפופולריים ביותר הם קבב ושישליק. למגוון הבשרים הוסיפו העולים מרומניה את גרסתם לקבב וכן סטייקים ושל בקר אותם הגישו בפיתה. בשכונת התקווה בתל אביב המציאו שיפודי כבד אווז שכיום אינם פופולריים מסיבות הומניות וכלכליות.
  • מעורב ירושלמי - מאכל העשוי מנתחי בשר מטוגנים או על האסכלה. נהוג להכינו בעיקר מאיברים פנימיים כגון כבד ולבבות וכן חזה הודו, עם בצל ותבלינים כמו כמון, כורכום ועוד, המאכל נולד בסוף שנות ה-60 באחת הסטייקיות שברחוב אגריפס בירושלים, סמוך לשוק מחנה יהודה (יש כמה סטייקיות הטוענות לזכות הראשונים עליו). במהלך השנים החלו להכין אותו במסעדות ברחבי הארץ, וכן לייצרו באופן תעשייתי.
  • שווארמה - הגיעה לישראל מהמטבח הטורקי דרך האימפריה העות'מאנית ששלטה בארץ. השווארמה הפופולרית בישראל עשויה בשר הודו והרבה אחריה נמצאות שווארמה עגל, כבש ופרגיות.
  • דגים - במסעדות הדגים הישראליות מגישים דגים מטוגנים, אפויים בתנור או צלויים בגריל.
  • חומוס, צ'יפס, סלט - מושג זה מתאר את מגוון התוספות שמוכנסות לתוך פיתה יחד עם המנה המרכזית בין אם היא פלאפל, שווארמה או בשר צלוי. במיוחד ראוי לציון השימוש בצ'יפס במאכלים אלה שהוא ייחודי לישראל.
  • מג'דרה - כמעט לכל עדה יש מנת אורז אחת או יותר האופייניות לה, אבל המג'דרה - מנת האורז הפופולרית ביותר בארץ (חוץ מאורז לבן רגיל) - הגיעה מהמטבח הלבנוני דרך ערביי הגליל.
  • קינוחים - באופן מפתיע אימץ מטבח זה בתחילה קינוחים ממוצא צרפתי כמו מוס שוקולד וקרם בוואריה (בגרסה מקומית) אך כיום מוגשים קינוחים יותר "מזרחיים" כמו מלבי ובקלאווה שהגיעו מהמטבח הטורקי.
  • חלבה - ממתק ממוצא טורקי שהתחבב על החך המקומי. מאז שנות ה-90 החלבה מצאה את עצמה מככבת בקינוחים מקוריים כמו פרפה חלבה שהמציא השף צחי בוקששתר.
  • קפה שחור - עם הל או בלעדיו.
  • קובה - מאכל כופתה ממולאת שמוצאו בעיראק. קיימות וריאציות רבות של קובה, הן באופן ההכנה, טיגון או בישול, הן במעטפת והן במילוי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]