גדי איזנקוט
| גדי איזנקוט | |
|---|---|
 |
|
| נולד | 19 במאי 1960, טבריה  |
| השתייכות |  צבא הגנה לישראל |
| תקופת שירות | 1978 ואילך |
| דרגה |  אלוף |
| תפקידים צבאיים |
|
| מלחמות וקרבות |
|
גדי אַיזֶנקוֹט (נולד ב-19 במאי 1960) הוא אלוף בצה"ל המכהן כסגן הרמטכ"ל. בעבר כיהן בין היתר כמפקד חטיבת גולני, כמפקד עוצבת נתיב האש, כמפקד אוגדת איו"ש, כראש אגף המבצעים וכמפקד פיקוד הצפון.
תוכן עניינים |
ביוגרפיה [עריכה]
איזנקוט נולד בטבריה, גדל והתחנך באילת. בנובמבר 1978 התגייס לצה"ל לחטיבת גולני, שם שובץ לגדוד 51. בגולני עבר מסלול הכשרה כלוחם וסיים את הטירונות כחניך מצטיין פלוגתי, בהמשך סיים קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר[1]. עם סיום הקורס שב לחטיבה כמפקד מחלקה בגדוד 51. במלחמת לבנון לחם כמפקד פלוגה א' בגדוד 51[2], והשתתף בקרב לכיבוש עין א-תינה, בו איבד שניים מחבריו הטובים[3], ובכיבוש נבטייה, ג'זין ושדה התעופה בביירות. שנה לאחר מכן השתחרר מצה"ל ולאחר שלושה חודשים שב לשירות קבע ונענה להצעת מפקד בית הספר לקצינים (בה"ד 1), אילן בירן, לשמש כמפקד פלוגת צוערים בקורס[1]. בין השנים 1985-1984 פיקד על פלוגת הנ"ט של חטיבת גולני[4], והוביל את לוחמיה במבצעים מורכבים בלבנון[5]. לאחר ויכוח עם מפקד החטיבה, צבי פולג, סיים איזנקוט את תקופת הפיקוד מעט מוקדם משתוכנן[6], ונשלח להשתלם במכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה[1]. בשנים 1987-1986 שימש קצין אג"ם חטיבתי[7]. לאחר שהשתלם בקורס מג"דים מונה למפקד גדוד 13 (גדעון)[8]. ולאחר מכן שימש סגן מפקד חטיבת גולני.
בשנת 1991 מונה לקצין המבצעים של פיקוד הצפון, ב-1992 הועלה לדרגת אלוף-משנה ומונה למפקד חטיבת כרמלי (חטיבת מילואים). בשנת 1994 מונה, במקביל לתפקידו הקודם, למפקד חטמ"ר אפרים, ובשנת 1997 החליף את ידידו אל"מ ארז גרשטיין ומונה למפקד חטיבת גולני, זמן קצר לאחר אסון השריפה בוואדי סלוקי, בו נהרגו חמישה מלוחמי החטיבה ונפצעו חמישה נוספים[9]. כמפקד החטיבה שינה נורמות התנהגות בפלוגות הוותיקות, ונאבק בתופעות של מרידות ויחסי חיילים צעירים וותיקים. בנוסף הוביל את לוחמי החטיבה במשך שנתיים בלחימה בדרום לבנון, במהלכן הרגו כארבעים אנשי חזבאללה[1]. בשנת 1999 הועלה לדרגת תת-אלוף ומונה למזכיר הצבאי של ראש הממשלה ושל שר הביטחון[10]. בתפקיד זה נטל בין היתר חלק במשא ומתן עם סוריה[11]. בהמשך שימש כמזכירו הצבאי של אריאל שרון[12]. בשנת 2001 מונה למפקד אוגדת מילואים משוריינת (עוצבת נתיב האש)[13] ובשנת 2003 מונה למפקד אוגדת איו"ש[14]. כמפקד האוגדה הוביל אותה איזנקוט להישגים רבים בלחימה כנגד הטרור הפלסטיני באינתיפאדה השנייה[15].
ב-2005 הועלה לדרגת אלוף ומונה לראש אגף המבצעים במטכ"ל[16]. לאחר שמסקנות תרגיל "שילוב זרועות" שקיים צה"ל קבעו כי יכולת הפגיעה של צה"ל במשגרי הרקטות קצרות הטווח מוגבלת, הוביל איזנקוט תפיסה לפגיעה במרכז העצבים של ארגון חזבאללה ברובע הדאחייה בביירות כמרכיב מרכזי ליצירת הרתעה אל מול חזבאללה[17]. במהלך מלחמת לבנון השנייה, היה אמון, כראש אגף המבצעים, על תכנון וביצוע מהלכי צה"ל בשדה הקרב במלחמה. איזנקוט היה לאחד האלופים הבודדים במטה הכללי שהעזו לחלוק על הרמטכ"ל, דני חלוץ, ועל המהלכים שהציע[18]. כך למשל טען בתחילת המלחמה כי יש לגייס את כוחות המילואים כדי לשפר את המוכנות למהלך קרקעי רחב היקף, אף שהתנגד למהלך הקרקעי, משום שסבר שאת האפשרות לבצעו יש להפוך לבת יישום[19]. בנוסף המליץ על תקיפה אווירית רחבה כנגד תשתיות בלבנון על פי תוכנית "שוברת הקרח"[20], והדגיש כי על מדינת ישראל לחתור לסיום מהיר של המלחמה[21]. בתגובה לרעיון לבצע פשיטה מצומצמת על בינת ג'בייל שהעלה בני גנץ, תמך איזנקוט במבצע עתיר כוחות על היעד[22].
בספטמבר 2006, לאחר התפטרותו של האלוף אודי אדם בעקבות המלחמה, מונה למפקד פיקוד הצפון. לצד תדמיתו של איזנקוט כבקי באיומים מצד סוריה וחזבאללה, היה ידוע גם במדיניות בלתי מתפשרת כלפי מדינות המפעילות טרור משטחן. כך למשל, תמך ב"דוקטרינת הדאחייה" לפיה במקרה של פעולה מלחמתית מצד חזבאללה יש לגמול בהפצצת רובע הדאחייה שבביירות – בו שוכנים מפקדת חזבאללה ורבים מבכיריה[23]. בנוסף הכתיב איזנקוט מדיניות הפעלת כוח הרסנית כלפי כל התגרות ותקרית מצד חזבאללה, וזאת כדי להרתיע את הארגון מלפעול[24]. ביולי 2011 סיים את תפקידו כאלוף פיקוד צפון, לאחר שכיהן בתפקיד כמעט חמש שנים, והוחלף על ידי האלוף יאיר גולן[25]. בפיקוד הצפון, קידם איזנקוט מדיניות הפעלת כוח שהתבססה על מימוש ריבונות המדינה עד המטר האחרון של הגבול הבינלאומי ותגובה חריפה על כל אירוע. הדבר הביא לשקט ממושך בצפון מדינת ישראל מאז תום מלחמת לבנון השנייה. לכל אורך תקופת פיקודו לא נפגעו אזרחים ישראלים בצפון. עם סיום תפקידו היה איזנקוט אמון על עבודת מטה שבעקבותיה הוחלט בצה"ל על הקמת מפקדת העומק[26].
איזנקוט סיים בשנת 2012 את לימודיו לתואר שני במדעי המדינה באוניברסיטת חיפה.[27] בדצמבר 2012 פורסם כי ימונה לסגן הרמטכ"ל[28].
חיים פרטיים [עריכה]
איזנקוט הוא בעל תואר ראשון בהיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב ובעל תואר שני במדע המדינה מאוניברסיטת חיפה. כמו כן סיים לימודי צבא וביטחון במכללה של צבא ארצות הברית (United States Army War College) בקרלייל שבפנסילבניה.
איזנקוט נשוי ואב לחמישה ילדים.
לקריאה נוספת [עריכה]
- עמוס הראל, אבי יששכרוף, "המלחמה השביעית", תל אביב: ידיעות ספרים, 2004.
- עמוס הראל, אבי יששכרוף, "קורי עכביש", תל אביב: ידיעות ספרים, 2008.
- דן מרגלית ורונן ברגמן, הבור - הסודות האפלים מאחורי משבר המנהיגות החמור בתולדות צה"ל, כנרת, זמורה-ביתן, 2011.
- עפר שלח, יואב לימור, "שבויים בלבנון: האמת על מלחמת לבנון השנייה", תל אביב: משכל, 2007.
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- קורות חייו באתר חטיבת גולני.
- גדי איזנקוט, באתר גדוד הסיור של חטיבת גולני.
- קורות חייו באתר דובר צה"ל.
- זאב שיף, שיחה עם צרכן מרוצה, באתר הארץ, 18 במאי 2005.
- אמיר בוחבוט, מבחן המנהיגות של האלוף גדי אייזנקוט, באתר nrg מעריב, 20 באוקטובר 2006.
- עמוס הראל, התוכנית בצה"ל: הרס אזורים ו"כוח לא פרופורציונלי" בתגובה לטילים, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2008.
- נעה הורוויץ, האלוף איזנקוט: "השאלה היא לא האם, אלא מתי וכיצד יתפתחו האיומים בצפון", במחנה, 12 במרץ 2009.
- אנשיל פפר, ג'קי חורי, אלוף פיקוד הצפון גדי איזנקוט: להתחממות בצפון אין אחיזה במציאות, באתר הארץ, 24 בינואר 2010.
- אמיר אורן, אלוף פיקוד צפון גדי איזנקוט מזהיר: לא לתת לשקט בצפון לאחז עיניים, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2008.
- מירב לוי דיאמנט, אלוף אילת, "ערב ערב באילת" מקומון העיר אילת, 16 במרץ 2011.
- אמיר בוחבוט, קצין איסוף: מי הקצין הראשון שישלם על פרשת הרפז?, באתר וואלה!, 14 בספטמבר 2012.
- חנן גרינברג, "צה"ל נערך למתקפה מסוריה בשנת 2007", באתר nrg מעריב, 13 בינואר 2012.
- אמיר אורן, היועץ המשפטי לממשלה: גדי איזנקוט כשיר לכהן כסגן הרמטכ"ל, באתר הארץ, 27 בספטמבר 2012.
- עמוס הראל, בשנה החדשה || בין איראן לאביב הערבי, לרמטכ"ל דרוש גם סגן חדש, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2012.
- ג'קי חורי, איזנקוט: יצאנו למבצע של ארבעה עד שישה ימים בלבנון, אך הדברים השתבשו, באתר הארץ, 25 באפריל 2007.
- אלי לוי, "היה ברור שלא ניתן לשחרר את החטופים", באתר nrg מעריב, 25 באפריל 2007.
- אחיה ראב"ד, איזנקוט: הגנה מטילים - קודם כל לבסיסים, באתר ynet, 30 בנובמבר 2010.
- האלוף גדי איזנקוט ימונה לתפקיד סגן הרמטכ“ל, באתר צה"ל, 10 בדצמבר 2012.
- אמיר אורן, מינוי אייזנקוט: האופן המגושם והמכעיס לעשות מעשה ראוי, באתר הארץ, 15 בדצמבר 2012.
- האלוף גדי אייזנקוט נכנס לתפקיד סגן הרמטכ“ל, באתר צה"ל, 14 בינואר 2013.
- אמיר אורן, התמלילים הסודיים מלשכת שר הביטחון, באתר הארץ, 18 בינואר 2013.
- אמיר אורן, הגיבורה הראשית בפרשת הרפז - התקיפה באיראן, באתר הארץ, 6 בינואר 2013
- מאמריו
- השתנות האיום? המענה בזירה הצפונית, המכון למחקרי ביטחון לאומי, צבא ואסטרטגיה, כרך 2, גיליון 1, יוני 2010.
הערות שוליים [עריכה]
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 אביחי בקר, "אייזן פטון", הארץ, 10 בספטמבר 1999
- ^ מירב לוי דיאמנט, אלוף אילת, "ערב ערב באילת", 16 במרץ 2011
- ^ יוסי יהושע ואמירה לם, "דו"ח איזנקוט", ידיעות אחרונות, 15 ביולי 2011
- ^ גדי איזנקוט, באתר גדס"ר גולני
- ^ עמוס הראל, אייזנקוט כבר לא יזכה לאידיליה עם המתנחלים, באתר הארץ, 17 ביוני 2003.
- ^ אלון בן דוד, "ערוך ומוכן", בלייזר, ינואר 2013.
- ^ אהוד ערן, תמצית געגוע - סיפורו של ארז גרשטיין והמלחמה בלבנון, ידיעות ספרים, 2007, עמוד 90
- ^ אהוד ערן, תמצית געגוע - סיפורו של ארז גרשטיין והמלחמה בלבנון, ידיעות ספרים, 2007, עמוד 129
- ^ יוסי יהושע ואמירה לם, "דו"ח איזנקוט", ידיעות אחרונות, 15 ביולי 2011
- ^ עפר שלח ורביב דרוקר, בומרנג, הוצאת כתר, 2005, עמוד 49
- ^ אורי שגיא, היד שקפאה, תל אביב, ידיעות ספרים, 2011, עמוד 37
- ^ עפר שלח ורביב דרוקר, בומרנג, הוצאת כתר, 2005, עמוד 108
- ^ עמוס הראל ואבי יששכרוף, המלחמה השביעית, הוצאת ידיעות ספרים, 2004, עמוד 334
- ^ עפר שלח ורביב דרוקר, בומרנג, הוצאת כתר, 2005, עמוד 348
- ^ עמוס הראל ואבי יששכרוף, המלחמה השביעית, הוצאת ידיעות ספרים, 2004, עמוד 326
- ^ מוריה בן-יוסף, הרמטכ"ל שהתפטר, האלוף שהמשיך הלאה והקמ"ן שהתאבד, "ישראל דיפנס", 11 ביולי 2011
- ^ עמוס הראל ואבי יששכרוף, קורי עכביש, הוצאת ידיעות אחרונות, 2008, עמוד 137
- ^ עפר שלח ויואב לימור, שבויים בלבנון, האמת על מלחמת לבנון השנייה, הוצאת ידיעות ספרים, 2007, עמוד 400
- ^ עפר שלח ויואב לימור, שבויים בלבנון, האמת על מלחמת לבנון השנייה, הוצאת ידיעות ספרים, 2007, עמוד 43
- ^ עפר שלח ויואב לימור, שבויים בלבנון, האמת על מלחמת לבנון השנייה, הוצאת ידיעות ספרים, 2007, עמוד 42
- ^ עפר שלח ויואב לימור, שבויים בלבנון, האמת על מלחמת לבנון השנייה, הוצאת ידיעות ספרים, 2007, עמוד 110
- ^ עפר שלח ויואב לימור, שבויים בלבנון, האמת על מלחמת לבנון השנייה, הוצאת ידיעות ספרים, 2007, עמוד 178
- ^ אלכס פישמן ואריאלה רינגל-הופמן, שים לב, נסראללה, באתר ynet, 2 באוקטובר 2008
- ^ מפקד פצ"ן: "זה היה מארב מתוכנן"; מג"ד הגזרה נהרג, באתר צה"ל, 3 באוגוסט 2010
- ^ עמוס הראל, תם עידן איזנקוט בצפון - שילוב של תוקפנות ומתינות, באתר הארץ, 15 ביולי 2011
- ^ עמוס הראל, פיקוד נחוץ, מפקד שנוי במחלוקת, באתר הארץ, 18 בדצמבר 2011
- ^ חנן גרינברג, זו רק ההתחלה, באתר nrg מעריב, 17 בינואר 2011
- ^ עמוס הראל, מינוי איזנקוט: סיום מחול השדים שגרמה פרשת הרפז, באתר הארץ, 10 בדצמבר 2012
| סגני ראשי המטה הכללי של צה"ל | ||
|---|---|---|
|
| מפקדי פיקוד הצפון (פצ"ן) | ||
|---|---|---|
|
| ראשי אגף המטה הכללי (אג"ם) ואגף המבצעים (אמ"ץ) | ||
|---|---|---|
| ראשי אג"ם |
יגאל ידין · מרדכי מקלף · משה דיין · יוסף אבידר · מאיר עמית · חיים לסקוב · צבי צור · מאיר זורע · יצחק רבין · חיים בר-לב · עזר ויצמן · דוד אלעזר · ישראל טל · רחבעם זאבי · יצחק חופי · הרצל שפיר · יקותיאל אדם · רפאל איתן · משה לוי · דוד עברי · דן שומרון · אמיר דרורי · אהוד ברק · אמנון ליפקין-שחק · מתן וילנאי · שאול מופז · עוזי דיין |
|
| ראשי אמ"ץ |
דני חלוץ · גיורא איילנד · דן הראל · ישראל זיו · גדי איזנקוט · טל רוסו · יעקב אייש · יואב הר אבן |
|
