אלי אוחנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Incomplete-document-purple.svg יש להשלים ערך זה: ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט, אך עדיין חסר בו תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.
אלי אוחנה
אלי אוחנה-1991 צילום-מוטי קיקיון.jpg
אלי אוחנה, 1991
מידע אישי
תאריך לידה 1 בפברואר 1964
מקום לידה ירושלים שבישראל
עמדה חלוץ
מועדונים כשחקן
1980 - 1987
1987 - 1990
1990 - 1991
1991 - 1999
בית"ר ירושלים
מכלן
ספורטינג בראגה
בית"ר ירושלים
131 (77)
51 (10)
25 (3)
144 (65)
נבחרת לאומית כשחקן
1984 - 1997 ישראל 51 (17)
קבוצות כמאמן
1999 - 2000
2000 - 2001
2001
2001 - 2003
2003 -2005
2006 - 2008
2008 -
בית"ר ירושלים
בני יהודה
מכבי פתח תקווה
בני יהודה
בית"ר ירושלים
הפועל כפר סבא
נבחרת הנוער של ישראל

* מספר ההופעות (השערים) במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד

אלי אוחנה (נולד ב-1 בפברואר 1964) הוא כדורגלן עבר ישראלי. מאמן כיום את נבחרת הנוער של ישראל ומשמש כפרשן בערוץ הספורט. נחשב אחד החלוצים הטובים ביותר בישראל בכל הזמנים.

תוכן עניינים

שחקן [עריכה]

את הקריירה המקצועית שלו החל בקבוצת הילדים של בית"ר ירושלים בגיל 11. תחת המאמן דוד דוידוף, התבלט אוחנה בכישרונו כחלוץ מחונן וככובש שערים והועלה מהר מאוד לקבוצת הבוגרים. בשנות ה-80, יחד עם אורי מלמליאן, כוכב אחר של הקבוצה, היה אוחנה שותף לזכייה היסטורית של בית"ר ירושלים באליפות המדינה, ובשני גביעי המדינה.

בשנת 1987, כשהוא בן 23, ניסה את מזלו באירופה. הוא חתם בקבוצת מכלן מבלגיה והוביל אותה לזכייה בגביע אירופה למחזיקות גביע ב-1988, לאחר שכבש בחצי הגמר ובישל את שער הניצחון במשחק הגמר מול קבוצת אייאקס אמסטרדם מהולנד. בשנת 1988 זכה גם בסופר-קאפ האירופי. בתום העונה, זכה בפרס בראבו המוענק לשחקן הצעיר המצטיין באירופה. שנה מאוחר יותר היה שותף לזכייתה של מכלן באליפות ראשונה אחרי 41 שנה, וכן זכה בגביע ז'ואן גאמפר במדי מכלן בטורניר שנערך בברצלונה. כמו כן נבחר אוחנה על ידי מגזין Guerin' Sportivo האיטלקי לכדורגלן הצעיר (מתחת לגיל 23) הטוב ביותר המשחק באירופה, תואר הניתן על בסיס שנתי לשחקנים המשחקים בליגת האלופות, בגביע אופ"א או בגביע המחזיקות. אוחנה גם הוזמן לשחק במדי נבחרת "שאר העולם" במשחק ראווה.

למרות ההצלחה הגדולה באירופה, חזר אוחנה לישראל לאחר ארבע שנים ועונה קצרה בספורטינג בראגה הפורטוגלית וחתם מחדש בקבוצת האם שלו, ששיחקה אז בליגה הארצית (בעבר הליגה השנייה). הוא סייע בעלייה לליגה העליונה והיה אחד מהשחקנים המרכזיים בקבוצה בשלוש השנים בהן זכתה באליפות: בעונת 1992/3 (עונה לאחר שהקבוצה עלתה ליגה), בעונת 1996/7 (בה זכה ככדורגלן העונה בפעם השנייה) ובעונת 1997/8. אוחנה זכה ב-4 תארים במדי מכלן וב-9 תארים במדי בית"ר ירושלים: 4 אליפויות (1986/7, 1992/3, 1996/7, 1997/8), 2 גביעי המדינה (1984/5 ו-1985/6),גביע ליליאן (1984/5), גביע אלוף האלופים (1985/6) וגביע הטוטו (1997/8).

בעונת 1997/8 במחזור ה-7 במשחק החוץ נגד הפועל פתח תקווה (1-1, אוחנה כבש בדקה ה-18) נפצע אוחנה כאשר סובב את ברכו תוך כדי משחק במהלך המחצית השנייה. לאחר בדיקה רפואית אובחן כי קרע את רצועות הברך. בעקבות הפציעה הושבת אוחנה לתקופה ארוכה, פציעה שקטעה לו עונה מוצלחת, וסיימה לו קריירה מפוארת ביותר.

אוחנה שיחק 51 משחקים במדי נבחרת ישראל במשך 13 שנה והבקיע 17 שערים. לשיאו הוא הגיע במוקדמות מונדיאל 1990. במשחק הביתי נגד נבחרת אוסטרליה העלה אוחנה את ישראל ליתרון. במשחק הגומלין בסידני סיימה ישראל בתיקו 1-1, לאחר שער יתרון מרהיב של אוחנה, שעקף את השוער וגילגל את הכדור לרשת, והבטיח בכך את העפלת הנבחרת למשחק הפלייאוף מול קולומביה.

ב-20 במאי 2009 הוא נבחר כאחד מחמשת הכדורגלנים הישראלים הגדולים בכל הזמנים וכחבר בהיכל התהילה של הכדורגל הישראלי, ושערו במשחק מול נבחרת אוסטרליה במוקדמות מונדיאל 1990 נבחר כשער הישראלי החשוב ביותר בכל הזמנים.

מאמן [עריכה]

בעקבות פציעתו בספטמבר 1997, פרש מהמשחק ומונה לעוזר מאמן בית"ר ירושלים, וב-1999 מונה למאמן הראשי. לאחר עונה אחת בלבד, עזב לקבוצת בני יהודה ואימן אותה בעונה בה ירדה לליגה הלאומית. לאחר שעזר לה לעלות ליגה בחזרה לליגת העל, שב וקיבל את תפקיד המאמן של בית"ר ירושלים, ואותה הצעיד להופעה בזירה האירופית בפעם הראשונה מאז עשה זאת בשנת 2000.

בקיץ 2005 נרכשה קבוצת בית"ר ירושלים על ידי המיליארדר היהודי-רוסי ארקדי גאידמק, כתוצאה מכך חל פיחות במעמדו של אוחנה בקבוצה, עד שב-10 בספטמבר 2005 (בעקבות ריאיון למוסף "7 ימים" בו אמר גאידמק על אוחנה כי הוא "לא מנהיג" וכי לא ייתן לו להמשיך בקבוצה למשך זמן) הודיע אוחנה על התפטרותו מאימון הקבוצה. במסיבת עיתונאים בה הודיע על התפטרותו, אמר אוחנה כי "בית"ר ירושלים היא הקבוצה שלי ותישאר שלי לנצח". לאחר כחודשיים מהתפטרותו, הצטרף אוחנה לצוות הפרשנים של ערוץ 10 בתוכנית סיכום המחזור "דאבל-פס".

ב-29 בינואר 2006 הוא חזר לאמן כשחתם לעונה וחצי בהפועל כפר סבא מהתחתית, במצב של סיכוי כמעט קלוש להישאר בליגת העל. שורה של ניצחונות (יחד עם הפסדים רבים של היריבה לתחתית, הפועל נצרת-עילית) השאירה במחזור האחרון את הקבוצה בליגת העל. בתום עונת 2007/2008 ירדה הקבוצה ליגה, ולאחר כשבועיים מונה אוחנה למאמן נבחרת הנוער של ישראל. את נבחרת הנוער הוליך אוחנה לזכייה במדליית ארד במכביה השמונה-עשרה.

ב-17 בפברואר 2010 מונה על ידי ההתאחדות לכדורגל בישראל למאמן זמני של נבחרת ישראל עד אשר הוחלף על ידי המאמן הצרפתי, לואיס פרננדס.

מחוץ לכדורגל [עריכה]

אוחנה נישא בחודש דצמבר 1991 לדוגמנית רונית בן בסט, עמה הביא לעולם את בנו. הזוג התגרש במרץ 2008. בשנת 2012 נולדה בתו השנייה מבת זוגו בשנים האחרונות, שדרנית הספורט עדי גלסקה. בשנת 2004, נבחר אוחנה להשיא משואה ביום העצמאות.

כיום אוחנה עובד כפרשן בערוץ הספורט וכחבר פאנל בתוכנית יציע העיתונות, זאת במקביל לעבודתו כמאמן נבחרת הנוער.

תארים [עריכה]

קבוצתיים [עריכה]

אישיים [עריכה]

קישורים חיצוניים [עריכה]


כדורגלן העונה של מעריב

1965: היימן  •  1966: רוזנטל & שפיגלר  •  1969: שפיגלר  •  1970: שפיגלר  •  1971: שפיגלר  •  1975: בנימין  •  1976: מלמיליאן  •  1977: טופולנסקי  •  1978: מכנס  •  1979: אבי כהן  •  1980: ויסוקר  •  1981: סיני  •  1982: מכנס  •  1983: מכנס  •  1984: אוחנה  •  1985: סלקטר  •  1986: רן  •  1987: מלמיליאן  •  1988: אלי כהן  •  1989: קלינגר  •  1990: סיני  •  1991: לוין & בנין  •  1992: אבי כהן (הירושלמי)  •  1993: חרזי  •  1994: ברקוביץ'  •  1995: רביבו  •  1996: רביבו  •  1997: אוחנה  •  1998: אבוקסיס  •  1999: רוסו  •  2000: אלימלך  •  2001: בניון  •  2002: רוסו  •  2003: דגו  •  2004: דוידוביץ'  •  2005: טל  •  2006: בוקולי  •  2007: זנדברג  •  2008: אלברמן  •  2009: אניימה  •  2010: ורמוט  •  2011: רפאלוב  •  2012: סבע  •  2013: עטר

זוכי פרס בראבו

1978: קייס  •  1979: בירטלס  •  1980: מילר  •  1981: ווק  •  1982: שאו  •  1983: בוניני  •  1984: ריג'טי  •  1985: בוטרגניו  •  1986: בוטרגניו  •  1987: ואן באסטן  •  1988: אוחנה  •  1989: מלדיני  •  1990: באג'ו  •  1991: פרוסינצ'קי  •  1992: גוארדיולה  •  1993: גיגס  •  1994: פאנוצ'י  •  1995: קלויברט  •  1996: דל פיירו  •  1997: רונאלדו  •  1998: רונאלדו  •  1999: בופון  •  2000: קסיאס  •  2001: הארגריבס  •  2002: מצלדר  •  2003: רוני  •  2004: כ. רונאלדו  •  2005: רובן  •  2006: פברגאס  •  2007: מסי  •  2008: בנזמה  •  2009: בוסקטס  •  2010: מולר  •  2011: הזארד  •  2012: וראטי