מהפכת 1905

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: טעויות, חוסר דיוקים וחוסר פרופורציות (החל מהגדרות הערך הבסיסיות, דרך הסבר הגורמים למהפכה ועד לפרטים); בעיות ניסוח; חוסר במקורות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

מהפכת 1905 הייתה נסיון כושל של סוציאליסטים וליברלים להפיל את שלטון הצאר הרוסי (ניקולאי השני). המהפכה התפרשה על כל שנת 1905 ובסוף השנה דוכאה. שתי התוצאות הישירות של המהפכה היו: פרסום מנשר אוקטובר על ידי הצאר שהעניק מספר זכויות לתושבים והקמת הדומה - פרלמנט רוסי שבו היה רוב לשׂוחרי המודרניזציה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 התעוררו אידאולוגיות ברוסיה כדוגמת הסוציאליזם והליברליזם. האיכרים והצמיתים, שהיו רוב רובו של העם, מאסו באי שיתופם בשלטון. הם הצטרפו לתנועות ליברליות וסוציאליסטיות שתמכו בהפלת הצאר. אף על פי שהשלטון הצארי אסר פעמים רבות את חברי התנועות הללו, יותר ויותר אנשים הצטרפו אליהן. אלכסנדר השני הנהיג מדיניות של רפורמות שעוררו את זעם האצולה, אך בעיני הליברלים והרדיקליים הן היו מתונות מדי. אלכסנדר השני דיכא את חוגי האינטליגנציה, שעוררו התנגדות עזה כלפיו. ב-1 במרץ 1881 (לפי הלוח הישן) נרצח הצאר, אלכסנדר השני, באמצעות פצצה, על ידי איש תנועת נרודניה ווליה (בתרגום חופשי - "רצון העם").

תקופתו של אלכסנדר השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרגיי ויטה. צויר על ידי איליה רפין

אלכסנדר השלישי, יורשו של אלכסנדר השני, חשב את הרפורמות של אביו לליברליות יתר על המידה, ונודע כמנהיג שמרן. הוא גם דיכא את מתנגדי השלטון רבות. את רוב עבודת הדיכוי ביצעה האוכרנה, המשטרה החשאית בימי האימפריה הרוסית. כתוצאה מפעילות האוכרנה רבים מן המהפכנים היגרו למערב אירופה, כדי לא להיות יעד לחיסול על ידי המשטר. בעקבות הגירה זו אל המערב, רוסים רבים נחשפו אל המרקסיזם. בעקבות החשיפה למרקסיזם הוקמה המפלגה המרקסיסטית הרוסית ב-1884, אולם היא לא גדלה משמעותית עד 1898.

אלכסנדר השלישי מינה לשׂר האוצר את סרגיי ויטה ב-1892. ויטה נאלץ להתמודד עם גירעון תקציבי קבוע והוא ניסה לתת דחיפה לכלכלה ולמשוך משקיעים זרים לרוסיה. דוגמה לכך אפשר לראות במפעל הבנייה העצום של הרכבת הטרנס סיבירית ובהפיכת הרובל למטבע הרשמי ברוסיה (1897). הצמיחה התרכזה במספר אזורים כגון מוסקבה, סנקט פטרבורג, אוקראינה ובקו. בהערכה גסה, נראה כי שליש ממרכזי התעשייה הללו הושקעו על ידי זרים.

המהפכנים מתעוררים מחדש[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמוך ל-1905, המפלגות המהפכניות התאוששו מן הדיכוי של שנות ה-80 של המאה ה-19. המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הרוסית הוקמה ב-1898, והתפרקה ב-1903 לשתי תנועות: מנשביקים ובולשביקים. ב-1898 החלה לגדול המפלגה המרקסיסטית הרוסית. המפלגה הסוציאל-רבולוציונית (ס"ר) הוקמה בחרקוב ב-1900, ו"הזרוע הצבאית" שלה (Boevaia Organizatsiia) התנקשה באישים בכירים ברוסיה מלפני 1905 ואחריה כגון שני שרי פנים: דמיטרי סרגייביץ' סיפייגין ב-1902 ובמחליפו, ויצ'סלב פון פלב ב-1904. התנקשויות אלו גרמו לממשלה לתת סמכויות רבות יותר למשטרה. ב-1902 פרסם לנין (מנהיג ברית המועצות לעתיד) את עבודתו "מה יש לעשות?". עבודה זו של לנין הציגה את המרקסיזם באור מעשי ותקיף (לניניזם).

שלטונו של ניקולאי השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

את אלכסנדר השלישי ירש ב-1894 בנו, ניקולאי השני, מלך בעל שליטה רפויה במדינתו. כבר בהיותו צעיר, המלך שׂרד נסיון התנקשות. בשל שליטתו הרפויה במדינתו, שימש ככלי משׂחק בידי יועציו והאנשים שמסביבו: אשתו הצארינה אלכסנדרה שמוצאה גרמני, הנזיר הרוסי גריגורי רספוטין, כמה מבני מעמד האצילים במדינה ואף בן דודו קיסר גרמניה, וילהלם השני.

מלחמה במזרח[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מלחמת רוסיה-יפן

ב-8 בפברואר 1904, בעת שלטון הצאר ניקולאי השני, פרצה מלחמה במזרח המדינה נגד יפן. מלחמה הידועה בכינוי "מלחמת רוסיה-יפן". הגורם למלחמה היה הרצון היפני לשליטה בפורט ארתור שהייתה נקודה אסטרטגית החולשת על האזור. בתחילה המלחמה הייתה פופולרית, אולם היא הפכה שנואה יותר ויותר על העם. המלחמה כלל לא הייתה קלה לעם הרוסי: אף על פי שהחיילים הרוסים נלחמו באומץ לב, רבים מהם מתו וציודו של הצבא הרוסי היה לקוי ומיושן, לעומת הצבא היפני המודרני והחדיש. לאחר קרבות עקובים מדם בפורט ארתור וסביבותיה, יפן זכתה בניצחון מזהיר. בהסכם שלום שנחתם ב-5 בספטמבר 1905, בתיווכו של נשיא ארצות הברית תאודור רוזוולט, נאלצה רוסיה לוותר על פורט ארתור וסביבתה ועל חצי מהאי סחלין וכן להכיר בשלטונה של יפן בקוריאה. החיילים זקפו את ההפסד במלחמה לחובת הצאר ושׂריו.

המרד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתוך המהפכנים עצמם לא היו דעות אחידות ומנהיגות מאוחדת. לזרמים השונים היו דעות שונות ואף דומות: הפועלים, כוחות הצבא, ורוב המהפכנים הפכו את הכלכלה לנושא מרכזי בקרבם, הליברלים וחוגי האינטליגנציה שאפו לזכויות אדם וקבוצות לאומיות קטנות התעניינו בעיקר בפוליטיקה ובחופש תרבותי.

"יום ראשון העקוב מדם"

"יום ראשון העקוב מדם"[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יום ראשון העקוב מדם (1905)

המהפכה החלה באירוע המכונה "יום ראשון העקוב מדם". האירוע החל ביום ראשון ב-22 בינואר (על-פי הלוח הגרגוריאני, בלוח הישן (היוליאני) מצוין בתאריך 9 בינואר) בבירה הרוסית סנקט פטרבורג. המוני מורדים, פועלים (חלקם ממפעל קירוב) ובני משפחותיהם (מעריכים כי 80,000 איש השתתפו במרידה) בהנהגת האב גפון, צעדו לעבר ארמון החורף של הצאר בעוד חיילי הצאר, הנמצאים בארמון החורף ובנקודות מפתח אחרות בעיר, הודפים אותם באש מקלעים ומונעים מהם להגיע אל הארמון. באותו היום העיר סנקט פטרבורג הוכרזה שטח סגור ולאחר שדוכאה ההתקוממות בכוח אש חיילי הצאר, החיים שבו למסלולם. מקורות המקורבים לצאר העריכו כי נהרגו 96 איש ונפצעו 300, ואולם מקורות מהפכניים העריכו כי נהרגו 4,000 איש. חוקרים בימינו מעריכים כי נהרגו 1,000 איש. האירוע הצית מרידות ושביתות ברחבי המדינה ומקובל לראות בו את האירוע שהחל את המהפכה.

המשך המרידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת המרידה אירעו שביתות רבות שהחלישו את המשק הרוסי ושיתקו חלקים ניכרים ממנו. מלבד זאת אירעו מהומות רבות ברחבי המדינה. בחודש פברואר אירעו שביתות בקווקז ובחודש אפריל בהרי אורל. בנוסף לכך, כל המוסדות האקדמיים נסגרו זמנית בחודש מרץ, כתוצאה מהפגנות תמיכה בפועלים שאורגנו על ידי הסטודנטים (המוסדות האקדמיים נפתחו מחדש רק כשנה לאחר מכן). השבתת רשת הרכבות ב-8 באוקטובר (על פי הלוח הישן) התפתחה במהרה להתקוממות אזרחית במוסקבה ובסנקט פטרבורג שבעקבותיה נוצר סובייט פטרבורג קצר הימים. חסרי-אדמות החלו לתקוף ולשרוף שכונות בערים הגדולות במינסק, בגרודנו ובקאונאס. בנוסף לכך היו שביתות במרכזים תעשייתיים בפינלנד, בפולין ובארצות הבלטיות כנגד הצאר. בעקבות האירועים הללו נהרגו ב-13 בינואר (לפי הלוח היוליאני) 80 איש בריגה שבלטוויה ומספר ימים לאחר מכן בוורשה שבפולין נהרגו 100 איש. אזור סמרה שברוסיה הכריז על פרישה מרוסיה ועל הקמת רפובליקה עצמאית ובעקבות פעולה זו "נקרעו" שטחים מרוסיה לטובת המדינה החדשה. לאחר זמן קצר נכבש אזור סמרה מחדש על ידי חיילי הממשלה. מקרה מעניין נוסף הוא של הרפובליקה של גוריה - רפובליקה שהוקמה במהלך המהפכה על ידי מקומיים באזור גוריה שבדרום-מערב גאורגיה. הרפובליקה החזיקה מעמד מתחילת המהפכה עד ינואר 1906. אז, לאחר מספר נסיונות כיבוש, נכבשה הרפובליקה באכזריות על ידי חיילי הממשלה.

קבוצה גדולה למדי של מנשביקים הוציאה מכלל פעולה כ-200 מפעלים ברחבי המדינה. מספרם של הפועלים השובתים בחודש ינואר היה 400,000. המספר גדל והגיע ב-13 באוקטובר (לפי הלוח היוליאני) לכ-2 מיליון שובתים.

חלק במרד היה לחיילים הרוסים שערקו מיחידותיהם כדי להצטרף למרד, ובעיקר נודע סיפור המרד על אוניית הקרב פוטיומקין ב-14 ביוני (סיפור שהומחש על ידי הבמאי סרגיי אייזנשטיין בסרטו "אניית הקרב פוטיומקין") ומרד של אוניות של צי הים השחור בראשו עמד פיוטר שמידט.

יהודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בונדיסטים יהודים באודסה עם גופות חבריהם שנהרגו במהפכת 1905

במהלך המהפכה רבים הפכו את היהודים לשעירים לעזאזל משני הצדדים. ההמונים התנפלו על היהודים ועשׂו בהם פוגרומים וגרמו לנזקים בנפש וברכוש. ידועים במיוחד הפוגרומים באודסה, שם לפי הערכה, נהרגו 500 יהודים ביום אחד. סטודנטים גאורגים הגנו בגופם על יהודי העיר ואחד מהם אף שילם על כך בחייו. ב-19 באוקטובר 1905, פרע המון מוסת ביהודים בקישינב. כ-200 יהודים היו מאורגנים בקבוצה להגנה עצמית, אך רק למחצית מהם היו אקדחים. 29 יהודים נהרגו, ועשרות נפצעו, אך גם פורעים רבים נהרגו.

לאחר סיום המהפכה אירעו פרעות "המאות השחורות". התוצאה לפריצתן הייתה התמרמרות חוגים בכנסייה על החלשת הכנסייה על ידי הצאר.

בנוסף לפוגרומים הקשים, הצאר טען ש-90 אחוזים מן המהפכנים הם יהודים. בעקבות הפגיעות ביהודים רבים מיהודי רוסיה היגרו אל ארצות הברית ומערב אירופה וחלק קטן היגר לארץ ישראל. בין המהגרים היו סופרים ואנשי רוח רבים ובהם גם שלום עליכם שהיגר לארצות הברית.

רבים מהתנועה הציונית ומחוצה לה תמכו במהפכה: מפלגת הבונד היהודית ברוסיה תמכה במהפכה והובילה אותה בעיירות היהודיות. בנוסף מפלגת מפלגת פועלי ציון תמכה במהפכה אולם לא שיתפה פעולה עם מפלגת הבונד.

סיום ודיכוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-14 באוקטובר 1905 (לפי הלוח הישן) נכתב מנשר אוקטובר על ידי סרגיי ויטה ואלכסיס אובולנסקי והוצג לצאר. במנשר היו נתונות מספר זכויות לאזרחים במדינה. הצאר התווכח שלושה ימים על תוכנו של המנשר, אולם בסופו של דבר, ב-17 באוקטובר 1905 (לפי הלוח הישן, לפי הלוח החדש ב-30 באוקטובר) הצאר חתם על המנשר. בעקבות פרסום המנשר היו הפגנות תמיכה בפרסום המנשר. מרידות רבות הסתיימו, אם בכוח ואם בכניעה מרצון. הצאר הצטער מאוחר יותר על כך שחתם על המנשר, הוא אמר כי הרגיש באותו זמן "בחילה ובושה על הבגידה בשושלת".

ההתנגדות האחרונה הייתה במוסקבה על ידי בולשביקים. בין ה-5 בדצמבר עד ל-7 בדצמבר (לפי הלוח הישן) הבולשבקים גייסו אזרחים לשם שימושם בלחימתם, בעיקר על ידי איומי אלימות על הפועלים. ב-7 בדצמבר שלח הצאר חיילים לעצור את הבולשביקים, וקרבות רחוב מרים ועקובים מדם התפתחו. לאחר לחימה בת שבוע הגיע למקום גדוד מיוחד של הגנרל הרוסי סמנובסקי, שעל ידי שימוש בארטילריה שבר את כוח המורדים. כאשר היו אלפי מתים ברחבי העיר, הבולשביקים נכנעו סופית ב-18 בדצמבר (לפי הלוח הישן).

חלק מן המהפכנים יהיו עתידים להיות לבעלי תפקיד בכיר בברית המועצות. לנין לקח חלק במהפכה, לאון טרוצקי, שהיה באותה העת מנשביק, לקח חלק בסובייט פטרבורג. אחרי המלחמה טרוצקי נאלץ לברוח מרוסיה, וכמוהו עשה גם לנין.

בסך הכול נהרגו 9,000 איש על ידי המהפכנים בשנים 1905-1907. בין ההרוגים היו ראשי ערים, בנקאים, שוטרים, בעלי אדמות ומפעלים, אנשי צבא, אנשי המשטרה החשאית ואף בנו של הצאר אלכסנדר השני, סרגיי אלכסנדרוביץ', שנהרג בעת שיצא מהקרמלין במרכבתו. את ההתנקשויות ארגנו חברי תנועות המפלגה הסוציאל-דמוקרטית הרוסית, הסוציאל-רבולוציונים, אנרכיסטים ואנשים בודדים. בסך הכול היו 3,228 התפרעויות שצרכו התערבות צבאית לשם החזרת הסדר. במהלך המהפכה נגרם נזק כספי של 29 מיליון רובל. בחודש אפריל 1906 החליטה ממשלת רוסיה לקחת הלוואה בסך 900 מיליון רובל בשביל לשקם את הכלכלה הרוסית. נראה כי הצאר "איבד את הביטחון שלו" ושר האוצר הרוסי סרגיי ויטה התפטר והוחלף על ידי איוון גרומקין.

אף על פי שהמהפכה הסתיימה בדצמבר 1905 התחיל ב-1906 אי-שקט נוסף בקרב האיכרים, בממדים קטנים יותר, עד שנת 1908.

השלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצאר ניקולאי השני צלח בדיכוי המרד, אולם הובהר לו שיש לו שתי אפשרויות: דיכוי המתנגדים בגלי מאסרים, או הטיית אוזניים לבקשת בני העם. הצאר בחר בדרך השנייה והוא הקים את הדומה- פרלמנט רוסי שבו ישבו נציגי העם. באפריל 1906 הממשל הציע חוקת יסוד חדשה למדינה.

ההחלטה על הקמת הדומה נתקבלה על ידי הצאר באוגוסט 1905. הדומה הראשונה נבחרה במרץ 1906 והתחילה את דרכה במאי 1906 בראשותו של ראש הממשלה פיוטר סטוליפין. הדומה הראשונה הוחרמה על ידי הסוציאל רבולוציונים, הסוציאליסטים והבולשביקים. הבחירה הייתה באוניברסיטאות ובמכללות ברחבי רוסיה, ורק מי שמלאו לו 25 שנה היה יכול להצביע. בתחילה נראה כי מהפכת 1905 השׂיגה את יעודה והוקם ברוסיה פרלמנט שבו היה רוב לשׂוחרי המודרניזציה, אולם הצאר פיזר את הדומה כל פעם שנראה שהדומה מצרה את צעדיו או מעכבת חוקים שרצה להעביר. מלבד הקמת הדומה, באפריל 1906 הממשל הציע חוקת יסוד חדשה למדינה, שהייתה ידועה מאוחר יותר בכינוי "חוקת 1906". אולם חוקה זו גם לא הביאה עמה בשורה משמעותית.

לאחר נסיון להתנקש בראש הממשלה פיוטר סטוליפין, הממסד הוציא אלפי רדיקליים להורג במשך 8 חודשים. הגרדומים זכו לכינוי "עניבתו של סטוליפין".

למעשה, המדינה לא השתנתה כתוצאה מהמהפכה, הכוח הפוליטי והעושר של הצאר נותרו בעינם. הדומה נותרה ללא השפעה כמעט, המהפכה דוכאה והצאר שיבש את הפעילות המהפכנית בהצלחה. המנהיגים המהפכנים נאסרו או גלו מן הארץ והקבוצות המהפכניות נותרו מבולבלות ולא בטוחות - האם להצטרף לדומה או לא? התוצאה הייתה פיצול פנימי ובלבול בקרב הקבוצות הרדיקליות עד התמריץ של מלחמת העולם הראשונה.

בעקבות השׂיגיה המבוטלים של מהפכת 1905 נערכו מהפכות נוספות - מהפכת פברואר ומהפכת אוקטובר ב-1917 שהפילו את שלטון הצאר הרוסי ובמקומו הוקמה מדינה קומוניסטית - ברית המועצות.

מהפכת 1905 באומנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

"17 באוקטובר 1905" מאת איליה רפין

אומנים רבים ברוסיה בחרו להביע ביצירותיהם את מהפכת 1905. בין האומנים הללו אפשר למנות את איליה רפין, הצייר שצייר את "17 באוקטובר 1905". בתאריך 17 באוקטובר 1905 פורסם מנשר אוקטובר ורפין בחר לתאר את חגיגות האנשים לאחר פרסום המנשר. מלבד רפין גם הסופר היהודי שלום עליכם בחר לספר על המהפכה בספרו "המבול", שתיאר אירועים מן המהפכה. גם וו. קטייב בחר לתאר את המהפכה בספרו "מפרש בודד מלבין באופק". תיאור נוסף של המרד על אוניית הקרב פוטיומקין קיים בסרטו המפורסם של סרגיי אייזנשטיין, אוניית הקרב פוטיומקין.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירוט מהפכת 1905 באנגלית

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מפרש בודד מלבין באופק מאת וו. קטייב
  • המבול מאת שלום עליכם