תפילת מנשה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תפילת מנשה - אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר את תפילתו של מנשה מלך יהודה בן חזקיהו ונקרא בוולגטה "תפילת מנשה מלך יהודה שהיה אסור בבבל". הסיפור על הגלייתו של מנשה לבבל מופיע בספר דברי הימים [1] ואינו מופיע בספר מלכים.

ישנם חילוקי דעות באשר למקורו ולזמן כתיבתו של הספר. החוקר אברהם כהנא סבור כי מחבר הספר היה יהודי מלומד שחי במצרים במאה הראשונה או השנייה לספירה. לפיו, הספר היה חלק מתוך סידור תפילה של יהודי מצרים, והוא נכתב במקורו ביוונית. לדעת כהנא ייחוסו השגוי של הספר למנשה מלך יהודה נעשה על ידי נוצרים בתקופה מאוחרת יותר.

בתפילת מנשה 15 פסוקים בלבד. המחבר משבח את אלוהי האבות ומבקש מחילה על חטאיו.

וזהו תוכן הספר בעברית:

(א) ה' אל שדי אלוהי אברהם יצחק ויעקב וכל זרעם, עושה שמים וארץ וכל תפארתם. (ב) בדברך שמת לים חוקו, וחתמת בעד מעיני התהום בכוח שמך הגדול והנורא. (ג) מפניך ייראו כל יושבי תבל, ומגבורתך יפחד לבם. (ד) כי מי יעמוד לפני הדר הודך, ומי יקום לפני עוז אפך בעושי עוולה. (ה) אולם אין חקר לחסדך הגדול, כי אל עליון אתה ארך אפים ורב חסד ועל בני אדם תתנחם. (ו) ואמרת ברוב רחמיך כי לא תחפוץ במות המת, כי אם בשובו מדרכו וחי. (ז) לך ה' הצדקה כי לא את אבותינו אברהם יצחק ויעקב ציווית לשוב אליך כי לא חטאו לך.

(ח) אך אותי ציווית כי רשעתי ועוונותיי רבו, מחול הים עד כי קלותי משאת עיני מרום. (ט) על זאת שחה לארץ נפשי כאסור בזיקי ברזל, ולא אוכל להרים ראשי וכל מרגעה אבדה ממני. (י) כי העירותי את חמתך ועשיתי את הרע בעיניך את פקודיך לא שמרתי ורק עוולה ותועבה עשיתי. (יא) על כן יכרעון ברכי לפניך ה', ולחסד ולרחמים אתחנן. (יב) העוויתי והרשעתי לפניך ורוב חטאתי לנגד עיני תמיד.

(יג) אנא ה' שא נא לפשעי עבדך, וסלח ומחל לכל עוונותיי, לבל אספה ברוב חטאי, וחמתך לא תקום עלי לעולם ועד. (יד) הסר נא כעסך מעלי ואל תורידני לבאר שחת, כי אתה ה' בעל הרחמים לכל שבי פשע. (טו) ועתה ה' הודיעני חסדך והושיעני ברוב רחמיך אף כי נתעב ונאלח אני. (טז) ואודה את שמך לעולם ועד כאשר כל צבא השמים יודוך. (יז) כי לך לבדך הגדולה והתפארת לעולמי עד אמן.


הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ דברי הימים ב' פרק ל"ג פסוקים י"ח - י"ט

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]