שלמה לויזון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
"מליצת ישורון", וינה 1816

שלמה לויזוןכתיב יידיש: לעוויזאהן; 178927 באפריל 1821) היה חוקר, בלשן ומשורר עברי, איש תנועת ההשכלה, מחבר "מליצת ישורון".

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלמה בן יהודה ליב לוי מוהר נולד בעיירה מוהר (Mór) שבהונגריה. לימים בחר לעצמו את שם המשפחה לויזון (Löwisohn), על שם אביו. לצד החינוך היהודי הרגיל בתורה ובתלמוד למד גם את שאר ספרי המקרא ושלא כמקובל זכה גם לחינוך אירופי במנזר הקָפוצ'יני המקומי, בו למד גרמנית, לטינית ומתמטיקה. בצעירותו קרא ספרי מדע וספרות רבים ולמד בעצמו צרפתית ואיטלקית.

בשל מצוקה כספית בא ב-1809 לפראג והחל ללמוד בישיבת פראג. בפראג התיידד עם ההומוריסטן מוריץ ספיר ועם האחים המשכילים ברוך ייטלס ויהודה ייטלס, והתקרב לחוג המשכילים של פראג. בשלב מסוים עזב את הישיבה והחל ללמוד באוניברסיטה של פראג, ובה למד סורית, יוונית ואנגלית. בפראג גם הדפיס את ספריו הראשונים, "שיחה בעולם הנשמות" ו"בית האוסף".

ב-1815 בא לווינה לשמש שם כמגיה בבית הדפוס של אנטון שמיד, שבו עבדו באותה תקופה משכילים רבים ובהם שמואל רומאנלי, יהודה ליב בן-זאב ושמשון בלוך. בווינה הוציא לאור את ספריו "מליצת ישורון", "מחקרי ארץ" וספרים אחרים.‏[1]

ב-1820, בעקבות לחצים מכיוונים שונים, לרבות פרשת אהבה נכזבת, לקה בנפשו, ואולי מדובר בהחמרה במחלת נפש שממנה סבל כל חייו. הוא חזר לעיר הולדתו ושם נפטר ב-1821, בהיותו בן 32 בלבד.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • שיחה בעולם הנשמות (פראג תקע"א 1811) – שיחה דמיונית בין המדקדק הימי-ביניימי רד"ק ובין המדקדק איש השכלת ברלין יואל ברי"ל על ענייני דקדוק ומליצה עברית.
  • בית האוסף (פראג תקע"ב 1812) – על הדקדוק והמילון של לשון חז"ל, מתוך הנחה שהייתה לשון מלאכותית ולא מדוברת. נדפס גם כמבוא למשנה במהדורת המשנה שהדפיס אנטון שמיד.
  • מליצת ישורון (במקור: ישֻרון; וינה 1816, ובמהדורות נוספות, האחרונה רמת גן 1988) – ספרו החשוב והמפורסם ביותר, עוסק באסתטיקה של המקרא ושל השירה העברית. בתחילה מבוא שירי-מליצי בשם "המליצה מדברת", בהמשך דיון במושגי היופי, הנשגב והמשל, ואחר כך דיון בחלקים מהמקרא וניתוחם על פי מחקר הספרות בזמנו, בין השאר על פי הרדר ולאות' (אנ'). לשם הדגמה הובאו שיריהם של משוררים עבריים ובהם ריה"ל, רמח"ל ורנה"ו, ותרגומים של משוררי האומות ובהם הורטיוס, ורגיליוס ושקספיר.
  • מחקרי ארץ (וינה 1819) – מחקר מודרני וסקירה של מקומות המופיעים במקרא, החיבור העברי הראשון העוסק בגאוגרפיה מקראית. תורגם לגרמנית ב-1821. יעקב קפלן הוציא בווילנה (1839) עיבוד שלו בשם "ארץ קדומים" עם מבוא של מרדכי אהרון גינצבורג, שהשפיע כנראה על הרומנים המקראיים של אברהם מאפו.
  • ביאורים ותרגומים של קינות ופיוטים.
  • Vorlesungen über die Neuere Geschichte der Juden (וינה 1820) – חיבור מקיף, מן הראשונים בסוגו, על ההיסטוריה היהודית. יצא לאור רק הכרך הראשון.

מהדורות בנות-זמננו של כתביו:

  • שלמה לעוויזאהן, מחקרי ארץ: לקסיקון גיאוגרפי של כתבי הקודש; מבוא מאת ג' קרסל, תל אביב: מחברות לספרות, תש"ה.
  • שלמה לויזון, "מליצת ישרון", בתוך: טובה כהן, מליצת ישרון לשלמה לויזון: היצירה ויוצרה, רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, תשמ"ט 1988, 111–364. (מהדורה מבוארת של "מליצת ישורון")

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ראובן פאהן, שלמה לעוויזאהן: ציור תולדתי-תרבותי, לבוב: סנונית, תרפ"ב. (הספר בארכיון האינטרנט)
  • יעקב פיכמן, "שלמה לויזון", בספרו: אנשי-בשורה: שבע מסות, תל אביב: מוסד ביאליק ע"י דביר, תרצ"ח 1938, עמ' מט–נו.
  • יוסף קלוזנר, היסטוריה של הספרות העברית החדשה, כרך א, ירושלים תשי"ב, עמ' 261–274.
  • שלמה לויזון, משורר, בלשן, חוקר: מבחר מכתביו; מבוא: ראובן מיכאל, ירושלים: האוניברסיטה העברית בירושלים – המרכז לחקר תולדות ישראל ע"ש בן-ציון דינור, המרכז לחקר תולדות מרכז-אירופה ('קונטרסים – מקורות ומחקרים', 64), תשמ"ד 1984.
  • טובה כהן, מליצת ישרון לשלמה לויזון: היצירה ויוצרה, רמת גן: אוניברסיטת בר-אילן, תשמ"ט 1988. (מונוגרפיה ואחריה מהדורה מבוארת של היצירה)
  • ראובן מיכאל, "שלמה לויזון", בספרו הכתיבה ההיסטורית היהודית מהרנסנס עד העת החדשה, ירושלים: מוסד ביאליק, תשנ"ג 1993, עמ' 147–155. (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה) באתר "כותר")
  • ראובן שהם, "לויזון – המליצה האלוהית מדברת" בספרו סנה בשר ודם: פואטיקה ורטוריקה בשירתו המודרניסטית והארכיטיפית של אורי צבי גרינברג, שדה בוקר: המרכז למורשת בן-גוריון, 1997, עמ' 36–39. (גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה) באתר "כותר")

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרסומיו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סופר כי ר' משה סופר המליץ למדפיס שמידט בווינה לקבל את לויזון למנהל בית הדפוס שלו (יהודה נחשוני (רזמיבש), רבנו משה סופר ה'חתם סופר': אישיותו ופעליו, תורתו והליכותיו ... דעותיו ומורשתו ..., ירושלים: משאבים, תשמ"א 1981, עמ' 215).