ספר אדם וחוה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ספר אדם וחוה הוא אחד מן הספרים החיצוניים, המתאר את קורותיהם של אדם וחוה לאחר גירושם מגן עדן. כמו יתר הספרים החיצוניים, הוא לא נתקבל על ידי חכמי היהדות לאורך הדורות, ועל כן כמעט ואבד.

בנימין וואסט, גירוש אדם וחוה מגן עדן

בספר אדם וחוה 43 פרקים. סיפורו מתחיל ביציאת אדם וחוה מגן העדן ומסתיים במותה של חוה וקבורתהּ לצד אדם הראשון והבל.

שם הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפסוקו הראשון נקרא הספר "ספר תולדות אדם וחוה". בתרגומו הארמני הוא מכונה "ספר אדם". שם דומה יש לחיבור זה בתרגומו הרומי: vite Adae et Evae. בשלב מסוים כונה הספר בטעות Apocalypsis Mosis (חזון משה).

מקור החיבור[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי ספרו של אברהם כהנא[1], מקור החיבור יהודי, בשל אופיו המשלב דברי אגדה ודברי הלכה. כמו כן נראה שהספר נכתב במקור בעברית, בשל ביטויים שונים שהמתרגם לא צלח בתרגומן מעברית ליוונית, כגון המילים "הללויה" ו-"דברי בליעל". החיבור שרד עד ימינו בתרגום ליוונית ובתרגומים נוספים, כגון בארמנית, ברומאית (לטינית) ובשפות הסלאביות.

זמן חיבור הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרגום הארמני לחיבור זה נראה כנעשה מתוך התרגום היווני לפני שנת 360 לסה"נ, אולם סימנים רבים מעידים כי הוא קדום בהרבה, עוד לפני ימי הוויכוחים בין ראשוני הנוצרים ליהודים. זאת ועוד, אין בחיבור שום רמז לאמונה במשיח, כך שנראה שספר זה קדם להתהוות הנצרות - שאלמלא כן לא היו הנוצרים מוסיפים ספר זה לקאנון שלהם. לפיכך סביר להניח כי חיבור זה נכתב לפני חורבן בית המקדש השני (70 לסה"נ).

תוכן הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר גירושם מגן עדן, נולדים לאדם וחוה שני בנים: קין והבל. בחלומה רואה חוה את דמו של הבל ניגר בפי קין אחיו. חלום זה גורם לאדם ולחוה לצאת לשאול לשלומם של השניים, אז הם מגלים כי הבל נרצח בידי אחיו. המלאך גבריאל נגלה לאדם ומנחם אותו כי בן אחד יוולד לו במקום הבל, אולם חוה מתאבלת על הבל כל חייה. בהמשך נולד להם אותו בן אחר, שת, ובסה"כ נולדים לזוג 30 בנים ו-30 בנות.

בהמשך נופל אדם למשכב וסובל סבל רב. חוה מאשימה את עצמה בסבלו משום שהיא גרמה לו לאכול מפרי עץ הדעת, והיא יוצאת עם שת לגן העדן להשיג את שמן עץ הדעת על מנת להקל מסבלו של אדם. בדרכם, מספרת חוה לשת על קורותיה וקורות אביו בגן העדן בפירוט רב יותר מהמסופר בתנ"ך. הם נכשלים בהבאת השמן לאדם, ולאחר מכן אדם מת, והמלאכים וגורמי הטבע כולם משתתפים באבל על מותו. האל והמלאכים כורים קבר לאדם ולהבל (האדמה סירבה לקבל את גופתו של הבל עד אשר ימות יציר האל הראשון) והאל מבטיח לאדם כי הוא יחזור לחיים בתחיית המתים. לאחר שישה ימים מתה גם חוה ונקברת לצד בעלה.

סיפורים אלה משולבים בעניינים מיסטיים רבים, כשהם עוסקים בדבריהם של המלאכים ושל השטן לאדם, חוה ושת.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרדכי הק, ספר אדם וחוה (עם מבוא, תרגום ופירוש), תל אביב: מקורות, תרצ"ז.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אברהם כהנא, ספר אדם וחוה, ספרים החיצונים - חלק ראשון, תל אביב, תרצ"ז, עמ' 17-34