תומאס וולזי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
החשמן תומאס וולזי ציור מאת סמפסון סטרונג
דגלו ההרלדי של תומאס וולזי כארכיבישוף של יורק שלטו האישי (מימין) מחולק בניצב עם שלט האצולה של תפקידו כארכידוקסות של יורק (משמאל)

תומאס וולזיאנגלית: Thomas Wolsey; מרץ 1473 בערך - 29 בנובמבר 1530) היה חשמן (קרדינל) ופוליטיקאי אנגלי בכיר בחצרו של הנרי השמיני, מלך אנגליה. וולזי היה לורד צ'נסלור ותיפקד למעשה כ-alter rex (משנה למלך). במקביל כיהן במספר תפקידים בכנסייה, הגבוה שבהם היה הארכיבישוף מיורק.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנים ראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

וולזי נולד באיפסוויץ' למשפחה ממעמד נמוך ולמד בקולג' מגדלנה שבאוניברסיטת אוקספורד. הוא הוסמך ככומר ב-1498 ובהמשך התקדם בשורות התפקידים הדתיים-מנהלתיים באוניברסיטה. ב-1502 נכנס לשירותו של הארכיבישוף מקנטרברי הנרי דין שמינה אותו כממונה על ביצוע צוואתו. ב-1507 נכנס לשירות בחצר הנרי השביעי, מלך אנגליה ככומר ומזכיר לאחד מיועציו הקרובים של המלך, ריצארד פוקס. האמביציה הגבוהה שלו, יכולתו האינטלקטואלית וחריצותו גרמו לכך שהתבלט והצטיין במשימותיו.

תחת שלטון הנרי השמיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1509, כאשר עלה הנרי השמיני לכס המלכות מינה אותו לממונה על הצדקה, משרה שהקנתה לו מושב במועצה המלכותית ומעמד בו יכל לשאת ולתת ישירות עם המלך. בעוד שהיועצים שנותרו מימי ממשל אביו של הנרי (הארכיבישוף מקנטרברי והלורד צ'נסלור ויליאם וורהאם וריצ'רד פוקס) המליצו לו על מדיניות שמרנית, יועצים חדשים שמינה, כוולזי, נטו להיות הרפתקנים יותר, בהתאם למזגו של המלך החדש. ב-1511, למרות שהיה לפני כן נגד מלחמה עם צרפת, נשא וולזי נאום במועצה בזכות פלישה, בהתאם לרוחו של הנרי. וולזי אף סייע לרקימת ברית שאיפשרה את המלחמה בצרפת בין אנגליה ובין פרננדו השני, מלך אראגון, מקסימיליאן הראשון, קיסר האימפריה הרומית הקדושה והאפיפיור יוליוס השני, שהחל לחשוש מצרפת. וולזי זכה בהוקרה מצד הנרי. עד שנת 1515 ירדה קרנם של וורהאם ופוקס והנרי ראה בוולזי את יועצו הקרוב ביותר. בשנת 1516 מונה וולזי ללורד צ'נסלור, במקום וורהאם שפוטר. באותה שנה הסמיך אותו האפיפיור לאו העשירי כחשמן, דבר שהקנה לו גם מעמד כנסייתי בכיר יותר מוורהאם, כיוון שהארכיבישוף מקנטרברי, שהיה בכיר ממנו באנגליה, לא היה חשמן.

ב-1518 היה וולזי למנסח הסכם אי-ההתקפה שנחתם בלונדון בין צרפת, ספרד, אנגליה, האימפריה הרומית הקדושה, מדינת האפיפיור, דוכסות בורגונדיה וארצות השפלה. חשיבות ההסכם הייתה לאחד את האומות הנוצריות כנגד עליית האימפריה העות'מאנית. וולזי הוביל דיפלומטיה פעילה ועירנית, תוך שהוא מנצל את מעמדו כאיש דת בכיר, לשם חתימה על ההסכם והעניק למלך הנרי הצעיר מעמד בכיר ומוערך בזירה הדיפלומטית.

בין השנים 1521 - 1526 ניהל וולזי מדיניות עצמאית וניווט את האצילים ואנשי החצר לפי צרכיו והאינטרסים שלו. כך, למשל, קירב את צ'ארלס ברנדון, הדוכס הראשון מסאפוק ואיפשר למעשה את נישואיו לאחות המלך, מרי טיודור, מלכת צרפת, תוך שהוא מצנן את חמתו של המלך, שהנישואין נעשו, שלא כדין, בלי הסכמתו. מצד שני חיסל וולזי אצילים שהיו קרובים מדי למלך, להערכתו, כויליאם קומפטון, אותו האשים בניאוף עם אן סטאפורד ואדוארד סטאפורד, הדוכס השלישי מבקינגהאם, שהואשם בבגידה.

נאמנות חצויה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כחשמן היה וולזי קשור בקשר של נאמנות לאפיפיור, אך לא הוטל כל ספק בנאמנותו לכתר הבריטי. אולם עד 1527 לא היה קונפליקט ממשי בין הנאמנויות. אנגליה ניצבה לצד מדינת האפיפיור במהלך העימותים שפרצו בשנות ה-20 של המאה ה-16 כגון "ליגת הקוניאק" של צרפת, מדינת האפיפיור, פירנצה, דוכסות מילאנו, והרפובליקה של ונציה כנגד ספרד, האימפריה הרומית הקדושה וג'נובה.

האתגר הגיע ב-1527, כאשר הנרי דרש מוולזי שיפנה לאפיפיור בקשה לגירושיו מרעייתו, קתרינה מאראגון. האפיפיור נאלץ לבחור בין קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה שצר על רומא והתנגד לגירושין לבין הנרי. לפי בקשתו של וולזי שההחלטה תהיה כנסייתית אך על אדמת אנגליה הסכים האפיפיור בראשית 1528 להטיל את ההחלטה על וולזי ועל נציג אפיפיורי נוסף, הקרדינל קמפג'יו. אולם קמפג'יו התעכב זמן רב ולא הגיע לאנגליה. במקביל ביקש המלך לזרז את ההליכים על מנת שיוכל לשאת לאשה את אן בולין וסבר שוולזי איננו עושה די לשם קידום הגירושין. הדחיות החוזרות ונשנות של ההחלטה גרמו לכך שבולין וסיעתה שיכנעו את הנרי שוולזי מעכב את ההחלטה בכוונה כיוון שהוא נציג האפיפיור ולכן פועל ממניעים זרים ולא מטובת המלך. בעקבות עילה זו נאסר וולזי והושלך למצודת לונדון. ב-1529 שינה האפיפיור את החלטתו הקודמת וקבע שהעניין יוכרע בכל מקרה ברומא ולא בלונדון.

וולזי פוטר מכל משרותיו, פרט לתפקיד ארכיבישוף יורק והארמון המפואר שבנה בהמפטון קורט נלקח ממנו לטובת הממלכה. הוא נסע ליורקשייר, אך נעצר בדרך בצו שהוציא הנרי פרסי, הרוזן השישי מנורת'מברלנד, שהאשים אותו בבגידה במלכות ותבע את חזרתו ללונדון. בדרכו חזרה ללונדון חש ברע ומת בלסטר. מילותיו האחרונות היו: "לו שירתתי את אלוהי כפי ששירתתי את מלכי, הוא לא היה נוטש אותי בערוב ימי"‏[1]. למרות שהיה עסוק בהקמת אחוזת קבר בוינדזור, נקבר וולזי ללא ציון מיוחד במנזר לסטר, שנהרס מאוחר יותר וכיום נמצא בשטחו פארק. בסרקופג האבן המרשים שהכין וולזי לעצמו נקבר לבסוף הוריישו נלסון, בקריפטה של קתדרלת סנט פול.

מדיניות פנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לחשמן וולזי היה יותר כוח פוליטי מאשר לכל נושא משרה כמעט בהיסטוריה הבריטית. במשך רוב שנות שירותו בחצר, היה איש אמונו של המלך וזכה ביד חופשית לשליטה בפועל, בתקופה בה הנרי היה צעיר למדי ולא שאב עניין מעיסוקי השלטון השוטפים.

וולזי ביצע רפורמות במדיניות המיסוי והמשפט במטרה ליצור יציבות ותמיכה עממית נרחבת בשלטון. היד הוכבדה על אצילים ובעלי אדמות שחרגו מסמכותם. נחקק חוק גידור שאסר על בעלי אדמות לגדר ולשייך לעצמם קרקע מעבר למה שהותר להם והחוק נאכף בקפדנות. במקביל נפתח בית משפט לעתירות עבור עניים ופשוטי-עם. כמו כן עשה וולזי ניסיון לבצע פיקוח על מחירי הבשר בלונדון למניעת ספסרות.

מבחינה דתית ניסה וולזי להגביל את ההכנסות ממשרות כהונה, על אף שהוא-עצמו נהנה מהכנסות נכבדות כתוצאה מתפקידיו הכנסייתיים.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על אף שככומר קתולי בכיר לא היה נשוי, ניהל וולזי חיי אישות "מונוגמיים" עם אשה בשם ג'ואן לארק (Joan Larke, ילידת 1490 לערך). מחיי אישות אלה נולדו שני ילדים שהגיעו לבגרות, בן בשם תומאס וינטר (יליד 1510 לערך) ובת בשם דורותי (ילידת 1512 לערך).

וולזי היה בעל טעם ועניין בארכיטקטורה. בשנת 1514 חכר שטח על התמזה מצפון ללונדון ובין השנים 1515 - 1521 בנה בית אחוזה חדש בהמפטון קורט. הוא ביקש לבנות את החווה כארמון קרדינל בסגנון רנסאנס איטלקי. אחד החידושים בבית האחוזה היו ארובות - קודם לכן נהגו פשוט להדליק מדורות במרכז החדר, והעשן יצא מהחלונות.

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]