חומוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מנת חומוס כפי שמוגשת בחומוסיה ביפו

חומוסערבית: حُمُّص, , תעתיק מדויק: חֻמֻּץ; בעברית: חמצה או חמצה תרבותית[1]) הינו מאכל העשוי מגרגרי חִמְצָה טחונים המוגש כממרח. ברוב המקרים המנה תכלול תוספות שונות כגון שמן זית, שום טרי, פטרוזיליה טרייה, מיץ לימון וטחינה.

חומוס נפוץ בכל רחבי המזרח התיכון, יוון, ארמניה ובמידה פחותה במדינות מערביות כגון אנגליה וארצות הברית. לרוב "מנגבים" אותו עם פיסות לחם, פיתה בדרך-כלל. במדינות ערב, מנת חומוס בצלחת היא ארוחת בוקר בסיסית ונפוצה מאוד, המוגשת על פי רוב במסעדות פועלים קטנות או במסעדות עממיות.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השימוש בחומוס במזרח התיכון קדום ביותר. עדויות ממצרים העתיקה מעידות על כך שנעשה שימוש בגרגרי החמצה כבר באלף החמישי לפנה"ס ‏[2]. מסורות איסלמיות טוענות כי היה זה צלאח א-דין אשר המציא את החומוס כפי שהוא מוגש כיום (גרגרים טחונים בתוספת טחינה) ‏[3] יחד עם זאת אין עדויות כתובות המתארות מאכלים המכילים גרגרי חמצה טחונים עם טחינה לפני התקופה העבאסית במצרים (המאה ה-13). בתקופה זו מתואר ה"חומוס בי טהיני" - שילוב של הגרגרים הטחונים עם הטחינה.

התיעוד הראשון להכנת חומוס מגרגרים מבושלים בתוספת טחינה בארץ ישראל, הוא מהתקופה הצלבנית. יחד עם זאת, הסופר מאיר שלו סבר כי החומוס מוזכר כבר בתנ"ך - כאשר בועז הציע לרות המואביה:

וַיֹּאמֶר לָה בֹעַז לְעֵת הָאֹכֶל, גֹּשִׁי הֲלֹם וְאָכַלְתְּ מִן הַלֶּחֶם, וְטָבַלְתְּ פִּתֵּךְ בַּחֹמֶץ

מגילת רות, ב', 14

לפי הפרשנות, מדובר למעשה ב"ניגוב" של חומוס ‏[4]. כמו כן יש מלומדים הסבורים כי המתכון המופיע בתלמוד הבבלי בו מתואר "מקפא של גריסים" - קטניות המושרות במים וטחונות, מתייחס למעשה לחומוס.

חומוס בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל קיימות מסעדות שבהן החומוס הוא המנה העיקרית, המכונות "חומוסיות". בעבר היו החומוסיות נפוצות בעיקר ביישובים ערביים, דרוזים, ובערים המעורבות (כמו ירושלים, תל אביב-יפו ועכו). כיום קיימות מסעדות כאלה גם ברוב הערים היהודיות.

אופן ההכנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חומוס מוכן נמכר בחנויות, במעדניות ובמסעדות, וניתן להכינו גם בבית. בתהליך ההכנה של המאכל, הגרגרים היבשים מושרים במים, כאשר זמן ההשריה משתנה בהתאם למתכון ממספר שעות עד יממה ואף יותר. לאחר מכן הגרגרים מורתחים בסיר למשך שעה עד מספר שעות, לרוב בתוספת סודה לשתיה שמאיצה את ריכוך החמצה. הגרגרים המבושלים נטחנים עם מטחנה ידנית (מכתש ועלי) או מעבד מזון עם טחינה, שום, מלח, מיץ לימון, שמן זית, כמון ופלפל ולעתים גם תבלינים נוספים. נהוג להגיש את החומוס כשהוא מעוטר מלמעלה בגרגירי חומוס מבושלים שלמים, פטרוזיליה קצוצה ושמן זית.

צורות הגשה שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חומוס גרגירים עם פפריקה
  • חומוס "גרגרים" - מוגש עם זרעי חומוס חמים.
  • חומוס עם טחינה - מוגש עם מנת טחינה מעל החומוס. נקרא גם "סלט חומוס".
  • חומוס פול - מוגש עם פול מבושל, לרוב מוגש חם (נקרא גם חצי־חצי או מחלוטה).
  • מסבחה/משוואשה - גרגרי חומוס מבושלים המוגשים שלמים, מעורבבים עם טחינה ותבלינים.
  • חמשוקה- חומוס יחד עם שקשוקה

תוספות מקובלות נוספות לחומוס הן פלאפל, ביצה קשה, צנוברים, בשר טחון, בצל מטוגן או טרי ובישראל גם פטריות או שקשוקה.

שיא גינס לצלחת החומוס הגדולה בעולם נשבר במאי 2010, והוא שייך לשף רמזי שווירי מלבנון שהגיש 10,452 קילוגרם של חומוס על צלחת קרמיקה בקוטר 7.17 מטרים, שיא גינס חדש כשלעצמו. למחרת הגיש השף על אותה הצלחת מנת פלאפל במשקל 5,173 קילוגרם. קדמו לאירוע זה מספר שיאים שנשברו בישראל ובלבנון לסירוגין בשנים 2009-2010‏[5].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ http://www.2all.co.il/Web/Sites/mizrechi/PAGE16.asp
  2. ^ מבוא לחומוס, באתר "About.com" (באנגלית)
  3. ^ ג'ני פרסיבל, לבנון מתכננת לתבוע את ישראל בשל חומוס, באתר הגארדיאן, 7 באוקטובר 2008 (באנגלית)
  4. ^ ‏מאיר שלו, החומוס הוא שלנו, "ידיעות אחרונות", י"ז בטבת תשס"א. יורם מלצר, טעמי הרחוב הישראלי
  5. ^ דורון פסקין, "מלחמת החומוס" של לבנון נגד ישראל עולה שלב, באתר כלכליסט, 4 באוקטובר 2009