תושבים (יהדות מרוקו)
 | |
| בית הכנסת אבן דנאן, לקהילת התושבים בפאס | |
| שפות | |
|---|---|
| ערבית | |
| דת | |
| יהדות | |
| נוסח תפילה | |
| נוסח צפון אפריקה |
תושבים היה כינוים של יהודי מרוקו שמוצאם אינו ביהדות ספרד אלא מהקהילה היהודית הקדומה במרוקו. השימוש בכינוי החל עם בוא גלי ההגירה של מגורשי ספרד והוא נועד להבחין בקרב יהודי מרוקו בין היהודים המקומיים, לבין המגורשים.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – יהדות מרוקו, מגורשים, פולמוס הנפיחה, צלאת אל פאסיין
עם גירוש ספרד (1492) וגירוש פורטוגל (1497), הגיעו גלי הגירה של יהודים מחצי האי האיברי למרוקו. המפגש בין יהודי ספרד לבין יהודי מרוקו פילג את האוכלוסייה היהודית בפאס לשתי קהילות נפרדות: תושבים - אלה אשר התגוררו במשך דורות במרוקו, ומגורשים (המכונים גם: קסטיליאנים), אשר בעיקרם היו יוצאי קסטיליה.
התושבים נבדלו מהמגורשים בשפתן ובמנהגיהן, בין היתר בנוסחי התפילות, בדיני שחיטה ובדיני אישות. לעיתים פרצו מחלוקות בין הקהילות ואחת מן החריפות שבהן הייתה זו המכונה פולמוס הנפיחה. עם השנים היטשטשו ההבדלים וברוב מרוקו החלו המגורשים לדבר גם הם בערבית והתושבים קיבלו לרוב את מנהגי המגורשים ולפעמים גם את תקנותיהם.[1] עדות לחלוקה בין הקהילות שנותרה עד לעלייה לארץ היא שטר הכתובה, שברוב הכתובות שמערי דרום מרוקו, ממרקש ודרומה, הרבנים מציינים בסוף הכתובה כי ”הכתובה כמנהג התושבים יצ"ו (-ישמרם צורם)”.
התושבים בפאס[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – יהדות פאס
בעיר פאס התקיימה קהילה וותיקה של תושבים שאליה הצטרפו יוצאי סביליה ויהודים אחרים מספרד שדיברו בערבית.[2] הקהילה התקיימה לצד הקהילה הספרדית הקסטיליאנית שהייתה הגדולה מבחינה דמוגרפית,[3] אך בכל זאת היא שמרה בקנאות על מנהגיה וקיימה מוסדות קהילתיים נפרדים במשך מאות שנים.
בית הכנסת העתיק ביותר של קהילת התושבים בפאס נקרא צלאת אל פאסיין, הוא נחשב גם לבית הכנסת העתיק ביותר במרוקו. בבית הכנסת הזה שמרה הקהילה בקנאות על נוסח התפילה הקדום של צפון אפריקה עד לשנות החמישים של המאה ה-20. בית כנסת נוסף המזוהה עם הקהילה הוא בית הכנסת אבן דנאן.
מהמנהיגים הבולטים של הקהילה בתקופה שלאחר הגירוש היה רבי חיים גאגין, יליד פאס שהיגר לקסטליה ובעקבות הגירוש שב לעיר, הוא הנהיג את הקהילה בין השנים ה'רפ"ו (1526) - ה'רצ"ה (1535), וניהל פולמוס חריף עם המגורשים על היתר הנפיחה שהם הנהיגו. בעקבות פעולותיו ייסדו התושבים איטליז נפרד שמכר בשר שכשרותו התאימה לתפיסתם ההלכתית. מקרב משפחת אבן דנאן יצאו אישים רבים שהנהיגו את הקהילה במשך מאות שנים.
יהודים בולטים מצאצאי התושבים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- שמעון אלפסי, לוחם ומפקד בפלמ"ח (שם משפחת אביו מעיד על מוצא ביהדות העיר פאס)
- קלוד כהן-טנוג'י, פיזיקאי זוכה פרס נובל (שורשיו ביהדות העיר טנג'יר)
- סרג' הרוש, פיזיקאי זוכה פרס נובל (משפחת אביו צאצאי יהדות העיירה אל-הרוש)
- גדי איזנקוט, הרמטכ"ל ה-21 (פירוש שם משפחתו הוא "איילה" בברברית)
- זוהרה אלפסיה, זמרת (שם משפחתה, חמו, נובע משם שבט ברברי שבשטחיו חיו יהודים)
- מיכה שטרית, זמר ומשורר ישראלי
- משפחת אבוחצירא, משפחת רבנים ידועה במרוקו ובישראל.
- רותם איטח, מהשחקניות הבולטות בישראל (ידועה בשם משפחת בעלה, "אבוהב"; איטח הוא שם פרטי ברברי)
- פטריק דרהי, איש עסקים יהודי-צרפתי (כנ"ל כמו אריה דרעי)
- מאיר שטרית, חבר כנסת וראש עיריית יבנה לשעבר (פירוש שם משפחתו הוא "נועז" בשפה הברברית)
- אריה דרעי, רב ופוליטיקאי ישראלי (שורשיו ביהודי אזור הדרעא)
- איילה חסון - עיתונאית ואשת תקשורת ישראלית במקור "חיון"; שם ברברי שכנראה נגזר מהשם "חיים".
- אלי אוחנה, כדורגלן ישראלי (שם משפחת אביו מגיע מן השפה הברברית; "בן חנה")
- יוסי בניון, כדורגלן ישראלי (פירוש שם משפחתו הוא "בנו של עיון", שם פרטי ברברי)
- יוגב אוחיון, כדורסלן ישראלי (שם משפחתו הוא "בן חיים" בשפה הברברית)
- אוהד חמו, עיתונאי ישראלי המתמחה בנושא הפלסטינים
- משפחת בוזגלו, משפחת כדורגלנים וידוענים (שם משפחתם אינו מתועד בשום תפוצה פרט ליהדות מרוקו)
- ויקי קנפו, פעילה חברתית ישראלית (פירוש שם משפחתה הוא "בעל הגלימה" בשפה הברברית)
- אמיר דדון, זמר ישראלי (פירוש שם משפחתו הוא "דוד" בשפה הברברית)
- אמיר אוחנה, שר המשפטים והביטחון פנים לשעבר מטעם מפלגת "הליכוד". היה השר ההומוסקסואל הגלוי הראשון בתולדות ישראל. עורך דין במקצועו.
- ארנו מימרן, איש עסקים יהודי-צרפתי עם קשר לפלילים (שם משפחתו מעיד על מוצא ביהדות העיירה מיימארן)
- מאור זגורי - תסריטאי ומחזאי ישראלי (שם משפחתו מעיד על מוצא מהעיר זגורה שבמרוקו)
- מרדכי ואנונו, מרגל אטום כנגד מדינת ישראל, התנצר (פירוש שם משפחתו בשפה הברברית הוא "בן הנס")
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חיים בנטוב, ממזרח וממערב ה, "קהל התושבים בפאס מן המאה הט"ז ואילך", עמ' 79 - 105, תשמ"ו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ לגבי מנהג הכתובה של המגורשים הכוללת תנאי הכתובה האוסר פוליגמיה ושלא יסע לחו"ל ללא רשות אשתו, מוסר רבי יהודה בן עטר (המאה ה-18) כי רוב קהילות מרוקו מצייתות למנהג המגורשים, למעט תפילאלת ואגפיה, וחלק מהמשפחות במרקש. ראו: אברהם אנקאווא כרם חמר חלק ב סימן קמב (ליוורנו תרל"א).
- ^ ראו בדף פולמוס הנפיחה.
- ^ כך כותב רבי אברהם אבן טואה מגדולי החכמים בשנים שאחרי גירוש ספרד: ”כבר ידוע למעלת כבודך כי בעיר פאס הם חלוקים לשתי כתות, המיעוט שהם הבלאדיא אין עושין נפיחה, והרוב שהם הקאשטיליאן הם עושין נפיחה”. ראו: "ספר נופך", בתוך: התשב"ץ, חלק ד, עמ' תו, מכון ירושלים, ירושלים, תשס"ג.