מאיר שטרית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מאיר שטרית (יו"ר סיעת התנועה)
Meir Sheetrit 2009.jpg
תאריך לידה 10 באוקטובר 1948 (בן 66)
תאריך עלייה 1957
ממשלות 27, 29, 30, 31
כנסות 10 - 11, 13 - 19
סיעה
תפקידים בולטים
מאיר שטרית וסו גרדנר בטקס הפתיחה של ויקימניה 2011 בחיפה

מאיר שטרית (נולד ב-10 באוקטובר 1948) הוא פוליטיקאי ישראלי המשמש בכנסת ה-19 כחבר הכנסת ויו"ר סיעת "התנועה". בעבר כיהן כחבר הכנסת מטעם סיעות הליכוד וקדימה וכשר בממשלות ישראל. קודם לכניסתו לפוליטיקה הארצית, כיהן כראש העירייה הראשון של יבנה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטרית נולד בקסר א-סוק שבמרוקו ועלה לישראל עם משפחתו בשנת 1957. תחילה גר בנתיבות, ולאחר מכן עבר עם משפחתו ליבנה. למד בבית הספר אמי"ת בכפר בתיה, והחל את לימודיו האקדמיים במיקרוביולוגיה ובביוכימיה באוניברסיטת בר-אילן בגיל 16. בשנה האחרונה ללימודיו באוניברסיטה, עוד בטרם התגייס, עבד לפרנסתו בהוראה בכפר בתיה וביבנה במקביל, ונחשף להבדלי הרמות בחינוך‏[1]. דבר זה עורר אותו, יחד עם צעירים אחרים ביבנה, להקים ארגון של צעירים ביבנה שפעלו לשינוי פני העיירה‏[2]. פעילות זו הגיעה לשיאה בהפגנה בה חסמו הצעירים את הכביש הראשי מתל אביב לדרום שעבר באותה עת במרכז יבנה‏[1][3].

שטרית שירת בצה"ל כחובש צבאי ובהמשך שירותו השלים קורס קצינים והוסמך כקא"ר. במלחמת יום הכיפורים לחם כקצין המבצעים של גדוד רפואה אוגדתי בחזית הדרום[4]. הוא סיים את שירותו בצה"ל בדרגת רב-סרן, כראש ענף קצינים בחיל הרפואה.

שטרית הוא בעל תואר ראשון במיקרוביולוגיה, תואר שני בביוכימיה ומוסמך במדיניות ציבורית (מדע המדינה) מאוניברסיטת בר-אילן.

בדירוג פורבס של הפוליטיקאים העשירים בישראל תופס שטרית את המקום הרביעי עם הון אישי המוערך בכ-57 מיליון שקלים‏[5].

שטרית נשוי לרות שטרית, אשת עסקים ובעלת משרד פרסום, ולהם בן ובת. בת נוספת שלהם, מירי, נפטרה מסרטן בנעוריה (ב-1993). שטרית הוא גיסו של מאיר כהן, שר הרווחה והשירותים החברתיים.

מתגורר עם משפחתו בעיר יבנה.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1974 נבחר לכהן כראש המועצה המקומית יבנה[6] וב-1986, עם קבלת מעמד "עיר", הפך לראש העיר, תפקיד בו החזיק עד לשנת 1987. הוא תרם לפיתוחה של העיר כאשר קידם הקמת שכונות לאנשי מערכת הביטחון.

במסגרת "הליכוד"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1981 נבחר לכנסת מטעם הליכוד וכיהן בה עד 1988 ושוב משנת 1992. בשנת 1988 נבחר לגזבר הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית וכיהן בתפקיד עד 1992. בשנת 1996 נבחר שטרית ליו"ר הקואליציה וסיעת הליכוד. בתחילת 1999 מונה על ידי ראש הממשלה בנימין נתניהו לשר האוצר במקום יעקב נאמן, וכיהן בתפקיד זה במשך כארבעה חודשים, עד לסיום כהונתה של ממשלת נתניהו.

ב-1999, לאחר שנתניהו הפסיד לאהוד ברק והתפטר מהנהגת המפלגה, התמודד שטרית על ראשות הליכוד מול אריאל שרון ואהוד אולמרט, בחירות שהסתיימו בניצחונו של שרון. בשנת 2001 מונה לשר המשפטים, אף שהעדיף לקבל אז את תפקיד שר החינוך.

בשנת 2003, לאחר הבחירות, מונה לשר במשרד האוצר כאשר בראש המשרד עמד בנימין נתניהו. בתפקיד זה תמך שטרית בהתמדה במדיניותו ובתוכניותיו הכלכליות של נתניהו. בשנת 2004 התפטר מתפקידו ומונה לשר התחבורה במקומו של השר המפוטר, אביגדור ליברמן.

במשך השנתיים שבהן כיהן בתפקיד קידם את תוכנית החומש לכבישי ישראל ופיתוח תשתיות תחבורתיות ביניהם גם של רכבת ישראל וקידום העתקת נמל התעופה אילת אל מחוץ לעיר. בשנת 2005 קיבל את דו"ח ועדת שיינין למלחמה בתאונות הדרכים וביולי 2005 הגיש אותו, יחד עם יו"ר הוועדה, לידי ראש הממשלה שרון, שהבטיח ליישמו. במהלך כהונתו אישר לחברת ישראייר להתחרות בקווים שהיו עד אותו הזמן בלעדיים לאל על, כחלק ממגמת הרחבת ה"שמיים הפתוחים" אשר החל ליישם יחד עם שר התיירות, אברהם הירשזון. כמו כן, הביא להארכת תוקף רישיונות הנהיגה מ-5 ל-10 שנים.

דעותיו ועמדותיו המדיניות של שטרית היו כמעט לכל אורך הקריירה הפוליטית שלו מתונות ונחשבו לחריגות בליכוד. כך, למשל, בספטמבר 1995 נמנע, בניגוד לעמדת הליכוד, מלהצביע נגד הפרוטוקולים הנוספים של הסכמי אוסלו. ב-2003 התעמת עם ראש הממשלה שרון בנושא תוואי גדר ההפרדה והצביע נגד התוואי המרחיב שהציע שרון בתחילה. באותה שנה ואילך תמך בהיענות ליוזמת השלום הערבית בניגוד לעמדת הליכוד‏[7]. שטרית היה מהתומכים בתוכנית ההתנתקות, תמך בשרון במאבקיו בתוך הליכוד בנושא זה והצביע ב-2005 בעד פינוי רצועת עזה‏[8]. עם פרישתו של שרון מהליכוד והקמת קדימה על רקע מדיני-ביטחוני, הצטרף שטרית למפלגה זו.

במסגרת "קדימה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הקמתה של מפלגת קדימה, בסוף נובמבר 2005, פרש מהליכוד והצטרף למפלגה החדשה. אחרי התפטרות שרי הליכוד מונה לתפקיד שר החינוך בממשלת המעבר עד לבחירות‏[9]. הוא מוקם במקום הרביעי ברשימת קדימה ונבחר מטעמה לכנסת ה-17.

עם הקמת הממשלה ה-31, ב-4 במאי 2006, מונה שטרית לתפקיד שר הבינוי והשיכון, בתוספת האחריות על מינהל מקרקעי ישראל והתואר "השר הממונה על הפיקוח על השירותים החשאיים".

ב-23 באוגוסט 2006 מונה שטרית, בנוסף על תפקידו כשר הבינוי והשיכון, גם כממלא מקום שר המשפטים, לאחר התפטרותו של חיים רמון מתפקידו עקב כתב האישום שהוגש נגדו. עם מינויו לתפקיד, החזיר שטרית את שיטת הסניוריטי למינוי נשיא בית המשפט העליון, וביטל את ההחלטה של חיים רמון להנהיג פרוטוקולים בדיונים של הוועדה לבחירת שופטים[10]. במהלך כהונתו כממלא מקום שר המשפטים, ב-7 בספטמבר החליטה הוועדה לבחירת שופטים פה אחד על אישור מינויה של דורית ביניש לנשיאות בית המשפט העליון, על פי שיטת הסניוריטי. דניאל פרידמן, שהתמנה בראשית 2007 לשר המשפטים במינוי קבוע, ביטל את החלטותיו אלה של שטרית: הנהיג רישום פרוטוקולים בוועדה לבחירת שופטים והביא לבחירת נילי ארד לתפקיד משנה לנשיא בית הדין הארצי לעבודה ב-2009, בניגוד לשיטת הסניוריטי.

ב-4 ביולי 2007 מונה לשר הפנים. כשר הפנים קידם את רעיון המאגר הביומטרי, והגיש את הצעת החוק "חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים במסמכי זיהוי ובמאגר מידע, התשס"ט-2008", שאושרה בקריאה ראשונה והועברה לועדת החוקה, חוק ומשפט. אולם, הוועדה לא הספיקה לדון בהצעה לפני פיזור הכנסת ה-17.

באוגוסט 2008, לאחר ההחלטה על ביצוע בחירות לראשות "קדימה", הכריז על התמודדותו לראשות התנועה. בבחירות לראשות התנועה, שנערכו ב-17 בספטמבר, הגיע למקום השלישי, כשזכה ב-8.5% מקולות הבוחרים‏[11].

בפריימריז של מפלגת קדימה בדצמבר 2008, הגיע שטרית למקום החמישי מבין המתמודדים. בהתאם לכך, מוקם במקום השביעי ברשימת המפלגה לכנסת ה-18‏‏‏[12].

בשנתיים הראשונות לכהונתה של הכנסת ה-18 כיהן כיושב ראש ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת. לאחר היבחרו, הגיש כהצעת חוק פרטית את חוק המאגר הביומטרי (בנוסח זהה לחוק שאושר בכנסת ה-17 בעודו שר הפנים). על ההצעה הוחל דין רציפות, והוחלט להעבירה לוועדת המדע והטכנולוגיה, ששטרית עמד בראשה. הליך החקיקה והאישור של המאגר נעשה במהירות, ובמהלכו אף גירש שטרית צלם שתיעד את דיוני הוועדה‏[13], ואיים בתביעת דיבה על עיתונאי שטען בקשרי הון שלטון בהליך קבלת ההחלטות בנוגע למאגר‏[14]. בינואר 2012 קבעו שופטי בג"ץ, לאחר עתירה של התנועה לזכויות דיגיטליות והאגודה לזכויות האזרח, כי על המדינה לבחון מחדש את נחיצות המאגר, ולערוך חוות דעת על חלופותיו באמצעות גורם בלתי תלוי‏[15]. ב-3 באוגוסט 2011 סיים את תפקידו כיו"ר ועדת המדע והטכנולוגיה. נוסף על חברותו בוועדת המדע והטכנולוגיה שימש שטרית בכנסת ה-18 חבר בוועדת החוץ והביטחון ובוועדת-המשנה שלה לענייני מודיעין.

במסגרת "התנועה"[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית דצמבר 2012 התפלג ממפלגת קדימה עם שישה ח"כים נוספים, ויחד אתם הצטרף למפלגת "התנועה" בראשותה של ציפי לבני. ברשימתה של המפלגה לבחירות לכנסת ה-19, שובץ במקום החמישי. "התנועה" זכתה לשישה מנדטים וכך נכנס שטרית לכהונה נוספת בכנסת.

בשנת 2014 נמנה עם חמשת המתמודדים בבחירות לנשיאות ישראל. בסיבוב הראשון של הבחירות קיבל 31 קולות, והעפיל לסיבוב השני מול ראובן ריבלין, אך הפסיד לו ברוב של 63 קולות מול 53 קולות.

בשנת 2012 חתם שטרית על הסכם סודי עם עוזרת שהועסקה בביתו ופוטרה, ולפיו שולם לה סכום של 270,000 ש"ח בתמורה לוויתור על כל טענה עתידית כלפיו. שמועות על ההסכם ונסיבותיו הגיעו לאוזני חברי הכנסת ימים מעטים לפני הבחירות לנשיאות ובמהלך הבחירות, ומיד לאחר הבחירות לנשיאות שודר תחקיר ערוץ 10, שגילה כי העוזרת איימה להגיש תביעה על פגיעה בזכויותיה ובכלל זה הטרדה מינית. שטרית הכחיש מכל וכל את הטענות על הטרדה מינית. לא נערכה חקירת משטרה בעניין זה, משום שהעוזרת, שחתמה על הסכם לשמירת סודיות, לא שיתפה פעולה עם המשטרה‏[16]. בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה ביקשה המשטרה מהעוזרת, ביוני 2014, למסור עדות, אך העוזרת לא נענתה לבקשה זו‏[17]. ביולי 2014 החליט היועץ המשפטי לממשלה לסגור את התיק‏[18].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאיר שיטרית - תבניות ניווט
שרי האוצר בממשלות ישראל

אליעזר קפלן | לוי אשכול | פנחס ספיר | זאב שרף | פנחס ספיר | יהושע רבינוביץ | שמחה ארליך | יגאל הורביץ | יורם ארידור | יגאל כהן-אורגד | יצחק מודעי | משה נסים | שמעון פרס | יצחק שמיר | יצחק מודעי | אברהם בייגה שוחט | דן מרידור | בנימין נתניהו | יעקב נאמן | בנימין נתניהו | מאיר שטרית | אברהם בייגה שוחט | סילבן שלום | בנימין נתניהו | אהוד אולמרט | אברהם הירשזון | רוני בר-און | יובל שטייניץ | יאיר לפיד

שרי הפנים בממשלות ישראל

יצחק גרינבוים | חיים משה שפירא | ישראל רוקח | חיים משה שפירא | ישראל בר-יהודה | חיים משה שפירא | גולדה מאיר | יוסף בורג | שלמה הלל | יוסף בורג | שלמה הלל | יוסף בורג | שמעון פרס | יצחק חיים פרץ | יצחק שמיר | אריה דרעי | יצחק רבין | אריה דרעי | יצחק רבין | עוזי ברעם | דוד ליבאי | אהוד ברק | חיים רמון | אליהו סויסה | נתן שרנסקי | חיים רמון | אלי ישי | אריאל שרון | אלי ישי | אברהם פורז | אופיר פינס-פז | אריאל שרון | רוני בר-און | מאיר שטרית | אלי ישי | גדעון סער

שרי המשפטים בממשלת ישראל

פנחס רוזן | דב יוסף | חיים כהן | פנחס רוזן | דוד בן-גוריון | פנחס רוזן | דב יוסף | יעקב שמשון שפירא | גולדה מאיר | יעקב שמשון שפירא | גולדה מאיר | חיים יוסף צדוק | מנחם בגין | שמואל תמיר | משה נסים | יצחק מודעי | אברהם שריר | דן מרידור | דוד ליבאי | יעקב נאמן | בנימין נתניהו | צחי הנגבי | יוסי ביילין | מאיר שטרית | יוסף לפיד | ציפי לבני | חיים רמון | מאיר שטרית | ציפי לבני | דניאל פרידמן | יעקב נאמן | ציפי לבני

שרי התחבורה בממשלות ישראל

דוד רמז | דב יוסף | דוד צבי פנקס | דוד בן-גוריון | יוסף סרלין | יוסף ספיר | זלמן ארן | משה כרמל | יצחק בן-אהרן | ישראל בר-יהודה | משה כרמל | עזר ויצמן | שמעון פרס | אהרן יריב | גד יעקבי | מנחם בגין | מאיר עמית | חיים לנדאו | חיים קורפו | משה קצב | ישראל קיסר | יצחק לוי | שאול יהלום | יצחק מרדכי | אמנון ליפקין-שחק | אפרים סנה | אריאל שרון | צחי הנגבי | אביגדור ליברמן | מאיר שטרית | שאול מופז | ישראל כ"ץ

שרי החינוך בממשלות ישראל

זלמן שזר | דוד רמז | דוד בן-גוריון | בן-ציון דינור | זלמן ארן | אבא אבן | זלמן ארן | יגאל אלון | אהרן ידלין | זבולון המר | יצחק נבון | יצחק שמיר | זבולון המר | שולמית אלוני | יצחק רבין | אמנון רובינשטיין | זבולון המר | יצחק לוי | יוסי שריד | אהוד ברק | לימור לבנת | מאיר שטרית | יולי תמיר | גדעון סער | שי פירון

שרי הבינוי והשיכון בממשלות ישראל

גיורא יוספטליוסף אלמוגילוי אשכולמרדכי בנטובזאב שרףיהושע רבינוביץאברהם עופרשלמה רוזןגדעון פתדוד לויאריאל שרוןבנימין בן אליעזרבנימין נתניהויצחק לויבנימין בן אליעזרנתן שרנסקיאפי איתםציפי לבנייצחק הרצוגזאב בויםמאיר שטריתזאב בויםאריאל אטיאסאורי אריאל

יושבי ראש ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת

דליה איציקמיכאל נודלמןענת מאורלאה נסמלי פולישוק-בלוךזבולון אורלבבנימין אלוןמאיר שטריתרונית תירושמשה גפני


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 "חיידק פוליטי" עם מאיר שטרית, ראיון באתר YouTube סרטונים, מראיינת נחמה דואק, 19 בנובמבר 2013, דקות בסרטון: 24:00 עד 25:40
  2. ^ אהרון פריאל, "המרד השקט" של צעירי-יבנה, מעריב, 29 ביולי 1968
  3. ^ הפגינו וחסמו כביש ראשי על הזנחת הפיתוח ביבנה, מעריב, 28 בינואר 1969
  4. ^ יעקב בר-און, "מה יצא משחרור המחבלים, כשאין ביטחון שהמשא ומתן יוליך לשלום?", סופהשבוע, 18 באוגוסט 2013
  5. ^ הפוליטיקאים העשירים בישראל לשנת 2013, באתר פורבס.
  6. ^ נורית ברצקי, למועצת יבנה יש ראש מועצה צעיר יותר, מעריב, 8 במרץ 1974
  7. ^ ח"כ מאיר שטרית על יוזמת השלום הערבית
  8. ^ דברי הכנסת, 3 בנובמבר 2004
  9. ^ אילאיל שחר, הממשלה אישרה מינוי השרים, באתר nrg‏, 18 בינואר 2006
  10. ^ יובל יועז, ביניש תמונה לנשיאת ביהמ"ש העליון ב-7 בספט'; שטרית החל לבטל החלטות רמון, באתר הארץ, 24 באוגוסט 2006
  11. ^ לבני ניצחה ב-431 קולות; מופז התקשר לברך, באתר ynet‏, 18 בספטמבר 2008
  12. ^ ‏המקום הראשון ברשימה היה משוריין ליושבת הראש, ציפי לבני, והשני לשאול מופז.‏
  13. ^ אהוד קינן, ח"כ שטרית גירש צלם שתיעד דיוני חוק הביומטרי, באתר ynet‏, 7 ביולי 2009
  14. ^ הפוסט על המאגר הביומטרי (של גל מור) הוסר עקב איום בתביעה מצד רותי שטרית – מי יעמוד לצד הבלוגרים?, בלוג של טל גלילי, 26 ביולי 2009
  15. ^ תומר זרחין, שופטי בג"ץ: יש לבדוק את נחיצות המאגר הביומטרי, באתר הארץ, 23 ביולי 2012
  16. ^ ברוך קרא, דורון הרמן, חשיפה: העוזרת של מאיר שטרית טענה כי הטריד אותה מינית, באתר nana10‏, 11 ביוני 2014
    יניב קובוביץ', הסכם החשאיות של ח"כ שטרית: עוזרת הבית טענה שהטריד אותה מינית, באתר הארץ, 11 ביוני 2014
  17. ^ יניב קובוביץ, עוזרת הבית לשעבר סירבה שוב להעיד נגד מאיר שטרית, באתר הארץ, 24 ביוני 2014
  18. ^ שירות גלובס, ‏היועמ"ש הורה על סיום הבדיקה בעניין ח"כ מאיר שטרית, באתר גלובס, 15 ביולי 2014