אלי אוחנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אלי אוחנה
אלי אוחנה-1991 צילום-מוטי קיקיון.jpg
אלי אוחנה, 1991
מידע אישי
תאריך לידה 1 בפברואר 1964 (בן 50)
מקום לידה ירושלים, ישראל
עמדה חלוץ
מועדונים כשחקן
1980 - 1987
1987 - 1990
1990 - 1991
1991 - 1999
בית"ר ירושלים
מכלן
ספורטינג בראגה
בית"ר ירושלים
131 (77)
51 (10)
25 (3)
144 (65)
נבחרת לאומית כשחקן
1984 - 1997 ישראל 51 (17)
קבוצות כמאמן
1999 - 2000
2000 - 2001
2001
2001 - 2003
2003 -2005
2006 - 2008
2008 -
בית"ר ירושלים
בני יהודה
מכבי פתח תקווה
בני יהודה
בית"ר ירושלים
הפועל כפר סבא
נבחרת הנוער של ישראל

* מספר ההופעות (השערים) במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד

אליהו (אלי) אוחנה (נולד ב-1 בפברואר 1964) הוא כדורגלן עבר ישראלי. מאמן כיום את נבחרת הנוער של ישראל ומשמש כפרשן בערוץ הספורט. נחשב אחד החלוצים הטובים ביותר בישראל בכל הזמנים.

קריירה ככדורגלן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 12 הצטרף אוחנה לקבוצת הילדים של בית"ר ירושלים, לאחר שעבר את מבחן הכישרונות שנערך בגן סאקר. תחילה שיחק כקשר, ועם הזמן הפך לחלוץ שמאלי. תחת מאמן קבוצת הנוער, דוד דוידוף, זכה אוחנה באליפות, התבלט בכישרונו כחלוץ וכקשר מחונן וככובש שערים, וסומן ככוכב הבא של הקבוצה.

במהלך עונת 1980/1981, כשבית"ר ירושלים שיחקה בליגה הארצית (אז הליגה השנייה), החליט המאמן אריה רדלר להעלות את אוחנה בן ה-16 לבוגרים‏[1]. עונתו הראשונה בקבוצה לא הייתה מבריקה במיוחד, ובמהלכה הבקיע רק 4 שערים, אך הוא היה שותף לחזרתה של הקבוצה לליגה הלאומית (אז הליגה הראשונה)‏[2]. לצד משחקיו בקבוצה הבוגרת, הוזמן אוחנה לשחק בנבחרת הנוער של ישראל‏[3]. בשתי העונות שלאחר מכן במדי בית"ר, המשיך אוחנה ביכולת פושרת, ועדיין לא הגשים את התקוות שתלו בו.

בעונת 1983/1984, בעודו בן 20, הגיעה הפריצה הגדולה והמיוחלת של אוחנה. תחת המאמן דוביד שווייצר כבש אוחנה 14 שערים, נבחר לכדורגלן העונה של מעריב, והוביל את קבוצתו, יחד עם אורי מלמיליאן, אבי כהן, חנן אזולאי וסמי מלכה, למקום השני בליגה, כשבית"ר מפסידה את האליפות רק במחזור האחרון, ובהפרש של נקודה, למכבי חיפה. במהלך אותה עונה הוזמן אוחנה בפעם הראשונה לשחק בנבחרת האולימפית של ישראל[4], ולאחר מכן, הוזמן על ידי המאמן יוסף מרימוביץ' לשחק גם בנבחרת הבוגרת. אוחנה ערך את הופעת הבכורה שלו נגד נבחרת אירלנד בה אף כבש את שער הבכורה שלו‏[5]. כחודש לאחר תום העונה, חווה אוחנה טרגדיה אישית, כאשר חברתו לחיים, שרית שוורץ, נספתה בתאונת דרכים‏[6].

עונה לאחר מכן, כבר במעמד של כוכב, כבש אוחנה 16 שערים במדי הקבוצה בליגה‏[7], והוביל אותה, לצד מלמיליאן, סמי מלכה ואחרים, לסיים שוב במקום השני, אחרי מכבי חיפה. נוסף על כך, הצליחו אוחנה וחבריו לזכות בגביע המדינה השלישי בתולדות הקבוצה, לאחר שבמשחק הגמר פגשו באלופה מכבי חיפה, וניצחו אותה 1:0 משער של אלי אוחנה בדקה ה-85‏[8].

לאחר הזכייה בגביע, דרש אוחנה מבית"ר שייחתם עמו חוזה חדש שיאפשר לו, בעונה שלאחר מכן, לעבור לקבוצה בחוץ לארץ במחיר נמוך, ואף איים שיכנס להסגר בינלאומי אם הקבוצה לא תיענה לדרישותיו‏[9], אך זמן קצר לאחר מכן השתכנע על ידי ראשי הקבוצה משה דדש וניסים אבולוף לא להיכנס להסגר בינלאומי, ולהישאר בקבוצה‏[10]. בהמשך, לפני תחילת העונה הבאה (1985/6), יצא אוחנה למבחנים בפ.צ. קייזרסלאוטרן, שהייתה קבוצת אמצע טבלה בבונדסליגה המערב גרמנית[11], בתיווך סוכנו דאז מרדכי שפיגלר. אוחנה לא עבר לבסוף לקבוצה המערב-גרמנית, בשל פערים כספיים בין בית"ר ירושלים לקייזרסלאוטרן אודות סכום ההעברה שלו, כשבית"ר תבעה מקייזרלסאוטרן 200-250 אלף דולר, בעוד היא מצידה הייתה מוכנה לשלם בעדו רק 80 אלף דולר‏[12]. לאחר שנואש מהניסיון להיאבק ברוע הגזרה של נפילת העסקה, שב אוחנה לקבוצתו בית"ר ירושלים‏[13].

במהלך העונה (1985/6), הציג אוחנה יכולת פושרת בליגה, הן בשל כך שראשו עדיין היה עסוק ברצונו העיקש לשחק עוד באותה עונה בחו"ל‏[14], והן בשל פציעות שתקפו אותו. אוחנה הבקיע רק 7 שערים, והקבוצה סיימה במקום ה-4. כמו כן, במהלך העונה, הסתבך אלי אוחנה בנבחרת, כאשר במשחק של נבחרת ישראל מול נבחרת אוסטרליה במלבורן, במסגרת מוקדמות מונדיאל 1986, ביצע תנועה מגונה לעבר הקוון והקהל האוסטרלי, הורחק בדקה ה-64 של המשחק וכמעט גרם להפסקת המשחק‏[15]. ההתנהגות של אוחנה זכתה לביקורת חריפה מצד ראשי ההתאחדות לכדורגל‏[16], מצד המאמן הלאומי‏[17], מצד האוהדים‏[18], ואף מצד חבר הכנסת בני שליטא שקרא לסלקו מהנבחרת‏[19]. בעקבות התקרית, ספג מפיפ"א עונש של השעייה לשני משחקים‏[20], נקנס ב-150 אלף שקלים על ידי יו"ר המשלחת, מנחם אריאב, לאחר תקרית שבה רב עם אחד ממנהלי המשלחת, צבי וייצנר‏[21]. כמו כן, בשל התנהגותו, הועמד לדין בפני ועדת המשמעת של ההתאחדות, והורחק למשך שנה מהנבחרת הלאומית‏[22]. אוחנה ערער על העונש, באמצעות בא כוחו עו"ד אלי מויאל, שטען כי העונש הכבד שהוטל על החלוץ אינו חוקי, הן בשל כך שעונש זה מתווסף על הרחקה קודמת שהוטלה על החלוץ על ידי פיפ"א, והן בשל כך שבתקנון ההתאחדות לא מצוין מה דינו של שחקן נבחרת המוענש בחו"ל בגין התנהגות בלתי הולמת. הדיינים שמנגד נאלצו לקבל את חציו השני של הטיעון, ולבטל את העונש הכבד‏[23]. בסוף העונה הבקיעו אוחנה ומלמיליאן את שני השערים מול שמשון תל אביב בגמר גביע המדינה, שנגמר בתוצאה 1-2, והביאו לבית"ר את גביע המדינה הרביעי בתולדותיה, והשני ברציפות‏[24].

לאחר מכן היה אוחנה שותף לזכייה היסטורית של בית"ר ירושלים באליפות המדינה ב-1987.

בשנת 1987 חתם אוחנה בקבוצת מכלן הבלגית והוביל אותה לזכייה בגביע אירופה למחזיקות גביע ב-1988, לאחר שכבש בחצי הגמר ובישל את שער הניצחון במשחק הגמר מול קבוצת אייאקס אמסטרדם מהולנד. בשנת 1988 זכה גם בסופר-קאפ האירופי. בתום העונה, זכה בפרס בראבו המוענק לשחקן הצעיר המצטיין באירופה. שנה מאוחר יותר היה שותף לזכייתה של מכלן באליפות ראשונה אחרי 41 שנה, וכן זכה בגביע ז'ואן גאמפר במדי מכלן בטורניר שנערך בברצלונה. כמו כן נבחר אוחנה על ידי מגזין Guerin' Sportivo האיטלקי לכדורגלן הצעיר (מתחת לגיל 23) הטוב ביותר המשחק באירופה, תואר הניתן על בסיס שנתי לשחקנים המשחקים בליגת האלופות, בגביע אופ"א או בגביע המחזיקות. אוחנה גם הוזמן לשחק במדי נבחרת "שאר העולם" במשחק ראווה. ענה לאחר מכן עבר לספורטינג בראגה הפורטוגלית שם לא זכה להצלחה.

לאחר ששיחק 4 שנים באירופה, חזר אוחנה לישראל וחתם מחדש בקבוצת האם שלו, ששיחקה אז בליגה הארצית (בעבר הליגה השנייה). הוא סייע בעלייה לליגה העליונה. באותה עונה כבש אוחנה 17 שערים כולל שתי רביעיות מול מכבי יפו ובית"ר נתניה. בעונה שלאחר מכן היה שותף מרכזי בזכייתה של הקבוצה באליפות, כשלזכותו 14 שערים. בעונת 1996/7 זכה באליפות שלישית במדי הקבוצה בה גם נבחר לכדורגלן העונה.

בעונת 1997/8 במחזור ה-7 במשחק החוץ נגד הפועל פתח תקווה, בו כבש שער, נפצע אוחנה כאשר סובב את ברכו וקרע את רצועות הברך. בעקבות הפציעה הושבת אוחנה לתקופה ארוכה. באותה עונה רשם אוחנה אליפות שנייה ברציפות עם המועדון. אוחנה שיחק מספר משחקים עם המועדון בתחילת העונה הבאה עד שפרש ממשחק פעיל.

אוחנה שיחק 51 משחקים במדי נבחרת ישראל במשך 13 שנה והבקיע 17 שערים. לשיאו הוא הגיע במוקדמות מונדיאל 1990. במשחק הביתי נגד נבחרת אוסטרליה העלה אוחנה את ישראל ליתרון. במשחק הגומלין בסידני סיימה ישראל בתיקו 1-1, לאחר שער יתרון מרהיב של אוחנה, שעקף את השוער וגילגל את הכדור לרשת, והבטיח בכך את העפלת הנבחרת למשחק הפלייאוף מול קולומביה.

ב-20 במאי 2009 הוא נבחר כאחד מחמשת הכדורגלנים הישראלים הגדולים בכל הזמנים וכחבר בהיכל התהילה של הכדורגל הישראלי, ושערו במשחק מול נבחרת אוסטרליה במוקדמות מונדיאל 1990 נבחר כשער הישראלי החשוב ביותר בכל הזמנים.

קריירה כמאמן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת עונת 1999/2000 מונה אוחנה למאמן בית"ר ירושלים, תפקיד שהובטח לו במסגרת חוזה שחתם עוד כשהיה שחקן. באותה עונה הוביל אוחנה את בית"ר למקום החמישי בליגה ולגמר גביע המדינה בו הפסידה להפועל תל אבי בפנדלים. בתום העונה עזב אוחנה לקבוצת בני יהודה איתה ירד לליגה הלאומית. אוחנה המשיך עונה נוספת בקבוצה איתה העפיל ללגת העל. עונה לאחר מכן שב וקיבל את תפקיד המאמן של בית"ר ירושלים, ואותה הצעיד להופעה בזירה האירופית בפעם הראשונה מאז עשה זאת בשנת 2000.

בקיץ 2005 נרכשה קבוצת בית"ר ירושלים על ידי המיליארדר היהודי-רוסי ארקדי גאידמק, כתוצאה מכך חל פיחות במעמדו של אוחנה בקבוצה, עד שב-10 בספטמבר 2005 (בעקבות ריאיון למוסף "7 ימים" בו אמר גאידמק על אוחנה כי הוא "לא מנהיג" וכי לא ייתן לו להמשיך בקבוצה למשך זמן) הודיע אוחנה על התפטרותו מאימון הקבוצה. במסיבת עיתונאים בה הודיע על התפטרותו, אמר אוחנה כי "בית"ר ירושלים היא הקבוצה שלי ותישאר שלי לנצח". לאחר כחודשיים מהתפטרותו, הצטרף אוחנה לצוות הפרשנים של ערוץ 10 בתוכנית סיכום המחזור "דאבל-פס".

ב-29 בינואר 2006 הוא חזר לאמן כשחתם לעונה וחצי בהפועל כפר סבא מהתחתית, במצב של סיכוי כמעט קלוש להישאר בליגת העל. שורה של ניצחונות (יחד עם הפסדים רבים של היריבה לתחתית, הפועל נצרת-עילית) השאירה במחזור האחרון את הקבוצה בליגת העל. בתום עונת 2007/2008 ירדה הקבוצה ליגה, ואוחנה עזב את המועדון.

ביוני 2008 מונה אוחנה למאמן נבחרת הנוער של ישראל, והוליך אותה לזכייה במדליית ארד במכביה השמונה-עשרה. ב-17 בפברואר 2010 מונה על ידי ההתאחדות לכדורגל בישראל למאמן זמני של נבחרת ישראל הבוגרת, עד אשר הוחלף על ידי המאמן הצרפתי, לואיס פרננדס. במאי 2014 הוביל את נבחרת הנוער להעפיל לאליפות אירופה עד גיל 19.

מחוץ לכדורגל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוחנה נולד למסעוד ורחל אוחנה, עולים שעלו ממרוקו ב-1955, וגדל במעברת שכונת האסבסטונים בקריית היובל בירושלים, אליה הגיעה משפחת אוחנה לאחר שש שנות חיים בקריית שמונה, ומספר שנים במעברת ואדי סאליב בחיפה[25]. למסעוד ורחל אוחנה היו 9 ילדים (8 בנים ובת), כשאוחנה הוא השלישי הכי צעיר, והוריו ניהלו מזנון במשרד הבריאות בירושלים‏[26].

אחיו הצעיר ציון אוחנה, היה כדורגלן בקבוצת הפועל ירושלים[27].

אוחנה נישא בחודש דצמבר 1991 לדוגמנית רונית בן בסט, עמה הביא לעולם את בנו. הזוג התגרש במרץ 2008. בשנת 2012 נולדה בתו השנייה מבת זוגו בשנים האחרונות, שדרנית הספורט עדי גלסקה. בשנת 2004, נבחר אוחנה להשיא משואה ביום העצמאות.

כיום אוחנה עובד כפרשן בערוץ הספורט וכחבר פאנל בתוכנית יציע העיתונות, זאת במקביל לעבודתו כמאמן נבחרת הנוער.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הסגל הארצי, מעריב, 31 באוגוסט 1980
  2. ^ שמואל טל, כרטיס העלייה השני לליגה הלאומית - לבית"ר ירושלים, דבר, 20 באפריל 1981
  3. ^ יעקב דץ, סגל הנוער מחדש אימוניו ברמת-גן, דבר, 8 במרץ 1981; אלכס פרלסמן, אלי אוחנה הבריק במדי סגל הנוער, מעריב, 27 באוקטובר 1982.
  4. ^ אלכס פרלסמן, אוחנה ולוזון: מימק"א לליסבון, מעריב, 4 בינואר 1984; נבחרת פורטוגל הגיבה בצמד שערים על יתרון מוקדם ומפתיע של אלי יאני, מעריב, 12 בינואר 1984
  5. ^ מאיר ריפמן, המאמן יוסף מרימוביץ': "הנבחרת הלאומית לא על כל טרמפ", מעריב, 7 בפברואר 1984; מאיר ריפמן, סם הרדמה ישראלי-רומני, מעריב, 7 בפברואר 1984; מאיר ריפמן, 30 זומנו לאימון הסגל, מעריב, 19 בפברואר 1984; מאיר ריפמן, אלי אוחנה עשוי לערוך מחר בכורה בין-ארצית, מעריב, 3 באפריל 1984; מאיר ריפין, אוחנה: אשחק כרגיל, מעריב, 4 באפריל 1984; או'חנה, מעריב, 5 באפריל 1984; כל ה-16 - לרומניה, מעריב, 5 באפריל 1984; מאיר ריפמן, מרימוביץ':תצוגה מושלמת, מעריב, 5 באפריל 1984
  6. ^ דב בראל, בהלוויית שרית שוורץ, מעריב, 5 ביולי 1984
  7. ^ דוד (שוב) מלך ישראל, מעריב, 2 ביוני 1985
  8. ^ אריה בנדר, אילן בכר ויונתן הללי, ירושלים של שמפניה ושל "המלך" אוחנה, מעריב, 5 ביוני 1985; אריה בנדר, אילן בכר ויונתן הללי, ירושלים של שמפניה ושל "המלך" אוחנה, מעריב, 5 ביוני 1985; ישראל רוזנבלט, אוחנה החליט: הגביע הוא צהוב, מעריב, 5 ביוני 1985
  9. ^ א. טבק, מכונית לאלי אוחנה ב-25 אלף דולר, מעריב, 11 ביוני 1985
  10. ^ דב בראל, בית"ר לאוחנה: מבחן בחו"ל רק באמצעות פניה ישירה, מעריב, 13 ביוני 1985
  11. ^ אלכס דורון, מי את, קייזרסלאוטרן?, מעריב, 9 בספטמבר 1985; דב בראל, מחר - אימון ראשון לאוחנה בקייזרלסאוטרן, מעריב, 9 בספטמבר 1985; מאיר ריפמן, אוחנה מכין "הפתעות", מעריב, 11 בספטמבר 1985
  12. ^ זיגמונד שפיגלר, רוצה - אבל לא יכולה, מעריב, 12 בספטמבר 1985; מאיר ריפמן, קייזרסלאוטרן : אוחנה שווה לנו 80 אלף דולר, מעריב, 13 בספטמבר 1985; דב בראל, אוחנה: הדרך שלי לאירופה חד-סטרית, מעריב, 15 בספטמבר 1985
  13. ^ א. טבק, מלחמת התשה: אוחנה-בית"ר, מעריב, 18 בספטמבר 1985; דב בראל, המירוץ לשיתוף אוחנה, מעריב, 22 בספטמבר 1985
  14. ^ רעיון בית"רי: גולדר תמורת ירון כהן, מעריב, 29 בספטמבר 1985; מאיר ריפמן, אוחנה, הנריק מאיים עלייך בקייזרסלאוטרן, מעריב, 3 באוקטובר 1985; עמי כברי, "אוחנה מחלק חתימות? שיתחיל לחלק גולים...", מעריב, 9 בפברואר 1986
  15. ^ אברהם טבק, אוחנה כמעט "פוצץ" המשחק, מעריב, 21 באוקטובר 1985; הרגע המר של אוחנה, מעריב, 21 באוקטובר 1985
  16. ^ מאיר ריפמן, ראשי הכדורגל מבקרים בחריפות את אוחנה, מעריב, 22 באוקטובר 1985
  17. ^ אברהם טבק, "רק אני אתן את הדין", מעריב, 22 באוקטובר 1985
  18. ^ קוראים מגיבים על כישלון הנבחרת, מעריב, 29 באוקטובר 1985
  19. ^ אלכס פרלסמן, "הנבחרת הזאת היא בלוף", מעריב, 29 באוקטובר 1985
  20. ^ מאיר ריפמן, פיפ"א: אוחנה מורחק מ2 משחקים, מעריב, 30 באוקטובר 1985
  21. ^ אברהם טבק, אוחנה גם נקנס ב150 אלף ש', מעריב, 30 באוקטובר 1985
  22. ^ עמי כברי, אוחנה הורחק מהנבחרת לשנה, מעריב, 28 בנובמבר 1985
  23. ^ עמי כברי, אוחנה יכול לחזור לנבחרת, מעריב, 16 בדצמבר 1985
  24. ^ אריה בנדר"אוחנה אימפריה" שאגו אוהדי בית"ר ירושלים למראה הגביע, מעריב, 28 במאי 1986; אריה בנדר"אוחנה אימפריה" שאגו אוהדי בית"ר ירושלים למראה הגביע, מעריב, 28 במאי 1986; צבי קופמן, גביע טוב, מעריב, 28 במאי 1986; מאיר ריפמן, "סתמנו את הפה לאלה שאמרו 'מי זו בכלל בית"ר'", מעריב, 28 במאי 1986
  25. ^ אלכס פרלסמן, "תשחק רק אם תהיה הטוב ביותר", מעריב, 19 באוקטובר 1984
  26. ^ אלכס דורון, אוחנה, מעריב, 2 בפברואר 1984
  27. ^ דב בראל, בירושלים מחכים לדרבי של אוחנה נגד אוחנה, מעריב, 9 ביוני 1985


כדורגלן העונה של מעריב

1965: היימן  •  1966: רוזנטל & שפיגלר  •  1969: שפיגלר  •  1970: שפיגלר  •  1971: שפיגלר  •  1975: בנימין  •  1976: מלמיליאן  •  1977: טופולנסקי  •  1978: מכנס  •  1979: אבי כהן  •  1980: ויסוקר  •  1981: סיני  •  1982: מכנס  •  1983: מכנס  •  1984: אוחנה  •  1985: סלקטר  •  1986: רן  •  1987: מלמיליאן  •  1988: אלי כהן  •  1989: קלינגר  •  1990: סיני  •  1991: לוין & בנין  •  1992: אבי כהן (הירושלמי)  •  1993: חרזי  •  1994: ברקוביץ'  •  1995: רביבו  •  1996: רביבו  •  1997: אוחנה  •  1998: אבוקסיס  •  1999: רוסו  •  2000: אלימלך  •  2001: בניון  •  2002: רוסו  •  2003: דגו  •  2004: דוידוביץ'  •  2005: טל  •  2006: בוקולי  •  2007: זנדברג  •  2008: אלברמן  •  2009: אניימה  •  2010: ורמוט  •  2011: רפאלוב  •  2012: סבע  •  2013: עטר

זוכי פרס בראבו

1978: קייס  •  1979: בירטלס  •  1980: מילר  •  1981: ווק  •  1982: שאו  •  1983: בוניני  •  1984: ריג'טי  •  1985: בוטרגניו  •  1986: בוטרגניו  •  1987: ואן באסטן  •  1988: אוחנה  •  1989: מלדיני  •  1990: באג'ו  •  1991: פרוסינצ'קי  •  1992: גוארדיולה  •  1993: גיגס  •  1994: פאנוצ'י  •  1995: קלויברט  •  1996: דל פיירו  •  1997: רונאלדו  •  1998: רונאלדו  •  1999: בופון  •  2000: קסיאס  •  2001: הרגריבס  •  2002: מצלדר  •  2003: רוני  •  2004: כ. רונאלדו  •  2005: רובן  •  2006: פברגאס  •  2007: מסי  •  2008: בנזמה  •  2009: בוסקטס  •  2010: מולר  •  2011: הזאר  •  2012: וראטי  •  2013: איסקו